1. בהיעדר תגובת התובע החלטתי כדלקמן: התובענה בפני הנה תביעת החזר קנסות אשר שולמו כנגד דוחות חנייה. 2. התובע טוען שתשלום הקנס היה באילוץ נסיבות (דהיינו כדי להסיר עיקול על רכבו) ולא כהודיה בעבירות החניה. לא זו אף זו, נטען על ידי התובע שהקנס/עונש לא היה בר ביצוע/גביה מחמת התיישנות העונש. 3. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף. הטענה העיקרית היא שעילת התובענה מבוססת על טענת התיישנות העונש בגביית קנסות בגין דוחו"ת חנייה, לכן הסמכות העניינית היא בפני בית משפט לעניינים מקומיים. 4. הנתבעת מפנה לע"א 8080/99 וקס ואח' נגד חלאבי ואח' (להלן: "וקס") אשר ניתן ביום 5.12.05. לפי פסק הדין כל טענה כנגד גביית חוב קנס בגין דו"ח חנייה אשר בשורשה טענת פגם בהרשעה עצמה או בגזר הדין, יש לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לעניינים מקומיים. תובענה אזרחית בפני בית משפט השלום אינה הדרך המתאימה לתקיפת הרשעה והעונש בגין דו"ח חנייה. 5. בעניין דנן התובענה מבוססת בטענה של גבייה לא חוקית של חוב קנסות דוחו"ת חניה על ידי הנתבעת. טענת התובע פשוטה. הגבייה אינה חוקית בשל התיישנות העונשים לפי ס' 10 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "החסד"פ"). זה מאחר וחלפו שלוש שנים מיום ההרשעה ועד הגביה, ללא ניסיון גביית הקנס. דו"ח חניה בעת רישומו מהווה כתב אישום לכל דבר לפי סעיף 229 לחסד"פ. מאחר ומדובר בעבירת ברירת קנס, העדר תגובה נאשם מהווה הרשעה לכל דבר. חל סעיף 9 לחסד"פ בענין התיישנות העבירה. כמו כן חל סעיף 10 לחסד"פ בענין התיישנות עונשים (הקנס). קיימת פסיקה בענין הדרוש לפי ס' 229(ב) ו-239 לחסד"פ (ראה: ת.ק. (ירושלים) 4984/04 יפעת כהן נגד עיריית י-ם. 6. בפס"ד וקס התעוררה השאלה: בפני איזה ערכאה סמכות עניינית לדון בתביעת פיצויים והחזר קנסות המבוססות בטענת התיישנות עונש הקנס? 7. היתה קיימת פסיקה בטרם פס"ד וקס אשר לפיה התייחסות להתיישנות העונש היתה כתנאי סף לגביית חוב הקנס. זה כאשר נטל הראיה על הנתבעת להוכיח קיום תנאי הסף. אין להתעלם מכך שאפילו בדרך זאת מדובר בתקיפה עקיפה בעצם ההרשעה או לחילופין קביעת התיישנות העונש. כפי שנקבע בפס"ד וקס אפילו התקפה בעקיפין בהליך הקשור לדו"ח חניה וגביית הקנס: סמכות העניינית בפני כב' בית משפט לעניינים מקומיים. 8. נטען בעבר שיש לאבחן בין וקס ועניין הדומה לעניינו בכך שבוקס התובעים שילמו את הקנס דנן, לטענת התובע בעניינו הוא קורבן להליך גביית קנס לא חוקי ונאלץ לשלם כדי להסיר עיקול כאשר ברור שהעונש התיישן. אין הבדל בין וקס ונסיבות התובענה לפני כדי לשנות את מהות התוצאה: "השגה על הרשעה פלילית, שאין כל הצדקה לניהול ההליכים בעניינן בבית המשפט האזרחי (סעיף 6)". כאשר עניין העונש הינו חלק מההליכים הקשורים לדו"ח החנייה, הרי שההליך שנפתח אינו מגלה עילה. אין באבחנה זו כדי לסייע לתובע. זאת מאחר וטענותיו מהוות התקפה בעקיפין בהליך הגבייה בטענה כנגד עונש/הרשעה. לא ניתן במסגרת ההליך בפני להעלות טענה כנגד ההליך הפלילי (קרי: דו"ח חניה). בית המשפט המוסמך לקבוע תקפות וחוקיות הטלת/גביית הקנס הינו אך ורק בית המשפט לעניינים מקומיים. 9. אין בית משפט זה מוסמך לשבת כערכאת ערעור על בית משפט לעניינים מקומיים. 10. אולם זכותו המלאה של התובע לפנות בהליך נפרד בבקשה מתאימה לבית המשפט לעניינים מקומיים. אין באפשרות זו כאמור כדי לגרום לדחיית התובענה המונחת בפניי. מוטלת על בית המשפט החובה למנוע עיוות דין ולדאוג לעשיית צדק. אם ברצונו של הנתבע לפנות לבית משפט לעניינים מקומיים בכל בקשה שהיא הקשורה לנסיבות נשוא התובענה עליו לעשות כן עד 2.7.06. 11. הנני מבטל את הדיון הקבוע ליום 20.7.06. 12. על התובע להודיע עד ליום 9.7.06 אם הוגשה בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים. אם כן, אזי ניתנת הארכת מועד להגשת כתב הגנה עד 30 יום לאחר החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. בהעדר אישור הגשת בקשה מתאימה עד ליום 2.7.06 תימחק התובענה. התיישנות חובחובחניההתיישנות