1. מהות התביעה: בפנינו תביעה לסילוק יד ופינוי של הנתבעים מהנכס הנמצא ברח' המלחים בשכ' עג'אמי ביפו, והידוע כחלק מחלקה 80 בגוש 7025 [להלן: "הנכס" ו/או "חלקה 80"], כמסומן בתרשים (ת/3) בצבע אדום, ולהחזירו לידי התובע כשהוא נקי מכל אדם וחפץ מטעמם. 2. עיקרי המסכת העובדתית: א. רשות הפיתוח הנה הבעלים הרשומים של הנכס (נספח א' לת/2). ב. הנתבעים מחזיקים בנכס. 3. הפלוגתאות בין הצדדים: טיעוני התובעים: א. הנתבעים תפסו חזקה בנכס ומחזיקים בו שלא כדין, ללא רשות התובע וללא הסכמתו ומעשיו מהווים הסגת גבול במקרקעין. ב. לחלופין, כל רשות באם ניתנה מתבטלת עם הגשת כתב התביעה. ג. הנתבעים בנו על הנכס תוספות בניה שונות, וכמו כן חניה וחצר, וכל זאת ללא קבלת רשותו של התובע וללא הסכמתו. ד. הנתבעים מחזיקים בנכס מבלי לשלם דמי שימוש ראויים כנדרש. טיעוני הנתבעים: א. יש לדחות את התביעה בשל התיישנות. שכן הנתבעים וחליפיהם מחזיקים בנכס שנים רבות, הנכס אינו קרקע מוסדרת, ולפיכך החזקה של הנתבעים וחליפיהם הינה חזקה נוגדת, ומכח חזקה זו רכשו זכויות בשטח. ב. הנתבעים יטענו כי רכשו את הזכויות בנכס הידוע כחלקה 111 בגוש 7025 לרבות הזכויות במבנה ובחצר אותם החזיקו מי שקדמו להם, וכן שהנכס נשוא התביעה דנן צמוד לחלקה 111 ולמעשה חלק בלתי נפרד ממנה. ג. הנתבעים הם דיירים מוגנים בנכס, וזאת עקב רכישת הזכויות המוגנות של הדיירים הקודמים בנכס. ד. מאז מעולם היה הנכס בבעלות ובחזקת הנתבעים, ולחלופין אם בכלל הינם מחזיקים בחלק מהנכס, הרי מדובר בחלק קטן ממנו. ה. הנכס הוחזק ע"י בעלי חלקה 111 מקדמת דנא, עפ"י הסדר בינם לבין בעלי חלקה 80, זאת עוד בטרם רכשה רשות הפיתוח את זכויותיה בנכס. ו. הנתבעים מכחישים כל טענה בדבר השגת גבול מצדם. ז. ביהמ"ש הנכבד מתבקש לדחות את התביעה 4. המסגרת הדיונית: בתיק נשמעו הראיות: מטעם התובע: עת/1 מר דרור בן נתן, נחקר על תצהירו אשר סומן ת/1. עת/2 מר אהוד גבריאלי, נחקר על תצהירו אשר סומן ת/2. הוגשו מסמכים כדלקמן: מפה מצבית, סומן ת/3. הסכם בין שוקרי כור לבין הנתבעים, סומן ת/3 א'. הסכם מכר, סומן ת/4. בקשה להעברת זכויות, סומן ת/5. תרשים דירה, סומן ת/6. מטעם הנתבעים: עה/1 מר אלכס ברנע, אשר נחקר על תצהירו אשר סומן נ/1. עה/2 מר אדוארד קור. הוגשו מסמכים כדלקמן: תמונות, סומנו נ/3-6. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בדקי את החומר המשפטי בתיק, בחנתי את העדויות השונות, וכן נתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. 6. התיישנות - חזקה נוגדת: לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה בשל התיישנות. א. כללי: הלכה היא שנתבע הטוען להתיישנות נדרש להוכיח בנוסף לכך שחלפה תקופת התיישנות, גם את התקיימותה של החזקה נוגדת מול זכות הבעלים. "חזקה יוצרת התיישנות, רק כשהיא "נוגדת", זאת אומרת שאיננה באה מכוח זכות הבעלות של היריב". [ע"א 3217/91 בנימין פלר נ. יורשי המנוח דב אקסלרוד ז"ל, פ"ד מז(2) 281]. כלומר, הוכחת טענת התיישנות מורכבת מ- 2: 1. הוכחת תקופה התיישנות: האם הצטברה התקופה הנדרשת להתיישנות התביעה. 2. הוכחת אופי החזקה: האם החזקת הנתבע במקרקעין היא החזקה נוגדת. ב. מן הכלל אל הפרט: תקופת ההתיישנות: הנתבעים לא החזיקו בנכס די הצורך כדי שתקום להם עילת התיישנות כלפי התובע, כמפורט להלן, ולכן עילה זו נדחית. להלן פירוט מסקנותיי: הוכח לי, כאמור, כי הנכס הנו מקרקעין בלתי מוסדרים הנמצאים בהליכי הסדר. וכך קובע סעיף 162 לחוק המקרקעין בנוגע למקרקעין לא מוסדרים: "על אף האמור בסעיפים 132 ו - 158 עד 161 אין בהוראות חוק זה כדי לבטל או להביא שינוי: [1] ... [2] בדין שהיה קיים ערב תחולתו בנוגע להתיישנות במקרקעין לא מוסדרים". הדין שחל על התיישנות במקרקעין לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, הוא חוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 [להלן: "חוק ההתיישנות"]. בסעיף 5[2] לחוק ההתיישנות נקבע כי תקופת התיישנות במקרקעין לא מוסדרים הנה 15 שנים. הנתבעים בכתב הגנתם, טוענים, כי הוא זכאי ליהנות ממרוץ תקופת ההתיישנות מכיוון שהם חליפיהם של מי שהחזיקו בנכס נשוא התביעה דנן במשך שנים רבות. האם ניתן לייחס לנתבעים מעמד של חליפים בנכס? חוק ההתיישנות בסעיף 18 קובע כי: "לעניין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על ידי הזכאי המקורי או על ידי חליפו... : הפירוש שהתקבל בפסיקה למושג "החליף" הנו: "... זה שאותה זכות עברה אליו מהחייב המקורי מכוח החוק או נפלה לידו בנסיבות כאלה שלא נוצרה עילה חדשה, נפרדת ועצמאית, נגד הנתבע הטוען לחליפות עקב פעולת ההעברה. הכוונה היא למקרים כגון ירושה, אפוטרופסות , מינוי מנהל עיזבון או כונס נכסים ומקרים כיוצא באלה שבהם המחזיק החדש בא מבחינה משפטית במקומו של אחר". [ע"א 242/66 , יעקובסון נ. גז פ"ד כ"א (1) 85 98] [ההדגשות שלי א.ג.] כלומר, עלי לבחון באם לתובע יש עילת תביעה נפרדת ועצמאית כלפי הנתבעים שאינה מבטלת עילות כנגד מחזיקים קודמים, באם לאו. בענייננו מדובר בעסקת מכר וזו איננה מקיימת את תנאי המבחן לחליפות, שכן לתובע יש עילה נפרדת לסילוק יד כלפי כל אחד מהמחזיקים בנכס שלא כדין. מסקנה: לא ניתן לאחד את תקופות ההחזקה בנכס, לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. לאור המסקנה האמורה, הרי שהנתבעים הם בבחינת מחזיקים לצורך ההתיישנות רק משנת 1996, ובכך אין די כדי להגיע לתקופה הנדרשת של 15 שנה שהתביעה תתישן. לפיכך, מיותר לבדוק באם הוכחה החזקה נוגדת. לסיכום: דין טענת ההתיישנות להידחות מחמת שלא הצטברה לנתבעים תקופת ההחזקה הנדרשת כדי להעלות טענה כנ"ל. 7. זכויות במקרקעין: מעיון בנסח הרישום [נספח א' לת/2], הוכחה לי בעלות התובע בנכס, המהווה מקרקעין לא מוסדרים. הנסח אינו מפרט זכות כלשהי לנתבעים בנכס נשוא כתב התביעה. הנתבעים טענו לחילופין, כי מאחר שחלק מהקרקע הופקעה על ידי עירית ת"א, הרי שהיא בעלת הזכויות בה. טענה זו הנה חסרת כל בסיס, הואיל וכל שנעשה הנו רישום הערת אזהרה לטובת עיריית תל אביב, כאשר הבעלות נשארה בידי רשות הפיתוח, בהתאם לסעיפים 5 ו - 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, אין בהודעת הפקעה, כאמור, כדי להקנות לעיריית תל אביב זכות בעלות בחלק הקרקע האמור. לסיכומו של עניין הוכח לי, כי רשות הפיתוח הנה הבעלים של הקרקע. 8. דיירות מוגנת: לטענת הנתבעים הנם דיירים מוגנים בנכס, וזאת עקב רכישת הזכויות המוגנות של הדיירים הקודמים בנכס. ב"כ הנתבעים בסיכומיו בסעיף ה' 5, מבהיר כי הנתבעים מוותרים על טענתם כפי שהובאה בסעיף 7 לכתב ההגנה לפיה רכשו זכויות דיירות מוגנת בנכס נשוא התביעה דנן. הלכה היא כי: "טענה שנטענה בכתב טענות אך לא הועלתה לפני בית המשפט בסיכומים, דינה כדין טענה שנזנחה, והשופט אינו חייב לדון בה" [ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 512] על כן איני דן בטענה זו. 9. הסגת גבול: א. מקור העילה: תביעה זו לסילוק ידם של הנתבעים הנה על פי עילה של הסגת גבול במקרקעין. סעיף 16 לחוק המקרקעין, קובע כהאי לישנא: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". התובע, כאמור, הוכיח כי הוא בעל הנכס, אותו מחזיקים הנתבעים, לכן אף אם אינו מחזיק בפועל, רשאי הוא לתבוע מכוח זכות הבעלות. סעיף 29 לפקודת הנזיקין קובע כהאי לישנא: "הסגת גבול במקרקעין , היא כניסה למקרקעין שלא כדין". ב. נטל הראייה: סעיף 30 לפקודת הנזיקין קובע כהאי לישנא: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין, על הנתבע הראייה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". כפי שנפסק: "... בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות ... ואז על הנתבע להראות ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום. מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו, להראות זכות חוקית לישיבתו במקום ...". [ע"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ו - 3 אחרים, פ"ד ל"א(3) 455]. כאמור, הוכיח התובע את המוטל עליו, לפיכך עבר הנטל לנתבעים, להראות, כי הם מחזיקים בנכס כדין. 10. זכויות הנתבעים בנכס: הנתבעים טוענים כי רכשו את הזכויות בחלקה 111 בגוש 7025 לרבות הזכויות במבנה ובחצר אותם החזיקו מי שקדמו להם, וכן שהנכס נשוא התביעה דנן צמוד לחלקה 111 ולמעשה חלק בלתי נפרד ממנה. א. זכויות המחזיק הקודם בנכס: עפ"י חוזה השכירות (נספח א' לת/1) אשר נערך בפברואר 1996, בין מר שוכרי קור (להלן: "המחזיק הקודם בנכס") לבין רשות הפיתוח, המושכר הוא דירת 3 חדרים, בחלקה 111 אשר בגוש 7025. אין שום אזכור לחלקה 80, נשוא התביעה דנן. ב. הסכם מכר בין הנתבעים למר שוכרי קור: בתאריך 14.09.95 נחתם הסכם מכר (ת/3 א') בין מר שוכרי קור והנתבעים. בהסכם מכר זה התחייב מר שוכרי קור לרכוש מחברת עמידר את הבעלות של הנכס הרשום בחלקה 111 בגוש 7025 ולמוכרו לנתבעים. גם בהסכם מכר זה אין אזכור לחלקה 80, נשוא התביעה דנן. ג. הסכם המכר בין עמידר למר שוכרי קור: בתאריך 11.01.96 נחתם הסכם מכר (ת/4) בין עמידר למר שוכרי קור. בהסכם זה, מוכרת עמידר את הדירה הנמצאת בחלקה 111 בגוש 7025. בסעיף יב' להסכם המכר נכתב כי: "סגירת הפתח בחצר הפונה לחלקה הסמוכה... הרוכש מתחייב בזאת לסגור הפתח הפונה לחלקה 80. " הסכם זה מדגיש כי הזכויות היחידות שיש למר שוכרי קור מתייחסות לחלקה 111 בגוש 7025 ולא לחלקה 80, נשוא התביעה דנן. ד. בקשת הנתבעים לרכישת זכויות מר שוכרי קור בחלקה 111 בגוש 7025: בתאריך 03.06.97, הגישו הנתבעים בקשה להעברת זכויות והתחייבויות (ת/5) בנכס. הבקשה היא לגבי חלקה 11 בגוש 7025. בסעיפים 1 ו- 3 בעמ' 4 לבקשה, הצהירו הנתבעים כי: "1. ידועים לנו כל תנאי זכויותיהם של הממחים כלפיכם. 2. מוסכם עלינו כי הזכויות יועברו אלינו בהתאם למבוקש במסמך זה ובמידה של סתירה בין האמור במסמך זה- לבין האמור בחוזה שחתמתי/חתמנו עם הממחה, הקובע הוא האמור במסמך זה ועל כן, לא נטען כלפיכם לכל זכות אלא לזכויות הממחים שיומחו כאמור במסמך זה " בקשה זו מדגישה את ידיעת הנתבעים לגבי החלקה שאותם הם רוכשים, ואין אזכור לגבי חלקה 80, נשוא התביעה דנן. לכן, יש לדחות את הטענה כי לנתבעים זכויות כלשהן מעבר לדירת שלושת החדרים בחלקה 111. ה. עדויות ההגנה: בחקירתו הנגדית של עה/1 מר אלכס ברנע, התחזקה בי הדעה כי לנתבעים היתה הידיעה כי אין להם זכויות בנכס נשוא התביעה דנן, דוק : "ש. תסכים אתי כי עצם הגשת הבקשה לרכישה היתה הכרה שלכם בעובדה, כי החצר הזו לא נרכשה על ידכם? ת. השתמשו בה ממלחמת השחרור, אני לא אמרתי כי רכשנו אותה בכסף כחלקה. אנו רכשנו את הבית עם כל מה שהשתמש בו שוכרי קור, ולכן פנינו למנהל על מנת לרכוש את חלק מהחלקה בו מצויה החצר. " [פרוטוקול עמ' 30 שורות 8-4] הנתבעים לא הביאו לעדות את מר שוכרי קור, המחזיק הקודם בנכס נשוא התביעה דנן, ובמקומו הביאו לעדות את בנו מר אדוארד קור (עה/2). מר אדוארד קור בחקירתו הנגדית נשאל על הנכס נשוא התביעה דנן, והעיד כי : "ש. אני אומרת לך כי עמידר כאשר השכירה לכם את הבית לא השכירה לכם את השטח הזה? ת. לא יודע. ש. האם היה לכם חוזה נוסף על חוזה של הבית? ת. לא יודע " [פרטוקול עמ' 37] לפיכך, לא הוכח לי מהעדויות שלעיל כי לנתבעים זכויות בנכס נשוא התביעה דנן. ו. מסקנה: בבוחני את ראיות ועדויות ההגה שלעיל, ולאחר שהתובע עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח שהוא הבעלים החוקיים, אני קובע כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה להראות, כי הם מחזיקים בנכס נשוא התביעה דנן, כדין. 11. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעים לסלק ידם מהנכס הידוע כחלק מחלקה 80 בגוש 7025, כמסומן באדום בתרשים ת/3, ולהחזירו לתובעים כשהוא נקי מכל אדם וחפץ מטעמם. ב. אני מעכב את ביצוע סילוק היד עד ליום 31.12.03, וזאת על מנת לאפשר לנתבעים להתארגן. ג. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של -.15,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסגת גבולהתיישנות