1. תביעה זו החלה בהגשת 2 שטרות לביצוע על ידי התובעת כנגד הנתבעים. לטענת הנתבעים, השטרות ניתן במסגרת הסכם שכירות תפעולית מיום 7.5.02 לרכישת זכויות ברכב מספר 7658536 שבבעלות התובעת והסכם מיום 18.6.02 לרכישת רכב 4165250 שבבעלות התובעת. לטענתם, ביום 1.8.02 נערכה ונחתמה הודעת ביטול לפיה הביאה התובעת את ההסכם לידי גמר ובכך הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. התובעת התחייבה להשיב את השטר לידי הנתבעים אך לא עשתה כן, למרות שהנתבעים העמידו את הרכב נשוא ההסכם לרשות התובעת. לטענת הנתבעים, ההסכם בוטל עקב אי כדאיות כלכלית משום שהתובעת לא מילאה חלקה בהסכם ולא סיפקה לנתבעים עבודה, אלא רק כדי כיסוי הוצאות השכירות והוצאות נילוות. כל התשלומים ששולמו ע"ח תמורת הרכב בסך 18,800 ₪ נותרו בידי התובעת כפיצוי מוסכם. כמו כן הרכב הוחזר במצב טוב ותקין וללא חובות. 2. לאחר הגשת תצהירים הסכימו הצדדים להכרעה בתביעה תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם. מאחר שמדובר בתביעות בסדר דין מהיר, ואין בהם חשיבות מיוחדת, הרי לפי הוראות התקנות, ינומק פסק הדין בקצרה. 3. אין חולק כי השטרות ניתנו כשטרות בטחון במסגרת הסכמים בין הצדדים, שהם צדדים קרובים (אשר לגביהם חלים דיני החיובים הרגילים), לפיהם מסרה התובעת לנתבע 1 כלי רכב וזכויות לביצוע קווי הסעות בסכום של 13,000 ₪ ממוצע לחודש כנגד התחייבות הנתבע לשלם לתובעת 60 תשלומים שווים של 4,700 ₪ לחודש. ביום 1.8.02 נערכה הודעת ביטול לגבי הרכב הראשון וביום 6.9.02 נערכה הודעת ביטול לגבי הרכב השני. התובעת תובעת מהנתבעים סכומים אלה: א. פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכמים 60,000 ₪. ב. הוצאת דיבה ו/או לשון הרע 50,000 ₪ ג. יתרת חובה בגין הוצאות ושירותים (דלק, מוסך וכד') 154.58 ₪ ד. דמי ביטול מכשיר טלפון נייד 2,500 ₪ 4. לגבי הוצאת דיבה ו/או לשון הרע, לא רק שאין מדובר בפיצוי לפי החוזים, שרק הוא מובטח בשטר בטחון להבטחת התחייבויות הנתבע בחוזים, אלא שהוא גם לא הוכח כלל. בשום מקום בתצהירו של מנהל החברה לא מופיעה אף לא מילה אחת המתארת לשון הרע שהוציא הנתבע או הוציאה הנתבעת על התובעת, מתי הוצאה, למי הוצאה ומה היו המילים. על כן, אין התובעת זכאית לסכום פיצוי עבור לשון הרע, ואני דוחה את תביעתה בענין זה. 5. לגבי יתרת חובה בגין הוצאות ושירותים ודמי ביטול מכשיר טלפון נייד, המצהיר מטעם התובעת לא צירף כל ראיה לכך שהתובעת נשאה בסכומים אלה. העובדה שפקיד התובעת, היועץ המשפטי שלה, שלח מכתב האומר זאת אינה הופכת את המכתב לראיה להוצאת הסכומים. על כן, אני דוחה גם את תביעת התובעת בענין זה. 6. נותרה התביעה לגבי הפיצויים המוסכמים. לפי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 נקבע: 15. פיצויים מוסכמים (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. (ב) הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה. (ג) לענין סימן זה, סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה והצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים. התובעת טענה שהפיצויים המוסכמים היו 30,000 ₪ בכל חוזה, לפי סעיפים 5.9.7 ו- 9.4 ג לחוזה. עיינתי בסעיפים אלה ולא מצאתי שיש בהם הסכמה כי פיצויים מוסכמים יהיו 30,000 ₪ לכל חוזה. בסעיף 5.9.7 נאמר: להבטחת קיום התחייבויות הקונה על פי הסכם זה ולכיסוי כל ההוצאות שיגרמו למוכר כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י הקונה, לרבות במקרה של החזרת הרכב לידי המוכר בניגוד להוראות ההסכם, וכן להבטחת החזרת הרכב לחזקת המוכר במצב תקין ובמצב בלאי סביר, מתחייב הקונה לחתום ביחד עם שני ערבים טובים נוספים על שטר חוב ע"ס 30,000 (שלושים אלף) ₪ אשר יופקד בידי המוכר (להלן - "שטר הבטחון") עלות ביול שטר הבטחון תחול על הקונה. למען הסר ספק, אין באמור לעיל כדי לפגוע בהוראות סעיף 9.4. (ג) להסכם זה. בסעיף זה אין הסכמה על פיצוי מוסכם ועל גובהו. בסעיף זה יש רק הסכמה על הפקדת שטר בטחון בסכום של 30,000 ₪, כאשר ברור שניתן יהיה לממשו בגין הוצאות שיגרמו למוכר ולהבטחת החזרת הרכב, עד לסכום של 30,000 ₪. שטר בטחון אינו עילה נפרדת מהחיוב החוזי, אלא הוא בטוחה שנועדה להבטיח את החיוב החוזי. אין כאן ויתור על החובה להוכיח את ההוצאות ואת אי החזרת הרכב (שאין חולק שהוחזר במצב תקין ובבלאי סביר). הסעיף הנוסף הוא 9.4 (ג): כל התשלומים ששילם הקונה למוכר עד למועד ביטול הסכם זה ו/או שהיה צריך לשלם למוכר על פי הסכם זה וזאת גם אם לא עשה כן בפועל, ייחשבו כדמי שימוש ראויים ברכב אותם החייב הקונה למוכר בגין התקופה בה היה הרכב ברשותו ובשימושו וכן כפיצויים מוסכמים ומוערכים מראש של הפרת ההסכם מצד הקונה. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, במקרה של החזרת הרכב לידי המוכר בניגוד להוראות ההסכם, וכן במקרה של החזרת הרכב כאמור כשהוא אינו תקין, למעט בלאי סביר, יהא המוכר רשאי לממש את שטר הבטחון כהגדרתו בסעיף 5.9.7 לעיל. למען הסר ספק מובהר בזאת כי במקרה של ביטול הסכם זה ע"י המוכר לא יהיה הקונה להשבת סכום כלשהו אשר שילם למוכר על חשבון התמורה. בסעיף זה כבר יש הסכמה על פיצויים מוסכמים, שהם כל התשלומים ששולמו או היה צריך לשלם עד החזרת הרכב, אבל אין הסכמה שסכום של 30,000 ₪ יהיה פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק. יש בסעיף זכות למוכר, היא התובעת, לממש את שטר הבטחון במקרה של החזרת הרכב בניגוד להוראות ההסכם, אך אין בסעיף קביעה בשל איזה סכום יהיה המוכר רשאי לממש וקביעה כי סכום זה הוא פיצוי מוסכם. על כן, אני קובע, שאין בין הצדדים הסכמה על פיצויים מוסכמים, דהיינו פיצויים ללא הוכחת נזק, בסך 30,000 ₪. יש הסכמה שפיצויים מוסכמים יהיו הסכומים ששולמו, כפי שנאמר שוב בהודעת הביטול שנוסחה על ידי התובעת, סעיף 3. 7. מאחר שהוסכם על פיצויים מוסכמים, שהם הסכומים ששולמו על ידי הנתבעים, לפי סעיף 15ב על התובעת לבחור בין תביעת פיצויים מוסכמים לבין, "במקומה", תביעת פיצויים לפי הוכחת נזק. אין צורך שאדון בשאלה זו, שלא באה לפני, שכן בפני תבעה התובעת פיצויים מוסכמים ולא פיצויים מוכחים, אך ספק בעיני אם שמרה התובעת בידה זכות לתבוע פיצויים נוספים על הפיצויים המוסכמים, לפי נוסח ההסכם, וממילא העובדה שבהודעת הביטול שמרה לעצמה התובעת את הזכויות לפי ההסכם ולפי הדין, לא הועילה לה בענין זה. 8. שאלה נוספת שאין צורך אדון בה לאור התוצאה האמורה היא האם בכלל היתה הפרה של ההסכם מצד הנתבעים או שמא הודעת הביטול היא הסכם חדש בין הצדדים לביטול ההסכם, מבלי שצד כלשהו יחשב כמפר. בהודעת הביטול נאמר שהנתבע ביקש להשתחרר מההסכם בשל אי כדאיות כלכלית. לא נאמר דבר שממנו ניתן להסיק בבירור שהתובעת אינה מסכימה להפסקת ההסכם. התובעת רשאית להסכים להפסקת ההסכם הקודם, ובמקרה זה אין מדובר בהפרה אלא בהסכמה חדשה. בשביל לאשר את קבלת הרכב לא היה צריך הודעת ביטול ובשביל שהקבלן יאשר את פיצויים המוסכמים לא היה צריך הודעת ביטול כי זה מופיע בהסכם. התובעת קיבלה מהנתבע בהודעת הביטול ויתור על תביעותיו כלפיה, וכנגד זה נתנה משהו, שהוא כנראה הסכמה על ביטול ההסכם. על כל פנים, אין צורך להכריע בכך שכן אף אם היתה הפרה, והתובעת היתה זכאית לפיצויים, אין הסכמה לפיצויים מוסכמים ואין הוכחה של נזקים אחרים. 9. על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. חוזהביטול חוזה