עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 22.5.06 לפיה מצב קרסול ימין החמיר חלקית "תוך ועקב" שירותו הצבאי של המערער, בשיעור של 30% מדרגת הנכות הכוללת. העובדות הצריכות להכרעה 1.המערער יליד שנת 1984 גויס לצה"ל לשירות חובה ביום 8.2.05 בפרופיל 45 "על רקע כאבים בקרסול ימין". המערער שרת כפקיד בבסיס קליטה ומיון בתל השומר ובחודש אוקטובר 2005 שוחרר מהשירות בשל מצבו הרפואי (לאחר ניתוח שעבר בקרסול ימין). 2.ביום 30.11.05 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") במסגרתה ביקש לקבוע כי ההפרעה בקרסול ימין, ממנה סובל ובגינה נותח במהלך שירותו, נגרמה "תוך ועקב" שירותו הצבאי בעקבות חבלה שנחבל ביום גיוסו ומאמצים גופניים להם נדרש במהלך הטירונות (להלן: "התביעה") (מסמכים 4-1 בתיק הרפואי). 3.תביעת המערער התקבלה בחלקה תוך קביעת קשר של "החמרה" בין מצב קרסול ימין ותנאי השירות הצבאי, כאשר שיעור ההחמרה הועמד על 30% מדרגת הנכות הכוללת, כעולה מהחלטת המשיב מיום 22.5.06 (מסמך 52 בתיק הרפואי). 4.המערער לא הסכין עם החלטת המשיב ומכאן ההליך שבפנינו. 5.המערער תמך ערעורו בחוות דעת רפואית מיום 19.8.06 ערוכה על ידי דר' לין, מומחה באורטופדיה ובכירורגית כף יד (מע/1 - מסמך 90 בתיק הרפואי). 6.מטעם המשיב הוגשו שתי חוות דעת ערוכות על ידי דר' לוקיץ', מומחה באורטופדיה - הראשונה מיום 22.2.06 (מש/1 - מסמך 50 בתיק הרפואי) והשניה מיום 28.10.06 (מש/2 - מסמך 135 בתיק הרפואי). הפן העובדתי 1.בתמיכה לתביעתו ערך המערער תצהיר מיום 17.11.05 (מסמך 4 בתיק הרפואי) ובו נדרש לתיאור החבלה שנחבל ביום גיוסו ולתנאי שירותו במהלך הטירונות- "בו ביום שהתחלנו את השירות, אחרי ארוחת ערב... היינו במסדר, שם קיבלנו הסברים אודות הנהלים בצבא. אחרי המסדר קבלנו פקודה להגיע מהר (תוך זמן קצר) לאוהלים. התחלתי לרוץ, אך כעבור דקה בערך נקעתי את הקרסול הימין ולא יכולתי להמשיך בריצה עקב הכאבים ברגל (להלן: "החבלה" - ש.י.) ... כתוצאה מהחבלה האמורה התחלתי לסבול כאבים בקרסול ימין ולא הייתי מסוגל לרוץ ולבצע תרגילים פיסיים. המשכתי את הטירונות, אך אפילו הליכה רגילה גרמה לכך שסובבתי את הקרסול הימין מספר רב של פעמים ... למרות הפטורים שקיבלתי ממפקד המרפאה, נאלצתי בכל זאת לרוץ, ללכת למרחקים, לשאת משאות כבדים ולעמוד במשך זמן רב במהלך הטירונות. פעולות אלה שציוו עלי לבצע, החמירו עוד יותר את מצב הקרסול" המערער חזר על תיאור דברים זה בתצהירו מיום 23.8.06 (מע/2 - מסמך 123 בתיק הרפואי), אשר שימש כעדותו הראשית. 2.המשיב אינו חולק על אירועה של אותה "חבלה" נטענת, המונחת בבסיס קביעתו של דר' לוקיץ', המומחה מטעמו - "אני סבור שהאירוע בתאריך 8.2.05 תרם להחמרת מצבו. החמרה של מצב קודם לפני הגיוס לצה"ל. אני מאריך (צ"ל: "מעריך" - ש.י.) את תרומת האירוע ב 30%" (מתוך מש/1 - מסמך 50 בתיק הרפואי) ודומה כי אף המומחה מטעם המערער, דר' לין, מצא להשתית עליה ועליה בלבד קביעתו בדבר קשר של "גרימה"- "מצב לאחר חבלה לקרסול ימין בתאריך ה- 8.2.05, אשר גרמה ל ..." (מתוך מע/1 - מסמך 84 בתיק הרפואי) דר' לין לא מצא להתייחס בחוות דעתו לטענת המערער לפיה לאחר החבלה (במהלך הטירונות) וחרף "פטורים" רפואיים שקיבל נדרש למאמצים גופניים ("לרוץ, ללכת למרחקים, לשאת משאות כבדים ולעמוד במשך זמן רב במהלך הטירונות") אשר החמירו מצבו ולפיכך איננו מוצאים להידרש לה. 3.לא למותר לציין כי אין חולק שהמערער נפגע בקרסול ימין עוד בשנת 2003 ובבדיקת ארטרוסקופיה שבוצעה לו בחודש ספטמבר 2004 "אובחן קרע מלא של ATFL" ו"נעשה שיוף של שאריות הגדם של הרצועה" (מסמך 13 בתיק הרפואי). הפן הרפואי 1.המערער סמך ערעורו על חוות דעתו של דר' לין (מע/1). 1.1 בחוות דעתו קבע המומחה כי המערער סובל מ"מצב לאחר חבלה לקרסול ימין בתאריך 8.2.2005, אשר גרמה לאי-יציבות חיצונית סימפטומטית של הקרסול והצדיקה התערבות ניתוחית לייצובו" ובנוסף התייחס ל"עברו הרפואי" של המערער טרם גיוסו, ככל שנוגע לקרסול ימין- "בכל הפעמים אשר בהן נבדק... עובר לגיוסו לשרות החובה בצה"ל ... לא נמצאה הגבלה בתנועות קרסולו הימני, הקרסול נמצא יציב מבחינה קלינית והממצא היחיד היה של רגישות בהיבט החיצוני" 1.2 בחקירתו הנגדית שב המומחה והבהיר כי עמדתו הרפואית יוצאת מנקודת מוצא לפיה המערער לא סבל עובר לגיוסו מאי יציבות של הקרסול, הגם שהקרסול לא היה "בריא" - "אני לא יכול לומר שהוא קרסול בריא כי היה שם ממצא פתולוגי, היה, שהודגם בארטרוסקופיה עוד לפני הגיוס. זה היה קרסול שהוא לא סבל ממנו מאי יציבות עובר לגיוס" (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 8.7.07) 1.3 נוכח עמדתו זו עומת המומחה עם תיעוד רפואי הקודם לגיוסו של המערער ודומה כי בעדותו אישר, גם אם בלשון רפה, כי ניתן למצוא בו אינדיקציה לתלונות על אי יציבות של הקרסול - "כב' השופטת:אני שואלת את אדוני האם התיאור כפי שהוא "כאבים בקרסול ימין לאחר ריצות וחבלות סיבוביות אפילו קטנות" (מסמכים .... בתיק הרפואי מיום 4.10.04 - ש.י.) לא מתאר מצב רפואי של אי יציבות? העד:יכול לתאר, יכול להתאים לתלונה אולי לא מוסברת נכון של אי יציבות" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 8.7.07) (ההדגשה שלי - ש.י.) "ש:בוא נוציא את המסמך הראשוני ואני מבקש תקרא בבקשה את האבחנה הקלינית. העד:מכסים (צ"ל: מסכים - ש.י.), נכון. אי יציבות קלה, מזערית. לא מצוין איזה. יש כמה אי יציבויות בקרסול.." (עמ' 5 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) ראה גם מסמך 13 בתיק הרפואי - סיכום מחלה מיום 22.9.04 בו צוין כי נמצאה "מעט אי יציבות" בין טיביה ופיבולה" וכן מסמך 40 בתיק הרפואי - מכתבו של דר' פלדברין מיום 31.5.05 בו ציין שבעת הארטרוסקופיה, אשר בוצעה עובר לגיוס, "נמצאה אי יציבות מסוימת של הקרסול". 1.4 המומחה הוסיף ואישר כי המערער סבל עובר לגיוסו מ"פגם מסוים בקרסול", אשר עשויה להיות לו השפעה/"תרומה" למצב של אי יציבות- "כב' השופטת:אבל זה כבר פרה-דיספוזיציה לקראת הבעיה. זה כבר איזה שהוא פגם בקרסול שמקדם את התוצאה של אי יציבות. העד:זה פגם מסוים בקרסול. בהחלט. כב' השופטת:שמקדם פני בעיית אי יציבות. העד:יכול בחבלה שאולי אחרת לא הייתה גורמת לשום בעיה יכולה לגרום, להביא לאי יציבות" (עמ' 5 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) 2.המשיב סמך עמדתו על שתי חוות דעת שערך דר' לוקיץ', בהן קבע כי המערער סבל עובר לגיוסו מ"אי יציבות קלה של מפרק הקרסול הימני", כשאירוע החבלה שעבר "ביום הראשון לגיוסו החמיר המצב הקודם וגרם להופעה יותר ברורה של הסימפטומים ... להחרפה סימפטומטית של הפתולוגיה בקרסול ימין". לשיטת המומחה לא ניתן להתעלם מאותה חבלה שנחבל המערער בשנת 2003 (לאחריה עבר את אותה בדיקת ארטרוסקופיה בה אובחן קרע מלא של ה- ATFL) ה"מהווה בסיס עיקרי לפתולוגיה" ממנה סובל המערער כיום. 2.1המומחה נדרש בעדותו להתייחס לטיבה ולמשמעותה של הפגיעה שסבל המערער בקרסול טרם גיוסו ולהשפעתה של החבלה המאוחרת שנחבל ביום גיוסו- "האירוע הראשון עוד לפני גיוסו גרם לו לקרע מלא של הרצועה ... יש לנו בצד הלטראלי של הקרסול שלוש רצועות שמייצבות את הקרסול ... שליש של מנגנון היציבות של הקרסול נפגע ... אחרי אירוע טראומטי מהסוג הזה של קרע ברצועה לטראלית באופן מלא המנגנון הפרופרספטיבי הזה מחפה על המצב המסוים הזה ועובד עבודת כפליים. זאת אומרת למרות הקרע ברצועה הבן אדם יכול להמשיך ללכת ולתפקד עם מגבלות מסוימות בעזרת מנגנון שהוא מפעיל... יש מצבים כמו אותה ריצה שהוא, שקרה לו ביום הראשון של הגיוס שכנראה הוא היה במצב אולי של אופוריה, עייפות... ולכן המנגנון הזה באיזה שהוא מקום נכשל ברגע מסוים ... וקרה את הנקע שכמובן החמיר את מצבו. זה השרשרת של אירועים. ... לאחר מכן מכיוון שהמנגנון הזה נכשל לחלוטין, הוא סבל מנקעים חוזרים וחוזרים ואי חוסר תפקוד הוא היה צריך כן לעבור את הטיפול הניתוחי המשלים" (עמ' 12-11 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) 2.2 המומחה אישר בעדותו כי עובר לגיוסו לא סבל המערער מ"אי יציבות בולטת" של הקרסול אלא מ"אי יציבות מאוד חלקית"- "בארטרוסקופיה הראשונה הוכח שאין שום דבר מעבר לעובדה שיש קרע ברצועה הלטראלית. לכן הכאבים של הקרסול שלו נובעים ממצבים של אי יציבות מאוד חלקית לאורך כל התקופה" (עמ' 12 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) "הוא היה א- סימפטומטי (לפני הגיוס - ש.י.) מבחינת העובדה שלא היה לו את המקרים הפתוחים של אי יציבות בולטת" (עמ' 14 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) אך עם זאת הבהיר כי נוכח קיומו של קרע מלא של הרצועה עובר לגיוס מצא לזקוף לחובת החבלה בשירות החמרה בשיעור של 30% בלבד- "לאור העובדה שהוא סבל מזה לאורך תקופה ממושכת זה עובדה שהיה לו יציבות שהייתה ממש על הסף והיה צריך להיות אירוע מסוים כדי לגרום לכל הצלחת הזאת להתהפך וזה מה שקרה. ... אני חושב שהאירוע הספציפי הזה יש לו ממד מסוים לאורך ההיסטוריה של הפתולוגיה שלו. לכן קשה מאוד לקבוע מה האחוזים ... אני המלצתי על 30% מכיוון שאני חושב שזה חלק מסוים של ההיסטוריה, לא כל ההיסטוריה ולא חמישים אחוז מההיסטוריה" (עמ' 15 לפרוטוקול) "כב' השופטת:אתה למעשה אומר, דר' לוקיץ', שמי שסבל מקרע ברצועה כפי שסבל המערער לפני הגיוס הוא מועד לתוצאה הזו בסיכוי יותר גבוה מכל מי ש, העד:כן, בהחלט. כב' השופטת:לא סבל מקרע ברצועה. העד:בהחלט, בהחלט. (עמ' 16 לפרוטוקול) דיון 1.לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות שבאו בפנינו, לרבות חוות הדעת הרפואיות ועדויות המומחים, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל בחלקו. 2.בסופו של יום, בשים לב לתיעוד הרפואי שהוצג לענין אי יציבות הקרסול עובר לגיוס, כמו גם לעדותו של המומחה מטעם המערער, דר' לין, לפיה המערער סבל עובר לגיוסו מ"פגם מסוים בקרסול", אשר עשוי "לתרום" לאותה אי יציבות קשה שהופיעה לאחר החבלה בשירות (ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול), דומה עלינו כי לא ניתן לקשור אלא קשר של החמרה בין החבלה שנחבל המערער ביום גיוסו ובין מצב קרסולו, כעמדתו של המומחה מטעם המשיב, דר' לוקיץ'. 3.עם זאת, נוכח העובדה כי אותה חבלה בשירות הביאה להחמרה, אשר בעקבותיה כעדות המומחה מטעם המשיב, דר' לוקיץ', הופיעו נקעים חוזרים רבים - "אי יציבות בולטת" (להבדיל מ"אי יציבות מאוד חלקית" לפני החבלה) שחייבה התערבות ניתוחית (ראה עדותו בעמ' 12, 14 לפרוטוקול וכן מסמך 24 בתיק הרפואי - מכתבו של דר' עוז מיום 3.5.05 לענין החמרת המצב במהלך השירות הצבאי), אין בידנו לקבל את קביעתו לענין שיעור ההחמרה ומוצאים אנו להעמידה על 50%. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מקבלים אנו את הערעור בחלקו, מורים על ביטול החלטת המשיב מיום 22.5.06 וקובעים כי "מצב קרסול ימין" החמיר חלקית בתקופת השירות הצבאי ובעטיו בשיעור של 50% מדרגת הנכות הכוללת. המשיב ישא בהוצאות המערער (שכ"ט המומחה דר' לין על פי קבלות) ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. קרסול