בפני תביעה כספית בסך 25,000 ₪, במסגרתה עתר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לשלם לו פיצוי על עוגמת נפש שנגרמה לו בגין אי כיבוד הוראת קבע על ידי בנק מזרחי טפחות, סניף בן-יהודה בירושלים (להלן: "הנתבע ו/או הבנק"). בכתב תביעתו טען התובע, כי שנים רבות נמנה עם לקוחות הבנק, וניהל בבנק חשבון פעיל. בשנת 2008, החליט התובע להעביר את פעילותו הכלכלית בבנק אל בנק הפועלים. על כן, הודיע למר שמעון לוינסקי - פקיד הבנק אשר שירת אותו במרוצת השנים (להלן: "מר לוינסקי"), כי מעתה תשלומי הפנסיה יופקדו בבנק הפועלים, עם זאת, יותיר התובע את חשבונו בבנק פתוח עם "יתרת זכות גדולה", לטובת פירעונן של הוראות קבע שונות. התובע טען כי ביקש ממר לוינסקי לדאוג לכך שהבנק יכבד את הוראות הקבע. בנוסף, התובע ביקש ממר לוינסקי להעביר את ניירות הערך בחשבונו אל בנק הפועלים - בעניין זה הפנהו אל מר קוסטן בבנק. התובע, פירט בכתב התביעה כי חל עיכוב רב בהעברת ניירות הערך, והביע תרעומת על התנהלות הבנק, בלשון המעטה. ביום 13.11.08 נשלחה אל התובע הודעה מבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים (להלן: "מכון לב"), שם לומד בנו, לפיה הבנק לא כיבד את הוראת הקבע לתשלום מקדמה לשכר הלימוד. התובע תיאר בהרחבה, כי אי כיבוד הוראת הקבע נעשתה בניגוד לדין ופגעה בכבודו. "אי כיבוד הוראת הקבע למכון לב העליבני מאד ופגעה בכבודי כאדם, כהורה, כאיש עסקים העוסק בפעילות ציבורית...וכיהודי" (סעיף 6 לכתב התביעה). בנוסף, העיד בדיון שהתקיים בפני, בזו הלשון:"אני מבקש לפצות אותי על פגיעה בכבודי. הייתה פגיעה ממונית אבל ספגתי אותה. אבל פגיעה בכבודי זה חמור וקשה יותר" (פרוטוקול הדיון מיום 20.05.10). התובע הפנה למכתבו של הבנק מיום 12.04.09, לפיו יש לחדש הוראת קבע לטובת שירותי הבריאות "מכבי". לטענת התובע, הוראה זו נותרה על כנה כעשור והבנק כיבדה עד למועד משלוח המכתב. לשיטת התובע, הוראת הקבע לטובת מכון לב, הייתה בתוקף תקופה קצרה מכך, לפיכך, לא הייתה לבנק כל סמכות שלא לכבדה. לעומתו, בנוגע להעברת ניירות הערך, טען הבנק כי לביצוע פעולה מסוג זה, בכל המערכת הבנקאית בישראל נדרשים אישורים רבים וזמן בהתאם. באשר לאי כיבוד הוראת הקבע, הבנק טען בכתב הגנתו, כי באופן כללי הדבר נובע מכך שאין כיסוי בחשבון, ולחילופין, מכך שאין טופס חתום של הוראת קבע, וכי כל עוד הלקוח לא חותם על טופס הוראת קבע חדש, הבנק אינו רשאי לאשר את הוראת התשלום. במקרה דנן, הבנק טען כי יתרת הכספים בחשבונו של התובע הייתה מספקת, אולם חתימתו נעדרה מהוראת התשלום החדשה שנשלחה אל הבנק. הבנק הפנה להעתק טופס ההרשאות לחיוב בחשבון התובע אשר צורף לכתב ההגנה, ממנו עולה כי מספר האסמכתא של הוראת הקבע לטובת למכון לב, שונה ממספר האסמכתא שהבנק לא כיבד, דהיינו הוראת תשלום עבור הוראת קבע חדשה, אשר עליה, התובע טרם חתם. לפיכך, טען הבנק כי לא היה רשאי לכבדה. בדיון שנערך בפני, העיד מר לוינסקי: "ד"ר אבן חבר שלי וזה לא ברמה האישית. אנו כבנקאים מוזהרים..הוראת קבע זה קוד וזה לא עובר אלי...הבית ספר שהבן שלמד חייב אותו תחת קוד אחר. החזרנו את ההרשאה לאט בגלל שאין כסף בחשבון. אין לי הרשאה והוראות הפיקוח אוסרות עלי לכבד הוראת קבע. אפשר לראות שהוראת קבע של מכבי המשכנו לכבד כי זה באותה אסמכתא קיימת..למכון לב נכתב שזה לא אותו קוד מוסד ולא בגלל שאין כסף בחשבון". לאחר הדיון ניתנה לתובע אורכה לברר עם המכון בו למד בנו איזה קוד הועברה לבנק ההוראה בדיסק קשיח שנשלח לבנק. מהודעה שהגיש התובע לבית המשפט הובהר שלא עלה שבירורי התובע העלו, כי אין ברשות המכון את המסמך שהעביר לבנק את הוראת התשלום בשל חלוף הזמן והתובע הודיע כי הוא עומד על הכרעה בתביעה. מעיון בכתבי הטענות על צרופותיהם, מצאתי, כי אי כיבוד הוראת הקבע נבעה מטעמים מוצדקים; מספר האסמכתא של הוראת הקבע שבמחלוקת, אינו זהה למספר הוראת הקבע לטובת מכון לב, אשר כובדה בעבר. יוער, כי אילו היה הבנק מכבד כל הוראת קבע עם מספר אסמכתא שאינו חתום ומאושר על ידי התובע במקרה זה, או לקוח אחר, אזי היה נוהג בניגוד לדין. משכך, אני סבורה כי לא נפל פגם בהתנהלות הבנק. יתירה מזו, הלכה היא כי פיצוי בגין עוגמת הנפש כפוף מעצם טיבו לשיקול דעתו של בית המשפט ולא בנקל יטה בית המשפט להורות על פסיקתו. במהלך חייו נתקל לעיתים אדם בקשיים כאלה ואחרים, אלא שלא כל קושי מצדיק מתן פיצוי. התרשמתי, כי התובע אכן חש פגוע בשל אי כיבוד הוראת הקבע, בין היתר, בשל כך שמדובר בבית ספרו של בנו, ואין להכביר במילים על חשיבות הקשר, אולם, התובע לא הצליח לשכנעני, כי הבנק התרשל או נפל פגם בהתנהלות וממילא לא נגרם לו נזק המצדיק פיצוי בשל עגמת הנפש שלטענתו נגרמה לו, משזו, אינה מוצדקת במקרה דנא. סופו של דבר, לא מצאתי, כי התנהלות הבנק הנתבע בענייננו מצדיקה מתן פיצוי כלשהו ואף לא מצאתי, כי התובע הוכיח, כי נגרם לו נזק ממשי כלשהו בגין המפורט לעיל. אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. בנקהוראת קבע