התיישנות בהליכים מנהליים

1. בפני בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות. התביעה עניינה חוב ארנונה שחבה המבקשת לטענת המשיבה בגין נכס באזור התעשייה עטרות. 2. על פי הבקשה החוב הנתבע בכתב התביעה מורכב לכאורה מחוב בגין שנת 2001 ומחוב בגין החודש הראשון לשנת 2002. היווצרות החוב לשנת 2001 חלה ביום 1.1.2001 ואילו היווצרות החוב לשנת 2002 חלה ביום 1.1.2002. לפיכך חלקה העיקרי של התובענה אשר הוגשה ביום 2.7.08 התיישן. בתגובת המשיבה נטען כי בגין החוב נשוא התביעה פעלה המשיבה בהליכי גבייה מנהליים והטילה עקול ביום 23.7.03. לטענת המשיבה כאשר רשות פועלת באמצעי גבייה מנהליים יש בכך כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. מכיוון שממועד הטלת העיקול ועד להגשת התביעה לא חלפו 7 שנים, יש לדחות את טענת המבקשת בדבר התיישנות החוב. אמנם הפסיקה שדנה בעצירת מרוץ ההתיישנות על יד ביצוע הליכי גבייה מנהליים ניתנה לכאורה בקשר לעצירת מרוץ ההתיישנות לצורך נקיטת הליכי גבייה מנהליים, ואולם ההלכה היא כי אין מקום ליצור הבחנה בין גביית החוב באמצעי גביה מנהליים לבין גבייתו באמצעים אזרחיים. בתגובת המבקשת נטען כי ההלכה עליה מסתמכת המשיבה נועדה ליתן הגנה נוספת לנישום הבא להתגונן מפני הליכים מנהליים של הרשות המקומית ולא נועדה להעניק יתרון בידי הרשות ולחסל לחלוטין את מוסד ההתיישנות. פרשנות המשיבה להלכה תקנה לרשות המקומית את הזכות לעצור את מרוץ ההתיישנות מבלי לנקוט בהליכים של ממש. אפילו היתה מתקבלת פרשנותה של המשיבה להלכה אין בכך כדי להשליך על המקרה דנן באשר המשיבה לא עשתה דבר וחצי דבר לגביית החוב, אשר מוכחש. כעולה מחומר הראיות אשר צורף לדרישת המשיבה לא נשלחו למבקשת כל התראות טרם נקיטת ההליכים המנהליים, התראות המהוות תנאי מהותי לעצם האפשרות לנקוט בהליכי גבייה. לחילופין, גם אם היה נשלח מכתב התראה הרי שבעצם משלוח המכתב ללא נקיטת הליכי גבייה מנהליים אקטיביים, ממילא לא היה נעצר מרוץ ההתיישנות. 3. סבורה אני כי הדין עם המבקשת. סעיף 2 לחוק ההתיישנות קובע כי "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". סעיף 1 לחוק ההתיישנות מגדיר "תובענה" כ"הליך אזרחי לפני בית המשפט". ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ. עיריית נצרת עילית התעוררה השאלה האם הליך גבייה מנהלי בו נוקטת הרשות הוא בגדר "תביעה לקיום זכות" במשמעות סעיף 2 לחוק וכפוף על כן לטענת התיישנות. בית המשפט השיב לכך בחיוב תוך שקבע כי אין זה ראוי שהמסלול בו בחרה הרשות - הליך גבייה מנהלי או הגשת תביעה אזרחית ישליך על אפשרותו של האזרח להעלות טענת התיישנות. בעת"מ 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ. עיריית נס ציונה אליה מפנה ב"כ המשיבה התעוררה השאלה האם משלא הצליחה העירייה לגבות את החוב בהליכי גבייה מנהליים לפני שהסתיימה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, עדיין רשאית היא להמשיך בהליכי גבייה חרף טענת התיישנות. בית המשפט קבע כי "לצורך טענת ההתיישנות, יש לראות הליכי גבייה מנהליים כשווי ערך להליכי תביעה אזרחית, שמשנפתחו לפני תום תקופת ההתיישנות, וכל עוד הם נמשכים כסדרם, רשאית העירייה להמשיך בהליכי הגבייה ולא תעמוד לחייב טענת התיישנות. כדי להסיר חשש של פעולות גבייה שהן מהשפה ולחוץ, יש להניח שאם פעולות הרשות לגביית חוב בהליכים מנהליים הן פעולות מעטות, מקריות שאינן מגלות כוונה לגבות את החוב, עשוי בית המשפט למנוע מהרשות לטעון כנגד ההתיישנות אף שמהבחינה הפורמלית החלה בפעולות גבייה". גם בעת"מ 37926-07-10 סימון עמר נ. עיריית נהרייה נפסק כי מרוץ ההתיישנות נפסק משהחלה העיריה בהליכים לגביית החוב. 4. בענייננו השאלה היא האם משהחלה העירייה בהליכי גבייה מנהליים רשאית היא גם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות להגיש תביעה אזרחית לגביית החוב. כך טוענת המשיבה בהסתמך על ההלכות האמורות. אין בידי לקבל עמדה זו. אכן הפסיקה אליה מפנה ב"כ המשיבה יוצרת הקבלה בין ההליך האזרחי להליך המנהלי לגביית החוב לעניין טענת ההתיישנות. כשם שניתן להעלות טענת התיישנות כנגד תביעה אזרחית כך ניתן להעלות טענת התיישנות כנגד הליך מנהלי לגביית החוב (פסק הדין בעניין נעמה נסייר). כשם שהגשת תביעה אזרחית עוצרת את מרוץ ההתיישנות, גם אם בירורה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, כך נקיטת הליכי גבייה מנהליים עוצרת את מרוץ ההתיישנות גם אם נמשכים הם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות (פסקי הדין בעניין סמקו סנטר וסימון עמר). ואולם, יצירת הסימטריה בין ההליכים המצמצמת פערים בין שני הליכים שונים לגביית אותו חוב, אין משמעה כי ההליך האזרחי וההליך המנהלי חד הם ואין לפרש את הפסיקה האמורה כקובעת כי נקיטת הליכים מנהליים לעניין גביית החוב עוצרת את מרוץ ההתיישנות אף לעניין ההליך האזרחי. ראשית, חוק ההתיישנות מבחין בין הביטוי "תביעה" לבין הביטוי "תובענה" ומגדיר תובענה כ"הליך אזרחי לפני בית משפט". על הבחנה זו בין היתר נשען בית המשפט בפרשת נעמה נסייר כשקבע כי ניתן להעלות טענת התיישנות אף כנגד הליך גביה מנהלי. ואולם חוק ההתיישנות עצמו קובע כי אם הוגשה תובענה, קרי הליך משפטי אזרחי, והועלתה טענת התיישנות "לא יזדקק בית המשפט לתובענה" (ר' סעיף 2). סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי אם הוגשה תובענה והיא "..נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". הפרשנות אותה מבקש ב"כ המשיבה לייחס לפסקי הדין האמורים אינה עולה בקנה אחד עם ההוראות האמורות מהן עולה כי ניתן להעלות טענת התיישנות משהוגשה תובענה, קרי הליך אזרחי, ומהו ההליך העשוי לעצור את מרוץ ההתיישנות לעניין עילה זה, קרי תובענה שנדחתה. שנית, כעולה מפרשת נעמה נסייר משננקט הליך גבייה מנהלי, הדרך הפתוחה בפני האזרח להעלות טענת התיישנות היא באמצעות הגשת עתירה מנהלית. המועד להגשת עתירה כאמור כפוף לכללים החלים על הגשת עתירה מנהלית ככל הנוגע למועד הגשתה, שהוי וכדו'. פרשנות ולפיה משנקטה העיריה בהליך גבייה מנהלי פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה אזרחית אף מעבר לתקופת ההתיישנות,יוצרת אי שוויון ככל הנוגע לטענת ההתיישנות בין האזרח לרשות. דווקא אי שוויון זה נועדה הלכת נעמה נוסייר לצמצם באמצעות הקביעה כי אף הליך גבייה מנהלי כפוף לטענת התיישנות. ואולם הפרשנות אותה מציע ב"כ המשיבה מחריפה את אי השוויון בין הצדדים וזאת דווקא על בסיס הלכה שנועדה לצמצם זאת. לנוכח כל האמור סבורה אני כי דין טענת ההתיישנות להתקבל ככל הנוגע לאותן יתרות חוב שהמועד לתשלומן נתגבש 7 שנים וקודם להגשת התביעה כאמור בבקשה ואני מורה על סילוק התביעה על הסף בנוגע אליהן. התיישנות