1. בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. עילת התביעה היא בקשה לביצוע שטר שהוא שיק על סך 9,474 ₪ משוך על ידי הנתבע לפקודת התובע וזמן פירעונו נקוב ליום 31.12.02. הבקשה לביצוע שטר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 11.2.13, דהיינו, למעלה משבע שנים מאז המועד שנועד לפירעון השיק. 2. טוענת ב"כ התובע, בהישענה על הוראות סעיף 96(א) לפקודת השטרות, כי הזמן שבו נולדה התובענה לראשונה לאוחז (הוא התובע) אינו מועד הפירעון הנקוב בשיק אלא המועד בו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד. לטענת ב"כ התובע, השיק נשוא התובענה נמסר על ידי הנתבע לצורך תשלום הלוואה שקיבל הנתבע ממנו בסך 2,000$. הנתבע, אחיינו של התובע, הועסק על ידו כעובד אך לימים פיטר אותו מעבודתו בשל חשד כי ביצע הפרות משמעת חמורות וכן גנב ממנו לוחות שיש וסחורה. בהתאם לכך, הגיש התובע כנגד הנתבע בשנת 2003 תובענה כספית להשבת שווי הגניבה. תביעה זו נדחתה וכך אף ערעורו של התובע בבית המשפט המחוזי בגין אותה דחייה. לטענת ב"כ התובע מועד הגשת התביעה הכספית הנ"ל (2003) הוא המועד לפירעונה של אותה ההלוואה בגינה ניתן השטר נשוא תובענה זו. ב"כ התובע נשענת על ההלכה שנקבעה בע"א 417/74 מנהל מס שבח מקרקעין נ' פאליי (פ"ד כט(1) 681 לפיה אין התיישנות כל עוד נבצר מהתובע לאכוף את זכותו מפני שהסכם שעשה עם הנתבע מונע ממנו לעשות כן. מה עניין שמיטה להר סיני? מה עניין המעשים הפליליים שנטענו כנגד הנתבע בתביעה הכספית הנ"ל עם מועד פירעון ההלוואה? כיצד הגיעה ב"כ התובעת למסקנה כי מועד פירעונה של ההלוואה הוא המועד שבו הוגשה תביעה כספית של התובע כנגד הנתבע בעילה אחרת לגמרי? אין כל תשובה העולה מסיכומיה. 3. כל זאת בנוסף להעדר תשתית עובדתית בבקשה לביצוע השטר בעניין זה. האמור בבקשה לביצוע שטר עומד בסתירה לטענת ב"כ התובע בדבר מועד פירעונו של השיק כאמור בסיכומיה, שכן לא פורט בה מהו המועד לפירעון ההלוואה ככל שאינו המועד הנקוב בשטר. בסעיף 2 בבקשה לביצוע שטר נרשם במפורש כי השיק לא כובד במועדו ובסעיף 6 נתבע סכום השיק בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הפירעון ועד ליום הגשת הבקשה לביצוע. אין בבקשה לביצוע כל מועד פירעון אחר למעט זה הנקוב בשטר והוא בשנת 2002. חזקה היא כי המועד הנקוב בשטר בדבר המועד לפירעונו הוא המועד הנכון ועל התובע לסתור חזקה זו ככל שהמועד הנקוב אינו המועד הנכון ועל פי הסכם בין הצדדים. לא רק שלא הונחה כל תשתית עובדתית, ולו לכאורה בכתב התביעה (היא הבקשה לביצוע), לטענה זו אלא שטענה כאמור חסרה לחלוטין בכתב התביעה. 4. אך גם אם נלך לשיטתה של ב"כ התובע הרי מועד פירעון ההלוואה היה בשנת 2003 וגם לפי זה - התיישנה הבקשה לביצוע שטר שכן מאז חלפו 10 שנים. על מנת להתגבר על מכשול זה מעלה ב"כ התובע בסיכומיה מסכת עובדתית הקשורה להגשת תביעתו של הנתבע כנגד התובע בבית הדין לעבודה שעילתה יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובע ואשר הוגשה אף היא בשנת 2003. ממשיכה ב"כ התובע וטוענת כי הוגש כתב הגנה מטעם התובע ושם טען לקיזוז חובותיו של הנתבע כלפיו. לטענתה התכוון התובע גם לחוב ההלוואה אך טענה זו נדונה ונדחתה כבר בשנת 2010 מהטעם, קבע כב' בית הדין לעבודה, כי עילה זו התיישנה זה מכבר. אם נקבע כבר בשנת 2010 כי עילת התביעה בגין חוב ההלוואה התיישנה כיצד קמה עילה זו לתחייה בשנת 2013? כאן טוענת ב"כ התובע, אין עניין לנו בעילת ההלוואה אלא בעילה השטרית. מכאן והלאה נסמכת ב"כ התובע על סעיף 15 לחוק ההתיישנות הקובע כי אין לספור את התקופה שבה היתה עילת התביעה תלויה ועומדת בבית המשפט בטרם נדחתה באופן שלא מנע הגשת תביעה חדשה בגין אותה עילה. לפיכך, טוענת ב"כ התובע כי התקופה שבה היתה תביעת הקיזוז של הנתבע תלויה ועומדת בבית הדין לעבודה אינה באה בחשבון תקופת ההתיישנות לתביעת השטר. כאן יצרה ב"כ התובע מעגל שוטה בטיעוניה. כדי להתחמק מעול החלטתו של בית הדין לעבודה בעניין התיישנות העילה, טוענת ב"כ התובע כי מדובר בעילה אחרת אך באותה הנשימה כדי להיכנס תחת גגו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות, טענה כי מדובר באותה העילה. 5. הבסיס המשפטי להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות הוא למנוע מצב לפיו מצד אחד יאפשרו לתובע בפסק דין להגיש תביעה חדשה באותה עילה ומצד שני ימנעו זאת ממנו בטענת התיישנות כאשר חלוף הזמן נעוץ במשך ההליך הקודם שנדחה. לפיכך, התנאי הבסיסי להיכנס בגדרו של סעיף 15 הוא זהות העילה שמנעה מהתובע לנהל שני הליכים מקבילים באותה עילה. בענייננו, העילה היא שטרית והתובע לא הגיש כל תביעה שטרית כנגד הנתבע קודם להגשת הבקשה לביצוע שטר דנן ואף אם נאמר כי טענת הקיזוז בעילת הסכם ההלוואה בכתב הגנה היא "אותה עילה" כאמור בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, הרי לא יעלה על הדעת כי "התובענה" המוזכרת ברישא לסעיף 15 אינה צריכה בעצמה לעמוד בתנאי חוק ההתיישנות. ב"כ התובע מבקשת מבית המשפט בהליך זה לקבוע כי טענת הקיזוז שנטענה בכתב ההגנה הוגשה בטרם חלף מועד ההתיישנות וזאת בניגוד להחלטה חלוטה של בית הדין לעבודה בדבר התיישנות העילה. ב"כ התובע מרחיקה לכת בטענותיה ואין בידי לקבלן. 6. כל האמור לעיל, בטרם דנתי בטענת ב"כ הנתבע כי ההליך בבית הדין לעבודה כלל לא התנהל בין התובע לנתבע בתיק דנן אלא בין הנתבע לבין המעסיק הנכון והוא חברה בע"מ. 7. אשר על כן, הנני לקבוע כי התביעה בגין השיק התיישנה והנני לדחותה על הסף. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪. שטרביצוע שטרהתיישנות