הבקשה שבפניי עניינה סילוק על הסף של תביעת התובע לביטול שני פסקי דין, וזאת בהתאם לסמכויות המוקנות לבית המשפט בתקנות 101 (א) (1) ו-101 (א)( 3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), כאשר הנימוקים העיקריים לבקשה הינם התיישנות, שיהוי, סופיות הדיון ומעשה בית דין. הצדדים: התובע, אושרי שוקי כהן, הינו המשיב בבקשה לדחייה על הסף והיה הנתבע בשני פסקי הדין אותם מבקש הוא לבטל בתביעה שבפניי (להלן: "התובע" או "המשיב"). הנתבע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הינו המבקש בבקשה לדחייה על הסף, והתובע בפסקי הדין אותם מבוקש לבטל בתביעה שבפניי (להלן: "הנתבע" או "המבקש" או "הבנק") רקע כללי: עניינה של התביעה בתיק הנדון הינה ביטול שני פסקי דין שניתנו כנגד התובע בתיק זה והמשיב לבקשה, לטובת בנק דיסקונט, הנתבע בתיק שבפניי ומגיש הבקשה. אין מחלוקת כי פסקי הדין ניתנו בשנים 1999,2000. יחסיהם של הצדדים בתיק הנדון, מקורם בחשבון בנק שפתחה חברה בשליטת התובע אצל הנתבע. הבנק הגיש שתי תביעות כנגד התובע בתיק שבפניי ונתבעים נוספים בגין חוב שנוצר בחשבון שנוהל אצלו. את פסקי הדין שניתנו, בתיקים אלו, מבקש התובע לבטל, בתביעה הנוכחית שבפניי. הבנק הגיש בקשה לדחייה על הסף, מהסיבות של התיישנות, שיהוי, סופיות הדיון ומעשה בית דין. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות הנתבע/המבקש: התיישנות: פסקי הדין שאותם מבקש התובע לבטל, ניתנו בשנים 1999,2000 והם מתייחסים לתיק אזרחי 1882/99, אשר הפסיקתא בגינו נחתמה על ידי כב' השופט שנהב ביום 03/10/2000. התיק השני, הוא תיק אזרחי 1881/99 שהפסיקתא בגינו נחתמה ביום 23/3/2000 ע"י כב' השופט שנהב. בשני התיקים, הגיעו הצדדים לפשרה אשר קיבלה תוקף של פס"ד, ורק לאחר שהנתבעים לא עמדו בהסכמי הפשרה, נפתחו תיקי הוצל"פ בגינם (להלן: "פסקי הדין"). בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, (להלן:"חוק ההתיישנות"), נקבע כי תקופת ההתיישנות לגבי תביעות שאינן במקרקעין היא 7 שנים. סעיף 7, קובע כי בתובענות שעילתן תרמית ו/או אונאה, תקופת ההתיישנות נספרת מהיום שבו נודע על התרמית ו/או האונאה. סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות "מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". במקרה הנדון, ניתן ללמוד מכתב התביעה שעילת התביעה נולדה ביום שהוגשה הבקשה למתן תוקף של פס"ד להסכמי הפשרה שבין הצדדים שכן התובע בתביעה זו טוען שיש לבטל את פסקי הדין שכן הסכמי הפשרה התקבלו במרמה. כלומר, עילת התביעה נולדה לכל המאוחר בתחילת שנת 2000. התביעה בתיק זה הוגשה בשלהי שנת 2010, דהיינו, כאחת עשרה שנים לאחר שעילת התביעה נולדה. מעבר לעניין המהותי הרי שלאור הזמן הרב שחלף, נגרם לנתבע בתיק זה נזק ראייתי כבד אשר מקשה עליו להוכיח טענותיו, במיוחד לאור סוג הטענות הנטענות כלפיו, דהיינו מעשה מרמה או התנהגות בלתי הולמת. שיהוי גם כאשר לא חלה עדיין התיישנות על תביעה, הרי שבהתקיים נסיבות מסוימות, היא תידחה על הסף, מהסיבה של שיהוי בהגשתה, שכן הזמן הרב שחולף מיום שנולדה עילת התביעה ועד להגשתה, מהווה ביטוי לוויתור על הגשתה. מעשה בית דין הבקשה לביטול פסקי הדין שניתנו בהסכמה מאיינת את עיקרון סופיות הדיון. לאחר שפסקי הדין נעשו חלוטים, ולא הוגש ערעור במועד הקבוע בחוק, או בקשה לביטול פס"ד בהתאם לתקנות, הרי שנוצר מעשה בית דין בגין העילות נשוא פסק הדין. ומשקיים מעשה בית דין, יש לדחות את התביעה החדשה על הסף. התייחסות לטענות נוספות של התובע, לטענת הנתבע/המשיב, אין לקבל את טענת התובע כי נקלע למשבר אישי אשר מנע ממנו להגיש את התביעה במועד מוקדם יותר, שכן גירושיו הושלמו, לפני למעלה מעשור והוא אף נישא מחדש בשנת 2003. יש גם לדחות את הטענה כי הגשת התביעה התעכבה כתוצאה מכך שהתובע סבל משבר בידו בשנה שעברה. תמצית תגובת התובע/המשיב: משפט חוזר אזרחי לטענתה המשיב, מאחר ופסקי הדין אותם מבקש הוא לבטל הושגו במרמה, יש להעדיף את העיקרון של עשיית הצדק על עקרונות סופיות הדיון ומעשה בית דין .כאשר נטענת טענת מרמה נקודת האיזון נוטה לכיוון בחינת האמת והצדק, ואף מצדיקה ביטול פסק דין חלוט שהושג במרמה ועריכת משפט חוזר אזרחי. קל וחומר כאשר מדובר בגוף ציבורי גדול וחזק כמו במקרה הנדון תאגיד בנקאי שהציבור רוכש לו אמון רב, ואילו הנפגע הוא פרט אשר לא עומדים לצידו כל האמצעים שעומדים לרשותו של התאגיד הבנקאי. התובע/המשיב, מרחיב את טיעוניו לגופו של עניין במסגרת התגובה שהגיש ומפרט למעשה את הנסיבות אשר לטענתו יצרו את עילת המרמה. עיקרי טיעוניו בתיק אזרחי 1882/99, הפסיקתא ניתנה רק כנגד המבקש, למרות שהתביעה הוגשה גם כנגד החברה. קיימת בעיה ,לטענתו, בתאריכים המופיעים בפסיקתא. כמו כן טוען התובע, כי למיטב זכרונו עמדו לזכות החברה כספים ששולמו. למעשה מציין התובע/המשיב בתגובתו כי לא הייתה לבנק כל עילת תביעת כנגד החברה ומכאן גם שלא כנגדו שכן הוא נתבע כערב לחובות החברה. לטענתו, התביעה כנגדו הוגשה בניגוד להוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967. עיקרי טיעוניו בתיק א 1881/99, הינם כדלקמן: נפלו פגמים בפסיקתא, בהתייחס למועדים ובהתייחס לסניף הבנק, כמו כן טוען התובע/המשיב ששולם ע"ח החוב באמצעות מימוש רכב. מוסיף וטוען התובע/המשיב שגרושתו, שהייתה החייבת מס' 1, נמחקה מתיק ההוצל"פ. כמו כן, טוען התובע/המשיב שהגשת התביעה מלכתחילה הייתה לא מוצדקת. בנסיבות אלו טוען המשיב קיימת סמכות טבועה לבית המשפט לקיים "משפט חוזר". לטענת התובע, סמכות זו קיימת כאשר שיקולי הצדק עדיפים על שיקולי מעשה בית דין כפי שנקבע בעא 4680/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואחרים (להלן: "פס"ד עיזבון המנוח סלים"). לטענתו, יש להפעיל סמכות זו במקרה הנדון. התובע בכתב תביעתו ציין כי לאור משבר שעבר בחייו הפרטיים והליך הגירושין בו היה נתון, נמנעה ממנו אפשרות להגיש את התביעה במועד מוקדם יותר ולאחר מכן הוא נפגע בתאונה וסבל משבר ביד. נסיבות אלו מצדיקות לדחות את טענת ההתיישנות והשיהוי. דיון: הפן הנורמטיבי: העיקרון המנחה הוא כי בירור המחלוקת שבין הצדדים לגופה עדיפה על מחיקת או דחיית התובענה לפני בירורה הענייני. בתי המשפט נוהגים בזהירות יתירה במתן החלטה הדוחה את התביעה על הסף ואשר מסיימת בכך את הבירור המשפטי כבר בשלב המקדמי. יחד עם זאת תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר דין האזרחי, התממ"ד - 1984 (להלן:"התקנות") אינן תיאורטיות בלבד, אלא מקנות הן לבית המשפט סמכות לסלק על הסף הליכים אשר ניכר בהם, על פניו, כי אם יתבררו עד תום לא יזכו את מגישם בסעד המבוקש. בע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1)577 , בעמוד 584, התייחס כבוד השופט א' ריבלין לסוגייה וקבע כלדקמן: ”אכן ההלכה הפסוקה הכירה בזות לגישה חופשית ויעילה אל בתי- המשפט כזכות יסוד, אשר בית המשפט אמור להגן עליה, כמו על זכויות אחרות (ע"א 6805/99) תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, ע"א לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862) תפקידם של בתי-המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש סעד אלא מטעמים כבדי משקל (ראו ע"א 733/95) ארפל אלומיניום בע"נ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577) בית המשפט ידחה התביעה על הסף רק אם יגיע למסקנה כי בהנחה שכל האמור בכתב התביעה יוכח, עדיין לא תקום לתובע עילת תביעה. המקרים בהם בית המשפט נוטה יותר לקבל בקשות לדחיות על הסף הם אלה שמוגשות בגין סיבה חיצונית לכתב התביעה עצמו, וכוונתי לסיבות כמו התיישנות או מעשה בית דין, כפי שנקבע בע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ. עירית הררצליה בו התייחסה כבוד השופטת פרוקצ'ה לסוגייה זו וקבעה: "התיישנות תביעה משמשת נימוק עיקרי לדחיית תביעה על הסף (זוסמן, שם, פסקה 337 עמ' 418; ע"א 4600/91 מוסקוביץ ע נ' הבנק הבנלאומי הראשון, פ"ד מח(3) 455 (פסקה 4) (1994); ע"א 9737/05 טריגוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 23.08.07), פסקה 5 לפסק הדין; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 10, 2009), עמ' 178). בהתקיים התיישנות, אין עוד תוחלת לתביעה, ודינה להידחות על הסף תוך הצבת מחסום בפני הגשתה שוב." (אתר נבו - עמוד 14 לפסק הדין). יישום העקרונות על המקרה הנדון: התובע/המשיב, התמקד בתגובתו בטיעונים לגופו של עניין וזאת כפי הנראה על מנת לנמק את טענתו שבמקרה הנדון, עקרונות הצדק מחייבים את ביטול פסק הדין גם אם הדבר מתנגש עם עקרונות משפטיים אחרים כמו התיישנות, שיהוי, סופיות הדיון ומעשה בית דין. עיקרה של התביעה, שהוגשה על ידי התובע, הינה ביטול שני פסקי דין אשר אין מחלוקת שהפכו לחלוטים עוד בשנת 2000. מבחינה עובדתית - טכנית, התביעה הוגשה לאחר שחלה עליה התיישנות שכן היא הוגשה בחלוף יותר מעשר שנים בעוד שתקופת ההתיישנות היא 7 שנים. אין מחלוקת שהמועדים להגשת ערעור או בקשה לביטול פסקי הדין חלפו. התובע בקש להתגבר על מחסום הזמן בהגישו תביעה נפרדת לביטול פסקי הדין (בנבדל לבקשה לביטול בהתאם לתקנה 201 לתקנות ,המוגבלת בזמן והמוגשת במסגרת התיק המקורי). האפשרות לקיום משפט חוזר אזרחי נוגדת לכאורה את עקרונות היסוד המקובלים במשפט האזרחי וכוונתי לעקרונות סופיות הדיון, שיהוי, התיישנות ומעשה בית דין הבאים להגן הן על הצדדים הישירים מהמשך התיידנות לזמן בלתי ידוע, והן את כלל הציבור בשמירה על חלוקה מידתית של הזמן השיפוטי בין כלל המתדיינים. יחד עם זאת, קיימים חריגים לעקרונות אלו וזאת כאשר מוכחות נסיבות מיוחדות אשר כללי הצדק מחייבים להעדיפם על העקרונות המקובלים. כאשר מוכח כי אדם לא יכול היה לטפל בענייניו תקופה ארוכה ( כמו בדוגמאות הקלאסיות של שבוי שחזר משבי לאחר שנים רבות, או חולה שהתעורר מתרדמת), יתיר בית המשפט, הגשת תביעה שמבחינה טכנית חלה עליה התיישנות. אך הדבר נכון רק במקרים יוצאי דופן. המקרה שבפניי, איננו אחד מהם. התובע אומנם טען שעבר משבר בחייו האישיים אך הוא לא צירף כל מסמך המעיד על כי מדובר במשבר שערך שנים כה רבות ואשר מנע ממנו לנהל את ענייניו. יוצא מן הכלל נוסף, הדוחה את טענת ההתיישנות והקבוע בחוק ההתיישנות הינו כאשר מדובר במעשה מרמה. אלא שהמועד הקובע במקרה שכזה הוא המועד בו נודע על מעשה התרמית. מהמסמכים שצורפו לכתבי בית הדין שהוגשו על ידי הצדדים עולה שהתובע היה מודע לקיומם של הליכי הוצל"פ, בגין פסקי הדין שאותם מבקש הוא לבטל ולכן היה עליו להגיש לכל המאוחר את הבקשה לביטול פסקי הדין, בשלב בו התחיל מימושם. טעוני התובע הן בכתב התביעה והן בתגובה לבקשה לדחיה על הסף הינם טיעונים מקובלים בתביעות בנקים ואשר היו ידועות לתובע עוד במעמד הסכמתו להסכמי הפשרה או לאחר מכן בעת מתן הפסיקתות על פיהם נוהלו כנגדו הליכי הוצל"פ. התובע לא ציין כל מידע חדש שלא היה ידוע במועד הרלוונטי ואשר מצביע על מעשה מרמה. בפס"ד עיזבון המנוח סלים", אותו מצטט התובע/המשיב אכן היה מדובר במקרה בו הותר קיומו של משפט חוזר אזרחי אך שם הסיבה הייתה ראייה חדשה שהתגלתה אצל צד ג' ואשר אישרה את טענות חלק מהמשיבים. באופן יוצא דופן באותו מקרה בוטל פסק הדין. אך אין מקרה זה דומה לעניינו בו לא התגלתה שום ראייה חדשה. המבקש למעשה מצטט את פסק הדין בהתייחסו לביטול פסק דין גם במקרה של מרמה. לצורך ביטול פסק דין בטענה זו, הגם שהאפשרות קיימת, יש להראות תשתית עובדתית חזקה המעידה על כך ויש לציין ולפרט מתי נודע הדבר. במקרה הנדון לא נעשה לא ולא זה. הטענות שהעלה התובע בתביעתו ותגובתו הן מסוג הטענות המקובלות בתיקים מסוג זה והיו ידועות לתובע כבר שנים רבות. גם התובע היה מודע לכך שיש צורך להצדיק את העיכוב הרב בהגשת התביעה והוא בקש להצדיק זאת במשבר אישי שעבר התובע ומצבו הרפואי לאחר ששבר את ידו. כפי שכבר ציינתי לא מצאתי ממש בטענה זו שלא גובתה במסמכים המעידים על חוסר יכולת תפקודית מתמשכת. למעשה התובע, במקרה הנדון, מבקש מבית המשפט להחיל מספר עקרונות שהינם בבחינת יוצא מן הכלל ולהעדיפם על הכלל המשפטי המקובל. עצם הגשת התביעה לביטול פס"ד שלא בדרך המקובלת, לפי התקנות, או לחלופין ערעור על פס"ד, הינה בבחינת היוצא מן הכלל הראשון. התרת קיום משפט אזרחי חוזר הינו בבחינת חריג המיושם במקרים יוצאי דופן. לאור מועד הגשת התביעה ע"י התובע, הוא מבקש להחיל על המקרה הנדון, את היוצאים מהכלל ליישום עיקרון ההתיישנות, שיהוי, סופויות הדיון ומעשה בית דין. למעשה, יש בתביעה לביטול פס"ד משום עקיפה של הדרך המקובלת דהיינו ערעור על פסק הדין וזאת מאחר והמועדים חלפו. לא מצאתי כי במקרה הנדון התקיימו התנאים להחלת היוצא מן הכלל מעקרון ההתיישנות. התובע, לא פירט בכתב תביעתו מה הוא המועד שנודע לו על "התרמית" בגינה הגיש את התביעה, ולא בכדי, שכן מכתב התביעה עצמו עולה שהוא היה מודע לאותם פסקי דין סמוך לאחר הוצאתם. כך שהתובע לא הציג את התשתית העובדתית לכך שהמועד בו נולדה תביעתו חל בתוך התקופה של 7 השנים שקדמו להגשתה. טענתו העיקרית של התובע בתגובתו היא כי יש להתיר במקרה הנדון קיום משפט חוזר אזרחי תוך ביטול פסקי הדין המקוריים. בע"א 6019/07 משה תורג'מן נגד האחים עופר (ניהול) בע"מ (להלן: "פסק דין תורג'מן) התייחסה כבוד השופט ארבל לסוגיה זו בהרחבה וקבעה כי אמנם קיימים מקרים יוצאי דופן בהם יתיר בית המשפט לקיים משפט חוזר אזרחי אך לצורך כך על המבקש להראות כי התקיימו שלושה תנאים: "אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה" (עמוד 9 לפסק הדין) חיוניות הראיה, דהיינו "האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה". (עמוד 10 לפסק הדין) "ראיות חדשות ושקדנות סבירה, דהיינו יש להוכיח שהראיות המוכיחות את טענת המרמה מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר מתן פסק הדין או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אך בשקידה סבירה, או על ידי ראיה החיצונית למשפט עצמו" (עמוד 10 לפסק הדין) בחינת התנאים שנקבעו בפסק דינה של כבוד השופטת ארבל על המקרה הנדון מעלה שהתובע לא עמד במילוי תנאים אלו כמפורט להלן: . אמינות לכאורית - לא בכתב התביעה ולא בתגובה לתגובה לבקשה לדחייה על הסף ניתן פרוט של העובדות המהוות את מעשה המרמה כפי שכבר צוין לעיל. חיוניות הראיה - כפי שכבר ציינתי מדובר בטענות מקובלות בתביעות מסוג זה והן היו ידועות גם במועד מתן פסקי הדין שאישרו את הסכמי הפשרה, כך שאינני רואה כיצד ישנו הם את תוצאות פסק הדין שנתנו. הטעונים הטכניים בדבר תאריכים, מחיקת החברה (שפרוק) ואשתו לשעבר של התובע גם הם היו ידועים עוד מימים ימימה, ומכל מקום אין בהם משום שנוי פסקי הדין וחיובו של התובע על פיהם. ראיות חדשות- התובע לא ציין בכתב תביעתו מהן הראיות החדשות. המסמכים שצורפו היו ידועים כבר במועד התביעה הראשונה או היו יכולים להיות ידועים. ולסיום במקרה הנדון מבחינת לוחות הזמנים לא רק שיהוי היה בהגשת התביעה אלא אף התיישנות. ועל כך נאמר בפסק הדין תורגמן: "כאשר חל שיהוי רב בהגשת תביעה לביטול פסק דין חלוט נוטה הכף לטובת עיקרון סופיות הדיון" (בעמוד 15 לפסק הדין) לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לדחיית התביעה על הסף, הן מטעמי התיישנות ושיהוי, והן מהטעם של מעשה בית דין וסופיות הדיון. לא מצאתי כי התובע עמד בתנאים לקיום משפט חוזר אזרחי לאחר תום תקופת ההתיישנות. לאור האמור לעיל נדחית הבקשה לפיצול סעדים. התובע/המשיב, ישלם לנתבע/המבקש, סך של 10,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד, בהתייחס לבקשה זו. תקסד"א 1984 (הישנות)התיישנות