בפני בית הדין תביעת התובעת לביטול חוב שנזקף לה בגין תשלום יתר של גמלת הבטחת הכנסה. התובעת טענה כי אי אפשר לזקוף לה חוב לתקופה העולה על שבע שנים וכי על החוב לנתבע חלה התיישנות ע"פ חוק ההתיישנות המוסד טען כי החוב נזקף לה כדין מחמת שעבדה במועדים עליהם הצהירה כמי שאינה עובדת, כי אין התיישנות על תשלום גמלה ביתר וכי תביעת התובעת התיישנה נוכח העובדה שההודעה על יצירת החוב נשלחה ביום2/12/09 ועליה ידעה התובעת. הזמן לערעור דאז עמד על ששה חודשים שחלפו זה מכבר. הצדדים הסכימו כי בראשונה תידון טענת ההתיישנות הכפולה, זו של התובעת וזו של הנתבע כטענות מקדמיות, וכך נקבע. בדיון מיום 28/11/11 סיכמו הצדדים וניתנה להם רשות להגיש אסמכתאות תוך שלשה ימים. התובעת לא הגישה מטעמה עד היום. הנתבע הגיש רשימת אסמכתאות מפורטת. העובדות התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה וזו אושרה לה. במקביל לקבלת הגמלה עבדה התובעת פה ושם מעת לעת בעבודות מזדמנות עליהן לא דיווחה למוסד. חלק מהתעסוקות לגביהן טוען המוסד בתעודת עובד ציבור שהגיש המוסד אושרו ע"י התובעת ועל חלק חלקה. אולם לפחות בחלק טענת המוסד לעבודה ספורדית במהלך מועדי קבלת הגמלה אין מחלוקת. דהיינו עבדה במהלך תקופת קבלת גמלת הבטחת הכנסה, כאשר לפחות על חלק מהעבודות לא דיווחה. אין מחלוקת כי מדובר בעבודות ספורדיות. בתאריך 2/12/09 נשלח לתובעת מכתב הודעה על חוב בנימוק "עדכון הכנסות משנת 1999 ". במכתב פירוט גובה החוב (26,521 ₪), וכן פירוט אופן קיזוז החוב. במכתב יש הפניה למכותב אם ברצונו להגיע להסדר תשלומים אחר עם הנתבע ובסופו נאמר: "הנך רשאי לערער על הסיבה לחוב....וזאת תוך 6 חודשים מתאריך מכתב זה." (להלן: המכתב הראשון). בתאריך כלשהו בפברואר 2010 פנתה התובעת במכתב באמצעות מר גודנטל למוסד בבקשה לביטול החוב ואף הגישה בקשה לוועדה לביטול חובות. בקשתה נדחתה ע"י הועדה. בתאריך 8/2/11 נשלח לתובעת מכתב מהנתבע בתשובה לפנייתה אודות החוב. מכתב זה מפנה למכתב מיום 2/12/09(להלן: המכתב השני). בו מפורט כי אין מדובר בהקשר למזונות אלא החוב נוצר "מעדכון מהכנסות מעבודה רטרואקטיבי." עוד צויין גובה החוב למועד המכתב. (20,665 ש"ח). המחלוקת האם חלה התיישנות על חוב בגין תשלום יתר ששילם המוסד ע"פ חוק, לרבות חוק הבטחת הכנסה האם חלה התיישנות על תביעת התובעת נוכח מועד המכתב הראשון והכתוב בו והמכתב השני והכתוב בו. הכרעת הדין תחילה נדון בהתיישנות תביעת התובעת שכן משיוחלט בה ניתן יהיה להיכנס לגופו של עניין לעצם יצירת החוב והתיישנותו. בית הדין הארצי לעבודה שב ושנה כי: "לעניין זה נזכיר את ההלכה שנפסקה על ידינו פעמים רבות במקרים ממין זה, הקובעת כך: "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על-פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות ... בית-דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון ולפיהן התנהגותו של גוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק. על-כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על-פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח - ... - אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק" (עב"ל 20105/96 יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ו 603; וראה עוד לעניין זה בג"ץ 202/59 כלדי נ' המוסד לביטוח לאומי; בג"ץ 1583/94 סרוסי נ' בית הדין הארצי; דב"ע נג/0-78 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי; ראה גם עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - גוטמן)." ראה גם עב"ל 15525-10-10 אלה אסנת שקולניקוב נ. המוסד לביטוח לאומי העוסק בעניין דומה ביותר לעניין שבפנינו. המוסד פנה לתובעת במכתב הראשון כבר ביום 2/12/09 ויידע אותה בדבר חוב :"עקב תשלומים שלא הגיעו לך על פי חוק הבטחת הכנסה תשמ"א -1980" מהטעם המפורט בהמשך המכתב : "הסיבה לחוב הינה : עדכון הכנסות מהאגודה משנת 1999. במכתב נפרשו בפני התובעת אפשרויות פעולה שונות. גם אפשרות לבקשה לפריסת חוב אחרת וגם אפשרות ערעור תוך 6 חודשים בפני בית הדין. התובעת לא מיצתה אף אחת מזכויות אלו. הזמן לערעור חלף ביום 2/6/10. התובעת אינה מכחישה כי קיבלה את המכתב הראשון והראיה בפברואר 2010 נכתב מכתב מטעמה בעניין חוב זה ואף הוגשה בקשה לוועדה לביטול חובות , ב-10/12/09 (נ/1 - צורף לאסמכתאות). כל זאת בתוך המועד הקבוע בתקנות להגשת הערעור. אולם ערעור לבית הדין לא הוגש. הלכה היא כי בית הדין אינו רשאי להאריך את המועדים שנקבעו בחוק או בתקנה. (עב"ל 370/09 האני שחאדה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). עוד יש להדגיש כי במצב בו יש התכתבות בין מבוטח למוסד לעניין חוב או כל עניין אחר, חליפת מכתבים זו אינה יוצרת מחסום בפני המוסד לטעון טענת התיישנות והמבוטח חייב לפעול במסגרות הזמן הקצובות לו. (עב"ל 564/05 תמר אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי ופס"ד שחאדה דלעיל). משכך התיישנה התביעה שהוגשה בפנינו ביום 1/3/11. למעשה גם חלף המועד בהתאם לתקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה סדרי דין, תשנ"ב- 1991. על כן העובדה כי הגיע לתובעת מכתב תשובה לפנייתה בכתב, מיום 8/2/11 (המכתב השני) לא היה בה כדי לאיין את ההתיישנות שנוצרה מהמכתב הראשון. העובדה שבמכתב השני נאמר: "הנך רשאי לערער על ההחלטה בפני בית הדין.... זאת תוך 12 חודשים מתאריך קבלת מכתב זה" אין בה כדי להועיל לתובעת מהטעם שבמכתב השני אין החלטה. המכתב מפנה להחלטה בפוליסת החוב מיום 2/12/09. במכתב השני יש רק הנמקה בתשובה לפנייתה כי לא מדובר בחוב עקב מזונות אלא עקב הכנסות. משההחלטה אינה במכתב השני אלא רק הסבר לפנייתה במילא מתוכנו לא קמה זכות ערעור על ההחלטה מיום 2/12/09 בחלוף יותר מ-14 חודשים. גם אחרי מכתב זה הוגשה התביעה ב-1/3/11. כלומר בחלוף 15 חודשים מההחלטה שבמכתב הראשון. על כן אין במכתב השני לעצור את מירוץ ההתיישנות. תביעת התובעת נדחית בגין התיישנות. לעניין התיישנות חוב שנוצר עקב גמלה ששולמה ביתר נפסק בהרחבה בפסק הדין בעניין עב"ל 233/99 עבל 286/99 מאג'ד רג'בי נ. המוסד לביטוח לאומי (פד"ע ל"ח 385). החוב אמנם מתייחס להכנסות משנת 99 אולם משהתובעת לא יידעה את הנתבע על הכנסותיה, נודעו אלה לנתבע לאחר מועד זה. התובעת לא הוכיחה מתי נודע לנתבע בדבר הכנסותיה. ראה גם דב"ע לה/ 0-22 המוסד לביטוח לאומי נ. כרמלי פד"ע ו' 371, עב"ל 90/09 מוסקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). מסקנת בית הדין בעניין רג'בי היא כי דיני ההתיישנות החלים בחוק ההתיישנות אינם חלים ביחסים שבין מבוטח למוסד לביטוח לאומי לצורך קיזוז חובות. (סע' 9,10 לפס"הד). סוגיית פסק דינה של כב' השופטת קציר בב"ל 3142/09 חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי הועלתה בדיון אולם פסק דין זה תלוי ועומד בערעור בבית הדין הארצי (עב"ל 1844/09/10 ) על כן אין בו כדי לחייב לעת עתה בפרט נוכח פסק דין המאוחר לו בעניין עב"ל 1844/09/10 אימאן זחאייקה נ' המל"ל. (טרם פורסם). על כן אין בכך לסייע לתובעת. לא מצאנו מקום להיכנס לגוף פסיקתה של כב' השופטת קציר משתלוי ועומד העניין בערעור. על כן המסקנה היא שדין התביעה כולה להידחות גם מחמת שמתקבלת טענת ההתיישנות של הנתבע וגם מחמת שנדחית טענת ההתיישנות של התובעת. בנסיבות התובעת אין צו להוצאות. התיישנות חובחובמזונותהתיישנות