נגד הנאשם הוגש ביום 25.11.03 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגת רכב ביום 15.8.02 מבלי שחבש קסדת מגן בניגוד לתקנה 119ג לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. בעת ההקראה ביום 25.11.03 טען הנאשם טענת התיישנות. הטענה הינה כי לאור סעיף 9 (א) (4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: החוק) אין להעמיד אותו לדין על העבירה הנדונה שהינה חטא באשר ביום בצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום עברה למעלה משנה. הנאשם מסתמך על ע"פ 6629/98 הלר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ו (4) 346. התביעה התנגדה וטענה כי מאחר והנאשם הגיש בקשה להישפט ביום 5.6.03 הרי שהעבירה לא התיישנה. מטיעוני הצדדים עלה כי הנאשם קיבל הדו"ח לידיו והגיש בקשה לביטול הדו"ח. לאחר שבקשתו נענתה בשלילה הגיש בקשה להישפט ביום 5.6.03 וכתב האישום הוגש ביום 25.11.03 מועד בו התקיימה ההקראה ונשמעה טענתו הטרומית של הנאשם. לאחר שבחנתי הטענה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. ואלה הנימוקים להחלטתי: 1.אכן לפי סעיף 9 (א) (4) אין להעמיד לדין אדם בגין עבירת חטא אם עברה שנה מיום בצוע העבירה. ואכן העבירה הרלוונטית לענייננו הינה עבירת קנס שהינה חטא. אלא שבמקרה שלפנינו חל הסדר מיוחד המצוי בסעיף 225א לחוק. סעיף 225 א' קובע כדלקמן: "(א) עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיפים 69ב ו-70א לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה. (ב) אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)." 2.בע"פ 6629/98 הלר ואח' נגד מדינת ישראל נדון היחס שבין סעיף 239א לחוק לסעיף 9 לחוק. בשני המקרים לגביהם נסב הערעור היה מדובר בכתבי אישום שהוגשו בגין עבירות לפי פקודת התעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים. לא דובר באותם מקרים בעבירות של ברירת משפט נגד מי שביקש להישפט. לגבי סעיפים אלה קובע כב' השופט מצא כי סעיף 9 גובר לעניין ההתיישנות על סעיף 239א. לא כן לגבי סעיף 225א הקובע תקופת התיישנות מיוחדת. וכך קובע כב' השופט מצא: "מקובלת עליי קביעת השופט המלומד, כי סעיף 239א לחוק אינו כולל 'הוראה אחרת' (במובן סעיף 9 לחוק), לעניין התיישנותן של העבירות שפורטו בו. משמע כי דין התיישנותן של העבירות המפורטות בסעיף הוא כקבוע בסעיף 9 לחוק, וכי גם על עבירות אלו ניתן להגיש כתב-אישום (או להמציא הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי) בגדר תקופת ההתיישנות הקבועה, לכל אחת מהעבירות, בסעיף 9 לחוק. הוראת סעיף 239א אך מסייגת אפשרות זאת בקביעת תנאי, שבתוך שנה מיום ביצוע העבירה הוזמן מבצע העבירה לחקירה, או נשלחה אליו הודעה על ביצוע העבירה...השופט המלומד קבע, כי 'הוראת סעיף 239א, כמוה כהוראת סעיף 225א..., אינה קובעת דין התיישנות מיוחד'. מהשוואה זו אבקש להסתייג; שכן, חרף הדמיון שבין הוראות שני הסעיפים, קיים ביניהן גם שוני, שלעניין ההכרעה בשאלה אם ניתן לפרשן כקובעות דין התיישנות מיוחד, הינו בעל משמעות. סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] רישא, שרק אליו יש טעם להתייחס, מורה כי אם 'עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב)'. בשונה מסעיף 239א, הרי שסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] איננו מסייג את האפשרות להגשת כתב אישום, או להמצאת הזמנה או הודעה, בקיום תנאים כאלה ואחרים, אלא מורה כי אין לנקוט איזה מן ההליכים האלה אם עברה שנה מיום ביצוע העבירה. נוסח זה עשוי, לכאורה, להתפרש כקובע תקופת התיישנות מיוחדת; וקביעה כזאת, כמדומה, אף ניצבה ביסוד חקיקתו ראו: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11), התשמ"ט-1989, ה"ח 1937, התשמ"ט, עמ' 102, דברי ההסבר לסעיף 1 להצעת החוק)". עולה מפסק הדין כי סעיף 225א קובע תקופת התיישנות מיוחדת לעבירות קנס ואין לפנות בגין עבירות אלה לסעיף 9. 3.כפי שציינתי לעיל במקרה שלפנינו הנאשם ביקש להישפט לפי סעיף 229 לחוק. לכן חל סעיף 225א(ב) הקובע כי: "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)". בע"פ 7183/01 פשס נגד עיריית באר שבע דינים מחוזי, כרך ל"ו (1) 261 מוסבר ההסדר המיוחד שנקבע בעבירות קנס כדלקמן: "העבירות בהן הורשע המערער הנן מסוג של ברירת משפט. עיון בטענות המערער בבית משפט קמא מלמדנו כי נימוקו באשר לטענה הראשונה נשען על סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. סעיף זה קובע כי אין להעמיד לדין אדם בשל עבירת חטא, עבירה מהסוג בה עסקינן, אם חלפה שנה מיום ביצועה. אין מחלוקת שכתבי האישום הוגשו בחלוף שנה. לטענת עיריית באר שבע, אין להסיק מכך שהעבירה התיישנה, מאחר שהעבירות הנידונות הנן מסוג של ברירת משפט. בפרק ז' לחסד"פ נקבעו סדרי דין מיוחדים לעבירות קנס. ברירת משפט הנה סוג של עבירת קנס (סעיף 228 לחסד"פ). נקבע הסדר מיוחד באשר להתיישנות עבירה זו. המיוחד בסדרי הדין בעבירות קנס הנו כי ההליך לא בהכרח מתנהל בבית המשפט. הגם ועבירות אלו בשל אופיין מסווגות כעבירות, דוגמת עבירת חניה, הוסדר הסדר מיוחד לפיו ניתן לשלם קנס, אשר סכומו קבוע, ודרך זו לסיים את ההליך. הסדר זה מטרתו להקל עם האזרח ולהפחית את העומס על בתי המשפט, כאשר ניהול ההליך בבית המשפט אינו נחוץ. הואיל וזכותו של אזרח לנהל משפט, לא נשללה ממנו אפשרות זו. עבירות קנס כוללות שני סוגים: ברירת קנס וברירת משפט. ההבדל ביניהם שאם אדם לא משלם את הקנס בברירת קנס, העניין נקבע למשפט בפני שופט, ואילו אם אדם לא משלם את הקנס בברירת משפט, רואים בו אשם, אלא אם הודיע מיוזמתו על רצונו להשפט, ורק אז נקבע העניין למשפט. בברירת קנס, יתנהל דיון בבית המשפט, אלא אם הנאשם שילם את הקנס. אם אינו עושה כן, ההודעה על הקנס הופכת לכתב אישום. בברירת משפט, על נאשם להודיע אם ברצונו להשפט. מתן הזדמנות לשלם את הקנס בגין הדו"ח ודרישת ההודעה מנאשם על רצונו להשפט, מאריכים את תקופת ההליך בברירת משפט. כתב האישום לא מוגש מיד. מכאן, נקבעו כללי התיישנות שונים בברירת משפט. סעיף 225א לחסד"פ קובע שאם חלפה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש בגינה כתב אישום. ואמנם תת סעיף ב' של אותו סעיף קובע כחריג, מקרה בו מדובר באדם המבקש להשפט. סעיף 229 קובע כי תוך 90 יום ממועד מסירת הודעת תשלום הקנס לאדם, עליו לשלמו או להודיע על רצונו להשפט. סעיף 230 קובע שאם הודיע אדם על רצונו להשפט, יש לשלוח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו. תקנה 44ג לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי הזמנה כזו דינה ככתב אישום. טענת המערער בקליפת אגוז הנה שעל אף האמור בסעיפים שהוזכרו בעבירת קנס לעניין המועד להגשת כתב אישום, סעיף 9 הוא הקובע ולפיו יש להגיש כתב אישום בעבירת חטא תוך שנה מיום ביצוע העבירה. עמדה זו יש לדחות. היא מנוגדת להסדר המיוחד בעבירות קנס. הסדר זה מיטיב עם נאשם, כפי שהסברתי לעיל...". 4.בר"ע 7927/98 אביב גודלברג נגד מדינת ישראל דינים עליון כרך נ"ה עמ' 471 קובעת כב' השופטת בייניש בעניין זה, כדלקמן: "בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי נקבעו סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, והוראותיו, לרבות אלה הנוגעות להתיישנות העבירות, יוצרות הסדר מיוחד לענין עבירות אלה. הסדר זה גובר על הסדר ההתיישנות הרגיל הקבוע בסעיף 9 לחוק". לאור האמור לעיל הנני דוחה טענתו הטרומית של הנאשם. משפט פליליהתיישנות