1. בקשה לתיקון תוספת התביעה בדרך של הוספת חברת הביטוח Zurich Insurance Plc. כתובעת נוספת. בבקשה נטען כי חברת הביטוח שילמה לתובעת תגמולי ביטוח בגין חלק מהנזק שנגרם לה ועל כן הינה זכאית להיכנס בנעלי התובעת ולתבוע שיפוי מהנתבעת. המשיבה מתנגדת לתיקון. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בטענת המשיבה לפיה תביעת המבטחת התיישנה בחלוף שנה מיום האירוע. רקע 2. המבקשת, מרכזי תעשיות ע.ע.ד סחר 2005 בע"מ, הגישה תוספת תביעה לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לימאות, לפיצוי בגין נזק למטען תירס למספוא שהובל באוניה Eleftheria (להלן "האוניה"). לדברי המבקשת מדובר במטען שהובל מספק בארצות הברית ונפרק בישראל ביום 13/10/10. על פי הנטען בתוספת התביעה, לאחר הפריקה התברר כי המטען ניזוק. המבקשת טענה בתביעתה כי הנזק שנגרם לה הינו בסך של 3,337,000 ₪ ועל כן הגישה את תביעת הפיצוי. 3. עוד מתברר כי המבקשת ביטחה את הובלת המטען בפוליסה שהוצאה על ידי חברת Zurich Insurance Plc. (להלן: "המבטחת"). במועד כלשהו בחודש מרץ 2011 שילמה המבטחת למבקשת תגמולי ביטוח בסך של 271,954$ עבור כ - 30% מהנזק הנטען. ביום 18/6/12 הודיעה המבטחת למבקשת כי היא מסכימה לכך שהמבקשת תמשיך בהליכים של מלוא סכום התביעה, תוך הסכמה כי הפיצוי שישולם יחולק בין המבקשת למבטחת בחלקים יחסיים. כן הוסכם כי המבטחת תמנע מהגשת תביעה כנגד האוניה או בעליה. 4. לטענת המבקשת היא ניהלה משא ומתן עם המשיבה לסילוק התביעה. במהלך המשא ומתן טענה המשיבה כי זכות התביעה בגין חלק מהנזק שעבורו קיבלה המבקשת תגמולי ביטוח עברה למבטחת מכוח דיני התחלוף (סוברוגציה) וכי המבקשת אינה יכולה לתבוע בגינו. בשים לב לעמדה זו של המשיבה הגישה המבקשת את בקשתה זו לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת המבטחת כתובעת. תכלית התיקון הינה לאפשר למבטחת לתבוע ביחד עם המבקשת את הנזק שבגינו שולמו תגמולי הביטוח. 5. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה עומדת על טענתה כי עם תשלום תגמולי הביטוח למבקשת עברה זכות התביעה לשיפוי, בגין חלק זה של הנזק הנטען, למבטחת. לטענתה המבקשת איבדה את זכות התביעה בגין כל נזק שעבורו קיבלה תגמולי ביטוח. עוד טוענת המשיבה כי תביעת המבטחת לשיפוי התיישנה. המשיבה מפנה לתקנות האג בעניין שטרי מטען, שאומצו בתוספת לפקודת הובלת טובין בים, ולפיהן מתיישנת תביעה לפיצוי בגין נזק למטען בתוך שנה ממועד מסירת המטען. המשיבה מדגישה כי תקנות האג קובעות התיישנות מהותית, פקיעה של זכות התביעה, ועל כן טוענת כי גם למבטחת אין כל עילת תביעה כנגדה. בהיעדר עילה, כך נטען, אין מקום לתיקון תוספת התביעה בדרך של הוספת המבטחת כתובעת. דיון והכרעה 6. אקדים ואציין כי הגעתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה ולאפשר את תיקון התביעה ואפרט טעמי. אפתח את הדיון במספר הערות לגבי הדין הרלבנטי. 7. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 מסדיר הוראות שונות בנוגע לחוזי ביטוח שנכרתים בין מבוטחים למבטחים בעניינים שונים. החוק חל על סוגי ביטוחים רבים ומגוונים. עם זאת, נקבע מפורשות בסעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח, כי הוראותיו לא יחולו על ביטוח ימי. להחרגת ענף הביטוח הימי מתחולת החוק נמצאו נימוקים שונים, כגון המשמעות הבינלאומית של חוזי הביטוח והיחסים המסחריים שבין הצדדים, השונים מיחסי צרכן - ספק בהם דן החוק (ראו ש' ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 - פירוש לחוקי החוזים כרך ב' 443, 444 (ג' טדסקי עורך, 2006); ששון דיני ביטוח עמ' 25 (מהדורה שניה, תשמ"ט); כ' חכם-אהרון ביטוח ימי ותביעות 7 (מהדורה שישית, 1998); י' אליאס דיני ביטוח כרך א' 46 (מהדורה שנייה, 2009)). על נימוקים אלו נמתחה ביקורת רבה, שכן משמעות ההחרגה הינה הותרת הדין שהיה תקף ערב חקיקת חוק חוזה הביטוח ובמיוחד חוק הסחר הימי העותומני משנת 1863. החרגת ענף הביטוח הימי מתחולת החוק מותירה שאלות פרשנות רבות ובמיוחד נדרש להגדיר אלו סיכונים מבוטחים ייכללו בהגדרת "ביטוח ימי" במובן סעיף 72(א)(2) הנ"ל (השווה ע"א (חי') 2659/02 אבו שנב נ' אבו שנב (ניתן ביום 25/7/04)). 8. לכאורה צפוי היה כי החרגת ענף הביטוח בנסיבות שכאלו מתחולת החוק תעורר דיונים רבים בבתי המשפט אולם לא כך הדבר, שכן במרבית חוזי הביטוח קובעים הצדדים הוראות בדבר ברירת הדין שיחול ומקובל להחיל על חוזי הביטוח את הדין האנגלי (ראו ש' ולר הנ"ל עמ' 446 וכן כ' חכם-אהרון לעיל בעמ' 10; י' אליאס לעיל בעמ' 46-47; ע"א (ת"א) 2333/09 פ.מ.ר. השרון בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 19/5/11)). 9. סעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח, המחריג את הביטוח הימי מתחולתו, מסייג הוראת החרגה זו ומורה כי הוראות סעיפים 62 ו - 69 לחוק יחולו גם על ביטוח ימי. סעיף 62 קובע את הוראות התחלוף, כלומר מסדיר את יחסי המבטח ששילם תגמולי ביטוח עם הצד השלישי. סעיף 69 לחוק קובע הוראות בדבר מתן עדיפות למי שניזוק באחריות המבוטח שנקלע לחדלות פירעון על פני נושיו האחרים ויצירת יריבות ישירה בין הניזוק למבטח. לענייננו רלבנטית הוראת התחלוף. 10. סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח קובע: (א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם. (ב) המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח. (ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך. (ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם. מכוח הוראה זו נכנס מבטח ששילם תגמולי ביטוח לנעליו של המבוטח בכל הנוגע לזכויות המבוטח כלפי צד שלישי בגין מקרה הביטוח (ראו ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז(4) 433 (2001); ע"א 32/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו, פ"ד מא(2) 603 (1987)). 11. משמעות "כניסתו" של המבטח לנעלי המבוטח הינה כי למבטח אין יותר ממה שהיה למבוטח והצד השלישי יכול להעלות כנגד המבטח, התובע מכוח התחלוף, את כל טענות ההגנה שעמדו לו כנגד המבוטח (ראו רע"א 2368/08 אבנ"ר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10/7/11) וכן ע"א 606/73 ירדניה חברה לביטוח בע"מ נ' אחים עופר (הולדינגס) בע"מ, פ"ד ל(1) 29 (1975); ש' ולר הנ"ל עמ' 267). כך למשל נפסק כי הצד השלישי רשאי להעלות טענת התיישנות שעמדה לו כנגד המבוטח וכי מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו קמה למבוטח עילת תביעה כנגד הצד השלישי (ראו רע"א 2368/08 הנ"ל; ע"א 1577/97 הנ"ל; רע"א 3990/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מסדר פאטי ביני פראטללי, פ"ד סב(4) 225 (2008); ע"א 340/86 מדינת ישראל נ' כדורי, פ"ד מג(4) 195 (1989)). 12. עם זאת לצד השלישי עשויות לעמוד כנגד המבטח גם טענות הגנה נוספות; טענות בנוגע לרכישת זכות התחלוף. כך יכול הצד השלישי לטעון כי המבטח שילם בהתנדבות ועל כן אינו נהנה מזכות התחלוף (ש' ולר הנ"ל בעמ' 268; י' אליאס הנ"ל בעמ' 1090-1091), או לטעון כי המבטח אינו זכאי לתשלום העולה על תגמולי הביטוח וכדומה. הצד השלישי יכול להעלות כנגד המבטח גם טענות הגנה אישיות, כגון טענת קיזוז. 13. במקרה הנוכחי מבקשת המשיבה להעלות כנגד המבטחת טענת התיישנות, טענה שלא עומדת לה כנגד המבוטח - המבקשת. כאן צריך להקדים הערה ביחס להתיישנות תביעה לפיצוי בגין נזק למטען שהובל באוניה. 14. פקודת הובלת טובין בים, כפי שתוקנה בחוק לתיקון פקודת הובלת סחורות בים, התשנ"ב-1992, אימצה את תקנות האג בנוגע לשטרי מטען (להלן: "כללי האג"). בסעיף III 6 לכללי האג בנוסח שאומץ בתוספת לפקודה הנ"ל נקבע: [...] בכפוף להוראות סימן 6א, יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר; אולם, ניתן להאריך את התקופה האמורה, אם הסכימו על כך הצדדים לאחר שנוצרה עילת התביעה. [...] הוראה זו פורשה בפסיקה בעולם ובישראל כהוראת התיישנות מהותית, דהיינו כהוראה הקובעת כי עם חלוף התקופה של שנה מיום מסירת המטען, פוקעת זכותו של המקבל לתבוע פיצוי מהמוביל (ראו ע"א 419/71 מנורה חברה לאחריות ולביטוח משנה בע"מ נ' נומיקוס, פ"ד כו(2) 527 (1972)). בהתאם נפסק גם כי מבטח, הנכנס לנעלי המבוטח בתביעה כנגד צד שלישי, כפוף אף הוא למגבלת הזמן להגשת תביעה ובחלוף שנה מיום המסירה לא יוכל המבטח להגיש תביעה כנגד הצד השלישי (ראו רע"א 9444/00 Bellina Maritime S.A. Monrovia נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 788 (2002); ע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' Banque Nationale De Paris, New York, פ"ד נז(5) 193, 219 (2003)). 15. בשים לב למצב משפטי זה ושילוב הוראות התחלוף עם הוראות ההתיישנות של תביעת המבטחת, סבורה המשיבה כי למבקשת אין עילה בשל התחלוף וכי למבטחת אין כל עילת תביעה כנגדה בשל ההתיישנות. לתוצאה זו איני יכול להסכים. בע"א 9444/00 הנ"ל מבהיר בית המשפט את תכלית הוראת ההתיישנות המהותית הקצרה שנקבעה בכללי האג ומפנה לספרות האנגלית: בהקשר זה מן הראוי לעמוד על התכלית של תקופת ההתיישנות המהותית הקצרה שנקבעה בתקנות. על כך אומרים Treitel and Reynolds supra [3], §9-157,at pp. 489-490: “The time bar This is one of the most conspicuous features of the Hague and Hague-Visby Rules. A claim must be made against a carrier within a short period from discharge, or when discharge ought to have occurred. The reason normally given is that carriers cannot be expected to keep records for long periods and must know rapidly, while the events are still reasonably fresh in the memory and on the record, to what claims they may be subjected: the carrier must be able to ‘clear his books’”. הצורך בהערכה מהירה של היקף התביעות העומדות כנגד המוביל מחייב תקופת התיישנות קצרה. רק בתקופה כזו יוכל המוביל לשמור את ראיותיו ולברר את העובדות. צריך לזכור כי האוניה שטה מנמל לנמל ואת הנזק היא עשויה לגרום לא בנמל הבית. בתנאים כאלו, כאשר המוביל נתבע מחוץ לנמל הבית יש קושי רב יותר בשמירת עדויות וראיות. יתרה מזו, שמירה על חיי מסחר תקינים של האוניה מחייבת כי כל התחייבויותיה יתבררו במהרה, במיוחד כאשר חלק מהחובות עשויים להקים שעבוד ימי. 16. לצורך השגת התכלית על המוביל לדעת תוך זמן קצר מהם הנזקים הנתבעים ממנו, מהן הראיות הנדרשות, מהן הטענות המועלות כנגדו. עם זאת, זהות התובע, בין אם זה מקבל המטען הניזוק ובין אם זה מבטחו של מקבל המטען, הינה חסרת חשיבות מבחינת המוביל - המזיק. הואיל ולמבטח אין יותר מאשר היה למבוטח, וכל טענות ההגנה שעמדו למזיק כנגד המבוטח עומדות לו גם כנגד המבטח, די בכך שהמבוטח הגיש תביעה על מלוא הנזק כדי להעמיד את המוביל בפני הסיכונים הצפויים בהליך, להבהיר לו מה נטען כנגדו ואלו ראיות ועדויות עליו לאסוף. 17. בסעיף 6 לכללי האג נאמר כי המוביל וכלי השיט יהיו פטורים "אלא אם הוגשה תביעה לבית משפט". די בכך שהוגשה "תביעה" בנוגע לעילת התביעה, על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות. המחאת זכות התביעה מהמבוטח למבטח רק מאפשרת למבטח לבוא בנעלי המבוטח בקשר לאותה "תביעה" שהוגשה. הואיל והגשת התביעה כבר עצרה את המרוץ הרי שאין בהעברת זכות התביעה למבטח כל השפעה על זכויות המזיק על פי אותה "תביעה". 18. צריך לזכור כי מערכת היחסים שבין המבטח למבוטח אינה תמיד ברורה. לעיתים יידרשו בירורים, ואף הליכים משפטיים, לצורך הסדרת תשלום תגמולי הביטוח. אלו עשויים לארוך יותר משנה. אין כל היגיון שהמוביל - המזיק, יזכה ליתרון כלשהו בשל הימשכות ההליכים שבין המבוטח למבטח ובלבד שבמסגרת הזמן הקבועה בדין הוגשה כנגדו תביעה וניתנה לו אפשרות לכלכל צעדיו ולהכין ראיותיו. 19. תיקון התביעה וצירוף המבטח ששילם תגמולי ביטוח, מבלי שהדבר משנה את היקף התביעה ואת הטענות, אינו פוגע בדרך כלשהי במזיק (השוו לרע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 29/4/12)). 20. לאור האמור הנני סבור כי לא עומדת למשיבה טענת התיישנות כנגד המבטחת כאשר היא נכנסת לנעלי המבקשת מכוח עקרון התחלוף. התייחסתי למצב על פי הדין הישראלי מתוך הנחה כי דין זה חל, שכן בשלב זה לא הוברר מהו הדין הרלבנטי שיחול על התביעה ועל יחסי הצדדים ולא ברור האם טענת ההתיישנות הנטענת צריכה להתברר על פי דין הפורום או על פי דין העילה. אעיר רק כי לכאורה גם דין הפורום וגם דין העילה (Lex Causa) מפנים אותנו לדין הישראלי. יתרה מזו, אפילו הדין הרלבנטי הינו דין חוזה הביטוח (אף שספק בעיניי אם דין זה רלבנטי ליחסים עם צד ג') הרי שעל פי הדין האנגלי, שנטען כי הוא חל מכוח הסכמה על פוליסת הביטוח, אין מניעה לצירופו של המבטח ששילם תגמולי ביטוח לתביעות המבוטח גם אחרי תקופת ההתיישנות. סוף דבר 21. בשים לב לכל האמור, הנני סבור כי יש להתיר את תיקון כתב התביעה. המבקשת תוכל להגיש כתב תביעה מתוקן, בדרך של צירוף המבטחת, תוך 20 יום. העתק יימסר ישירות לצד שכנגד. הואיל ובקשת המבקשת התקבלה, ואף שהצירוף עשוי לחייב את המשיבה בתיקון כתבי טענות מצידה, איני מוצא מקום לחייב בהוצאות את מי מהצדדים. התיישנות תביעות ביטוחמשפט ימי - דיני ימאותהתיישנותביטוח ימי / הובלה ימית