השאלה העומדת לדיון היא מהו סכום הפיצויים לו זכאי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 9.10.1998. כללי: התובע יליד שנת 1968, מכונאי רכב במקצועו. ביום 9.10.1998 נהג התובע ברכב מס' רישוי 8466582. באותה עת ביטחו הנתבעות בביטוח חובה את השימוש ברכב. בעת שנהג התובע ברכב היה מעורב בתאונת דרכים. בהתאם לתעודת חדר מיון התובע נפגע בחזה ובברך ימין. כן נכתב בתעודה שאין רגישות או הגבלה בתנועת הצוואר או בכיפוף הגב לפנים. התובע שהה בתקופת אי כושר במשך 6 חודשים, ולאחר מכן הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי על מנת שיוכר כנכה. בתחילה קבעה ועדת עררים של המוסד לביטוח לאומי שלא נותרה לתובע כל נכות כתוצאה מהתאונה. אם כי בהמשך קבעה ועדה רפואית לעררים שלתובע נותרה נכות בשיעור 5% החל מיום 9.11.00. כל נסיונותיו של התובע לטעון להחמרת הנכות נדחו ע"י הועדה הרפואית וע"י הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. בכתב התביעה תובע התובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. מטעם התובע העיד התובע בלבד, ובענין זה טענו הנתבעות בסיכומים שמדובר בעדות יחידה שאין לה סיוע במיוחד לגבי ארוע התאונה. כבר עתה אציין שיש לדחות טענה זו לאור צירוף דו"ח פעולה של שוטרת התנועה כליף ציפי אודות התאונה. ב"כ התובע טען בסיכומיו שיש לפצות את התובע בגין נזק שאינו נזק ממון, אובדן השתכרות בעבר, אובדן השתכרות בעתיד וכן להורות על החזר הוצאות שהוציא התובע בסך 2,000 ₪. דיון ומסקנות: נזק שאינו נזק ממון: אין מחלוקת בין הצדדים שלתובע נותרה נכות בשיעור 5%. טוען ב"כ התובע בסיכומיו שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בסך 8,000 ₪ בהתאם לאחוזי הנכות. מאחר ולפי חוק הפלת"ד ניתן לפסוק לתובע במקרה מעין זה עד 10% מהסכום המקסימלי, הסכום אותו תובע התובע בגין נזק שאינו נזק ממון הינו סביר ביותר. אשר על כן, אני פוסק לתובע בגין נזק שאינו נזק ממון את הסך 8,000 ₪. אחוזי הנכות שנקבעו לתובע: בתחילה קבעה ועדה רפואית של המל"ל שלא נותרו לתובע כל אחוזי נכות. ועדה רפואית לעררים של המל"ל קבעה לבסוף שלתובע נותרו אחוזי נכות לצמיתות בשיעור 5% החל מיום 9.11.00. טוענת ב"כ הנתבעות שלא נותרה לתובע כל נכות שהיא מיום הקביעה של הועדה הרפואית ועד ליום 8.11.00, ויש להתחשב באחוזי הנכות לעניין הפיצויים רק החל מיום 9.11.00. סבור אני שב"כ הנתבעות טועה בפרשנות שיש לתת להחלטה של הועדה הרפואית לעררים. הועדה הרפואית לעררים לא קבעה את אחוזי הנכות של התובע מתום תקופת אי הכושר ועד ליום 9.11.00. אם לא היתה לתובע כל נכות עד ליום 9.11.00, היתה הוועדה הרפואית צריכה לקבוע את אחוזי הנכות במסגרת תביעה להחמרת נכות. אך הוועדה הרפואית לעררים לא עשתה כן, אלא קבעה את נכותו הצמיתה של התובע במסגרת החלטה הערעור על החלטת הוועדה הרפואית. אשר על כן סבור אני שיתכן מאוד שלתובע נותרה נכות רפואית גבוהה מ- 5% עד ליום 9.11.00. מאחר ואין בפני כל ממצא בענין נכות זו, סבור אני שמיום תום תקופת אי הכושר נותרו לתובע לפחות 5% נכות עד ליום 9.11.00. אשר על כן, סבור אני שיש לקבוע שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% מתום תקופת אי הכושר. השתכרותו של התובע עובר לתאונה: התובע לא צירף לתיק בית המשפט תלושי שכר, אך מאישורי המל"ל עולה ששכרו ברוטו של התובע עובר לתאונה, היה בסך 6,500 ₪. מסכום זה יש להפחית את 25% כמס הכנסה, כך ששכרו נטו של התובע לענין חישוב הפיצויים מגיע לסך כ- 5,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר: הפסד ההשתכרות לתקופת אי כושר עבודה: בהתאם לטיעוני ב"כ התובע, התובע שהה בתקופת אי כושר עבודה במשך 6 חודשים. ממשיך וטוען ב"כ התובע, כי מאחר והתובע קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, אין התובע זכאי לכל פיצוי לגבי הפסדי שכר בתקופה זו. על כן לא אפסוק לתובע מאומה בענין הפסד השכר לתקופת אי כושר. הפסד השתכרות מתום תקופת אי הכושר ועד היום: לאחר תום תקופת אי הכושר התובע קיבל דמי אבטלה וחיפש עבודה אך לטענתו, לא מצא. לכן החל התובע לעבוד כעצמאי בגינון וניקוי חדרי מדרגות. התובע צירף את אישורי ביטוח לאומי לגבי דמי אבטלה וצירף שומות מס הכנסה לשנת 2003 ולשנת 2004. מעבר לכך לא צירף התובע כל נתוני שכר אודות השתכרותו מאז תום תקופת אי הכושר ועד היום. כאשר אני מעיין בנתוני השכר של התובע מאז תום תקופת אי הכושר ועד היום, סבור אני שהסך 30,000 ₪ מאז שנת 1999 ועד היום, אותו תובע התובע כאובדן השתכרות הינו סכום סביר. על כן, אני פוסק לתובע פיצוי בגין אבדן השתכרות בסך 30,000 ₪. אובדן כושר השתכרות: התובע לא המציא נתוני שכר לגבי השתכרותו עובר למתן פסק הדין. יחד עם זאת התובע עובד כעצמאי, ואין כל עדות שיש לו מגבלה כלשהי בביצוע עבודתו כגנן וכמנקה חדרי מדרגות. לכן, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי כפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו. כיום התובע כבן 40 שנה, ונותרו לו עוד כ- 27 שנות עבודה. בנסיבות הענין סבור אני שפיצוי בסך 50,000 ₪ הינו פיצוי סביר. הוצאות: התובע תבע את הסך 2,000 ₪ כהוצאות. מאחר והתאונה הינה תאונת עבודה, זכאי התובע לקבל את כל הוצאותיו מהמוסד לביטוח לאומי. אשר על כן, אני דוחה את תביעתו של התובע בענין זה. ניכויים: ביום 28.8.01 קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי מענק נכות בסך 21,980 ₪. את סכום זה יש להפחית כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה כשהוא משוערך להיום מגיע לסך 34,364 ₪. סך כל הפיצויים המגיעים לתובע: - פיצוי בגין נזק שאיננו נזק ממון -8,000 ₪ - אבדן השתכרות - 30,000 ₪ - אבדן כושר השתכרות - 50,000 ₪ סה"כ 88,000 ₪ הפחתות: 34,364 ₪ סה"כ לתשלום 53,636 ₪ סוף דבר: אשר על כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 53,636 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנקוב בסעיף 1 לעיל, + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. רפואהאי כושר עבודהועדה רפואית