הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת עילת התובענה התיישנה. א. עובדות 1. התובענה הינה אלמנתו של ברוך דוייטש ז"ל. 2. בני הזוג החזיקו משרד תיווך במשותף החל מ-1992. בארוע נשוא כתב התביעה התובעת עבדה בצוותא עם בעלה. 3. לפי הכתוב בכתב התביעה קיים צו ירושה (אשר לא צורף לכתב התביעה אולם כן צורף לתגובת התובעת לבש"א זו). צו הירושה ניתן ב- 30.3.97. 4. התובעת טוענת ב-1996 הנתבע התחייב לשלם שכ"ט בגין תיווך במכירת דירתו. המכירה היתה בתחילת 1996. דרישת תשלום שכ"ט היתה ב- 13.3.96. 5. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. לצורך הבקשה אין הוא כופר בעובדות המפורטות בכתב התביעה. אולם הנתבע כופר באופן כללי שהתחייב לשלם שכ"ט בגין מכירת דירתו. 6. לטענת הנתבע כתב התביעה לוקה בחסר. בסעיפים 1-6 חסרים מועדים, לטענתו מכירת הדירה היתה 17.1.96 (מועד זה אינו מוכחש על ידי התובעת בתגובתה) והינו המועד החל מירוץ התיישנות לפי סעיף 6 לחוק התיישנות תשי"ח -1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). 7. התובעת הגישה תובענה (ת.א. 59684/01) בגין החוב. התובענה נמחקה ביום 16.2.03. על תקופה זאת אין הנתבע חולק שחל ס' 15 לחוק התיישנות. לכן התקופה אינה במניין תקופת מירוץ התיישנות. לטענת הנתבע עילת התובענה התיישנה לכל המאוחר ב- 2.10.04. 8. במסגרת ההליכים בתובענה אשר הוגשה ב- 30.5.01 הנתבע השיב לשאלון. לפי תגובתו המלאה נטען שההסכם עם המנוח היה עבור מכירת דירתו ללא דמי תווך (ראה נספח תשובות לשאלון המצורף לתגובת התובעת). התובעת טוענת שעצם הכרה בקיום קשר תווך בין המנוח ובין הנתבע מהווה הודאה לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. ב. שאלות משפטיות: 9. א.מתי הוגשה עילת התביעה? ב. מעמדה של התובעת כיורשת של המנוח ותחילת מירוץ תקופת ההתיישנות? ג. האם תשובות הנתבע בשאלון מהווה "הודאה בזכות" לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות? 10. תקופת ההתיישנות בענין זה הינה 7 שנים. 11. הכללים לחישוב תקופת ההתיישנות ברורים וקבועים בסעיף 6 לחוק: "תקופת ההתיישנות ביום בו נולדה עילת התובענה". בסעיף 7 לחוק נקבע לתביעה שאינו במקרקעין תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים. 12. מירוץ תקופת ההתיישנות חלה מיום נולדה העילה. בא בית המשפט ומפרש את לידת העילה מיום שהתגבשה העילה על כל חלקיה. כבוד השופטת שטרסרברג-כהן בע"א 3599/94 שמעון יופיטר נ. בנק לאומי ב"א פ"ד נ(5) 423, 428, קבעה: תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ מהיום בו נולדה התביעה, שהוא היום שבו מתגבשות העובדות המזכות את התובע בקיום החוב כלפיו על ידי החייב. אם לא נקבע מועד לקיום החוב, יהיה מועד לקיומו זמן סביר לאחר יצירתו (ע' 428). 13. התובעת מפנה לתשובת הנתבע לשאלון בהליכים בת.א. 59684/01 מהווה "הודאה" מטעם הנתבע התואמת תנאי סעיף 9 חוק ההתיישנות. "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; למעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" למעט הודאה שהיא עימה טיעון התיישנות". ג. דיון 14. מתי מתחיל מירוץ תקופת ההתיישנות, האם ממועד התגבשה עילת התובענה או מיום מתן צו ירושה. כפי שנטען על ידי התובעת היא נכנסת לנעלי המנוח. אולם אין צו ירושה מחזיר את חוגי השעון אחורה. למעשה המנוח היה בעל זכות התובענה. היורשים רק ממלאים את מקומו. אין בכך כדי להוליד מחדש עילת התובענה. לא היתה מניעה להגשת התובענה ע"י המנוח או על ידי מנהל עיזבון עד מתן צו ירושה. התובעת כיורשת לא היתה בעלת זכות תביעה עד מתן צו ירושה, אולם לא היתה מניעה להגשת התובענה ע"י בעל הזכות לכך מיום העילה התגבשה . על פניו אין ענין צו ירושה נפקות בענין דנן. איפוא על פי הנטען ע"י התובעת עצמה, היא היתה שותפה למשרד התווך אשר הקימה עם המנוח. לכן לפי הנטען היא החזיקה במשותף בזכות להגשת תובענה בגין שכ"ט אשר לטענתה הנתבע היה חייב למשרד התווך. 15. ברור על פניו שאם הנתבע חייב שכ"ט לתובעת והמנוח עילת התובענה התגבשה במועד בו נמכרה דירת הנתבע. אילו היה קיים הסכם לשכ"ט אזי לא היה צורך בדרישה לשכ"ט. במקרה של הסכם קיים אשר קובע מועד לתשלום (לפי מנהג שוק המתווכים/נדל"ן) במכירת הנדל"ן, תקופת ההתיישנות מתחיל מיום התגבשה העילה (ראה: ע"א 83/87 דב מילמן נ' זכון דוד שרגה ז"ל ואח' פ"ד מד(2) 45, 49). 16. נקודה המכרעת היא: האם התשובה לשאלון בת.א. 59684/01מהווה הודאה לפי ס' 9 לחוק. הדרישות לפי ס' 9 הן: הודאה בכתב או בפני בית המשפט על קיום החוב. מעשה שיש בו משום בצוע מקצת הזכות גם מהווה הודעה. 17. השאלה בשאלון היתה: האם פגשה את המנוח ברוך דוייטש ז"ל? אם התשובה לשאלה 13 חיובית היכן התקיימה הפגישה הנ"ל ואיך נוצר הקשר ביניכם? מה עשה עבורך המנוח ברוך דויטש ז"ל? תשובות מלאות הנתבע היו: לראשונה קויימה פגישה בינינו כשרציתי למכור את דירתי ברח' תובל, פניתי לתווך ברוך מפני שהוא רשם על חלון משרדו "נמכור דירתך ללא דמי תווך", נכנסתי למשרדו, הבהרנו אחד לשני בצורה חד משמעית כי אין כל התחייבות לתשלום מצדי בגין מכירת הדירה האמורה. ברוך ז"ל קיבל דמי תווך מהקונה בגין מכירת הדירה האמורה. המנוח מצא קונה לדירתי ברח' תובל בהתאם לתנאים שסוכמו ומפורטים בתשובה לשאלה 14 לעיל. 18. בעיון בתשובותיו המלאות של הנתבע ניתן להבין שהוא מכחיש כל התחייבות לתשלום שכ"ט בגין שירות התווך. נהפוך הוא, לטענתו היה מוסכם שהוא פטור מדמי תווך והמנוח הסתפק מדמי תווך אשר קיבל מהקונה. 19. לפי ס' 9 לחוק יש צורך בהודאה מפורשת של הנתבע באחריותו לחוב. אין כך המצב בענין דנן הנתבע נמנע במפורשות מכך. בע"א 2703/98 אברהם גינדי בע"מ (בפירוק) נגד אנה שפיגלר ואח' פ"ד נה (1) 369, 383, נקבע: המשיבים הודו בכל היסודות המקימות למערערת עילת תביעה על פי הדין המהותי.... משהודו בכך, הודו גם בזכות התובע במשמעותה בס' 9 לחוק התיישנות. (ראה ס' 17 לפסה"ד). בע"א 1017/91 פסח משה ו- 51 אח' נגד כפר הירוק תק- על 96(2) 243 בא בית המשפט העליון לפרש מה דרוש להודעה לפי סעיף 9 לחוק: האם די במסמך זה כדי להוות הודעה כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות? סעיף זה דורש שהודעת הנתבע תכיר בקיום זכות התובע, כלומר בקיום הזכות עילה הוא תובע בבית המשפט. לכל הפחות צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כדי שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה לא רק בעובדות אלא גם בקיום הזכות (פסקה 9 לפסה"ד). 20. לא ניתן להסיק מסקנה המתבקשת על ידי התובעת שתשובות הנתבע לשאלון בת.א. 59684/01 (אשר בכתב ובפני בית משפט כפי שנדרש בסעיף 9 לחוק) מהוות "הודאה". פירושה של "הודאה": "הודאה" בכל היסודות המשפטיים העובדתיות המקימים לתובע את עילת התובענה נגד הנתבע. כאשר נתבע כופר על עצם קיום התחייבות לתשלום דמי תווך הוא כופר בעיקר העובדתי להקמת עילת התובענה (ראה דוגמא - ת.א.(ת"א) 15714/99, מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נגד פרידלנדר כרמלה 16.3.05). 21. יש להדבק לפרשנות המצומצמת כנגד, אפשרות להארכת תקופת ההתיישנות. זה כדי לאזן בין אינטרס התובע לממש זכויות, לבין אינטרס הנתבע להגן על זכויותיו (כולל איסוף ושמירת ראיות) לבין אינטרס ציבורי לסופיות הדיון. האיזון מתבטא בפסיקה ובחיקוק: (ראה: ת.א. (ת"א) 15714/95 מנהל מקרקעי ישראל-תל אביב נגד כרמלה פרידלנדר, (אסמכתאות 16.3.05 שהביאה כב' השופטת אלמגור). סיכום 22. לאור האמור לעיל דין הבקשה להתקבל והתובענה להדחות על הסף. א. עילת התובענה התגבשה ב-17.1.96. ב. אין נפקא מינא במתן צו הירושה. אין במעמדה של התובעת כיורשת כדי להתחיל מחדש מירוץ תקופת ההתיישנות. יתרה מכך, על פניו התובעת היתה בעלת זכות משותפת עם המנוח לעילת התובענה, לכן התובעת מוגבלת לנסיבות העילה כמו המנוח. ג. אין תשובות הנתבע לשאלון, "הודאה" לפי סעיף 9 לחוק. מאחר בתשובות קיימת כפירה מוחלטת בקיום הזכות. לא די ב"הודאה" בקיום קשר עם המנוח לצורך מכירת הדירה כדי להחיל סעיף 9 לחוק ההתיישנות. חסר המרכיב של הסכמה לשלם שכ"ט בגין השירות. אשר על כן הבקשה מתקבלת. התובענה נדחית. הנני פוסק לטובת הנתבע סך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכום ישא הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ירושההתיישנות