מבוא 1. התובע עבד כפועל בנין אצל חברת משכנות דוד קלאש בע"מ (להלן: "קלאש"). ביום 3.11.1993 נפגע התובע בתאונת עבודה בעת שעסק בטעינת עצים על משאית. בשנת 1998 הגיש התובע תביעה נגד קלאש בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 16069/98) (להלן: "התביעה הראשונה"). קלאש פנתה אל הנתבעת, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הדר") וביקשה שיינתן לה כיסוי בטוחי וייצוג משפטי. הדר מינתה עו"ד לקלאש ונשאה בשכר טרחתו. התובע לא תבע את הדר בגדרה של התביעה הראשונה. 2. ביום 9.4.2003 קיבל בית משפט השלום (כב' השופטת גבע) את התביעה הראשונה וחייב את קלאש לשלם לתובע סכום כולל של 351,803 ₪. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי קלאש להוכיח שהתובע אינו עובד שלה. בית המשפט קבע כי קלאש התרשלה כלפי התובע. בית המשפט הוסיף וקבע כי הגם שבתלוש המשכורת של התובע נרשם שכר נמוך בסך של 840 ₪ בלבד, הרי שבפועל, שילמה לו קלאש כספים נוספים במזומן ושכרו החודשי בפועל היה 2,100 ₪. 3. קלאש לא שילמה לתובע את הסכום שנפסק נגדה. או אז דרש ב"כ התובע מב"כ קלאש, במכתב מיום 1.7.2003, כי הדר תשלם לתובע את סכום הפסק כמתחייב מס' 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981. הדר סירבה לדרישה, ומכאן התביעה הנוכחית, שהוגשה ביום 8.6.2005. 4. הדר הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. הדר טוענת כי לא היתה צד לתביעה הראשונה. הדר מודה כי קלאש פנתה אליה בהיותה המבטחת שלה בפוליסת "חבות מעבידים" וביקשה ייצוג משפטי. הדר נאותה להעמיד לקלאש עו"ד שייצג אותה בתביעה הראשונה, והכל בכפוף לתנאי הפוליסה והוראות החוק. עובדה זו לבדה אינה הופכת את הדר לצד לדיון וגם לא עוצרת את מירוץ ההתיישנות ביחסים שבין התובע לבינה. הדר טוענת כי מירוץ ההתיישנות החל ביום קרות התאונה- 3.11.1993- ועל כן התביעה התיישנה ביום 3.11.2000, מקץ שבע שנים. 5. התובע השיב על הבקשה לסילוק התביעה על הסף וטען מספר טענות עיקריות, בהן נדון להלן. מבטח שניהל את הגנתו של המבוטח 6. התובע טוען כי הואיל והדר היא שניהלה בפועל את הגנתה של קלאש, הרי שהיא קשורה לתוצאות פסק הדין וממצאיו גם אם לא נתבעה באופן פורמאלי. על כן, הדר אינה יכולה להעלות טענת התיישנות. לביסוס טענה זו מפנה התובע לפסק דינו של כב' השופט המנוח ע' אזר ז"ל בת.א. 70476/93 גלילי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ. באותו ענין ניהלה חברת הביטוח את הגנתו של המבוטח, עד שזה עזב את הארץ, וניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות. לאחר מכן הגיש התובע תביעה נגד חברת הביטוח. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי חברת הביטוח היתה צריכה לבקש ביוזמתה להצטרף כנתבעת בהליך הראשון כדי להגן על זכויותיה. בית המשפט ציין כי פסק הדין נגד המבוטח יוצר השתק עילה בין הניזוק למבוטח, וניתן להשתית עליו עילה טובה לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). הואיל וס' 68 קובע כי המבטח חייב לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהוא חייב למבטח, והואיל ובאותו ענין חבותו של המבטח כלפי המבוטח עלתה מהפוליסה, וחובתו של המבוטח כלפי הצד השלישי עלתה מכוחו של פסק הדין נגד המבוטח, הרי שיש יסוד לחייב את חברת הביטוח. אינני רואה כיצד פסק הדין בענין גלילי הנ"ל מועיל לתובע, משום ששם לא התעוררה כלל ועיקר שאלה של התיישנות, אלא השאלה היתה האם ניתן להגיש תביעה נגד חברת הביטוח לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח, מכוחו של פסק דין שניתן נגד המבוטח. העובדה שחברת הביטוח ניהלה את ההליך בשמו של המבוטח לא העלתה או הורידה, שכן בכל מקרה, בית המשפט דן לגופו של ענין בשאלה האם ניתן להטיל על חברת הביטוח חבות מכוחו של ס' 68 והגיע למסקנה שהדבר אכן אפשרי. במילים אחרות, בית המשפט לא עשה את "קפיצת הדרך" שמבקש התובע לעשות כיום, ולא החיל על חברת הביטוח את תוצאות פסק הדין שניתן נגד המבוטח רק משום שניהלה את הגנתו, אלא בחן לגופו של ענין את יסודות העילה לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח. משמע, גם לפי פסק הדין בענין גלילי אין מנוס מהגשת תביעה נפרדת נגד חברת הביטוח, גם לאחר שניתן פסק דין נגד המבוטח. דא עקא, תביעה כזו, כמו כל תביעה אחרת, כפופה לטיעון בדבר התיישנות. 7. התובע מפנה בסיכומיו למאמרה של כב' השופטת נתניהו "זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות", שם מובעת הדיעה כי מבטח שניהל את הגנתו של המבוטח בתביעת הצד השלישי ובחר שלא להצטרף אליה, יהיה קשור בתוצאות פסק הדין וממצאיו. אינני סבור כי דבריה של כב' השופטת נתניהו מועילים לתובע. אין עסקינן בשאלה של מעשה בית דין, אלא בשאלה של התיישנות. על כן, אף אם נניח כי הממצאים שנקבעו בפסק דינה של כב' השופטת גבע מהווים השתק פלוגתא או השתק עילה ביחסים שבין התובע לבין הדר, הרי שאין בכך כדי למחוק את תקופת ההתיישנות. במילים אחרות, גם כאשר קיים מעשה בית דין בין תובע לנתבע, מחמת הליך משפטי קודם ביניהם, עדיין שומה על התובע להגיש את תביעתו הנוספת בטרם תחלוף לה תקופת ההתיישנות, שאם לא כן, תתיישן תביעתו. 8. סיכומו של ענין, עצם העובדה שעו"ד מטעם חברת הביטוח הוא שניהל את הגנתו של המבוטח, אינה מונעת מחברת הביטוח להעלות טענת התיישנות, כאשר הניזוק מבקש מאוחר יותר לתבוע אותה על יסוד פסק הדין שניתן נגד המבוטח. מתי נולדה עילת התביעה לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח 9. התובע טוען כי לגופו של ענין התביעה כלל לא התיישנה, שכן עילת התביעה לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח נולדה רק עם מתן פסק הדין נגד קלאש, המבוטחת, ביום 9.4.2003. 10. ס' 68 לחוק חוזה הביטוח קובע: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו ; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי." התובע מפנה למאמרה הנ"ל של כב' השופטת נתניהו, שם נאמר כי כל עוד לא הגיע המועד בו זכאי המבוטח לדרוש פרעון של תגמולי הביטוח, לא קמה גם לצד השלישי עילת תביעה ומירוץ ההתיישנות שלו טרם החל. טענה זו אינה מועילה לתובע. בדנ"א 5916/02 "משמר" -חברה לשמירה נ' המגן חברה לביטוח תק-על 2002(3), 1314 ,עמ' 1315, נקבע כי עילת התביעה של המבוטח כלפי חברת הביטוח נולדת ביום שנוצרה לצד השלישי עילת התביעה נגד המבוטח: "סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח מורה ביטוח אחריות מהו: ... בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה. דוק לשון הרישא: "חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי"; ודוק גם לשון הסיפא: "מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה ". הווי אומר: "מקרה הביטוח", המקים למבוטח עילה לשיפוי נגד המבטח, חל ביום בו נוצרת העילה שמכוחה עשוי המבוטח להיות מחויב כלפי הצד השלישי. אמור מעתה: מעת שנוצרה לצד השלישי עילת תביעה כלפי המבוטח, נוצרת למבוטח עילה לשיפוי כלפי המבטח." משמע, המועד בו זכאי המבוטח לדרוש פרעון של תגמולי הביטוח הוא המועד בו גרם נזק לצד השלישי. על כן, זהו גם המועד אשר בו קמה לצד השלישי עילת התביעה כלפי חברת הביטוח, לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח. 11. התובע טוען כי אם קלאש המבוטחת היתה משלמת את סכום פסק הדין לתובע, אין חולק כי היתה יכולה לתבוע לאחר מכן את הדר המבטחת, ותביעתה לא היתה מתיישנת. מקשה התובע כיצד זה ייתכן שאותה תביעה יכולה להתיישן כלפי תובע אחד, הניזוק, אך לא כלפי תובע אחר, המבוטחת. הקושי שמעורר התובע הוא קושי מלאכותי, שכן לפי הלכת משמר הנ"ל, אם קלאש המבוטחת היתה אכן משלמת לתובע את סכום פסק הדין ומגישה לאחר מכן תביעה לשיפוי נגד הדר המבטחת, הרי שגם תביעה זו היתה מתיישנת: "מסעיף 65 עולה, שמרוץ ההתיישנות של תביעת המבוטח נגד המבטח בביטוח אחריות מתחיל עם היוולד עילת התביעה של הצד השלישי כנגד המבוטח." (ע' 1316) על כן, עילת התביעה של קלאש, התיישנה ביום 3.11.2000. התובע מפנה בסיכומיו לפסק דינו של בית משפט השלום בטבריה בת.א. 1880/01 גבריאל נ' נגריית אלון הגליל. שם נקבע כי אין לקבל את הטענה שעילת התביעה שיש לצד השלישי כנגד המבטח, לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח, תתיישן, למרות שהתביעה נגד המבוטח לא התיישנה. הטעם שהובא לכך הוא שממילא לא מתיישנת זכות התביעה של המבוטח כלפי המבטח. דא עקא, זכות התביעה של המבוטח התיישנה במקרה דנן ביום 3.11.2000, לנוכח הוראת ס' 70 לחוק חוזה הביטוח. האם טענת ההתיישנות נגועה בחוסר תום לב 12. התובע טוען כי הדר מנועה להעלות כיום טענת התיישנות, הואיל והעלאת הטענה נגועה בחוסר תום לב, המהווה מחסום בפני העלאתה של טענת התיישנות. 13. אכן, לכאורה עשויות להתרחש נסיבות בהן צד יהיה מנוע מהעלאת טענת התיישנות, אם נהג בחוסר תום לב כלפי הצד שכנגד, וזאת מכוחו של העקרון לפיו יש להפעיל זכויות דיוניות בתום לב. השאלה היא האם אכן נהגה הדר בחוסר תום לב כלפי התובע. 14. התובע טוען כי במהלך חודש יולי 2001 הוא קיבל הצעה קונקרטית מבא כוחה של קלאש לסיום התביעה הראשונה בפשרה. הוא ביקש לברר האם חברת ביטוח עומדת מאחורי הצעת הפשרה ונמסר לו כי כך הוא הדבר, וכי מדובר בחברת הביטוח הדר. באותו היום הוא ביקש מבא כוחה של קלאש כי יעביר למשרדו העתק מפוליסת הביטוח, וביום 24.7.2001 הועברה אליו הפוליסה. לדבריו, היה בכך משום יצירת מצג כאילו יש לקלאש כיסוי ביטוחי. לאחר שמיעת הבקשה לסילוק על הסף, הגיש כל צד מספר תצהירים משלימים בענין הצעת הפשרה. עו"ד חגית הרמן, מנהלת מדור חבויות בהדר, הודיעה כי לא מצאה ברישומי הדר כל ציון או אזכור להצעת פשרה שהוצעה או אושרה על ידי הדר. בעקבות כך ביקש ב"כ התובע להגיש את תצהירו של עו"ד רפאל כהן שייצג את התובע בתביעה הראשונה. עו"ד רפאל כהן טען בתצהירו כי במהלך חודש יולי 2001 קיבל הצעה מעו"ד מאיה כהן-רפה ממשרד כהן ולדמן, שייצגו את קלאש בתביעה הראשונה, לסיים את התיק בפשרה בסך של 200,000 ₪. אז גם נמסר לו כי מי שישלם את סכום הפשרה היא הדר וכי הצעת הפשרה היא מטעמה של הדר. בעקבות תצהירו של עו"ד רפאל כהן, הגישה הדר את תצהירה של עו"ד מאיה כהן-רפה. עו"ד כהן-רפה טוענת כי בחודש יוני 2001 שוחחה עם עו"ד רפאל כהן בענין פשרה אפשרית בסכום של 200,000 ₪. לדבריה, ההצעה מעולם לא דווחה להדר, וירדה מן הפרק בעקבות עובדות מסויימות שנודעו לעו"ד כהן- רפה משיחה עם מנהלה של קלאש. היא מאשרת כי אמרה לעו"ד רפאל כהן שהדר היא המבטחת של קלאש, אך מכחישה מכל וכל את הטענה כאילו אמרה לעו"ד רפאל כהן שהצעת הפשרה היא על דעתה של הדר. על כך השיב עו"ד רפאל כהן בתצהיר נוסף, בו עמד על טענתו כי נאמר לו שהצעת הפשרה היא מטעמה של הדר. עוד ציין עו"ד רפאל כהן כי הוא היה זה שדחה את הצעת הפשרה, כיוון שדרש כי סכום הפשרה יעמוד על 260,000 ₪. מהתצהירים הללו עולה כי לא נוצר קשר ישיר בין ב"כ התובע לבין הדר, וממילא אין כל ראייה לכך כי הדר אכן נתנה הסכמתה להצעת הפשרה שלא יצאה לבסוף לפועל. אין גם כל ראייה לכך שהדר קיבלה ממשרד כהן ולדמן דיווח על קיומה של ההצעה, שכן עו"ד כהן-רפה, אשר ניהלה את המשא ומתן מול עו"ד רפאל כהן, מכחישה כי דיווחה על כך להדר, ואילו עו"ד רפאל כהן יכול לכל היותר להעיד מה אמרה לו עו"ד כהן -רפה, אך לא על אמיתות הדברים שנאמרו לו. על כן, לא ניתן לקבוע כי הדר יצרה מצג כלשהו כלפי באי כוחו של התובע. גם אם נניח כי היה מצג, הרי שהיה זה מצג מאת באי כוחה של קלאש, שאינו מחייב את הדר. בסיכומיו מפנה בא כח התובע לדברים שאמרה עו"ד הרמן בע' 4 לפרוטוקול, בענין הצעת הפשרה, אך העדה תיקנה עצמה בע' 5 לפרוטוקול, ובעקבות כך גם הוגש תצהיר שלה לאחר הדיון. מכל מקום, גם אם אניח לטובתו של התובע כי הדר אכן ידעה ואף נתנה ברכתה להצעת הפשרה, אינני סבור כי התנהגותה של הדר נגועה בחוסר תום לב. דבר לא מנע מהתובע להגיש בקשה לתיקון התביעה על מנת שהדר תצורף כנתבעת נוספת. נזכיר בהקשר זה כי ישיבת ההוכחות נערכה בסופו של דבר רק ביום 17.6.2002, כך שהיה סיפק בידי התובע לתקן את תביעתו. זאת ועוד, וזה העיקר, אין כל טענה כאילו הצעת הפשרה לא היתה כנה אלא נועדה ל"הרדים" את התובע ולגרום לו לישון על זכויותיו. אמנם קיימת מחלוקת מי חזר בו מהצעת הפשרה, וכל צד מתהדר משום מה בטענה כי הוא היה זה שהתנגד לפשרה, אך אין לכך כל חשיבות משום שאין טענה כאילו מניעים זרים הם שהכשילו את הפשרה. 15. לגופו של ענין, לא שוכנעתי כי התנערותה של הדר ממתן כיסוי ביטוחי לקלאש, בעקבות פסק הדין שניתן נגדה, נעשתה מטעמים שרירותיים ובחוסר תום לב, להבדיל מטעמים ענייניים. בס' ד(2) לפוליסת ביטוח המעבידים של הדר קיים חריג הקובע כי המבטח לא ישפה את המבוטח בגין "סכום כלשהו ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין עילת התביעה, או שהמוסד חייב בו אך לא שילמו מחמת אי קיום הוראה או הוראות בחוק בטוח לאומי או בתקנותיו...". הדר הסבירה כי לא ידעה על קיומה של עילה להפעלת החריג, שכן נציגה של קלאש טען בפניה ששכרו המלא של התובע היה נקוב בתלוש המשכורת שלו והכחיש את טענתו של התובע כאילו שולמו לו כספים במזומן מעבר למה שנרשם בתלוש המשכורת. לו התנערה הדר ממתן כיסוי ביטוחי באותה עת, עוד בטרם נודעו העובדות לאשורן, היתה קלאש באה אליה בטענות, ובצדק, שכן לא היו להדר נתונים מספיקים כדי לקבוע שנציגה של קלאש אינו דובר אמת. רק בעקבות פסק הדין, בו נקבע כממצא עובדתי כי קלאש אכן שילמה לתובע כספים מעבר למה שנרשם בתלוש המשכורת, נולדה העילה להחרגת הפוליסה, לפי החריג שצויין לעיל, שכן רק אז התברר כי קלאש לא שילמה דמי ביטוח לאומי עבור התובע בהתאם לשכרו האמיתי כפי שנקבע על ידי בית המשפט. בגין מחדלה זה של קלאש נוצר פער של 279,100 ₪ בין הגמלאות ששילם המוסד לביטוח לאומי לתובע, לבין מה שהמוסד היה אמור לשלם לתובע לו דיווחה קלאש על שכרו האמיתי של התובע. בעקבות פסק הדין ודרישתו של התובע שהופנתה להדר, הודיעה לו הדר כי היא תהא מוכנה לשלם לו את סכום הפיצוי שנקבע, בניכוי סך של 279,100 ₪ שהוחרגו על פי הפוליסה, אך התובע סירב לכך ועמד על תשלום מלוא סכום פסק הדין. 16. ב"כ התובע מלין בסיכומיו על ניגוד האינטרסים בו פעלו באי כוחה של קלאש בכך שלא הגישו הודעה לצד שלישי נגד הדר. אכן, לו הוגשה התביעה מלכתחילה גם כנגד הדר, בהחלט ייתכן כי היה נוצר ניגוד אינטרסים בין הדר לבין קלאש, שכן הדר היתה חייבת במקרה כזה לעורר מחמת הזהירות את הטענה בדבר קיומו של חריג לפוליסה. במקרה כזה היה ברור גם לתובע כי הכיסוי הביטוחי מוטל בספק וקיומו או אי קיומו יוכרע בתום המשפט. דא עקא, התובע לא תבע את הדר, ואילו קלאש לא הגישה הודעה לצד שלישי נגד הדר, מן הסתם משום שהדר היא זו שמינתה את עורכי הדין שייצגו את קלאש. ייתכן שביחסים שבין קלאש לבין הדר ראוי היה שקלאש תגיש הודעה לצד שלישי נגד הדר, מחמת הזהירות, אך אם הופרה חובת זהירות כלשהי בענין זה, הרי שזו החובה כלפי קלאש, ובוודאי שלא החובה כלפי התובע. במילים אחרות, באי כוחה של קלאש, שהחליטו שלא להגיש הודעה לצד שלישי נגד הדר שמינתה אותם, חייבים חובת זהירות בענין זה כלפי קלאש, אך לא כלפי התובע, שיכול היה וצריך היה לדאוג במו ידיו לאינטרסים שלו, ולא לצפות כי באי כוחו של היריב הם שיעשו עבורו את מלאכתו. 17. טוען התובע בסיכומיו כי שומה היה על הדר להזהירו כי בכוונתה להעלות טענת התיישנות. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, עשויות להיות נסיבות בהן ראוי כי חברת הביטוח תזהיר מבוטח או צד שלישי בדבר כוונתה להעלות טענת התיישנות, אך זאת רק כאשר מופנית דרישה כלשהי אל חברת הביטוח, לקראת תום תקופת ההתיישנות. במקרה דנן, כפי שצויין לעיל, לא נוצר מעולם כל קשר ישיר בין התובע לבין הדר, שכן התובע לא בא אל הדר בדרישות כלשהן, וממילא לא היה עליה להזהירו כי בכוונתה להעלות טענת התיישנות. זאת ועוד, גם אם אניח לטובתו של התובע כי הדר ידעה על הצעת הפשרה שהציעו באי כוחה של קלאש, ואף נתנה ברכתה לכך, הרי שלדידה היה זה כבר לאחר שחלפה ממילא תקופת ההתיישנות, כך שהאזהרה לא היתה דרושה או מועילה. התיישנות שלא מדעת 18. עם זאת, רווח והצלה יעמדו לתובע מכיוון אחר. מהחומר שבפניי עולה כי התובע ניסה לברר את זהותה של חברת הביטוח שביטחה את קלאש, ועל כן פנה אל קלאש במכתב מיום 21.10.1997 ובמכתב נוסף מיום 1.12.1997. פניות אלה לא נענו. למעשה, אין חולק כי הפעם הראשונה בה נודע לתובע כי קלאש אכן מבוטחת בביטוח חבות מעבידים וכי הדר היא המבטחת, היתה בחודש יולי 2001. ס' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." הואיל וקלאש לא השיבה על מכתבו של התובע, הרי שהתובע לא יכול היה לדעת על קיומה של עילת תביעה כלפי הדר לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח. אכן, מתעוררת השאלה האם בזהירות סבירה ניתן היה להמנע ממצב זה של אי ידיעה, למשל, באמצעות משלוח שאלון לקלאש או גילוי מסמך ספציפי, כפי שטוען ב"כ הדר בסיכומיו, אך אין לדעת אם ומתי היתה טורחת קלאש להשיב על השאלון, וגם לא ידוע בשלב זה לבית המשפט באיזה תאריך הוגשה התביעה נגד קלאש. על כן לא ניתן בשלב זה לקבוע מתי בדיוק יכול היה התובע לעמוד לראשונה על קיומה של עילת התביעה נגד הדר. מה שברור הוא שמאז נודע לו בפועל על עילת התביעה, בחודש יולי 2001, ועד ליום הגשת התביעה נגד הדר, טרם חלפו שבע שנים. 19. אשר על כן, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית. אין צו להוצאות, בשים לב לכך שהטענה המשפטית בענין ס' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, הועלתה לראשונה רק בתגובת התובע לתשובתה של הדר. עליי לציין עם זאת כי התשתית העובדתית להעלאת הטענה הונחה עוד קודם לכן על ידי התובע, בס' 7, 10 ו-11 לתשובתו מיום 26.12.2005, ומטעם זה ראיתי לנכון להתייחס לטענה המשפטית חרף העיתוי המאוד מאוחר בו הועלתה. 20. דיון בבקשת הרשות להגן ייערך ביום 7.5.2006 בשעה 08:30. 21.התיישנות