זוהי בקשה למחיקה על הסף מחמת התיישנות עילת התביעה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע סיים עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 בתאריך 19.9.93. 2. בתאריך 8.5.94 מסר התובע מכתב מנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2, שבו הודיעה הנתבעת מס' 1, כי התובע סיים את עבודתו בנתבעת ביום 15.9.03 ו"אין אנו מתנגדים לשחרר אך ורק את חלקו בלבד". 3. התובע פנה לנתבעת מס' 2 בתאריך 7.7.94 ובקש לשחרר את הכספים שהפריש בעצמו לנתבעת הנ"ל. בתאריך 8.8.94 שוחררו כספי התובע והנתבעת מס' 2 שילמה לו סך של 19,411.51 ש"ח. 4. בתאריך 6.12.95 הגיש התובע תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בנצרת בתיק נ/99-3 ותבע שם: פיצויי פיטורים, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, תשלומים ל"מבטחים" - במסגרת קרן פנסיה מקיפה. 5. בתאריך 18.8.97 ניתן פס"ד בתיק נ/99-3 שקבע לעניין הפרשים לפנסיה מקיפה ופנסית יסוד כדלקמן: "32. התובע טוען כי הוא היה זכאי לכך שיבוטח בקרן פנסיה מקיפה מכח צו המתכת. עיינו בצו המתכת ולא מצאנו בו הוראה מעין זו המחייבת ביטוח בקרן פנסיה מקיפה. 33. הנתבעת היתה חייבת לבטח את התובע בקרן פנסיה יסוד של "מבטחים", לאור הוראות צו הפנסיה ואין חולק כי היא לא עשתה כך. התובע לא עתר לכך שנחייב את הנתבעת לבטח אותו בקרן פנסיה יסוד (אלא ביקש שנחייב אותה לשלם לתובע או ל"מבטחים" את הסכומים המתאימים לקרן פנסיה מקיפה) ועל כן אין אנו מוצאים לנכון לעשות כן. בעניין זה נעיר כי ככל שידוע לנו "מבטחים" איננה מסכימה לקבל תשלומים רטרואקטיביים לתקופה כה ארוכה, כך שאכיפת הביטוח בקרן פנסיה יסוד של "מבטחים" לא היתה ישימה, כלל הנראה. במקרה כזה היה התובע זכאי לטעון לנזקים שנגרמו לו בשל העדר הביטוח, אך נראה שהיה מתקשה להוכיחם שכן, כאמור לעיל, הנתבעת טענה בכתב הגנתה להתיישנות, כך שהיינו יכולים להביא בחשבון רק את התקופה שמחודש דצמבר 1988, ותקופה זו, עד לסיום ה עבודה, כנראה איננה מספקת לצבירת זכויות פנסיה ב"מבטחים". 6. יש לציין כי החלק מפסה"ד המתייחס לנושא פיצויי הפיטורים לא הוגש לביה"ד. 7. עפ"י בקשה מפורשת בכתב של הנתבעת מס' 1 - העבירה בתאריך 3.8.98 הנתבעת מס' 2 את לנתבע מס' 1 את יתרת כספי התגמולים שהפרישה עבורו לחשבון מס' 40377744 בתקופת יחסי עובד-מעביד ששררו בין הצדדים, וזאת בסך של 30,382.63 ש"ח. יש לציין כי נתבעת מס' 1 חתמה על כתב שיפוי, לפיו תשפה את הנתבע מס' 2 במידה וזו תיתבע בגין הכספים הללו. 8. רק בתאריך 15.11.03 "נזכר" לפתע התובע להגיש את תביעתו נגד נתבעת מס' 1 לביה"ד האזורי לעבודה בנצרת, אך התביעה הועברה לביה"ד בחיפה עפ"י החלטת כב' הנשיא סטיב אדלר. 9. השאלות המתעוררות בתיק הן בנקודות הבאות: א. התיישנות עילת התביעה. ב. פיצול סעדים. 10. התביעה בתיק זה היא לחייב את הנתבעות ביחד ו/או כל אחת לחוד לשלם לתובע את כספי התגמולים בסך של 43,656 ש"ח ששחררה הנתבעת מס' 2 לטובת התובע ב- 3.8.98, וזאת ללא הסכמתו ו/או אישורו של התובע. כאן מתעוררת השאלה מתי נוצרת עילת התביעה, האם במועד הפסקת העבודה או במועד שחרור הכספים והחזרתם לנתבעת מס' 1. 11. עילת התביעה לזכאות לקבלת כספי התגמולים נוצרה ביום בו הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בתאריך 19.9.93 או לכל המאוחר בתאריך 8.5.94 כשהנתבעת מס' 1 ציינה במפורש במכתב שהפנתה לנתבעת מס' 2 לשחרור ההפרשים משכרו של התובע, בזו הלשון: "אין אנו מתנגדים לשחרר אך ורק את חלקו בלבד" מהמכתב עולה במפורש, כי הנתבעת מס' 1 הסכימה לשחרר רק את ההפרשות שנעשו משכרו של התובע ולא לשחרר את ההפרשות מטעמה לטובת התובע. 12. התובע פדה את חלקו בתגמולים בתאריך 8.8.94 כששולם לו הסך של 19,411.51 ש"ח. מחובתו של התובע היה לתבוע מיד את שחרור כספי התגמולים ולא להמתין כמעט כ-10 שנים לצורך הגשת התביעה בתיק זה, כפי שעשה בפועל. בנסיבות אלה - אין לתובע אלא להלין על עצמו בגין מחדליו בתביעה לזכויותיו הסוציאליות. 13. על כן - אנו קובעים כי עילת התביעה לתשלום כספי תגמולים התיישנה בנסיבות המקרה, ולכן אין כלל מקום לדון בבקשה לפיצול סעדים. 14. לאור האמור לעיל - התביעה נמחקת על הסף בגין התיישנות עילת התביעה. 15. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח + מע"מ, תוך 30 יום מהיום. פנסיההתיישנות