1. הצדדים הרלוונטים והבקשה שבפניי הבקשות שבפני הנן ערעור הבנק למסחר בע"מ (בפירוק) (להלן: "הבנק למסחר") על החלטת המנהל המיוחד של החברה בתביעת החוב שהוגשה על ידי הבנק למסחר וכן ערעורו של יוסף דיאמנט (להלן: "דיאמנט") על החלטתו האמורה של המנהל המיוחד. חברת שיכון אזרחי (להלן: "שיכון אזרחי" או "החברה") היא חברת אם של חברה בשם דיור לעולה בע"מ (להלן : "דיור לעולה"). 99% ממניותיה של שיכון אזרחי מוחזקות על ידי דיאמנט. מניותה של דיור לעולה הוחזקו על ידי החברה, על ידי דיאמנט ועל ידי קרובי משפחה או חברות בבעלותו המלאה של דיאמנט. בשנת 2000 הוגשה בקשת פירוק כנגד החברה (להלן: "בקשת הפירוק") (תיק פש"ר 1491/00). כמו כן, התנהלו הליכי הקפאת הליכים כנגד דיור לעולה במסגרת תיק פש"ר 1011/00. בינואר 2000 מונה עו"ד שלמה נס כנאמן לגיבוש הסדר נושים של דיור לעולה. ביום 15.6.00 אושר הסדר הנושים של דיור לעולה באסיפות הנושים. ביום 29.6.00 התקיים דיון באישור הסדר הנושים באסיפות הנושים. ביום 12.7.00 ניתנה פסיקתא המאשרת את הסדר. כל עוד נעשו מאמצים להגיע להסדר סופי במסגרת הסדר הנושים של דיור לעולה לא התקיים דיון בבקשת הפירוק. עוד יש לציין בהקשר זה, כי ביום 1.3.2001 נערך הסכם בין הבנק למסחר, מצד אחד, לבין שיכון אזרחי מצד שני ודיאמנט מצד שלישי (להלן : "ההסכם") ממנו עולה כי דירה בבעלות שיכון אזרחי בשכונת נווה יהושע הידועה כחלקה 157/1 בגוש 6180 (להלן: "הדירה") וכן נכס נוסף של שיכון אזרחי - מגרש ומבנים ברחוב ארנון 13 ברמת גן (להלן :"המגרש"), שועבדו על ידי שיכון אזרחי במשכנתאות מדרגה ראשונה לטובת הבנק למסחר להבטחת חובותיה של שיכון אזרחי כלפי הבנק למסחר (להלן יכונו המגרש והדירה : "הנכסים"). מהסכם זה עולה כי חובות שיכון אזרחי נבעו הן מחוב בחשבונה של שיכון אזרחי בבנק והן מערבותה של שיכון אזרחי לחובותיה של דיור לעולה. בהסכם נקבע, בין היתר, מנגנון פריסה של החוב בשלוש "הלוואות פריסה". הבנק למסחר נקט בהליכי הוצאה לפועל למימוש המגרש והדירה. נכון למועד זה, טרם הסתיימו הליכי המימוש בגין הדירה. במהלך הזמן נקלע הבנק למסחר להליכי פירוק כך שבתיק זה הוא מיוצג על ידי מנהלו המיוחד, עו"ד ברגמן. ביום 25.9.2007 הגישו ה"ה מיכאל רוטשילד ורון רוטשילד (להלן: "רוטשילד") בקשה להצטרף להליכי הפירוק כנגד החברה, לאור היותם נושים שלה. בית המשפט התבקש לחדש את הליכי הפירוק ולקבוע מועד לדיון בבקשה (להלן: "בקשת רוטשילד"). לאחר שקיבלתי את תגובת החברה ועמדת כנ"ר לבקשת רוטשילד, ניתן על ידי צו המורה על צירופם של המבקשים לבקשת הפירוק. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר במסגרת תיק פש"ר 1011/00, שבו רוטשילד וביקשו לקבוע דיון בבקשת הפירוק. ביום 27.7.2009 ניתן על ידי צו פירוק כנגד החברה. ביום 10.12.2009 הגיש הבנק למסחר תביעת חוב למנהלה המיוחד של החברה. בתביעת החוב נאמר, בין היתר, כי יתרת החוב של החברה בחשבון הבנק למסחר עומדת על סך של 1,875,187.25 ₪ נכון ליום מתן צו הפירוק. בעקבות קיזוז שווי הבטוחה (הדירה) אשר הוערך בסך של 730,000 ₪ על ידי שמאי (להלן: "הנכס המשועבד"), הועמד סכום תביעת החוב על סך של 1,145,187.25 ₪ (להלן :"סכום תביעת החוב"). 2. החלטת המנהל המיוחד בתביעת החוב בהחלטת המנהל המיוחד נאמר, בין היתר, כי בעקבות הגשת תביעת החוב של הבנק למסחר טען דיאמנט כי חשבון החברה בבנק חדל להיות פעיל בשנת 2000. כמו כן טען דיאמנט כי ביום 1.3.2001 נערך ההסכם שפורט לעיל. לטענת דיאמנט קוים ההסכם אך גם אם לא קוים, מאחר ולא הוגשה תביעה במשך 9 שנים מאז נחתם - דין תביעת החוב להתיישן. עוד טען דיאמנט, תוך הפניה לפסק הדין שניתן בע"א (ת"א) 3055/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' כהן ואח' כי הבקשה שהגיש הבנק למסחר בהוצאה לפועל לשם מימוש המשכון על הדירה, איננה עוצרת את מרוץ ההתיישנות. בהחלטה צויין כי במענה לטענות אלה של דיאמנט טען ב"כ הבנק למסחר כי על פי סעיף 265 (ב) לפקודת החברות[נוסח חדש] התשמ"ג - 1983, משפורקה החברה יש למנות את מנין ההתיישנות עד ליום הגשת בקשת הפירוק. טענה זו מתחזקת לטענת הבנק למסחר מכיוון שכל הליך שהיה נפתח כנגד החברה, אחרי הגשת בקשת הפירוק, היה מעוכב לפי סעיף 263 לפקודה. לכן, נושה שלא הגיש תביעה לאחר שהוגשה בקשת הפירוק לא יכול לאבד את זכותו כל עוד בקשת הפירוק תלויה ועומדת וקל וחומר - כאשר החברה פורקה, בסופו של דבר. עוד טען ב"כ הבנק למסחר כי על פי ההסכם היה על החברה לפרוע את החוב שפורט בהסכם בתשלומים כשהאחרון בהם הוא ביום 12.2.03. מכאן שהמועד הקובע להתיישנות, לפחות לגבי חלק מן החוב, הוא 12.2.10 ולגבי חלק מן החוב לא חלה התיישנות. בהחלטת המנהל המיוחד נאמר כי במענה לכך טען דיאמנט כי עיכוב הליכים חל רק משניתן צו פירוק. משלא עוכבו ההליכים בשנת 2000, עת הוגשה בקשת הפירוק, ניתן היה להגיש תביעה לתשלום החוב נגד החברה. כן טען דיאמנט כי בתגובת הבנק למסחר במסגרת הדיונים בלשכת ההוצאה לפועל שהתקיימו בקשר למימוש הדירה, טען הבנק למסחר כי ההסכם לא קוים עוד בשנת 2001 ולכן קמה לבנק זכות לתביעה על פיו, כך שזה המועד הקובע לצורך התישנות התביעה. לאחר שפירט המנהל המיוחד את טענות הצדדים, נקבע על ידו כי בנסיבות העניין המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הנו מועד הפרת ההסכם שנערך בין הצדדים. המנהל המיוחד קבע כי הבנק למסחר אינו יכול לטעון כי הגשת בקשת הפירוק של שיכון אזרחי עוצרת את מירוץ ההתיישנות. זאת מאחר שבעת חתימת ההסכם לא ידע הבנק למסחר על קיומה של בקשה זו ולכן אין הוא יכול להסתמך עליה. לבסוף קבע המנהל המיוחד כי שלושת התשלומים האחרונים בהלוואה מס' 3 אשר היו צריכים להשתלם בתאריכים 12.12.02, 12.1.03 ו - 12.2.03 לא התיישנו (להלן " "שלושת תשלומי ההלוואה"). עוד קבע המנהל המיוחד, כי ב"כ דיאמנט רשאי להעלות בהמשך הדברים את טענתו כי החוב כלפי שיכון אזרחי נפרע במסגרת ההפטר שקיבלה החברה בהליך הסדר הנושים של דיור לעולה. 3. טענות הצדדים בערעורים - ערעור הבנק למסחר בערעור הבנק למסחר נטען, בין היתר, כי הכרעת המנהל המיוחד מושתתת על כך שזכות התביעה של הבנק למסחר כנגד החברה התיישנה שכן בין מועד הגשת בקשת הפירוק בשנת 2000 - לבין מתן צו הפירוק בשנת 2009 חלפה תקופת ההתיישנות לגבי מרבית החוב. זאת בלא שהבנק למסחר הגיש תביעה כספית כנגד החברה על אף שלכאורה לא היתה לו מניעה לעשות כן. לטענת הבנק למסחר, המנהל המיוחד נתפס בכך לכלל טעות. העובדה שבקשת הפירוק נותרה תלויה ועומדת בכל השנים שחלפו ממועד הגשתה, כאשר בסופו של יום ניתן צו פירוק, מעידה באופן חד משמעי על כך שהחברה היתה ועודנה חדלת פרעון. בנסיבות אלה, לא יכולה הייתה להיות נפקות להגשת תביעה כספית כנגד החברה לאחר הגשת בקשת הפירוק, שכן גם אילו היה מתנהל הליך והיה ניתן פסק דין, ממילא דרכו של הבנק למסחר לגבות את חובו הייתה באמצעות הגשת תביעת חוב. מעבר לכך, הבנק למסחר עצמו הנו גוף בפירוק ולכן נקיטה בהליכים משפטיים בידיעה שלא יביאו לכל גבייה מהווה בזבוז של כספי קופת הפירוק ופגיעה בנושי הבנק למסחר. אף מטעם זה מדובר בהחלטה סבירה של הבנק למסחר שלא להגיש תביעה כנגד החברה. נטען כי קביעת המנהל המיוחד על פיה מירוץ ההתיישנות אינו פוסק שעה שתלויה ועומדת בקשת פירוק כנגד החברה, יכולה לעמוד רק אילו בסופו של יום היה מוכח כי החברה הנה סולבנטית כך שניתן היה לנהל כנגדה תביעות ולבצע הליכי גבייה. התיישנות התביעה אינה אלא חסם פרוצדורלי בפני הפעלת זכות תביעה מהותית, אשר המנהל המיוחד אינו חולק על קיומה. משניתן צו פירוק, אין עוד משמעות לאי נקיטת ההליך במהלך התקופה בה בקשת הפירוק היתה תלויה ועומדת. נטען כי עם המעבר לשלב הקולקטיבי אין עוד משמעות לחסם הפרוצדורלי הניצב בפני זכות אינדיבידואלית. עוד נטען כי הבנק למסחר היה מעורב בהליכים שנוהלו בעניינה של דיור לעולה, היה מודע לכך שהליכי הפירוק (למעשה - הליכי הקפאת ההליכים והסדר הנושים - ד.ק.) של דיור לעולה והליכי הפירוק של החברה שזורים זה בזה וכי שיכון אזרחי איננה סולבנטית. זאת בין היתר לנוכח הסדר הנושים בעניין דיור לעולה במסגרתו מומשו נכסים שהיו בבעלות החברה . עוד נטען כי הנחת המנהל המיוחד כי הבנק למסחר לא ידע אודות הגשת בקשת הפירוק, כאשר בגין כך לא ישמע בטענה כי בקשת הפירוק עוצרת את מירוץ ההתיישנות הנה שגויה. זאת מאחר שהבנק למסחר היה נוכח בדיונים שהתקיימו בבית המשפט אשר נגעו להליכי הפירוק של החברה ושל דיור לעולה. לטענת הבנק למסחר, די בכך שהנחת בסיס זו שגויה, כדי לקבל את הערער ולהשיב את הדיון בתביעת החוב למנהל המיוחד. עוד נטען כי המנהל המיוחד שגה כאשר קבע כי רק שלושת התשלומים האחרונים של ההלואה שניתנה לחברה לא התיישנו, מאחר שהתייחס למועד הגשת תביעת החוב כמועד הקובע לעניין תקופת ההתיישנות, במקום להתייחס למועד מתן צו הפירוק. מכאן, אף לגישתו של המנהל המיוחד הרי שלא חלה התיישנות לגבי כל תשלום אשר מועד פרעונו חלף כעבור פחות משבע שנים ממועד מתן צו הפירוק כלומר יולי 2009. לפיכך יש ארבעה תשלומים נוספים אשר לא התיישנו בסך נומינלי של 305,000 ₪, אשר צריכים גם הם להכלל בתוך תקופת ההתיישנות. כמו כן, התנגד הבנק למסחר להחלטתה של החברה שלא לטעון טענות לגוף החוב ולכפות על המנהל המיוחד הכרעה בטענת התיישנות. אי לכך עתר הבנק למסחר כי אחייב את החברה להגיש את כל ראיותיה בהתאם להוראת המנהל המיוחד שאם לא כן תאבד זכותה לטעון כל טענה כנגד חובה. עוד טען הבנק למסחר, כי בעקבות החלטת המנהל המיוחד טען דיאמנט כי שלושת תשלומי ההלוואה אשר לא התיישנו מובטחים במשכנתא על הדירה אותה מממש הבנק למסחר. הבנק למסחר דחה טענה זו שכן אין החברה יכולה על דעת עצמה לקבוע כי חובו הבלתי מובטח של הבנק למסחר ייפרע אף הוא מתוך חלקו המובטח של החוב. בתגובת דיאמנט לערעור הבנק למסחר נטען, בין היתר, כי הדין המכריע בעניין תחילתם ועצירתם של מועדי התיישנות הנו חוק ההתיישנות. זה אינו קובע כל הוראה כי מירוץ ההתיישנות מפסיק כאשר מוגשת בקשת פירוק או כאשר אין כדאיות פרקטית בהגשת התביעה. טענת הבנק למסחר כי המנהל המיוחד שגה כאשר ייחס לבנק חוסר ידיעה בדבר הליכי חדלות הפרעון של שיכון אזרחי רק מחמירה את מצבו של הבנק למסחר. אם ידע אודות מצבה הכלכלי הרעוע של החברה יכול היה לפעול מיידית לתביעת זכויותיו על פי דין. ייתכן כי לא היתה כדאיות כלכלית למערער לנקוט בהליכים משפטיים כנגד החברה. אולם, חוסר כדאיות אינו מוכר בדיני ההתיישנות כעוצר את מירוץ ההתיישנות. עוד נטען כי טענות הבנק למסחר בדבר העדר התיישנות של 7 תשלומים להם זכאי המערער משוללות יסוד. זאת מאחר שעילת התביעה נולדה עם הפרת ההסכם בחודש מרץ 2001. לכן, עילת התביעה התיישנה במרץ 2008. כלומר, כשנתיים בטרם הוגשה תביעת החוב וכשנה וחצי בטרם מתן צו הפירוק. בעניין זה הפנה דיאמנט לע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ. מעבר לכך, בסעיף 7 א' להסכם נקבע כי החוב יעמוד לפרעון מיידי במידה והחברה לא תפרע תשלום מתשלומי ההלוואות במלואו. באשר לטענות המערער בנוגע למשמעותה של המשכנתא, ממילא אין החלטת המנהל המיוחד מתייחסת לטענות אלה. - ערעור דיאמנט בערעור דיאמנט חזר בעקרון על הטענות אשר הועלו בתגובה לערעור הבנק למסחר. הבנק למסחר הגיש התנגדות להודעת הערעור וטען כי יש לדחותה על הסף. נטען כי מאחר שתקנות פשיטת הרגל אינן כוללות הוראה המקנה זכות ערעור לפושט הרגל או לחברה שבפירוק או לבעל מניותיה - מקל וחומר שאין התקנות מקנות זכות ערעור למנהל חברה. נטען כי הודעת הערעור מטעם דיאמנט אינה כוללת כל התייחסות לשאלה מדוע יש להדרש לה על אף שהוגשה בניגוד לדין, וכן כי אין היא מפרטת במה עשוי דיאמנט להפגע ככל שתביעת החוב תתקבל. בהודעה נוספת שהוגשה על ידי הבנק למסחר נטען כי טענת המערער אינה עומדת בקנה אחד עם הפסיקה אשר קבעה לא אחת כי לעניין מניין תקופת ההתיישנות - יש לראות בכל תשלום ותשלום כמגבש עילת תביעה נפרדת כנגד מפר הסכם ההלוואה. הבנק למסחר היפנה בעניין זה לד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' israel british bank (London) in liquidation פד"י מ"ד (2) 265, 271 וכן לפסקי דין אחרים שניתנו בערכאות נמוכות יותר במועד מאוחר יותר. נטען כי המערער שגה בטענתו כי אין להכיר בזכות הבנק למסחר לתשלום שלושת התשלומים האחרונים של ההלוואה נשוא תביעת החוב. מעבר לכך, חזר הבנק למסחר על עמדתו כי ככל שעמדת המנהל המיוחד תתקבל - הרי שיש להכיר בזכות התביעה של הבנק למסחר בגין שבעת תשלומי ההלוואה האחרונים ולא רק בגין שלושת התשלומים האחרונים. זאת בהתאם לסעיף 267 לפקודת החברות לפיו ממועד מתן צו הפירוק נעצר מירוץ ההתיישנות. בהתייחס לטענת דיאמנט כי יש לגבות את שלושת התשלומים האחרונים מן הבטוחה, הרי שאין כל מקום לטענה זו. בתביעת החוב שהוגשה צוין כי היא מוגשת בגין יתרת החוב שאינה מובטחת במשכנתא ולאחר הפחתת ערכה. וודאי שהחברה אינה יכולה לקבוע על דעת עצמה כי חובו הבלתי מובטח של הבנק למסחר ייפרע גם הוא מתוך חלקו המובטח של הבנק למסחר. הדברים נכונים ביתר שאת לנוכח הקשיים אותם מערימה החברה על הליכי מימושו של אותו נכס. בעמדת המנהל המיוחד שהוגשה ביחס לערעורים נטען כי יש להותיר את החלטתו על כנה. במענה לערעור הבנק למסחר וטענת הבנק למסחר כי היה מודע לעובדת קיומה של בקשת הפירוק של שיכון אזרחי, וכי נמנע מלהגיש תביעת חוב שכן לא היה בכך שום טעם מעשי, טען המנהל המיוחד כי עצם קבלת טענה זו יוצרת כשל לוגי. מעבר לכך, הדבר מעורר את השאלה מדוע התקשר הבנק למסחר בהסכם עם החברה, שעה שידע כי מדובר בחברה חדלת פרעון. במאמר מוסגר ציין המנהל המיוחד כי ככל שהבנק למסחר נתן דעתו לכך שהוא עורך הסכם עם חברה שהיא חדלת פרעון, הרי שמדובר על פניו בהסכם שיש בו העדפת נושים. נטען כי הבנק למסחר אינו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו - לטעון מחד גיסא כי מדובר בחברה חדלת פרעון אשר אין טעם בהגשת תביעות נגדה, ומאידך גיסא להתקשר עמה בהסכם הלוואה לפרעון החוב. לכן נטען כי המסקנה היא שכל עוד לא עוכבו ההליכים נגד החברה, חרף הגשת בקשת הפרוק, מרוץ ההתיישנות להגשת תביעות כספיות נגדה אינו נעצר וקל וחומר שמי שממשיך לעשות עסקים עם אותה חברה אינו יכול לטעון זאת. במענה לערעור דיאמנט טוען המנהל המיוחד כי הדין לעניין התיישנות החזרי הלוואה הנו כפי שצוטט בתגובת הבנק למסחר ולכן על שלושת תשלומי ההלוואה לא חלה התיישנות. בעקבות עמדת המנהל המיוחד ביקש דיאמנט ליתן לו זכות תשובה בטענה כי הציטוטים שהובאו מפסקי הדין נתגלו כבלתי מדוייקים וכי המנהל המיוחד הוטעה לחשוב כי ההלכה הפסוקה הנה כפי שציין ב"כ הבנק למסחר. לאור זאת, הגיש המנהל המיוחד של הבנק למסחר הבהרה כי אכן נפלה שגגה בציטוטים שהובאו על ידו באותה תגובה וחלף כך הובאו על ידו האזכורים הנכונים. בעמדת כנ"ר שהוגשה לבית המשפט נאמר כי הואיל וכנ"ר משמש גם כמפרק זמני של חברת שיכון אזרחי וגם כמפרק קבוע של הבנק למסחר, הוא נמנע מלהביע את דעתו לגופה של מחלוקת והנו מותירה להכרעה בפני בית המשפט. 4. דיון והחלטה ניתן לקבל, באופן כללי את קביעת הנאמן כי השאלה העומדת לדיון בהליך זה הנה, כפי שהוגדרה על ידו, האם בנסיבות בהן הוגשה בקשה לפירוק חברה וזו לא נדונה והוכרעה במשך 9 שנים, יש לראות בתביעה שלא הוגשה במהלך התקופה האמורה משום תביעה שעילתה התיישנה. בנסיבות העניין שבפניי, אין חולק כי העדר ההכרעה בסוגיית פירוקה של החברה לא נבע מחוסר מעש גרידא, אלא מכריכת ענייניה כמו גם ממסירת נכסיה של שיכון אזרחי למימוש במסגרת הסדר הנושים של דיור לעולה אשר לא עלה יפה משך שנים רבות. למרות שבסעיף קודם כבר תיארתי את עיקרי הרקע העובדתי, אין מנוס מתיאור מפורט יותר של הנסיבות אשר הובילו למתן צו הפירוק רק בשנת 2009. נראה גם כי בתיאור זה יהיה כדי לשפוך אור בכל הנוגע להתנהלותו של הבנק למסחר בעריכת ההסכם מול שיכון אזרחי. כפי שכבר ציינתי, ביוני 2000 אושר הסדר הנושים של דיור לעולה על ידי אסיפות נושים ובעקבות כך ניתנה ביולי 2000 פסיקתא על ידי כבוד השופט ד"ר קלינג. בסעיף 6 לפסיקתא נכתב כי "בקשת הפירוק נגד שיכון אזרחי תשאר תלויה ועומדת ולא תידון בשלב זה. בקשה זו תימחק עם ביצוע מלוא הפרעון של חובות דיאמנט כאמור בסעיף 6 להסכם". בסעיף 7 לפסיקתא נכתב כי "הבקשה למינוי מפרק זמני לחברת שיכון אזרחי בע"מ (בש"א 13346/00, פש"ר 1491/00) נמחקת ללא צו להוצאות. בקשת הפירוק נגד שיכון אזרחי תשאר תלויה ועומדת ולא תידון בשלב זה. בקשה זו תימחק עם ביצוע מלוא הפרעון של חובות דיאמנט כאמור בסעיף 6 להסכם" בסעיף 8.3 לפסיקתא נאמר כי הבנק למסחר יהיה רשאי להודיע לנאמן אם ברצונו שמימוש החלקה המשועבדת לבנק במסגרת הנכס בנווה יהושע, ייעשה על ידי הנאמן או באופן נפרד על ידי הבנק למסחר. בסעיף 11 לפסיקתא נכתב כי "הנני מורה כי כל עוד מקיים דיאמנט את הוראות ההסכם, לא יהיו החברה ונושיה רשאים לנקוט או להמשיך בכל הליך נגד דיאמנט וקרובי משפחתו כהגדרתם להלן וחברות דיאמנט להלן בגין חוב כלפי החברה או בגין כל עילה שהיא עניינה של החברה, לרבות בגין ערבויות שניתנו להבטחת חובות החברה. סעיף זה אינו חל על מימוש בטוחות מנכסי דיאמנט כאמור בסעיף 6 להסכם". אחת החברות שהוגדרה במסגרת "חברות דיאמנט" היתה שכון אזרחי. בהקשר זה יש לציין כי מעיון בהסכם אשר נערך בין הבנק למסחר לבין שיכון אזרחי, עולה כי נאמר בו במפורש כי חובותיה של שיכון אזרחי כלפי הבנק למסחר נובעים הן מערבותה לדיור לעולה והן מחוב ישיר שלה כלפי הבנק למסחר, כאשר ההסכם מתייחס אך ורק לחובותיה הישירים של שיכון אזרחי לבנק. לכן, על רקע סעיף 11 לפסיקתא לעיל, רשאי היה הבנק למסחר לראות עצמו חופשי להתקשר בהסכם כאמור מול שיכון אזרחי, הואיל ולשון הפסיקתא לא קבעה הקפאה מפורשת באשר לנכסי שיכון אזרחי. עם זאת, לאחר החתימה על אותו הסכם בתחילת מרץ 2001, הוגשה ביום 27.3.2001 בקשה למינוי מפרק זמני לשיכון אזרחי, בין היתר בטענה כי היא פועלת להברחת נכסיה (בש"א 8152/01). ביום 8.5.2001 ניתנה על ידי כב' השופט ד"ר קלינג החלטה בבקשה. מפאת חשיבותה אביא את ההחלטה כמעט במלואה - " בפני בקשה למינוי מפרק זמני לחברת שכון אזרחי..עניני שיכון אזרחי נדונים על ידי במקביל לדיון בהסדר הנושים של דיור לעולה באשר ענייניהם של שתי החברות קשורים אלה באלה. בפני מונחת היום בקשה למכירה על דרך של מכרז של עיקר נכסיה של שכון אזרחי בע"מ מכח מינוי כונסי נכסים באותם נכסים. מינויו של מפרק זמני ישיג בשלב זה בעיקר את התכלית של הקפאת עסקאות בנכסים אחרים של שכון אזרחי. אינני סבור שמינויו של מפרק זמני יביא לכך שמבקש ההליך יקבל את כספו מוקדם יותר בדרך זו מאשר על ידי מימוש נכסים באמצעות כונסי הנכסים. גם אם יש חשש מועט כי מינויו של מפרק זמני יפגע ביכולת של מימוש נכסים על ידי כונסי הנכסים דהיום או שיגרום לכך שיהיה צורך להסכים למכירה במחיר נמוך יותר, נראה לי שדי באותו חשש כדי להימנע ממינוי מפרק זמני בשלב זה. יחד עם זאת אינני רואה מה נזק יגרם על ידי מינוי כונסי נכסים ליתר נכסיה של שיכון אזרחי בע"מ וזאת על מנת להבטיח שלא תעשנה עסקאות באותם נכסים. הטעם היחיד שהעלה מר דיאמנט, ואשר אינני מזלזל בו, הוא כי מינוי כונסי נכסים יטיל מעמסה נוספת עליו. עם כל הצער נראה לי שעל מנת להבטיח את זכויותיהם של הנושים אין מנוס מנקיטה בצעד כלשהו כדי להבטיח שהנכסים של שכון אזרחי ישמשו לפרעון חובותיה. בנסיבות אלה נראה לי שהנזק המזערי לשכון אזרחי ולמר דיאמנט ייגרם אם כונסי הנכסים עו"ד נס ועו"ד גלוסקא ימונו ככונסי נכסים גם לנכסיה של שיכון אזרחי בע"מ, אשר אינם תלויים במסגרת כינוס הנכסים שמתנהל במסגרת ההליכים בתיק דיור לעולה בע"מ. נראה לי שבדרך זו תמנע מחלוקת באשר לנכסים שצריך לממשם. אינני רואה שום ניגוד עניינים בין תפקידו של עו"ד נס בדיור לעולה לבין היותו כונס לכלל נכסיה של שכון אזרחי בע"מ. בשלב זה מדובר בכינוס נכסים שתכליתו לשמר את הנכסים ולכל היותר גם לממשם. ניגודי עניינים עלולים להתעורר בשלב של חלוקת הכספים ויתכן שבאותו שלב צריך יהיה להפריד ולמנות כונס נכסים או נאמן אחר לנכסיה של שכון אזרחי בע"מ." להשלמת התמונה יש לציין כי לאחר החלטה זו הוגש במאי 2002 דו"ח פעילות ראשוני בקשר לכינוס נכסי שיכון אזרחי. בדו"ח פורטו נכסי מקרקעין שאותרו, תוארו פעולות ראשוניות שננקטו ועסקאות שבוצעו אך לא הושלמו, וכן פעולות איתור וטיפול בתביעות משפטיות. בנסיבות אלה נראה כי השאלה המדויקת בה יש להכריע היא - האם בנסיבות המתוארות של השהיית הליכי הפירוק, כאשר מדובר בבקשת פירוק תלויה ועומדת, כאשר אחד מנכסיה של החברה משמש לפרעון חובותיה של חברת דיור לעולה ושאר נכסיה תפוסים על ידי כונסי נכסים במטרה למנוע ביצוע עסקאות בהם - יש לראות את התקופה החולפת כתקופה שאינה נכללת בגדר תקופת ההתיישנות. לטעמי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. ניתן לראות כי גם נושי החברה ראו באופן זה את מצב העניינים. כך, למשל בבקשת רוטשילד, בה נכתב כי רוטשילד נושים של שיכון אזרחי בגין חוב משנת 2000, צוין כי הליכי הפירוק של שיכון אזרחי הוקפאו מסיבות הקשורות בהסדר הנושים של דיור לעולה וכי על זכויות שונות של החברה מונו כונסי נכסים לשם שמירה בלבד. כמו כן, כל נכסיה של שיכון אזרחי הופקעו ממנה, הלכה למעשה, על ידי מינוי כונסי נכסים. כאשר הליכי פירוק החברה הושהו או הוכפפו להליכי הסדר הנושים של דיור לעולה, וכל נכסיה היו תפוסים על ידי כונס נכסים, ברור כי לא ניתן היה לנהל הליכים נפרדים או עצמאיים נגדה ולא הייתה כל תוחלת בניהולם של הליכים עצמאיים כאמור על ידי הבנק למסחר. המנהל המיוחד עצמו ציין בהחלטתו כי סביר להניח שאילו היה הבנק למסחר מגיש תביעה במהלך התקופה היה נענה כי קיים עיכוב הליכים בתיק. בנסיבות ייחודיות וחריגות אלה, אשר בסיומן כאמור אכן ניתן צו פירוק כנגד החברה, יש לראות את התקופה שחלפה בין מועד הגשת בקשת הפירוק - לבין מועד מתן צו הפירוק כתקופה בה נעצר מירוץ ההתיישנות. זאת ועוד. גם מהרציונלים העומדים בבסיס טענת ההתיישנות כפי שהובהרו בפסקי הדין השונים עולה כי אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות - כך, למשל, בע"א 7401/00 יחזקאלי נ' גלוסקא פד"י נ"ז (1) 289 פסק בית המשפט העליון כאמור כי " מקובל למנות שלושה טעמים עיקריים לקיומו (של עקרון ההתיישנות של עילות תביעה - ד.ק.) ... ראשית, נימוק ראייתי, הנעוץ בקושי לשמור משך תקופת זמן ארוכה על ראיות ומסמכים. מבחינה זו מטרתה של תקופת ההתיישנות היא לתחום את פרק הזמן שבמסגרתו נדרש אדם לשמור על ראיותיו. שנית, חזקה שלפיה שיהוי בהגשת תובענה למשך פרק זמן ארוך דיו מצביע על נכונות לוויתור על הזכות המהותית... שלישית, הצורך להקנות לנתבע ודאות בדבר זכויותיו וחובותיו ולהגן על אינטרס ההסתמכות שלו. הימנעות מתביעה משך תקופה ארוכה יוצרת מצג אשר הנתבע עלול להסתמך עליו ולפעול על פיו ובכך לשנות את מצבו". עוד ציין בית המשפט כי "קיים טעם נוסף לעקרון ההתיישנות אשר נוגע לאינטרס הציבורי. עניינו של טעם זה הוא בכך שזמנם המוגבל של בתי המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה תחת עיסוק בעניינים אשר אבד עליהם הכלח". השיקולים האמורים אינם מתקיימים במקרה שבפניי, כאשר עיכוב הליכי הפירוק של החברה נבע מכריכתם בהליכי הסדר הנושים של דיור לעולה, אשר דיאמנט היה הרוח החיה מאחוריהם. נראה כי החסם הדיוני של התיישנות איננו מתקיים, מקום בו קיימת, למעשה, הסכמה דיונית בין הצדדים שמשמעותה הינה הקפאת ההליכים המשפטיים דה-פקטו וזאת במסגרת החלטות של בית משפט. לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי כל תביעתו של הבנק למסחר לא התיישנה. בנסיבות אלה איני מוצאת צורך לדון בשאלת זכאותו של הבנק למסחר לפירעון חובו מכוח הסכם ההלוואה. כמו כן, לאור העובדה שאני מקבלת במלואו את ערעור הבנק למסחר ודוחה במלואו את ערעור דיאמנט, איני מוצאת לנכון להידרש לטענותיו המקדמיות של הבנק למסחר בכל הנוגע להעדר מעמד של דיאמנט להגיש ערעור על החלטת המנהל המיוחד. ההחלטה הנוכחית עוסקת בהכרעתו המקדמית של המנהל המיוחד לעניין התיישנות תביעת החוב. אין צו להוצאות. צוויםפירוק חברההתיישנות