1. עניינה של תובענה זו שכר טרחת עו"ד. הצדדים הם שכנים. לטענת התובע, הוא ייצג את הנתבע בהליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 656/91) ובבית הדין הרבני, במסגרת פירוק שיתוף וגירושין בין הנתבע לבין אשתו (להלן - ההליכים). התובע טוען כי הוא טרח רבות בהליכים נשוא התביעה, ועל אף שהנתבע אמר לו מדי פעם בעת פגישותיהם ששכר טרחתו מובטח - כשפנה אל הנתבע עם סיום ההליכים, לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הרבני מיום 15.6.05, התעלם הנתבע מהפניה ולא שילם לו דבר. התובע העמיד את תביעתו על סך של 12,000 $. 2. הנתבע, שלא היה מיוצג, טוען כי התובע לא המציא מעולם יפוי כח והוא מעולם לא חתם על יפוי כח. לטענתו, התובע לא ייצג אותו והפגישות עם התובע, שנערכו בחדר המדרגות, היו פטפוטים גרידא. 3. הנתבע טוען כי הוא יוצג על ידי עו"ד מנחם הכהן, שקיבל את שכרו, ובחלק מן ההליכים בבית הדין הרבני הופיע הנתבע בעצמו. לטענתו, מעולם לא יוצג על ידי התובע ולא היה כל הסכם בינו לבין התובע בנוגע לשכר טרחה. 4. בשלב מאוחר יחסית של הדיון, העלה הנתבע טענה שהיא מקדמית במהותה - טענת התיישנות. אמנם, על פי הוראות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות) אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא נטענה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה - אולם במקרה דנן יש לזכור כי הנתבע, שאיננו משפטן, לא מיוצג בתיק זה. הואיל והתובע הינו עורך דין מנוסה ובעל יתרון דיוני ברור על פני הנתבע - החלטתי, לפנים משורת הדין, לדון בטענת ההתיישנות במסגרת הדיון בתובענה לגופה. דיון 5. השאלות העיקריות שעומדות בפנינו הן האם התובע ייצג את הנתבע בהליכים, כולם או חלקם, האם מגיע לו שכר טרחה, והאם חלה התיישנות על התובענה. האם התובע ייצג את הנתבע 6. מן המסמכים שהוצגו ומעדותו של עו"ד מנחם הכהן ביום 19.6.06 (פרוטוקול עמ' 2 שורות 9-15) עולה, כי התובע טיפל בשם הנתבע בהליך בבית המשפט המחוזי, ושמו מתנוסס על פרוטוקול הדיון מיום 29.8.93 בת.א. 656/91 כב"כ הנתבע. גם הנתבע היה נוכח באותו דיון. אילו סבר הנתבע שאין בידי התובע יפוי כח מדוע איפשר לו להופיע בשמו באותו דיון? בנסיבות אלה, גם אם אין בידי התובע יפוי כח בכתב מאת הנתבע לגבי ההליכים בבית המשפט המחוזי - אני קובעת כי משתיקת הנתבע במסגרת ההליך האמור ניתן להבין כי הוא נתן יפוי כח מכללא לתובע לייצגו בהליך האמור. אשר להליכים בבית הדין הרבני - עיון בתיק בית הדין הרבני שצורף לתיק התובענה מעלה, כי התובע לא השתתף באופן פעיל בדיונים בפני בית הדין, אולם נשלחו למשרדו ברחוב כורש 2 בירושלים מספר הזמנות לדיונים, כמייצג הנתבע, (ראה הזמנות שנשלחו ביום 28.8.96, 16.10.96, 18.3.97 ו-11.5.97). מאידך, הנתבע הגיש בעצמו בשנת 2003 תביעה למתן גט, ומאותו מועד ההזמנות לדיון במסגרת ההליך בבית הדין הרבני, נשלחו לנתבע ישירות. (ראה למשל הזמנות מיום 18.6.03, 29.1.04, 11.5.04, 3.1.05, 9.3.05). בדיון שהתקיים ביום 2.5.05 הופיע אמנם התובע אך הנתבע לא התייצב. כב' הדיין מרדכי טולידאנו קבע בהחלטתו שאין לתובע יפוי כח. בנסיבות אלה אני קובעת כי לא הוכח שהתובע המשיך לייצג את הנתבע לאחר 11.5.97. אם מגיע לתובע שכר טרחה, הרי שהוא מתייחס לייצוגו את הנתבע בהליכים בפני בית המשפט המחוזי ולא בפני בית הדין הרבני, לאחר המועד האמור. האם חלה התיישנות על התובענה לגבי שכר הטרחה בשל הייצוג בבית המשפט המחוזי 8. על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. השאלה היא, אם כן, מתי נולדה עילת התובענה במקרה דנן. משהגעתי למסקנה שהתובע ייצג את הנתבע רק עד שנת 1997, הרי ש"סיום ההליכים" לענין תשלום שכר טרחתו של התובע הוא פסק דינו של כב' השופט חשין בת.א. (י-ם) 656/91 מיום 29.8.93, ולכל המאוחר חודש מאי 1997. זהו למעשה המועד שבו נולדה עילת התובענה לענין סעיף 6 לחוק ההתיישנות. 9. הואיל והתובענה הוגשה ביום 28.11.05, והואיל ובמועד זה חלפו שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה - על כן דין התובענה להידחות מחמת התיישנות. בנסיבות הענין, אינני עושה צו להוצאות. ייפוי כוחהתיישנות