א. הבקשה ועיקר טענות בעלי הדין 1. בפני בקשת המבקש (הנתבע בתיק העיקרי) (להלן: "המבקש" או "הבנק") לסלק על הסף את התביעה שהגיש המשיב (התובע בתיק העיקרי) נגד המבקש ביום 3.4.11 וזאת בהסתמך על מספר נימוקים ובכללם התיישנות ושיהוי. אקדים ואציין, כי המבקש הינו מוסד בנקאי אשר המשיב ניהל בו את חשבונותיו ופעל באמצעותו גם בשוק ההון וזאת החל משנת 1978. 2. בתביעתו עתר המשיב לפסק דין הצהרתי גרידא לפיו המשיב אינו חייב למבקש כספים כלשהם וכי הוא רשאי לקזז את חובו כלפי המבקש בסכום של 1,252,003 ₪ כנגד חובות המבקש כלפיו. כמו כן התבקשה עתירה בדבר בטלות השעבודים שניתנו על ידי המשיב למבקש להבטחת חובותיו. 3. בנמקו את זכותו לסעד הצהרתי טען המשיב כי בשנת 1993 "חל מפנה גורלי" בהתנהלות שבין בעלי הדין במובן זה שהמבקש השיא ופיתה את המשיב לפעול בשוק ההון והעמיד לזכותו אשראי בנקאי בסכומים של מאות אלפי ₪ וכי במהלך פעילותו של המשיב בתחום זה נגרמו לו הפסדים ניכרים, שנזקפו לחובתו בחשבון הבנק. 4. המשיב מוסיף וטוען כי כתוצאה משביתה שפרצה בבנק המבקש בחודש מאי 2000 נמנעה ממנו האפשרות לממש אופציות שעמדו לפני פקיעה ובשל כך נגרם לו נזק בסך של 180,000 ₪ אשר המבקש סירב לפצותו בגינו. 5. המשיב טוען כי בידו חוות דעת מיום 29.10.01 המפורטת ומעריכה את סכום הפסדיו שנגרמו עקב מעשיו ו/או מחדליו של הבנק בסכום כולל של 3,935,020 ₪. 6. להלן טען המשיב כי פניותיו החוזרות ונשנות למבקש להסדיר את המחלוקת לא זכו להתייחסות עניינית מצד המבקש. פנייתו המתועדת האחרונה של המשיב למבקש נעשתה ביום 21.3.04. 7. הבנק הגיש כתב הגנה בגדרו כפר בטענות המשיב לגופן ואף טען לסילוק התביעה על הסף בשל ההתיישנות ו/או השיהוי הניכר שדבקו בה וכן בהעדר אינטרס לגיטימי למתן סעד הצהרתי. אשר לרכיב התביעה הנסוב על השביתה נטען כי עסקינן בשביתה שלגביה פרסם המפקח על הבנקים הכרזה על הפסקת שירותים ומשכך חוסה המבקש בפטור מאחריות על יסוד הוראת סעיף 8ב' לפקודת הבנקאות 8. במהלך ישיבת קדם משפט מיום 4.7.12 חזר המבקש והעלה את טענת ההתיישנות ובסופו של יום סירב ליתן הסכמתו להצעת בית המשפט לויתור על טענה זו אם ימיר המשיב את תביעתו מסעד הצהרתי לתביעה כספית. המבקש אף עתר בבקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף, המשיב הגיב לבקשה והמבקש השיב לתגובה. ב. דיון והכרעה 1. הליך בלתי נאות 1.1 סבורני כי מלכתחילה הגשתה של התביעה ההצהרתית על ידי המשיב היתה בלתי מושכלת, שכן גם אליבא המשיב וכפי שניתן לראות מכתב תביעתו, נזקיו והפסדיו הכספיים (למעט הנזק הכספי המיוחס לשביתה) התגבשו וכומתו כבר ביום 29.10.01; די בעובדה זו כדי לקבוע כי עצם נקיטת הליך שהסעד המבוקש בו הינה הצהרתי גרידא - אינו ראוי וכי על המשיב היה להגיש מלכתחילה תובענה כספית. משכך, סבורני כי אין להיעתר לתובענה זו למתן פסק דין הצהרתי. ראו: ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ. מירם זמברובסקי בע"מ. 2. טענת ההתיישנות 2.1 מעיון בכתב התביעה על נספחיו ובעיקר חוות הדעת של המומחה שצורפה אליו ניכר בבירור כי גם אליבא המשיב התגבשה בידו כבר ביום 29.10.01 עילת תביעה כספית נגד הבנק, מגובשת ומפורטת כדי להגישה ולזכות בסעד הכספי אם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוסה. בסעיף סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, נקבע: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה". 2.2 ב-ע"א 2008/07 נירה לוטן עו"ד נ. עיזבון ירמייב ז"ל נדרש בית המשפט לפרשנותה של הוראת חוק זו ונקבע: "סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה ביום בו נולדה העילה. ככלל מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע 'כוח תביעה' שפירושו כי לתובע עומדת אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש..." (בפיסקה 46 לפסק הדין ולקט האסמכתאות שם). בהינתן כי התביעה הוגשה רק ביום 3.4.11 הרי שהיא נגועה בהתיישנות. 2.3 ב"כ המשיב ביקש להחיל לגביו את הוראת סעיף 85 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיה: "לעניין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות - היום שנולדה עילת התובענה היא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל". לעניין זה טען המשיב, כי הפרת חובת האמון על ידי המבקש ורשלנותו, בהתייחס לניהול חשבון המשיב שעדיין קיים ופעיל - עולים כדי מעשה או מחדל נמשך. אין בידי לקבל טענה זו. 2.4 ב-ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים עלתה סוגיה זו על מדוכת הדיון בהקשר לפרשנות שיש לייחס לסעיף 89 לפקודת הנזיקין ונקבע: "במצב דברים שבו האירוע העוולתי הכולל מרכיב נזק הוא אירוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך אין התובענה חסומה ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו ואשר מבחינת מועד היווצרותן ועד הגשת התביעה הן מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות" (פיסקה 32 לפסק הדין-ההדגשות שלי). 2.5 העובדה שחשבון הבנק של המשיב עודנו חי ופעיל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד כי המצב הפוגעני מתמשך עד כדי הולדת עילות תובענה מתחדשות בזו אחר זו. המשיב בתביעתו תחם וגידר את גבולות האירוע העוולתי והנזק שבעקבותיו עד למועד גיבוש וכימות נזקיו כמפורט בחוות הדעת. גם אם תמצי לומר כי השביתה הינה בבחינת אירוע עוולתי הכולל מרכיב נזק הרי שעסקינן באירוע התחום כולו בשנת 2000 ומשכך גם לגביו יפה הקביעה כי המעשה או המחדל הגלום בשביתה - חדל בשנת 2000. 3. קיזוז ותביעה שכנגד 3.1 המשיב הוסיף וטען כי טענת הקיזוז שהעלה בתביעתו באה בגידרה של הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לפיה: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תשמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות". 3.2 טענה זו מתעלמת במופגן מן העובדה שהמבקש לא הגיש תביעה נגד המשיב ומשכך לא התמלא התנאי הבסיסי ליישום הוראת דין זו. 4. התיישנות תביעה הצהרתית 4.1 כלום יש רבותא לעניין ההתיישנות לעובדה כי המשיב בחר בהגשת תביעה למתן סעד הצהרתי להבדיל מתביעה כספית. סבורני, כי התשובה על כך היא בשלילה ולכך מספר נימוקים. הראשון ביניהם עניינו בעובדה כי אין זה מן הנמנע שהמשיב, אשר היה מודע מן הסתם לאפשרות כי תביעה כספית שיגיש תדחה מטעמי התיישנות, בחר להגישה כתביעה הצהרתית בלתי מושכלת וכין אין להשלים עם תכססנות כגון זו. נימוק נוסף נעוץ בעובדה כי התביעה מעידה על עצמה ככזו שנועדה להקנות למשיב (התובע) מטריית הגנה (או חסינות) מפני תביעתו הצפויה של הבנק. 4.2 בבחינת תכליתה מתקיימת בתביעה כפי שהוגשה הוראת סעיף 2 לחוק ההתיישנות לפיה: "תביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות לא יזדקק בית המשפט לתובענה אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". 4.3 ב-רע"א 187/05 עמה נסייר נ' עירית נצרת עמד בית המשפט בין היתר על המשמעות הרחבה שיש לייחס לתיבה: תביעה לקיום זכות כלשהיא" בזיקה לטענה בדבר התיישנות הליכי גביה מנהליים, ונפסק כי: "'המילים תביעה לקיום זכות' מתפרשות ומרמזות על האפשרות שהזכות כבר התגבשה ומכאן ואילך מטרת ההליך הוא לדאוג לקיומה" (שם, בפיסקה 21). 4.4 מתביעת המשיב עולה כי סכומי הנזק שספג בעקבות מה שהגדיר, התנהגותו המעוולת של המבקש יש בהם כדי "לחסנו" מפני תביעה אפשרית של המבקש. במצב דברים זה לא ניתן להתעלם מן המועד בו התוודע המשיב לחסינות האמורה (יום 29.10.01) ומשכך, גם במובן סעיף 2 לחוק ההתיישנות - תביעת המשיב התיישנה. 4.5 הנה כי כן נפסק ב-ע"א 2140/01 נחמיאס נ. בני משפחת מוסקוביץ: "קבלת טענה שלפיה אין התיישנות במקרים שמבוקש בהם סעד הצהרתי בדבר זכות קיימת תיצור מצב בלתי רצוי שתובעים יוכלו לישון על תביעותיהם יוכלו להגישן על דרך של בקשה למתן פסק דין הצהרתי ובכך היו מתחמקים ממחסום ההתיישנות". 4.6 על יסוד המקובץ עד כאן שוכנעתי כי תביעת המשיב התיישנה ויש לדחותה על הסף. 5. דחייה מטעמי שיהוי 5.1 המבקש עתר לדחיית התביעה גם מטעמי שיהוי. 5.2 הבסיס הנורמטיבי לדחיית תביעה בנימוק זה מצוי בהוראת סעיף 27 לחוק ההתיישנות בפרשת עיריית נצרת שאוזכרה לעיל נפסק בין היתר כי: "דיני השיהוי במשפט האזרחי מרחיבים את מחסום הגישה לערכאות בשל מעבר הזמן וכי השימוש בטענה זו הינו נדיר וחריג ביותר ויעשה כאשר הדבר מתחייב מטעמים מהותיים של צדק והגינות כלפי הנתבע משיקולים של אינטרס ציבורי ומדאגה לקיום הליך שיפוטי" (פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'ה בפיסקה 10). 5.3 חרף הנטיה האינטואיטיבית להעדיף את השיקול של חופש הגישה לערכאות ועוד בסיטואציה של העדר שוויון כוחות בין בעלי הדין סבורני כי בנסיבות העניין אין להצדיק ולמעשה אין להבין את פשר ישיבתו של התובע על המשפתיים משך תקופה כה ממושכת ומשכך מתקיימים לדעתי התבחינים לקבוע כי יש לדחות את התביעה גם בשל השיהוי הבלתי מוסבר שחל הגשתה. 6. סוף דבר אני דוחה את התביעה. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את המשיב לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪. התיישנות