1. לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני אשר הוטל לבקשת המשיבה על זכויות המבקש בדירת מגורים ברח' שי עגנון 15, נהריה. 2. צו העיקול הוטל עובר להגשת התביעה העיקרית אשר הוגשה ביום 13/7/04 בהתאם למועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. 3. על פי ההלכה משהוגשה בקשה לביטול עיקול רואים אותה כתגובה לבקשה למתן צו עיקול וביהמ"ש יבחן את מתן הצו בהתאם לבקשה, לתגובה ולדיון שהתקיים בפניו במעמד שני הצדדים. העובדות הרלוונטיות: 4. המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה לאכיפת הסכם גירושין אשר נחתם על ידי הצדדים ביום 18/8/95 ואשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני בחיפה ביום 16/11/95, (להלן: "הסכם הגירושין"). 5. על פי הסכם הגירושין, התחייבו הצדדים בין היתר כדלהלן: א. האישה מתחייבת לפנות את הדירה ברח' שי עגנון 15, נהריה ולעזבונה ומוותרת על כל זכות שיש לה או שיהיו לה בדירה. ב. הבעל מתחייב לשכור דירה בת 4 חדרים עבור האישה והילדים (להלן: "הדירה המושכרת") בשכירות חודשית רגילה עד ל- 24 חודשים מיום הגט. ג. ומוסכם עוד לתקופה של שנתיים מיום הגירושין מתחייב הבעל לרכוש עבור האישה והילדים דירה בת 3-4 חדרים בנהריה במחיר של עד 360,000 ש"ח- כשסכום זה צמוד למדד ו/או לשער היציג של דולר ארה"ב תשומת הבנייה והכל לפי הגבוה ביותר מבין השניים (להלן: "הדירה הנרכשת"). האישה והילדים יעברו מן הדירה המושכרת לדירה הנרכשת. ד. הבעל מתחייב עד מועד רכישת הדירה הנ"ל עבור האישה והילדים לשכור באופן זמני דירה עבור מגורי האישה והילדים כאמור לעיל עד למועד שירכוש להם דירה כאמור לעיל וכל זאת לא יאוחר משנתיים ממועד הגט. 6. הצדדים התגרשו זמ"ז כדמו"י ביום 13/12/95. לצדדים שלושה ילדים מנישואיהם. בנם של הצדדים שלמה נהרג בתאונת דרכים. התובעת מס' 2 הינה בתם של הצדדים וכיום בגירה (ילידת 3/12/78), בת נוספת (רותם) אינה תובעת את זכויותיה ואף היא בגירה. 7. מכתבי בי הדין (כתב התביעה וכתב ההגנה והבקשות שלפניי) עולים העובדות שלהלן שאינן שנויות במחלוקת: א. המבקש שילם דמי שכירות ממועד הגירושין ו/או בסמוך לכך ועד ליום 4/7/02 ו/או בסמוך לכך, תקופה של כ- 6.5 שנים. לטענת המשיבה, חדל המבקש בתשלום דמי השכירות עת הגישה תביעה לבית הדין הרבני לאכיפת הסכם הגירושין. ב. המבקש לא רכש דירת מגורים למשיבה ו/או למי מילדיה. ג. התביעה כנגד המבקש הוגשה על ידי המשיבה/ התובעת מס' 2 בתו של המבקש אשר להן מחצית מהזכויות העתידיות בדירה הנרכשת. ד. מחצית הדירה נשוא העיקול הועברה ללא תמורה לאישתו הנוכחית של המבקש, העברה זו נרשמה בלשכת רישום המקרקעין עוד ביום 22/4/01. 8. טענות המשיבה 8.1 המשיבה טענה כי המבקש לא עמד בהתחייבותו עפ"י הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין. 8.2 המשיבה פעלה לאכיפת הסכם הגירושין בביה"ד הרבני ובמסגרת תביעתה אף הטילה עיקול. פסה"ד של ביה"ד הרבני חייב את המבקש למלא אחר התחייבותו בהסכם הגירושין. ערעור שהגיש המבקש בביה"ד הרבני הגדול בירושלים צלח, ופסה"ד בוטל בשל העדר סמכות עניינית של ביה"ד הרבני לדון בביצוע הסכם הגירושין. 8.3 המשיבה טענה כי קיים חשש כן ואמיתי כי המשיב יעביר הדירה לצד ג' והמבקשת תעמוד מול שוקת שבורה ולא תוכל לממש זכויותיה עפ"י הסכם הגירושין. 8.4 בנוסף, טענה המשיבה כי מבקש לא שילם את מלוא דמי השכירות בגין הדירה בה התגוררה וכתוצאה מכך פונתה המבקשת מהדירה. 9. טענות המבקש 9.1 המבקש טען כי למשיבה אין כל עילת תביעה כנגדו וזאת ממספר טעמים, התיישנות ואי עמידת התביעה בתנאי סעיף 374 א' לתקנות סדר הדין האזרחי היות שאין מדובר בתביעה כספית אלא תביעה לאכיפת הסכם גירושין, הכל כמפורט להלן: א. הסכם הגירושין בין הצדדים נחתם 9 שנים עובר להגשת התביעה. ב. התחייבותו של המבקש לרכוש למשיבה דירה פקעה לפני למעלה מ - 7 שנים. ג. ההליך שבין הצדדים ככל שהוא נוגע לעניין אכיפת ההסכם הינו "סיבוב שלישי" בין הצדדים. ולפיכך, המשיבה נוהגת בחוסר תום לב כשהיא מנסה "לקנות לעצמה זכויות כספיות ביתר מכח ההסכם אשר עבר זמנו". ד. המבקש טען כי ילדיהם לא התגוררו עם המשיבה, בנם שלמה נהרג בתאונת דרכים בשנת 1998. הבת הצעירה (שאינה תובעת בתיק זה) מתגוררת עם המבקש משנת 2000. התובעת מס' 2 מתגוררת לבדה מאז שנת 97. על אף זאת שילם המבקש למשיבה דמי שכירות עבור דירה ששכרה עד 8/02. לפיכך, טוען המבקש כי תשלום דמי השכירות בתקופה כה ארוכה מעבר להתחייבותו עפ"י הסכם הגירושין מהווה פרעון מוחלט של התחייבותו עפ"י ההסכם. כמו כן, יש לראות בהתנהגות הצדדים הסכמה מכללא לפקיעת התחייבותו לרכישת דירה עפ"י הסכם הגירושין וכדבריו: "שנים רבות חלפו מיום שנכרת הסכם הגירושין בין הצדדים, שנים אשר במהלכן חלו שינויים מהותיים בחיי כל הצדדים ואשר היו בהם כדי להפקיע את תוקפו של הסכם הגירושין כמות שנכרת באמצעות הבנה חדשה שנתגבשה בין הצדדים ואשר באה לידי על דרך התנהגות בפועל תוך ביטול דה פקטו של הסכם הגירושין נשוא התביעה בתיק דנן". ה. המבקש טוען כי לאור השנים הרבות שחלפו בהן לא דרשה המשיבה ממנו בטוחות כלשהן כי אכן יעמוד בהתחייבותו על פי הסכם הגירושין ולפיכך די בהשתהות המשיבה במשך כל השנים כדי להצביע על אמונה המלא במבקש והיעדר כל חשש כי יעמוד במילוי התחייבויותיו כלפיה. ודי בנתונים אלו כדי להוות טעם לביטול העיקול. דיון 1. הלכה היא שהמבקש צו עיקול זמני צריך לשכנע את ביהמ"ש כי הבקשה לעיקול עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות 362 ו - 374 לתקנות סדר הדין האזרחי דהיינו, הן לעניין קיומה של עילת תביעה והן קיומן של ראיות לכאורה לחשש סביר שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק דין. 2. כמפורט לעיל, טען המבקש שתי טענות מקדמיות האחת התיישנות והשניה כי התביעה שהוגשה נגדו אינה תביעה כספית עפ"י האמור בתקנה 374 א' לתקנות סדר הדין האזרחי . 3. התיישנות עפ"י הסכם הגירושין התחייב המבקש לשכור למשיבה דירה לתקופה של 24 חודש מיום מתן הגט. בתקופה זו התחייב עפ"י הסכם הגירושין לרכוש למשיבה ולילדים דירה בת 3 חדרים של עד 360,000 ש”ח. כפי שראינו לעיל, הסכם הגירושין נחתם ביום 18.8.95 וקיבל תוקף של פס"ד ביום 16.11.95. מניין המועדים הקבועים לביצוע התחייבות המבקש עפ"י הסכם הגירושין הינו איפוא עד 24 חודש מיום 16.11.95, או על פי פרשנות אפשרית אחרת, עד 24 חודש מיום 18.8.95, הפרת הסכם הגירושין, לפי שתי הפרשנויות לעיל הינה 18.8.97 ו/או 16.11.97. (המילה עד משמעותה כי התקופה לביצוע ההתחייבות מסתיימת ביום האחרון שנקבע לביצוע ההתחייבות). כתב התביעה הוגש לביהמ"ש ביום 13.7.04 ועל פי מועד זה טרם חלפו 7 שנים ממועד הפרת ההסכם ועל כן, עילת התביעה ככל שהיא קיימת טרם התיישנה. לעניין זה אוסיף, כי שקלתי אף את שאלת השיהוי הרב אולם לאור העובדה כי המשיבה פעלה לפחות החל מ - 8.02 למימוש זכויותיה הגם שעשתה זאת בביה"ד הרבני שאינו מוסמך לדון באכיפת ביצוע הסכם הגירושין מצביע לכאורה כי המשיבה פעלה למימוש זכויותיה עפ"י הסכם הגירושין, ברציפות החל מ - 2002. 4. תביעה לאכיפת הסכם - האם פס"ד כספי במקרה שלפנינו תבעה המשיבה את אכיפת הסכם הגירושין לפיו התבקש ביהמ"ש לאכוף את המבקש לרכוש למשיבה ולתובעת מס' 2, דירה כפי שהתחייב לעשות בהסכם הגירושין. בנוסף נתבע המבקש לשלם למשיבה דמי שכירות בגין חוב עבר וכן דמי שכירות עתידיים עד למועד בו תירכש הדירה. התביעה לדמי השכירות לא הוגשה כתביעת חוב אלא חלק מהתחייבויות המבקש עפ"י הסכם הגירושין. ולפיכך, עולה השאלה האם בתביעה לאכיפת הסכם גירושין יש לתת סעד זמני לאור האמור בתקנה 374 א' לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 374 א' לתקנות סדר הדין האזרחי מורה לנו כי: "לא ינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף, ואולם בתובענה לדבר שבעיון רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע". בע"א (ירושלים) 3488/02 אבנר בראשי נגד בראשי רחמים, תק - מח' 2003 (1) 5429 נאמר: "העיקרון העומד מאחורי התקנה, הוא שהסעד הזמני צריך לשרת את הסעד הסופי. אם התובענה אותה בא העיקול לשרת אינה תובענה לנכס או לסכום כסף, נשוא העיקול אינו נשוא התביעה. במקרה כזה, העיקול אינו משרת את הסעד הסופי, ולא יהא בו כדי להקל על מימושו של הסעד הסופי. סעד זמני כזה, גם אם יינתן, אינו מקנה למערער או לחברה זכות להיפרע מן המשיבים. לצורך כך תידרש פעולה משפטית נוספת (תביעה כספית) כדי לקבל את הסעד בעין. הסעד ההצהרתי הנדרש מהווה במקרה זה רק שלב ביניים בדרך אל הסעד אותו הבקשה באה להבטיח. לפיכך לאור הוראות תקנה 374 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי אין ליתן עיקול זמני בתובענה כמו זאת שלפנינו". ישומה של הלכה זו במקרה שלפני מצביע כי הסעד העיקרי הנתבע מהמבקש הינו "לרכוש עבור התובעת מיד וללא דיחוי דירה בשווי הדירה אותה היה אמור הנתבע לרכוש כאמור בהסכם הגירושין, בהתאם לערך דירה על פי האמור בהסכם הגירושין". ברור, איפוא, כי גם יעתר ביהמ"ש לתביעה הרי שמימוש פסה"ד יחייב פניה לביהמ"ש בהליך של ביזיון ביהמ"ש ו/או תביעה כספית בשווי הדירה. למותר לציין, שהסעד הכספי של ערך הדירה על אף שהוא מפורש וברור בהסכם הגירושין לא נתבע כסעד חילופי, והתביעה אף לא הוגדרה כתביעה כספית. ומכאן, שתביעה לאכיפת הסכם גירושין אשר תחייב פעולה משפטית נוספת לצורך הוצאה של פסה"ד לפועל, הינה תביעה שלא ניתן לקבל בגינה סעד זמני של עיקול. לענין זה אוסיף ואציין, כי אין לשכוח שמדובר בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פס"ד, המשיבה ניסתה כנטען בבקשה לביטול העיקול לממש פס"ד זה בלשכת ההוצאה לפועל אך עמדת ראש ההוצל"פ היתה כי לא ניתן לאכוף על המבקש לרכוש דירה למשיבה. דומני, כי היה על המשיבה להגיש תביעה כספית ברורה ומפורשת לאור הסכום הנקוב של ערך הדירה הנרכשת בהסכם הגירושין, ומשלא עשתה כך, אין לי אלא התובענה לאכיפת הסכם גירושין. בנוסף, גם התביעה לדמי שכירות הנה תובענה שאינה סכום כסף מפורש וברור שכן, ברור על פי העובדות נ"ל כי המבקש שילם דמי שכירות לתקופה העולה על 24 חודש כפי שהתחייב בהסכם הגירושין ולמעשה שילם דמי שכירות לתקופה של כ - 7 שנים עד ל - 8/02 על כן, התביעה לדמי שכירות נגזרת כסעד טפל לסעד העיקרי של אכיפת רכישת הדירה. על כן, די בכך כדי לקבוע שבמסגרת התובענה שלפני לא ניתן לקבל צו עיקול זמני ויש לבטלו. אוסיף ואומר כי הייתי מגיע למסקנה זו מטעמים נוספים, גם אם הייתי קובע כי התביעה הינה לסכום כסף, שכן לא שוכנעתי כי יסוד ההכבדה קיים לנוכח השיהוי הרב שחלף מהמועד האחרון להפרת ההסכם דהיינו נובמבר 97 ו/או אוגוסט 97 ועד לפעולה הראשונה שנקטה המשיבה למימוש זכותה דהיינו באוגוסט 2002 כתביעה הראשונה לאכיפת ההסכם בביה"ד הרבני, המתנה של כ - 5 שנים להגשת התובענה משמעה שאין כל דחיפות בהגשת העיקול. כל שכן, כאשר הובהר לביהמ"ש כי כשנה לפני תחילת ההליך הראשון שננקט על ידי המשיבה העביר המבקש מחצית מהדירה שבבעלותו עליה הוטל צו עיקול לאשתו השניה. כמו כן, אינני יכול להתעלם מטענת המבקש כי במשך השנים ולמעלה מ - 7 שנים שילם למשיבה דמי שכירות חודש בחודשו ויש בכך לכאורה כדי להצביע על יכולתו הכלכלית של המבקש כמו גם הסכמה בהתנהגות לשינוי תנאי הסכם הגירושין. טענת הגנה זו ראויה לדיון בביהמ"ש, אולם די בה כדי לשכנע את ביהמ"ש כי בנסיבות שתוארו לעיל, אין מקום ליתן צו עיקול זמני על דירה שממילא מחצית מזכויותיה הועברו קודם שנקטה המשיבה בהליך כלשהו לאכיפת הסכם הגירושין. על כן, אני סבור שלאור מערכת העובדות הנ"ל לא שוכנעתי בקיומו של יסוד ההכבדה כל שכן לא הובאו בפני ראיות לענין מצבו הכלכלי של המבקש. על כן, גם מהטעמים לעיל אני מבטל את צו העיקול שהוטל על איזה מזכויות המבקש במסגרת בש"א 4210/04. למותר לציין, שלאור המסקנה אליה הגעתי אינני בוחן את השאלות הנוגעות לענין מי הן התובעות וחלקן בזכויות הדירה הנרכשת והמשמעות שיש ליתן לכך במסגרת העיקול שהתבקש. על אף התוצאה אליה הגעתי, מצאתי לנכון להורות למבקש להפקיד התחייבות עצמית לשאת בתשלום כל סכום שייפסק אם ייפסק לטובת המשיבה במסגרת התיק דנן וזאת לאור הסכמתו מראש של המבקש לעשות כן בסעיף 44 לבקשה לביטול העיקול שהגיש והן מהטעם שיש לסיים מחלוקת עגומה זו בין הצדדים אחת ולתמיד בין אם הוגשה התביעה במתכונת של סעד הצהרתי לאכיפת הסכם גירושין או לתביעה כספית לתשלום עפ"י שווי הדירה הנרכשת בהסכם הגירושין. על כן המבקש יפקיד התחייבות עצמית כמפורט בסעיף 44 לבקשה לביטול עיקול תוך 21 יום מהיום. חוזהגירושיןהסכם גירושיןהתיישנות