בשנת 1994 מסרה התובעת לידי הנתבע שיקים, בסכום כולל של 5,000 ₪, לגבייה. בשנת 2009 הגישה התובעת תביעה לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש 3/94 (מועד פרעון השיקים) וזאת בטענה כי הנתבע התרשל בטיפולו בגביית השיקים, לא מסר דיווח לתובעת אודות הטיפול וגרם לה בכך לנזק בשל התיישנות תביעתה מכוח השיקים ו/או גרם לה לנזק ראייתי. הנתבע מתגונן כנגד התביעה ראשית בטענת התיישנות ו/או שיהוי בשל חלוף תקופה של 15 שנה (!) ממועד מסירת השיקים לידיו ועד להגשת התביעה. לעצם הענין הנתבע מציין כי בסמוך לאחר קבלת השיקים פתח תיקי הוצל"פ אולם בשנת 2001 נסגר התיק שבו הוגשו לגבייה השיקים נשוא התביעה, ובוער ולפיכך לא ניתן כיום לשחזר את פעולותיו במסגרת תיק זה, ואילו תיק נוסף שנפתח על ידו עודנו פתוח אולם בהיות החייב בו מוגבל באמצעים, אין למעשה כל אפשרות גבייה מעשית. לאור דברי הנתבע בדיון בפני, הוריתי לו להעביר לרשות התובעת את תיק ההוצל"פ שעודנו פעיל ולאפשר לה לנקוט הליכים לגביית החוב בו, ככל שתמצא לנכון. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפני, ועל אף שהנתבע לא יכול היה לפרט איזה פעולות נקט לצורך גביית החוב על פי השיקים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות ו/או שיהוי, ומדובר במקרה מובהק בו חלוף הזמן פגע אנושות ביכולת הנתבע להתגונן מפני התביעה. אינני מקבלת טענת הנתבע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד מסירת השיקים לידיו לפני 15 שנה, שכן טענה בדבר התרשלות הנתבע בטיפול בענין ניתן להעלות רק בחלוף תקופה סבירה לנקיטת פעולות, ובחלוף אותה תקופה סבירה, יש מקום לטענה של הלקוח כלפי עורך הדין, כי אי נקיטת פעולות מהווה התרשלות. אינני סבורה כי ניתן לקבוע מה היא אותה "תקופה סבירה" לנקיטת הליכים על ידי עורך דין במסגרת כל תיק הוצל"פ שממנה מתחיל מירוץ ההתיישנות, והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אולם לא ניתן לומר כי בכל יום ויום ועד אין קץ מתחדשת העילה כנגד עורך הדין, שכן תקופה כה ארוכה, כפי שחלפה במקרה דנן, ואף תקופה של 8 שנים ממועד מסירת השיקים (שמאז חלפה תקופת ההתיישנות) הינה הרבה מעבר לתקופה הסבירה שבה יכול לקוח לבוא בטענות לעורך דינו על אי הטיפול בעניינו. יתירה מכך, באם נכונה טענת התובעת כי בעלה חזר ופנה לנתבע במהלך השנים הארוכות וביקש לדעת מה עלה בגורל השיקים ולא נענה, לשם מה המתינה במשך 15 שנים להגיש תביעתה זו? ככל שנוכחה התובעת לדעת כי הנתבע לא פעל בעניינה, הרי שידעה כבר אז (במועד עלום כלשהו שלפני שנת 2008 מועד בו פנתה לראשונה בכתב לנתבע) שהוא התרשל כלפיה ולפיכך ממועד ידיעתה (בפועל או בכוח) צריכה היתה לפעול להוצאת הטיפול בענין מידיו או להגשת תביעה כזו או אחרת כנגדו. ישיבתה של התובעת בחוסר מעשה במובן של אי הגשת תביעה, במשך שנים כה ארוכות, מעידה כי היא איבדה כל עניין בגביית השיקים נשוא התביעה (אולי בשל גביית הכספים בדרך אחרת כפי שטען הנתבע בהגנתו), ובנסיבות אלו, זכאי הנתבע ליהנות ממחסום ההתיישנות ו/או השיהוי, מאחר ואין ספק כי אי עמידתה של התובעת על זכויותיה, גרמה לו לנזק ראייתי של ממש בהעדר אפשרות, בחלוף 8 שנים ממועד ביעור תיק ההוצל"פ, לשחזר את אשר נעשה על ידו בתיק ולשכנע כי עשה את הנדרש לגביית החוב. מעבר לכך אוסיף כי גם באם לא הייתי סבורה כי קיימת התיישנות ו/או שיהוי ביחס לתביעה, ברי כי התובעת לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מאי הטיפול הנטען של הנתבע בגביית השיקים, שכן היה עליה לשכנעני כי נקיטת פעולות על ידו היתה מביאה לגביית הכספים, דבר שהתובעת אפילו לא ניסתה להוכיחו. כידוע, עורך דין המקבל ענין לטיפולו איננו מתחייב כלפי הלקוח ל-100% תוצאות, ובענין גביית שיקים ידוע לכל החי במחוזותינו, כי לצערנו סיכויי הגבייה יכולים לנוע בכל טווח שבין הצלחה (חלקית בדרך כלל) לבין העדר גבייה כלשהי. מכאן, שאין כל וודאות (אולי דווקא היפוכו של דבר) כי מאמצי הנתבע היו מניבים לתובעת פירות כלשהם ובוודאי שאין כל בסיס לתביעת מלוא סכום השיקים. יתירה מכך, מששילמה התובעת אגרה על תביעה בסך של 5,000 ₪, אין היא זכאית לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כמבוקש על ידה ביחס לתקופה הקודמת להגשת התביעה. אין בכל האמור לעיל להמעיט מחובתו של הנתבע לדווח לתובעת, כלקוחתו, אודות הטיפול בעניינה או לקבוע כי הנתבע טיפל באופן ראוי ומקצועי בענין, שכן בהעדר ראיות לא היה ביכולתי לקבוע איזה טיפול בוצע על ידו מעבר לפתיחת תיק ההוצל"פ, אולם לאור התיישנות התביעה, אין צורך כי אכריע בשאלות אלו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את תביעת התובעת, אולם בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. שיקיםהתיישנות