##מה הדין בסוגיית התיישנות צו הריסה ?## ב-ע"פ 874/78 קאסם סואעד נ' הוועדה המקומית לכנון ובניה, הגליל המרכזי נפסק: "התנאים להפעלת הסמכות לפי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה הם: "(א) שנעברה בבנין עבירה לפיה ניתן היה לצוות על הריסתו לפי סעיף 205 לו הורשע העבריין. ו-(ב) שעבריין זה אינו בר עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו לחוקית". באותו פסק-דין נאמרו גם הדברים הבאים: "צו הריסה אינו עונש". "התיישנות עבירת הבניה, אינה מונעת ביצוע צו הריסה". עפ"י סעיף 205(1), לו הורשעו המערערים בהליך הפלילי, יכול היה בית-המשפט לצוות עליהם להרוס את הסככות שהוקמו ללא היתר. מתקיים, אם כן, התנאי הראשון להפעלת סעיף 212(5). במקרה להלן המערערים לא הורשעו בשל התיישנות העבירה, אולם, אין בהתיישנות כדי לעשות את המעשה לחוקי, ולפיכך נתקיים גם התנאי השני להפעלת סעיף 212(5) על-פי ע"פ 874/78 הנ"ל. בית המשפט פסק כי משלא הורשעו המערערים, בשל התיישנות, אין הם כמובן ברי עונש, אולם ניתן לחייבם לבצע את מלאכת ההריסה עפ"י צו הריסה, מפני שהיקף הסמכות על-פי סעיף 212, לענין מבצעים אפשריים של צו ההריסה, הם כל מי שהיו יכולים להיות "נשפטים" עפ"י סעיף 208 לחוק. ##להלן פסק דין בנושא התיישנות צו הריסה:## 1. זהו ערעור על פסק-דין של בית-משפט השלום (כבוד השופט יפרח) בתיק "ש 60/83 של בית-משפט השלום ברחובות, שבו חוייבו המערערים להרוס מבנה שהוקם ללא היתר, זאת על-פי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה. המערערים סבורים שפסק-הדין נשוא הערעור לוקה בטעויות הבאות: א. שטח המבנים שלגביהם ניתן צו הריסה (סה"כ 192 מ"ר) איננו מעוגן בראיות, באשר לפי התצהיר שתמך את בקשת צו ההריסה, שטח המבנה הכולל הוא 72 מ"ר. ב. אין מקום, מבחינה משפטית, לחיוב המערערים להרוס את המבנה משום שלדעת המערערים, צו הריסה על-פי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה (להלן - החוק) יכול להינתן רק שוועדה מקומית היא שתבצע את צו ההריסה. 2. בתחילת שמיעת הערעור הסכימה ב"כ המשיבה שהמידות של המבנה הבלתי-חוקי, שלגביו ניתן צו הריסה, אינן תואמות את האמור בתצהיר שתמך את הבקשה לצו הריסה, והסכימה שהמידות של המבקש שנועדו להריסה יתוקנו בצו. אולם, בהמשך הדברים הגיעו הצדדים להסכם דיוני, לפיו תשמענה רק הטענות המשפטיות, ואם נדחה את הטענות המשפטיות שבפי המערערים, אזי יוחזר הדיון לבית-משפט השלום, כדי שיקבע את המידות המדוייקות של המבנים שיש להרוס, תוך מתן זכות למערערים לטעון טענותיהם בבית-משפט השלום, לענין הפעלת שיקול הדעת של בית-משפט, אם לתת צו הריסה ואם לאו לגבי המבנים, זאת לאור שטחם האמיתי של המבנים שנועדו להריסה, כפי שייקבע על-ידי בית-משפט השלום. 3. מכיוון שכך, אצטמצם לטיעון המשפטי שבפי ב"כ המערערים. סעיף 208 לחוק קובע את מי ניתן להאשים בעבירה לפי סעיף 204 לחוק. סעיף 205 לחוק קובע , שמשהורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית-משפט, בשעת גזר-הדין, "(1) לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו, שנבנו ללא היתר, או בסטייה מהיתר או מתוכנית, ייהרס, יפורק או יסולק על-ידי הנשפט או על ידי הוועדה המקומית.... ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע". במקרה הנוכחי הוגש בעבר כתב אישום נגד המערערים בתיק 237/78 של בית-המשפט העירוני בראשון לציון, כשהאשמה היא ביצוע העבודה הטעונה היתר לפי החוק, ללא היתר. הנאשמים זוכו בדין משום שנקבע שחלה התיישנות על העבירה. 4. א. לפיכך הוגשה לבית-משפט קמא הבקשה בתיק 60/83 הנ"ל למתן צו הריסה ללא הרשעה, לפי סעיף 212(5) לחוק. וזה לשון סעיף 212: "נעברה עבירה בבנין, לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית- המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לעשות כן אף ללא הרשעה ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה: - 1. אין למצוא את האדם שביצע את העבירה, 2. אי אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו את ההזמנה לדין; 3. מי שהיה בעל הבנין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד. 4. אין להוכיח מי ביצע את העבירה; 5. מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית". ב. ב-ע"פ 874/78 קאסם סואעד נ' הוועדה המקומית לכנון ובניה, הגליל המרכזי נפסק: "התנאים להפעלת הסמכות לפי סעיף 212(5) הם: "(א) שנעברה בבנין עבירה לפיה ניתן היה לצוות על הריסתו לפי סעיף 205 לו הורשע העבריין. ו-(ב) שעבריין זה אינו בר עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו לחוקית". באותו פסק-דין נאמרו גם הדברים הבאים: "צו הריסה אינו עונש". "התיישנות עבירת הבניה, אינה מונעת ביצוע צו הריסה". ג. במקרה שלפנינו נמצאה בפני בית-משפט קמא עדותו של המערער, מר שלמה רובין, שאישר שהמערערים החזיקו במקרקעין, וכן אמר "נכון שבנינו את שתי הסככות הנידונות בבקשה זו ללא היתר כדין". (עמוד 3 לפרוטוקול של בית-משפט קמא). לאור זאת, אין פגם בקביעתו של בית משפט קמא, שהוכח שהמערערים שלפנינו, הם שהקימו את הסככות נשוא צו ההריסה ללא היתר. עפ"י סעיף 205(1), לו הורשעו המערערים בהליך הפלילי, יכול היה בית-המשפט לצוות עליהם להרוס את הסככות שהוקמו ללא היתר. מתקיים, אם כן, התנאי הראשון להפעלת סעיף 212(5). כאמור, המערערים לא הורשעו בשל התיישנות העבירה, אולם, אין בהתיישנות כדי לעשות את המעשה לחוקי, ולפיכך נתקיים גם התנאי השני להפעלת סעיף 212(5) על-פי ע"פ 874/78 הנ"ל. ד. נראה לי, שעל-פי סעיף 212, יכול בית-המשפט לצוות שאת הריסת המבנה הבלתי חוקי יבצע כל מי שניתן היה להאשימו בעבירה על סעיף 204 לחוק, על-פי הפירוט המופיע בסעיף 208 לחוק, או על-ידי הוועדה המקומית. זאת משום שבסעיף 205(1) נאמר, שצו ההריסה יכול להיות מוטל על ה"נשפט" או על הוועדה המקומית, ומשום שעל-פי סעיף 212 ובנסיבות המבוארות בו, רשאי בית-המשפט לתת צו שכזה ("לעשות כן") אף ללא הרשעה. ה. אלא, שלפי ארבעת החלופות הראשונות שבסעיף 212, אין על מי להטיל את ביצוע צו ההריסה, זולת על ""הוועדה המקומית", זאת משום שלא ניתן לאתר את האדם שיכול היה להיות "נשפט" לענין הבניה הבלתי חוקית; לכן בא סעיף 213 להבהיר, שבנסיבות שכאלה, רשאי בית-המשפט להטיל את מלאכת ההריסה על הוועדה המקומית, תוך גביית הוצאות ביצוע ההריסה ממכירת החומרים של הבנין שנהרס. אך אין בסעיף 213 כדי לצמצם את סמכות בית-המשפט להטיל את צו ההריסה על מי שהיה יכול להיות בגדר "נשפט". ו. בנסיבות של סעיף 212(5) לחוק, שהן הרלוואנטיות לענייננו, אנו יודעים שהמערערים הם שבנו את המבנים ללא היתר, דהיינו, המערערים הם שהיו בגדר "נשפט", אילו הורשעו על-פי סעיף 204 לחוק. משלא הורשעו, בשל התיישנות, אין הם כמובן ברי עונש, אולם ניתן לחייבם לבצע את מלאכת ההריסה עפ"י צו הריסה, מפני שהיקף הסמכות על-פי סעיף 212, לענין מבצעים אפשריים של צו ההריסה, הם כל מי שהיו יכולים להיות "נשפטים" עפ"י סעיף 208 לחוק. ז. גם מבחינת מדיניות ומטרת המחוקק, נראה לי, שאין זה רצוי שוועדה מקומית תיאלץ לשלוח את אנשיה לביצוע צווי הריסה במקומות שיש בעלים או מחזיקים בנכס. מוטב להטיל על המחזיקים בנכס את ביצוע צו ההריסה כדי למנוע טענות מצידם נגד הוועדה על אופן ביצוע צו ההריסה. ח. סעיף 213 סיפא מתיר לוועדה המקומית לגבות את הוצאות ביצוע צו ההריסה על-ידי מכירת החומרים של הבניין שנהרס. אין זה רצוי שהוועדה תמכור חומרי בנין של בעלים או של מחזיק בקרקע שהוא ידוע, כשניתן להטיל עליו את ביצוע צו ההריסה. ט. לאור זאת, נראה לי להציע לחברי הנכבדים לדחות את הטענות שבפי המערערים ולקבוע, שבדין ניתן היה לחייבם להרוס את המבנים הבלתי חוקיים שהקימו על-פי ההסדר הדיוני שבין הצדדים יהיו רשאים המערערים לטעון בפני בית-משפט קמא, אליו יוחזר התיק, לענין המידות הנכונות של המבנים הבלתי חוקיים ולגבי הפעלת שיקול הדעת של בית-המשפט, אם לתת צו הריסה ואם לאו לגבי המבנים הבלתי חוקיים, ע"פ מידותיהם האמיתיים. השופט פלפל: אני מסכים. המלים "רשאי הוא לעשות כן" שברישא לסעיף 212 לחוק התכנון והבניה מתייחסות לאמור מיד לפניהם: "לצוות כאמור בסעיף 205". על-פי סעיף 205 יכול בית-המשפט "לצוות שהבנין..... יהרס על-ידי הנשפט או הוועדה המקומית...". כלומר, שבכל אחת מהחלופות המנויות בסעיפים 212(1)-212(5), בהעדר הרשעה, יכול בית-המשפט לצוות שהבנין שנבנה שלא כחוק ייהרס על-ידי "הנשפט" או על-ידי הוועדה המקומית. על- פי מה שנקבע ב-ע"פ 874/78 הנ"ל (בעמוד 682) המונח "מי..... (ש) איננו בר עונשין" שבסעיף 212(5) כולל גם את מי שהיה בר עונשין אבל עומדת לו ההגנה של התיישנות או חנינה. אמור מעתה שלבית-המשפט במקרה שבפנינו הסמכות לצוות על המערער שהוא "נשפט", אך איננו "בר עונשין" במובנו של מונח זה בסעיף 212(5), להרוס את המבנה הבלתי חוקי. השופט חסון: אני מצטרף לפסק-דינו של כבוד השופט לויט ולתוספת דבריו של כבוד היו"ר הנכבד השופט פלפל. הוחלט על-כן כאמור בחוות הדעת של כבוד השופט לויטהריסת מבנהצו הריסהצוויםהתיישנות