1. בפני בקשה לסילוק על הסף של ההודעה לצד חמישי אותן שלחו המשיבות, הנתבעות 1 ו- 7, המועצה אזורית אלקנה ומגדל חברה לביטוח בע"מ, שהן גם צד שלישי 3 ו-7 וצד רביעי 1 ו- 6, למבקשת, מדינת ישראל. עילת הבקשה היא התיישנות, לאור הוראות תיקון מס' 4 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952 (להלן: "החוק"). 2. בתיק מתבררת תביעה לפיצויים בגין נזקי שריפה שארעה ביום 24.6.02 למחסן התובעת, סגן טכנולוגיות בע"מ, ותכולתו, בישוב אלקנה. השריפה, כך נטען, פרצה משדה סמוך. התביעה הוגשה ביום 19.9.05 כנגד מספר גורמים, לגביהם נטענו טענות שונות בעניין אחריותם לארוע ולנזקים. חלק מהנתבעים הגישו הודעות לצדדים שלישיים וחלק מאלו הגישו הודעות לצדדים רביעיים. ביום 6.2.07 הגישו המשיבות הודעה לצד חמישי כנגד המבקשת וכנגד בן-עד עבודות בע"מ. במסגרת ההודעה נטען כי המבקשת, הצד החמישי 1, משרד הבטחון, היה במועדים הרלוונטים לתביעה אחראי על הכשרת שטח בישוב אלקנה, או בסמוך לו, לרבות עקירת עצים, כהכנה לעבודות אותם בצע הצד החמישי 2, בן עד עבודות בע"מ, חברה קבלנית אשר התקשרה בהסכם עם המשיבה 1 לצורך בצוע עבודות התקנת גדר בטחון ועבודות נוספות. נטען כי למבקשת הייתה שליטה בנכס וכי התרשלה בבצוע העבודות אותן בצעה במקום או פיקוח עליהן. 3. המבקשת טוענת כי לאור הוראות החוק יש למחוק על הסף את ההודעה כנגדה בשל התיישנות. המבקשת מפנה להוראות סעיף 5א לחוק, אשר הוסף במסגרת תיקון מס' 4 שתחילתו מיום 1.8.02. בתיקון נקבע כי תובענה כנגד המדינה בהתקיים התנאים הקבועים בחוק כפופה לתקופת התיישנות מיוחדת וכך נקבע : "לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא הייתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת". 4. עוד טוענת המבקשת, כי המעשה נשוא התובענה ארע לפני יום תחילת התיקון, דהיינו, לפני יום 1.8.02, ובמקרה זה חלה הערה בחוק הקובעת כך: "לעניין תובענה שעילתה מעשה שארע לפני תחילתו של תיקון מס' 4 וטרם התיישנה יימנו המועדים האמורים בפסקה זו מיום תחילתו של התיקון, ובלבד שבכל מקרה לא תעלה תקופת ההתיישנות על תקופת ההתיישנות שחלה לפי הדין ביום המעשה". בהתאם לכך, נטען, התיישנה התביעה כנגד המדינה עוד ביום 1.8.04. 5. המשיבות טוענות כי אין מטרת התיקון להפלות בין תושבי המדינה, כי אם תוחל תקופת התיישנות מקוצרת תהא זו אפליה, ולכן יש לפרש את הוראות החוק ככאלו שאינן מפלות. עוד נטען כי החלת תקופת התיישנות מקוצרת תיצור מצב אבסורדי, לפיו תביעת המשיבות כנגד המדינה התיישנה עוד בטרם הוגש כתב התביעה העיקרי כנגדן. עוד טוענות המשיבות כי "יום המעשה" הוא היום בו הוגשה התביעה כנגדן ולא יום הארוע, ולכן לא חלפה תקופת ההתיישנות. 6. דין הבקשה להידחות, ולא מהמטעמים שנטענו בתגובת המשיבות. תיקון מס' 4 לחוק לא נועד לקבוע תקופת התיישנות מקוצרת לתביעות מסוג התובענה שבפנינו, הקשורות לבצוע עבודות בניה או הכשרת שטח על ידי המדינה, אלא חל על תביעות הנובעות מפעילותם ומעורבותם הביטחונית של כוחות הבטחון באזור, גם כאלו שאינן נכללות בהגדרה המצומצמת של "פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל", הקבועה בסעיף 5 לחוק. סעיף 5א אשר כותרתו: "תביעות בשל פעולות כוחות הבטחון באזור" קובע מהם התנאים לקביעת תקופת התיישנות מקוצרת והתנאי הבסיסי הוא: "נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל". "צבא הגנה לישראל" מוגדר כ "לרבות כוחות ביטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באזור". 7. על כוונת המחוקק בעניין זה ועל הרקע לחקיקת תיקון מס' 4 יש ללמוד מהצעת החוק ומדברי ההסבר הצעת חוק לטיפול בתביעות של פעילות כוחות הבטחון ביהודה ושומרון וחבל עזה, תשנ"ז - 1997, ה"ח 2645, תשנ"ז, עמ' 497). בדברי ההסבר נאמר כי הצורך בחקיקת התיקון נובע מסוג ייחודי של תובענות בנזיקין המוגשות נגד מדינת ישראל בשנים האחרונות, על רקע ארועי ה"אינתיפדה" באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה. בתובענות אלו, כך נאמר, נטען כי צה"ל וכוחות בטחון אחרים, כמו משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי וכל מי שפועל מטעמם, גרמו נזקי גוף ורכוש לתובעים תושבי האזורים האמורים. בדברי ההסבר תוארו אירועים של פעילות אלימה באזור, שהובילו פעילות של שמירה על הסדר והביטחון על ידי כוחות הבטחון ובעקבותיה תביעות נזיקין כנגד המדינה. הוסבר כי המונח "פעולה מלחמתית" הקבוע בסעיף 5 לחוק פורש על ידי בית המשפט העליון בצמצום, באופן שהוא חל רק לגבי פעולה שב ה מתקיימים סממנים מובהקים של מלחמה ולכן יש צורך להרחיב הוראות החוק כך שיחולו לא רק על פעולה מלחמתית במובנה הצר אלא באופן רחב יותר. 8. בדברי ההסבר נאמר כי תביעות אלו ואופיין מעמידות את המדינה בפני בעיות קשות בתחום סדרי הדין ודיני הראיות, אשר לעיתים אין בידה להתמודד עימם בכלים המשפטיים הקיימים. לכן, הוסבר, נדרשת תקופת התיישנות מקוצרת. כך נאמר: "בחלק מהתובענות אין למדינה אף "קצה חוט" כדי לבדוק את הטענות בדבר מעורבות כוחות הבטחון בארוע הנטען, הן מבחינת האחריות לארוע והן מבחינת גובה הנזק. בתקופת האינתיפדה התקשתה המדינה להגיע לסביבת מגוריו של התובע, תושב האזורים, במטרה לברר את נסיבות הפגיעה הנטענת והיקף הנזקים. הברור כלשעצמו היה כרוך בסיכון חיי אדם ולעיתים קרובות נמנע עקב כך. עם יציאת צה"ל ממרכזי האוכלוסיה, כינון הרשות הפלסטינית, והפריסה החדשה של צה"ל באזורים, אין למדינה, למעשה, אפשרות גישה למקומות שבהם נגרם הנזק הנטען". 9. בדברי ההסבר מתוארים קשיים נוספים של יכולת המדינה להתגונן בפני תביעות אלו עם חלוף הזמן, כמו השגת חומר רפואי, איתור עדים מקרב כוחות הביטחון בשל תחלופת האנשים הגבוהה, וקשיים של העדים לזכור האירועים הרבים גם לאחר איתורם. נאמר כי צרוף קשיים אלו יצר מצב של חוסר יכולת מעשית להתגונן בפני התביעות עם חלוף הזמן וכתוצאה מכך ניסיונות לתביעות כזב והונאה. 10. מעיון בדברי ההסבר ובהצעת החוק, כמו גם מכותרת הסעיף, עולה בברור כי התיקון יועד אך ורק לפעילות כוחות הבטחון, במובן הרגיל שיש לתת לכך, לאמור, פעילות בעלת מאפיינים של שמירה על הסדר והבטחון על ידי פעילות כוחות הבטחון השונים הפועלים באזור במסגרת תפקידם. פעילות של בצוע עבודות הכשרת שטח ובניה באזור, גם אם נעשית במימון המדינה ומתקציב משרד הבטחון, לצורך הקמת גדר, גם אם ייעודה לצרכי בטחון, אין לה ולא כלום עם הוראות החוק. אין מדובר בפעילות כוחות הביטחון ובמעורבות כוחות הבטחון, במובן אליו כוונו הוראות החוק. כל הרציונלים לקיצור תקופת ההתיישנות, כפי שתוארו בדברי ההסבר להצעת החוק אינם חלים כאן ולמעשה גם המבקשת לא טענה זאת בבקשתה. המבקשת לא צרפה כל החלטה התומכת בעמדתה, על פיה הוראות החוק חלות גם במקרה הדומה לענייננו, ולא בכדי. כל המקרים בהם נדונו הוראות התיקון התייחסו בעיקר למקרים של ירי כוחות הבטחון באיזור, אשר גרמו לנזקים שונים, וזאת בלבד. 11. מכאן, שיש לפרש את הוראת סעיף 5א , הדורש "מעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל" או "כוחות הבטחון" - על פי המשמעות הרגילה של הדברים ועל פי תכלית החקיקה, ואין להוסיף לסעיף מה שהמחוקק לא התכוון לכלול בו מלכתחילה. תביעת נזיקין בשל פעילות המדינה, שאינה נכללת בחריג הקבוע בסעיף 5א, נשלטת על פי דיני ההתיישנות הכלליים. בהתאם לדינים אלו - לא התיישנה ההודעה כנגד המדינה ואין להורות על מחיקת המדינה מההודעה לצד חמישי. 12. לאור מסקנתי זו איני רואה צורך להתייחס לטענת המשיבות, אשר אכן מעלה קושי, על פיה, אם תתקבל טענת ההתיישנות הרי שהתוצאה תהא כי תביעת המשיבות כנגד המדינה התיישנה עוד בטרם הוגשה התביעה העיקרית כנגדה. 13. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבות בסכום של 1000 ₪ בתוספת מע"מ. ארכה להגנת כתב הגנה בהודעה לצד חמישי בתוך 30 יום מהיום. התיישנות