1. זוהי תביעתם של אשתו וילדיו של המנוח אברהים ורקני ז"ל (להלן- המנוח) שהיה עובד הנתבע החל מחודש 7/01 ועד למותו בתאונה ביום 21/6/04. לציין, כי על פי צו ירושה שהוצא ביום 8/12/04 התובעים הם גם יורשיו על פי דין של המנוח. במסגרת תובענה זו עתרו התובעים לחיוב הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה. 2. התביעה שבנדון הוגשה ביום 9/6/11 ועל כן במסגרת כתב הגנתו, ומעבר לטענותיו לגופם של דברים בדבר אי זכאותו של המנוח ו/או התובעים לרכיבי התביעה כנתבע על ידם, העלה הנתבע טענת התיישנות לגבי רכיבי התביעה הנתבעים וטענת שיהוי לגבי התביעה לפיצויי פיטורים. 3. אי לכך והואיל ובטענה מקדמית עסקינן, ניתנה לצדדים האפשרות להעלות את נימוקיהם בכתב לעניין סוגיית ההתיישנות, בטרם ייקבעו הפלוגתאות בתיק. דיון והכרעה 4. לאחר עיון בנימוקי הצדדים זה בכה וזה בכה, שוכנעתי כי דין התביעות לתשלום חופשה/פדיון חופשה שנתית, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה - להדחות על הסף מפאת התיישנות, ואילו דין התביעות לפיצויי פיטורים ודמי הבראה להיוותר על כנן, ואבאר להלן נימוקי. 5. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות "מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה". לעניין זה יצויין כי עילת תביעה מוגדרת כ"מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" [ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך, 1995) עמ' 345]. ובמקום אחר נקבע: "לדיבור 'עילה' - Cause In Action - בהקשר פרוצדורלי משמעות אחת - והיא, מסכת עובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד שלו הוא עתר" [ראה: דב"ע מג/3-128 גליצקי - נאות מרינה בת-ים בע"מ פד"ע טו 309, 319]. ומכאן, אפנה להלן לדון ברכיבי תביעתם של התובעים נשוא כתב התביעה שבנדון, ותחילה לרכיב התביעה שעניינו פיצויי הפיטורים. התביעה לפיצויי פיטורים 6. על מנת להעמיד דברים על דיוקם, הרי שלא היה חולק בין הצדדים כי בהינתן מועד הולדת עילת התביעה ברכיב זה (21/6/04) ומועד הגשת כתב התביעה (9/6/11), לא חלה התיישנות על רכיב זה לכתב התביעה, אלא, וכפי שאף חזר וציין הנתבע בתגובתו, המדובר בשיהוי בהגשת התביעה, ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות. אי לכך, אני קובעת כי רכיב זה לכתב התביעה לא התיישן. יתרה מכך, שיהוי בהגשת תביעה כספית, אינו עילה לסילוק תביעה על הסף ועל כן אינני נעתרת לבקשה לסילוק רכיב זה לכתב התביעה על הסף. התביעה לפדיון דמי הבראה 7. לציין, כי לגבי רכיב זה לא חזר הנתבע בתגובתו על טענת ההתיישנות, וטוב שכך, שכן לעניין זה צודקים התובעים כי עילת התביעה לפדיון דמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות (במובחן מתשלום ההבראה בפעל למשך תקופת העבודה) התגבשה ביום פטירת המנוח, ועל כן טרם חלפו 7 שנים ממועד התגבשות העילה ברכיב זה ועד למועד הגשת התביעה. אי לכך, אני קובעת כי רכיב זה לכתב התביעה לא התיישן. התביעה לפדיון חופשה שנתית 8. ברכיב זה לכתב התביעה, עתרו התובעים לחיוב הנתבע בתשלום דמי חופשה בגין המנוח לשנים 2001 עד 2004 ועד בכלל. בתגובתם, התייחסו התובעים אל רכיב זה לכתב התביעה כאל תביעה לפדיון חופשה, אלא שאין בכך כדי לסייע, שכן בין אם נראה את התביעה כתביעה לדמי חופשה חופשה או כתביעה לתשלום חופשה בפעל, הרי שסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע כדלקמן: "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). הואיל והמועד האחרון להולדת התביעה לפדיון חופשה, היה לכל המאוחר ביום 21/6/04, אין זאת אלא שאף התביעה לפדיון חופשה התיישנה כבר ביום 27/4/07, לא כל שכן תביעה לחופשה שתית בפעל לפי החוק. בהינתן כי התובעים לא העלו כל טענה אחרת כנגד התיישנות התביעה ברכיב זה מעבר לטענה כי התביעה הוגשה בתוך שבע שנים ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים - אין זאת אלא שרכיב זה לכתב התביעה התיישן זה מכבר ועל כן אני מורה על דחייתו מפאת התיישנות. התביעה לדמי חגים 9. ברכיב זה לכתב התביעה עתרו התובעים לחיוב הנתבע בתשלום דמי חגים בגין המנוח לשלוש שנות עבודתו בנתבע לפי 10 ימים לכל שנת עבודה. על פי סעיף 7 לצו ההרחבה הכללי במשק, בדבר הרחבת הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות דמי חגים וימי אבל מיום 1.12.96 (להלן - צו ההרחבה), עובד שעתי זכאי לאחר שהשלים 3 חודשי עבודה זכאי לדמי חגים בגין אותם ימים בהם נמנע ממנו לעבוד עקב תחולת אותם חגים שננקבו בצו ההרחבה. במובחן מצו ההרחבה בעניין דמי הבראה וחוק חופשה שנתית, צו ההרחבה אינו קובע זכות לפדיון דמי חגים בתום תקופת העבודה, וזאת במובחן מהאפשרות לתבוע את אותם דמי חג שלא שולמו בפעל לאחר סיום יחסי עובד ומעביד. ובענייננו, לאור מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אין זאת אלא שהמועד האחרון להולדת עילת התביעה האחרונה שחלה קודם לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, היה מועד חג השבועות שחל ביום 26/5/04 (ו' סיוון). משכך, אין זאת אלא שהתביעה לתשלום החג האחרון, ולא כל שכן כל חג שלפניו - התיישנו לכל המאוחר ביום 26/5/11, קודם להגשת התביעה שבנדון. בהינתן כי התובעים לא העלו כל טענה אחרת כנגד התיישנות התביעה ברכיב זה מעבר לטענה כי התביעה הוגשה בתוך שבע שנים ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים - אין זאת אלא שגם רכיב זה לכתב התביעה התיישן זה מכבר ועל כן אני מורה על דחייתו מפאת התיישנות. התביעה להפרשות לקרן פנסיה 10. ברכיב זה לכתב התביעה עתרו התובעים לחיוב הנתבע בתשלום הפרשות לקרן פנסיה שלא שולמו למנוח במשך שלוש שנות עבודתו בנתבע. בכל הנוגע לתביעות כלפי מעביד בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נפסק: "תביעה מעין זו, שעילתה חוזית (הפרת חוזה), יכול היה המערער להגיש "מידי חודש בחודשו", כל אימת שהמשיבה הפרה את חובתה, היינו שתיים עשרה פעם בשנה. דא עקא שתביעות כנ"ל מתיישנות בזו אחר זו מקץ שבע שנים. כאשר קם המערער, מקץ 10 שנים, ותבע פיצויים על נזק שנגרם כתוצאה מהצטברות עילות שמספרן כמספר מחדלי המעביד, במשך 10 שנים, התברר כי מצבור העילות - "בניכוי" אלה שהתיישנו - אינו מכסה אלא 7 שנים בערך" [ראה: דב"ע לט/46-3 פלדון - אריגי דן בע"מ, פד"ע יא 107]. מכאן, שכל העילות שנולדו ברכיב זה קודם ליום 9/6/04, התיישנו במועד הגשת התביעה שבנדון, או במילים אחרות: לכל היותר, ואם בכלל, העילה היחידה שלכאורה לא התיישנה היא העילה בגין חודש 6/04 לתקופה שעד ליום 24/6/12 שמועד הולדתה הוא ביום 1/7/104. דא עקא, שלעניין זה לא ציינו התובעים בכתב תביעתם מהו המקור הנורמטיבי אשר הקנה למנוח זכות לפנסיה, ועל כן כל שנותר בפנינו היא ברירת המחדל לפי צו ההרחבה הכללי במשק בדבר הפרשות לפנסיה מקיפה. דא עקא שצו זה חל רק החל מחודש 1/08 ועל כן אינו רלוונטי ליחסי הצדדים שבנדון שהסתיימו כבר בחודש 6/04. התובעים לא העלו כל טענה אחרת כנגד התיישנות התביעה ברכיב זה לכתב התביעה, מעבר לטענה כי התביעה הוגשה בתוך שבע שנים ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ואף לא הבהירו בתגובתם מהו המקור הנורמטיבי המקים את עילת התביעה ברכיב זה. משכך הם פני הדברים, אין לי אלא לדחות את תביעתם של התובעים לתשלום שווי ההפרשות לקרן פנסיה לתקופה שעד לחודש 5/04 ועד בכלל מפאת התיישנות ולהורות על מחיקת התביעה לתשלום שווי ההפרשות לקרן פנסיה בגין לחודש 6/04 בהעדר עילה. 11. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור המבואר לעיל התביעות לתשלום חופשה/פדיון חופשה שנתית, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה - נדחות בזאת. התביעות לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה, נותרות על כנן. בנסיבות העניין ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי - אין צו להוצאות. 12. לאור המבואר לעיל, ובהתחשב בטענות הצדדים כעולה מכתבי טענותיהם, אין זאת אלא שהפלוגתאות שנותרו לבירור בתיק זה הן: א. האם בנסיבות המקרה שבנדון כמפורט בכתב ההגנה, זכאים תלוייו של המנוח לפיצויי פיטורים. ב. בכפוף לתשובה חיובית לפלוגתא א' - מהו גובה המשכורת הקובעת של המנוח לצורך חישוב פיצויי פיטורים וכפעל יוצא מכך מהו סכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובעים בגין המנוח. ג. מה היה היקף משרתו של המנוח אצל הנתבע? ד. בכפוף לפלוגתא ג' לעיל, מהו סכום דמי ההבראה המגיע למנוח בגין שתי שנות עבודתו האחרונות אצל הנתבע? 13. אי לכך ניתנות ההוראות שלהלן בקשר עם בירור המחלוקת בתיק. 14. לאור הפלוגתאות שנותרו, ניתן בזאת צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים באמצעות תצהיר גילוי מסמכים אליו יצורפו העתקי המסמכים שגולו וזאת תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. 15. הצדדים יגישו את העדויות הראשיות של כל עדיהם (לרבות בעלי הדין) בתצהירים אליהם יצרפו את כל המסמכים שבכוונתם להסתמך עליהם. העתקי התצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד השני בידי הצד המגיש אותם. 16. סדר הגשת התצהירים והעתקי המסמכים יהיה זה: התובעים בתוך 60 יום מקבלת החלטה זו. הנתבע תוך 30 ימים מיום קבלת תצהירי התובע. לא הוגשו תצהירי התובעים במועד, תמחק התובענה על הסף עפ"י תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. לא הוגשו תצהירי הנתבע במועדם, יראה הדבר כאילו אין בדעת ב"כ הנתבע להביא ראיות. 17. על המצהירים יהא להתיצב לחקירה על תצהיריהם במועד שיקבע להוכחות. 18. סירב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי אחד הצדדים לבוא עמו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בה"ד, במועד הגשת תצהיריו, בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני בה"ד במועד שיקבע כאמור. בבקשה האמורה יפורטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר. 19. הפגרות לא תבואנה במנין הימים כאמור לעיל. 20. התיק יובא לעיוני ביום 11/11/12 לבדיקת הגשת תצהירי התובעים וקביעת מועד להוכחות בכפוף לכך. פנסיהקרן פנסיההתיישנות