בפניי תביעה כספית, אשר הועמדה על ידי התובעת על סך כולל 805,000 ₪ נכון למועד הגשתה, ואשר עילותיה הינן חוזית, נזיקית וכן עשיית עושר ולא במשפט. התובעת, חברת אדר מזגנים (1995) בע"מ (להלן: "התובעת" או "אדר"), עסקה במועדים הרלבנטיים, בין השאר, בביצוע פרויקט רחב היקף של מיזוג אוויר באתרי תקשורת של חברת פלא-פון תקשורת בע"מ (להלן: "פלא-פון"). הנתבעת, חברת תדיראן מוצרי צריכה בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "תדיראן"), הינה חברה ותיקה, המפתחת, מייצרת ומשווקת מוצרים בתחום האלקטרוניקה, וביניהם מערכות מיזוג אוויר. רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת 1. בשלהי שנת 1997 יצאה פלא-פון במכרז קבלני ("מבדק שוק") לשם קבלת הצעות לאספקה, התקנה ומתן שירותי תחזוקה וטיפול שוטפים למערכות מיזוג אוויר באתרי תקשורת סלולארית (להלן: "אתרי התקשורת" או "אתרי פלאפון") במערך פריסה ארצית שהוקם על ידה באותה העת (להלן: "המכרז" ו"הפרויקט", בהתאמה). תנאי הזכייה במכרז סוכמו במסמך "סיכום עקרונות הפעלת קבלני מיזוג אוויר" מיום 7.10.1997 (נספח א' לכתב התביעה ונספחים א1 ו-א2 לתצהיר מר דרור ברק - ת/1). במסמך זה מחויב הקבלן, בין השאר, באחריות מלאה לטיפול בכל תקלת מיזוג, ובזמינות של 24 שעות ביממה לכל תקלה. ביום 6.11.2007 פרסמה פלא-פון הודעה בדבר זכייתה של אדר במכרז (נספח ב' לכתב התביעה ולת/2). 2. לשם ביצוע הפרויקט התקשרה אדר עם תדיראן לרכישת מזגנים מן הסוגים 300GFE, 85ANL ו-30TNL. יצוין, כי בגין העובדה שאדר היא זו שנשאה באחריות לטיפול בתקלות, קיבלה אדר מתדיראן הנחה במחיר בסך 1% (סיכום פגישה מיום 12.11.1997; נספח ה' לכתב התביעה). בסך הכל נרכשו לפרויקט, בין השנים 1998 ו-2002, כ-400 מזגנים בעלות כוללת של כ-450,000 ₪ (עדות דרור ברק מיום 24.12.2007, עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 10). 3. בסמוך מאוד לעת התקנת מערכות המיזוג נתגלו תקלות רבות, אשר רובן ככולן נוגעות לבעיה במערכת הפיקוד של המזגנים, ואשר גרמו, בין השאר, במקרים הקלים, ל"הירדמות" המערכת (דהיינו: הפסקת פעולה בלתי מתוכננת של המזגן), ובמקרים הקשים והתכופים פחות - לנפילת אתר התקשורת כולו. בעניין זה הוצגו על ידי התובעת דו"חות תקלות מפורטים (למשל: נספח ח' לכתב התביעה, שהינו חלק מנספח מ' לת/1, והכולל תקלות מחודש ינואר 1998 ואילך) וכן תכתובת ענפה וסיכומי דיונים שנערכו בעניין, בהשתתפות נציגי פלא-פון, אדר ותדיראן. מהמסמכים הרבים שצורפו עולה כי במהלך תקופה ארוכה נעשו נסיונות שונים לפתרון התקלות (פתרונות שהוצאו באותם דיונים משותפים), והוחלפו גרסאות שונות של פיקודים מתוצרת תדיראן בנסיון להתגבר על התקלות. על עצם קיומן של תקלות ושיבושים במערכות המיזוג משך כל התקופה האמורה אין חולק, אף כי - כפי שיובהר בהמשך הדברים - קיימת מחלוקת בין הצדדים הן באשר לסיבה המדויקת לתקלות והן באשר לגורם הנושא באחריות לקיומן של התקלות ולטיפול בהן. התיישנות 4. בטרם אעבור לטענות לגופו של עניין אדרש לסוגיית התיישנות התביעה. התביעה הוגשה ביום 14.11.2005. לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות על הסף בגין התיישנות שכן כבר במהלך החודשים מאי-יוני 1998, למעלה מ-7 שנים קודם להגשת התביעה, ידעה התובעת אל-נכון כי מקור התקלה בפיקודים של המזגנים, ולאור זאת התגבשה עילת התביעה, לכל המאוחר, באמצע שנת 1998, ומניין שבע שנות ההתיישנות חלף עובר למועד הגשת התביעה, כאמור, ביום 14.11.2005. מנגד, טענת התובעת הינה כי עד לשלהי שנת 1999 לא הובהרה לכל הצדדים, לרבות תדיראן, מהות התקלה, וכל עוד לא הייתה בידי התובעת הבנה של הגורם לתקלות טרם "הבשילה זכות התביעה". משכך, יש למנות את תקופת ההתיישנות, לכל המוקדם, החל מסוף שנת 1999, והתביעה הוגשה טרם חלוף המועד. 5. ההלכה לעניין תחילת מניין תקופת ההתיישנות הינה כי תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות רק עם השלמת ביסוס העובדות ההכרחיות להגשת תביעה במלואן, וכלשון כב' השופט ג' בך: "כל עובדה, החיונית כדי לבסס את עילת התביעה, שבלי ידיעתה ואיזכורה לא ניתן להגיש תובענה ולא כל שכן לא ניתן להצליח בה, נכללת בין "העובדות המהוות את עילת התובענה" (ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673 (1984). הרקע העובדתי שנסקר לעיל מלמד כי, אכן, כבר בשנת 1998 ידוע היה לתובעת על הכשלים במזגנים שהתקינה. ברור כי הצדדים הבינו כי יש בעיה כלשהי בפיקודים כבר סמוך למועד התקנת המזגנים. עם זאת, מהותה של הבעיה, הדרך לפתרונה והמשמעויות המעשיות הנובעות מכך לא היו ידועות לתובעת משך זמן ניכר, ולמעשה עד קרוב לפתרונה בפועל של הבעיה, כשנתיים מאוחר יותר. העובדה שדיונים ובירורים בעניין נערכים עדיין בשנת 1999 (כעולה במפורש, למשל, מנספח ז' לכתב התביעה) ולאחר מכן, יש בה כדי ללמד על כך שהסיבה הברורה לקיום התקלות לא הובררה למי מהצדדים עד לאותו המועד, על אף הנסיונות הרבים לעשות כן. חיזוק לכך אני מוצאת גם בדבריו של העד מטעם הנתבעת, אורי בקשי בעמ' 12 שורות 28 ו-32 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.08). לפיכך לא מתקיים המבחן המקובל לגיבוש עילת תביעה לצורך התיישנות כפי שצוטט ע"י הנתבעת בסיכומיה מע"א 9382/02 בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירנות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2008) לפיו "מועד קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, המקיימת בידיו מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס תביעתו, שניתן להוכיחן ולזכות בסעד המבוקש" (פסקה 40 לפסק הדין). יש להניח שלו הייתה התובעת (באמצעות תדיראן) מבינה את מהותה של התקלה ואת הדרך לפתרה על בוריה, הייתה מצליחה לתקן אותה כבר בשנת 1998, ומונעת מעצמה עיכובים ונזקים מיותרים. משכך, מקבלת אני את עמדת התובעת, ולפיה עד לשלהי 1999 לא היו ידועות "העובדות המהוות את עילת התובענה" כהגדרתן בפרשת פתאל הנ"ל, ולפיכך התביעה לא התיישנה במועד הגשתה. 6. לאור קביעתי זו אין צורך לדון בטענתה החלופית של התובעת לתחולתו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, על פיה יש לראות בנסיונות תדיראן לפתור את התקלות בדרך של אספקת סוגי פיקודים שונים משום "מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות" המהווה הודאה בקיום זכותה של התובעת, ומשום כך יש למנות את מועד ההתיישנות ממועד זה. אין גם צורך להכריע בשאלה מה הוא "היום שבו נתגלה הנזק" כמשמעותו על פי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אולם אציין כי בענין זה נראית לי יותר עמדת הנתבעת, שכן מהראיות שהוצגו בפני עולה כי כבר בחודש 4/98 נדרשה התובעת, ע"י פלא-פון, להחליף את כל הפיקודים במזגנים שהתקינה באתרים (נספח י"א לת/1) דהיינו שבמועד זה, או לכל המאוחר בחודש 6/98 בו נדרשה התובעת, ע"י פלא-פון, להחליף את כל המזגנים באתרים לדגם משופר (נספח ט"ו לת/1), כבר יכלה התובעת לדעת כי נגרם לה נזק, גם אם לא היה ידוע לה מלוא היקפו. עפ"י ההלכה הפסוקה "לצורך החלת כלל הגילוי שבסעיף 89(2) לפקודה, ההלכה היא כי מירוץ ההתיישנות מתחיל עם גילוי הנזק ולא במועד בו קיימת האפשרות לעמוד על מלוא היקפו" (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (2008)). אלא שאין בכך לסייע לנתבעת ולהביא להתיישנות התביעה לאור קביעתי בסעיף 5 לעיל. 7. עם זאת, וחרף העובדה שדחיתי את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת, אני מוצאת לציין כי לא מצאתי הסבר אמיתי לשיהוי שאותו נקטה התובעת, אשר, אף לפי עמדתה שלה, יכולה הייתה בוודאי להגיש תביעתה כבר החל משנת 2000 ואילך, ובכל זאת התמהמהה והגישה תביעתה רק בחודש נובמבר 2005. אין בשיהוי זה כדי להביא לדחיית התביעה (והדבר גם לא נטען), אולם יש בו כדי להשליך על התרשמות בית המשפט מטענות התובעת, ובפרט מטענותיה בעניין הנזק שנגרם לה. יצוין עוד כי על פי עדותו של מנהל התובעת, מר דרור ברק (פרוטוקול מיום 24.12.2007, עמ' 7) המשיכה התובעת להימצא בקשרים עסקיים עם הנתבעת עד לשנת 2005. העובדה שכל עוד שררו בין החברות יחסים עסקיים נמנעה התובעת מלתבוע את הנתבעת, אולם בשנה שבה נותקו קשרים אלה הוגשה התביעה אומרת, כשלעצמה, דרשני. בהבאת טענות התובעת על נזקיה להכרעת בית המשפט רק באיחור זמן, מבלי שלבית המשפט ניתן הסבר מספק לאיחור זה, ותוך הערכות נזק כלליות המועלות מפרספקטיבת זמן מאוחרת, דברים המקשים על הנתבעת להתייחס אליהן לגופן, יש טעם מסוים לפגם. משכך, שומה על בית המשפט להתייחס בזהירות לטענות התובעת על הנזקים שנגרמו לה, ולו אך מפני השיהוי שבו הן מועלות, כאמור. לשיהוי ישנה גם משמעות בכל הנוגע לתביעתה של התובעת לשערוך הסכומים הנתבעים והדבר ילקח בחשבון בפסיקת הסכומים בהמשך. טענות הצדדים לגופו של עניין 8. לטענת התובעת, יש להטיל את מלוא האחריות בגין התקלות שהתגלו במזגנים אשר הותקנו בפרויקט על שכמה של הנתבעת, שכן מדובר בתקלה הקשורה לתפקוד לא תקין של המוצר שסופק על ידי תדיראן. לעניין זה מצטטת התובעת מדבריו של סמנכ"ל תדיראן דוריאל אלון (נספח ז' לכתב התביעה/כ"ג לת/1) ומדבריו של מר דני וינטר, אף הוא איש תדיראן, בדיון אחר (נספח כ"ה לת/1), דברים בהם רואה אדר הודאה מצד הנתבעת באחריות לתקלות. בהמשך לכך, מבקשת התובעת אדר לראות את ניסיונותיה החוזרים ונשנים של תדיראן לאתר את מקור התקלות כחיזוק לאותה נטילת אחריות, המתבקשת, אליבא דהתובעת, ממי שסיפקה את מערכות המיזוג שבהן נפלו הכשלים. כאשר כבר בשנת 1998, נדרשה אדר להחליף את כל הפיקודים במזגנים מסוג 85ANL לפיקודים מבוססי זיכרון צרוב (EPROM), כשלאחר מכן דרשה פלא-פון להתקין פיקודים אלה בכל המזגנים המיועדים לפרויקט. עוד טוענת התובעת, כי חברת תדיראן עצמה הודתה בשנת 1999 בכשלים בציוד, למשל באחת מסדרות מזגני החברה מדגם 300GFE (דברי דני וינטר בדיון הנזכר לעיל. מר וינטר עצמו לא זומן להעיד). בתשובה לטענת הנתבעת כי מקור התקלות הינו בתנאים הקיצוניים ששררו באתרי פלא-פון, הנתבעת מסתמכת על סדרת בדיקות שנערכו ביוזמת אנשי פלא-פון בחודש פברואר 1999, באתר "גרוזברג" בתל אביב, ואשר שללו, לטענתה, כל קשר בין הפרעות שדות אלקטרומגנטיים לבין תקלות במזגנים. בעניין זה מסתמכת התובעת אף על עדויות הטכנאי חגי שדה וראש הצוות הטכני חיים סיבוני, לפיהן בעיית "הירדמות" אותרה על ידו במזגני תדיראן גם בבתים פרטיים ובמתחמים שונים שאינם קשורים למתחמי פלא-פון. התובעת מציינת כי במשך זמן ניסיון פיתרון התקלות הוחלפו פיקודי המזגנים שבע פעמים בסך הכל, עד אשר נמצא, על ידי אנשי התובעת עצמה, הפיתרון היעיל, בדמות פיקודים מתוצרת "מיטב" בתוספת "משנה מהירות מנוע". בעניין זה נסמכת התובעת, בין השאר, גם על עדותו של מר גולן מדר, מנהל תחום הנדסת חשמל בפלא-פון במועדים הרלוונטיים. הנזק הנתבע כולל את ראשי הפרקים הבאים (סעיפים 21-24 לכתב התביעה): עלות עבודת טכנאי ליום המוערכת בשיעור של 625 ₪, למשך 24 חודשים מלאים, כולל ימי שבת וחג, סך כולל של 450,000 ₪, משוערך ליום הגשת התביעה ל-650,000 ₪. עלות התקנת 77 מערכות פיקוד בשווי 500 ₪ למערכת אחת, סכום נומינאלי של 38,500 ₪, משוערך ל-55,000 ₪. נזק עקיף בדמות פגיעה במוניטין, עיכוב התפתחות עסקית של התובעת, וירידה במחזור המכירות של שנת 2001, המוערכים על ידי התובעת בסך של 100,000 ₪. בסך הכל העמידה התובעת תביעתה על סכום כולל של 805,000 ₪. 9. לטענת הנתבעת, כעולה מכתב הגנתה ומסיכומיה, עצם העובדה שחברת אדר רכשה מזגנים מתדיראן, משך תקופה ארוכה, לרבות תוך כדי ההתקשרות בפרויקט פלא-פון ואף לאחריה, יש כדי ללמד על כך שהתובעת לא סברה שקיים כשל במזגני הנתבעת. הסיבה האמיתית לקיומן של התקלות הינה, לגרסת הנתבעת, התנאים החריגים שבהם הותקנו המזגנים בפרויקט, וזאת מבלי שחברת תדיראן מודעת אליהם, כאשר האחריות לכך, לשיטת הנתבעת, הינה אחריות מלאה של התובעת, חברת אדר. הנתבעת מצטטת אף מעדותו של העד מטעם אדר, ועובדה בעבר ולפיה "אני חושב עד היום שהמזגנים של תדיראן הם מזגנים טובים" (עמ' 6 שורות 30-31 לפרוטוקול מיום 29.5.2008). הנתבעת חולקת על התובעת מכל וכל, וסבורה כי קיים קשר ישיר בין התקלות לבין התנאים הייחודיים השוררים באתרי פלא-פון שבהם הותקנו המזגנים במסגרת הפרויקט. בעניין זה מפנה הנתבעת, בין השאר, לדברי איתן שטרית, מנהל מחלקת תחזוקת אתרים בפלא-פון, (סעיף 3.6 בסיכום דיון מיום 9.3.1999; נספח ט"ז לתצהיר מר גולן מדר ת/3) ולפיהם "התנאים בהם המזגנים עובדים באתרי פלא-פון אינם דומים לכל התקנה אחרת...". הנתבעת גורסת כי מאמציה לסייע לתובעת באיתור התקלות נעשו מעל ומעבר לכל חובה שהיא, ומתוך רצון טוב גרידא, שאין בו כל נטילת אחריות. בעיקר מעלה הנתבעת טענות בגין כשלים שנפלו לטענתה בהוכחת הנזקים, כאשר הנתבעת כופרת בכל תחשיב שביצעה התובעת, וכן עומדת על כך שהבסיס המשפטי שממנו נתבעים הפיצויים מן הנתבעת לא הובהר כדבעי, עניין שיש בו כשלעצמו, לטענת הנתבעת, בכדי להביא לדחיית התביעה. העדויות מטעם הצדדים 10. מטעם התובעת העידו מר דרור ברק, מנכ"ל התובעת (תצהירו ת/1), ומר חגי שדה, טכנאי שירות בתובעת (תצהירו ת/2) וכן מר גולן מדר, מנהל תחום הנדסת חשמל בחברת פלא-פון (תצהירו ת/3), ומר חיים סיבוני, בעבר ראש צוות טכני בתובעת (תצהירו ת/5). מטעם הנתבעת העידו מר אורי בקשי, בעבר מנהל המחלקה הטכנית בתדיראן (תצהירו נ/3), ומר זאב פייטלזון, בעל חברת "גל קור", ומנהל טכני שלה בעבר, אשר ניהל עבור פלא-פון פרויקט דומה, קודם לפרויקט שבו זכתה אדר (תצהירו נ/4). כמו כן הוגשו מספר מסמכים נוספים, מעבר לרבים שצורפו לתצהירי הצדדים, והתייחסות אליהם, במידת הצורך תובא להלן. הכרעה 11. לאחר עיון בכתבי בי-הדין, שמיעת העדויות ובחינת הראיות בתיק וסיכומי הצדדים, הכרעתי הינה כי דין התביעה להתקבל, אולם זאת בחלקה הקטן בלבד. להלן אפרט הכרעתי. מקור התקלות במזגנים 12. לאחר בחינת העדויות, התצהירים והמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט, עמדתי הינה, כי יש לקבל את גרסת התובעת, אשר לא נשללה חזיתית על ידי הנתבעת, ולפיה התאפשר פיתרון מלא של התקלות במזגנים רק לאחר החלפת הפיקודים לפיקודים מתוצרת "מיטב", דבר המצביע על כך שמקור התקלות היה בפיקודים שהתקינה הנתבעת. עם זאת, וחרף עמדת התובעת הנחרצת ולפיה אין כל קשר בין תנאי התקנת המזגנים בפרויקט לבין התקלות שהתגלו בהפעלתם, אני סבורה כי סביר יותר להניח שקשר שכזה קיים. עמדת התובעת נסמכת על בדיקה מסוימת, שנערכה בפברואר 1999, בהובלת אנשי חברת פלא-פון, באתר "גרוזברג". פרוטוקולים ישירים המתעדים את הבדיקה באתר "גרוזברג" לא הומצאו לבית המשפט, וייתכן שכלל לא נערך תיעוד לבדיקה בזמן אמת, אולם ממסמכים המתייחסים להכנות לאותה הבדיקה ולתוצאותיה של הבדיקה (נספחים כ' וכ"א לת/1), כמו גם מעדותו של מר מדר, עולה כי מסקנת אנשי פלא-פון הייתה כי לא נמצא קשר בין גובה הקרינה האלקטרו-מגנטית באתר לפעולת המזגנים. נתונים אלה מצטרפים לעדויות מטעם התובעת, ולפיהן נתקלו עובדיה, במקרים נקודתיים מסוימים, בתקלות אף במזגנים שהותקנו בפרויקטים אחרים, ללא כל קשר או קרבה לקרינה אלקטרו-מגנטית מיוחדת. אמנם, הנתבעת מתכחשת למסקנות חברת פלא-פון, בטענה כי לא ניתן לה להיות חלק פעיל בביצוע הבדיקה ובמסקנותיה, אולם אני מקבלת את אמינות הבדיקה ואת מסקנותיה, כפי שהוצגו בעדותו של מר מדר, ולפיהן לא הקרבה להשראת אנרגיה אלקטרו-מגנטית לבדה היא המקור לתקלות במזגנים שהותקנו בפרויקט. לחברת פלא-פון היה עניין גדול בפיתרון מהיר של תקלות המיזוג, ועל כן יש לתת אמון כי ממצאי הבדיקה שערכה הינם אמינים ואין כל סיבה לסבור שהיו מוטים ל"חובתה" של הנתבעת לכאורה. 13. חרף כל האמור, אינני סבורה שיש לראות בממצאי אותה בדיקה שלילה גורפת לכל אפשרות של קיום "תנאי שטח" ייחודיים בפרויקט פלא-פון. מן העדויות שנשמעו ומן המסמכים שהציגה התובעת עצמה עולה כי כמות התקלות, תדירותן וחומרתן בפרויקט פלא-פון היו חריגות בצורה יוצאת דופן. לשון אחר: אף אם לא הקרינה האלקטרו-מגנטית היא הגורם לתקלות, הרי שיש להניח שהיה דבר-מה ב"תנאי השטח" הייחודיים ב"פרויקט פלא-פון" שהביא לכך שתקלות המיזוג, ובייחוד "הירדמות המזגן", הפכו למגפה של ממש דווקא בפרויקט זה. נראה כי בפרויקט פלא-פון שררו "תנאי שטח" ייחודיים אשר הם אלה שגרמו לאי-התאמת "מוצרי המדף" של תדיראן, כל עוד לא בוצעו בהם ההתאמות הנדרשות. עיון בתצהירו של מר אורי בקשי, ובפרט בסעיף 15 לתצהיר, מלמד כי ייתכנו מספר סיבות לייחודיות התנאים, אשר אפיינו את פרויקט פלא-פון. מלבד הטענה לגבי הקרינה האלקטרו-מגנטית העלה מר בקשי אפשרויות נוספות לסיבת שכיחות התקלות כגון קפיצות זרם ומתח בחלק מן האתרים, ואספקת חשמל מגנרטור או בגיבוי מצבר. עניין "קפיצות המתח" נראה למר בקשי משמעותי לא פחות מנושא הקרינה, ולטענתו עניין זה לא נבדק כלל על ידי פלא-פון. זאת ועוד: במהלך הדיון הובהר, כנזכר לעיל, כי התובעת המשיכה לרכוש מן הנתבעת מזגנים לפרויקטים שונים, וזאת עד לשנת 2005, הרבה לאחר שהתגלו התקלות בפרויקט פלא-פון (עמ' 7 לפרוטוקול עדותו של מר דרור ברק, מיום 24.12.2007). דומה שיש בכך כדי להעיד כי התובעת עצמה לא ראתה את התקלות שהתגלו כמאפיינות את מזגני תדיראן באופן כללי, וסביר יותר שאף היא הבינה שבפרויקט פלא-פון ישנן בעיות ייחודיות. ידיעת תדיראן על ייחודיות הפרויקט 14. לאור קביעותיי לעיל קיימת משמעות רבה לשאלה האם ידעו נציגי תדיראן, מראש וקודם לאספקת המזגנים, על התנאים הייחודיים השוררים במתקני פלא-פון אשר בהם הותקנו המזגנים. שכן באם ידעו עליהם, טוענת התובעת, כי חובה היה על תדיראן, כבעלת הידע המקצועי, להתאים את המזגנים הנבחרים לתנאי השטח הייחודיים. יש לזכור, ואין על כך מחלוקת, כי בין הצדדים לא נערך כל הסכם ביחס לאספקת המזגנים, בין אם לפרויקט זה או לפרויקטים אחרים, וכי במהלך התקופה המדובר רכשה אדר מתדיראן מזגנים לפרויקטים שונים. מנהל התובעת מר דרור ברק, פירט בתצהירו והבהיר בעדותו כי העביר לחברת תדיראן (לידי מר צביקה פולק) את כל החומר הרלוונטי מתוך המפרט הנדרש ואף ישב עימו אישית ועבר עימו על המפרט. הנתבעת לא העידה מטעמה את מר צביקה פולק, אולם העד מטעמה מר אורי בקשי (בעבר מנהל המחלקה הטכנית בתדיראן, אשר בזמן מתן עדותו כבר לא היה עובד הנתבעת) נדרש לעניין זה הן בתצהירו (נ/3 0 סעיפים 4 ו-5) והן בעדותו וחזר וטען כי קודם לאספקת המזגנים לא היה ידוע לתדיראן כי הם אמורים להיות מותקנים באתרים סלולריים ובאתרים בהם שוררים תנאים קיצוניים כלשהם. כך בעדותו בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 29.5.08: "מעולם לא נחשפתי ולמיטב ידיעתי אף גורם אחר בתדיראן למפרט טכני של חברה סיגליס או למפרט אחר כלשהו של פלאפון שמדבר על יישום חריג. ...לשאלה אם יצא לי לעיין לפני הכנת התצהיר במפרט הטכני של המכרז אני משיב שלא ראיתי. ראיתי רק נספחים שהראו לי. אני לא ראיתי את הנספח הזה. באף אחד מהנספחים לא ראיתי התייחסות לתנאי ההתקנה החריגים". ברי כי בקשי לא יכול לסתור את עדותו של ברק כי הלכה למעשה, נראה כי אכן החומר הטכני "היבש" הועבר מן התובעת לנתבעת, אולם לא שוכנעתי כי הודגש בפני תדיראן כי קיים חשש לבעייתיות מיוחדת בהפעלת מערכות מיזוג באתרים שבהם אמורות היו המערכות להיות מותקנות. יש להניח כי בשלב זה כלל לא צפתה התובעת, חברת אדר, תקלות מיוחדות, וגם אנשי הנתבעת, תדיראן, התייחסו אל הפרויקט כאל פרויקט שגרתי, ולא ראו בחומר שהועבר אליהם כל "איתות" המנבא הסתבכות עתידית בהפעלת המערכת. 15. אינני מקבלת טענת התובעת כי לאור העובדה שגל-קור, מי שביצעה את פרויקט מיזוג האתרים של פלא-פון לפני המכרז נשוא תביעה זו, השתמשה במזגנים של תדיראן בעיקר (תוך עריכת שינוי בפיקודים!), יש לייחס לתדיראן מעין "ידיעה קונסטרוקטיבית" אודות הבעייתיות של תפעול המזגנים באתרי פלא-פון. לא מצאתי בעדות מר פייטלזון מגל קור כדי להוות ראיה מספקת לכך שמי מאנשי תדיראן ידעו אודות הפתרון שגל-קור מצאה לבעיית הפיקודים והאמירה כי "קשה להלום" (סעיפים 45 ו-46 לסיכומי התובעת) שהיא לא ידעה אודות כך, אינה מהווה תחליף להוכחה בדבר ידיעתה. חלוקת האחריות 16. לעיל קבעתי כי יש להניח שתנאים ייחודיים בפרויקט פלא-פון, תנאים שלא התאימו להפעלת מערכות המיזוג שהותקנו ללא ביצוע השינויים וההתאמות שבוצעו רק לבסוף, הם אלה שהיו הגורם לתקלות החוזרות והנישנות במערכות המיזוג, ולמצער לחלקן הגדול. שאלת השאלות היא, אם כן, על מי מוטלת האחריות לאותן תקלות שהתגלו, האם על חברת תדיראן, שבסופו של דבר היו אלה המזגנים ששיווקה וייצרה, או שמא על חברת אדר, אשר היא זו שנטלה את האחריות להתקנת המזגנים בפרויקט, ועליה היה לוודא את התאמתם? לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים בענין, לרבות טענת התובעת בדבר יתרון המומחיות שיש לתדיראן על פניה, ומידת הידיעה, בכוח או בפועל, שיש לייחס לכל אחד מהצדדים בנוגע להתאמת המזגנים לייעודם, עמדתי היא כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים. 17. מצד אחד, אני סבורה כי לא ניתן לפטור כליל את חברת תדיראן, שמתחת ידה יצאו המערכות, מכל אחריות לתקלות שנתגלו. התברר כי תקלה דומה של "הירדמות מזגן" התגלתה, אף אם בשכיחות נמוכה בהרבה, גם במקומות אחרים, ודבר זה כשלעצמו היה בו כדי להביא את תדיראן לבחון בצורה יסודית מבעוד מועד, ובראייה צופה פני עתיד, את הגורמים לתקלות מעין אלה. העובדה שמדובר בפרויקט רחב היקף, דבר שבודאי היה ידוע לתדיראן מעצם הכמות המוזמנת והכרת נספחי המכרז, היה בה כדי להעלות את עירנות נציגי תדיראן לאפשרות שהתנאים שבהם עתידים המזגנים להיות מורכבים הם התנאים שיכונו על ידי נציגי הנתבעת בדיעבד "קיצוניים". 18. מצד שני, אני סבורה כי אחריותה של התובעת, חברת אדר, הינה אף גדולה יותר: התובעת היא זו שהתקשרה בפועל אל מול חברת פלא-פון, היא זו שנטלה עליה את האחריות לטיפול בתקלות טכניות, ולכן היא זו שהיה עליה לבדוק היטב היטב את התאמת המזגנים לדרישות ולתנאי השטח, בטרם התקנתם. בפרט נכונים הדברים כאשר יכולה הייתה התובעת לדעת על עבודתה, קודם לכן, של חברת "גל קור", ועל העובדה ש"גל קור" נדרשה לבצע התאמות מסוימות למזגנים שהתקינה עבור פלא-פון. ביצוע ההתאמות הללו (אף אם הייתה קיימת בהן בעייתיות, מבחינת עלותן, או משום כך שהייתה בהן התערבות במבנה המערכת כפי שיוצר בתדיראן) מלמד על כך שכבר בעבר הובן שהמזגנים זקוקים לשיפור על מנת שיפעלו כדבעי בתנאים הקיימים בפלא-פון. מודעת אני לכך שיש להתייחס לעדותו של מר פייטלזון, מנהל "גל-קור" בעבר, בזהירות רבה, בהיותה עדות של "יריב עסקי", אשר אף התחרה מול התובעת במכרז זה. עם זאת, לפחות עניין אחד עלה בצורה ברורה מן העדות ולא נסתר גם על ידי התובעת: חברת "גל-קור" נדרשה לערוך שינויים במוצרים שקיבלה מתדיראן לשם התאמתם להתקנה באתרי פלא-פון. הסתפקותה של התובעת בהתקנת "מוצרי המדף" שסיפקה לה תדיראן (ועל אף שזו היתה דרישתה של פלא-פון), מבלי שנבדקה לעומק התאמת המוצרים לפרויקט (ואף מבלי לבדוק את התנאים בהם התקיים פרויקט קודם, דומה בדרישותיו בין פלא-פון לגל-קור, ראה עדות מר ברק עמ' 12 שורות 28-29), וכאשר התובעת היא זו שנטלה את האחריות מול פלא-פון להתקנת המזגנים ולתפעולם השוטף, מהווה "אשם תורם" משמעותי של התובעת בגרימת התקלה שהביאה בסופן של יום לנזק הנטען. 19. משום כך אני סבורה כי יש לחלק את האחריות ביחס של 60%-40% (ארבעים אחוז אחריות חברת תדיראן אל מול שישים אחוז אשם תורם של חברת אדר מערכות), ולחייב את תדיראן בנשיאה בשיעור של 40% מן הנזק שנגרם לתובעת. 20. מסמכים ת/6 א ות/6 ב במהלך חקירת העד אורי בקשי, (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון), הוצגו מסמכים אלה המתייחסים לשאלת התקנת אקונומייזר במזגנים מסוג 85ANL. המדובר במכשיר עזר המתחבר למערכת מיזוג האויר ומטרתה ניצול מקסימאלי של הטמפרטוטות הנמוכות השוררות בחוץ בלילה לשם הזרמת אויר קר לאתר הסלולארי. המסמכים הוצגו בכדי לעמתו עם העובדה, כי בניגוד לאמור בתצהירו ובעדותו, התקנת האקונומייזר נעשתה בידיעה ובהמלצה של אנשי תדיראן. הנתבעת התנגדה להצגת המסמכים לעד ולהגשתם שכן מסמכים אלה לא גולו לה בהליכים המקדמיים. בהחלטתי מיום 30.6.2008, שניתנה לאחר קבלת התייחסות הצדדים בכתב לסוגיה, קבעתי,, חרף העובדה שהתובעת לא הוכיחה כי מסמכים אלו גולו, כי: "...אין בדעתי להוציא את המסמכים מתוך תיק בית המשפט, זאת לאור העובדה שהעד, מר בקשי, נתן התיחסות מפורטת למסמכים לאחר שהתאפשר לו לעיין בהם, והמסמכים התקבלו כמוצגים תוך שמירת זכות הצדדים לטעון בסיכומיהם ביחס למשקל שיש לייחס להם או לסתירה, לכאורה, בין האמור בהם לבין תצהיר מר בקשי." לאחר עיון בכל החומר, עמדתי היא כי על אף שיש במסמכים כדי לסתור את עדותו של מר בקשי, הרי שאין להם ממילא השפעה גדולה על הכרעתי. מדובר בהוראות טכניות-מקצועיות הנוגעות לעוד אחד מהפתרונות שנוסו במהלך הדרך, כאשר אין חולק כי בסופו של דבר נמצא - אף אם באיחור רב - פיתרון לתקלות, לאחר בדיקות ארוכות בשיתוף כל הצדדים ובייעוץ נוסף של גורמים חיצוניים. העובדה שהעד בקשי לא זכר, ממרחק הזמן, ומדובר בפער זמן של 10 שנים (!) עד לחקירתו בפועל, האם היה ידוע לו או לא היה ידוע לו על ביצוע פעולה טכנית זו או אחרת, כולל ביצוע חיבור מסוים או שינוי מסוים במערכת איננה מעלה ואיננה מורידה הרבה. אציין כי, לטעמי, השאלה האם בוצעו או לא בוצעו שינויים במערכת על ידי התובעת, אף שהעניין הועלה על ידי הנתבעת כטענת הגנה, איננה השאלה העיקרית. אני נכונה אף לקבל, עקרונית, את עמדת התובעת, כי לא ערכה שינויים במזגנים מבלי שנציגי תדיראן יהיו מועדים להם. הנקודה המרכזית שעליה יש לשים את הדגש, כפי שהבהרתי לעיל, הנה עצם האחריות להתקנת המזגנים, כאשר מזגנים אלה, כפי שהם, כ"מוצרי מדף", התגלו כבלתי מתאימים לצורך פרויקט פלא-פון. עילת התביעה 21. התובעת ניסחה את כתב תביעתה באופן כללי ביותר, כאשר בסעיף 25 נמנו שלוש עילות לפיצוי: עשיית עושר ולא במשפט, דיני החוזים ודיני הנזיקין. גם בסיכומיה לא שפכה התובעת אור ברור על המסלול שמכוחו מבקשת היא לתבוע פיצוי. עם זאת, ובניגוד לעמדת הנתבעת, עמדתי היא אין בערפול מסוים זה כדי להביא לדחייתה של התביעה. למעשה, מלשון התביעה ברי כי התביעה הינה לשיפוי בגין הנזקים, הישירים והעקיפים, שנגרמו לתובעת עקב התקלות במזגנים שהותקנו בפרויקט. "דרך המלך" שבה היה על התובעת ללכת הינה דרך של תביעה לפיצוי בגין נזקי ממון. עם זאת, לא מן הנמנע לילך גם במסלול החוזי, ולתאר את מערכת היחסים בין התובעת והנתבעת כחוזה לאספקת מזגנים, כאשר "הפרת החוזה" הנטענת הינה אספקה של מזגנים בלתי מתאימים לצרכים שלשמם נכרת החוזה. המסלול השלישי של "עשיית עושר ולא במשפט", שגם אליו הפנתה התובעת באופן כללי בלבד, הינו לענייננו אף עקיף יותר, ולפיו טוענת התובעת כלפי הנתבעת כי זו חסכה לעצמה עלויות על ידי כך שסיפקה לתובעת מערכות מיזוג בלתי מתאימות, כשהנתבעת היא זו שנשאה באחריות לטיפול בהם ובעליות הכרוכות בכך, ועל אלה יש לפצותה. משלא הונח כל בסיס להתקיימות התנאי הבסיסי לפיו "עשיית העושר" מצדה של הנתבעת צריכה להיות "שלא כדין", אין מקום להתייחס לעילה זו כלל. 22. לא תמיד מובילים מסלולי התביעה השונים לאותן התוצאות, אולם, לענייננו ולאור העובדה שעמדתי היא כי יש לחלק את האחריות לנזקים בין הצדדים בדרך של הטלת "אשם תורם" על התובעת, דומה שאין משמעות רבה לשאלה האם מדובר בתביעה חוזית או נזיקית. ההגנה הנזיקית של "האשם התורם", המקובלת בדיני הנזיקין הוחלה זה מכבר גם בדיני החוזים (א' פורת, "הגנת אשם תורם למפר חוזה - אימתי?" עיוני משפט יח (תשנ"ג) 103, 158-155; א' פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים, ירושלים 1997; ע"א 3353/96 ארז קרור והנדסה יצור ושירות בע"מ נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (1998)). לאור זאת, גם צעידה במסלול החוזי תוביל לחלוקת האחריות בין הנתבעת לתובעת, ובאופן דומה. שאלת גובה הנזק 23. מסכימה אני עם טענת הנתבעת כי התובעת כשלה בהוכחת נזקיה הנטענים, שכן לא טרחה להביא בפני ביהמ"ש, מלבד תחשיב שערך מנהל התובעת, את הנתונים שעמדו בבסיס התחשיב, על אף שאלו נתונים המצויים ברשותה. התובעת היא זו שצריכה להוכיח את נזקיה כפי ששנה ביהמ"ש העליון מאז ההלכה שנקבעה בע"א 355/90 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981). אולם גם מקום בו התובעת לא הוכיח כדבעי את נזקיה אין בכך כדי לפטור את המעוול מפיצוייה. כדברי השופט ג'ובראן בע"א 9656/05, 11189 נפתלי שוורץ ואח' נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008): "אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז(2) 23 (1993)." יחד עם זאת, מסקנתי ביחס לראשי הנזק שונה ממסקנת הנתבעת ולהלן אפרט עמדתי ביחס לכל אחד מראשי הנזק הנתבעים על ידי אדר. 24. עלות עבודת טכנאי: ניתוח ראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה מלמד כי הסכום העיקרי הנתבע (650,000 ₪) הינו מכפלה של שכר טכנאי בעלות 625 ₪ לשנתיים עבודה מלאות (כולל ימי שבתות וחג), 625 ש"ח X 30 יום בחודש X 24 חודש סה"כ 450,000 ₪, המשוערכים על ידי התובעת ל-650,000 ₪. דא עקא, שהתובעת לא הוכיחה שזהו התחשיב המתאים. לא הוכח למשל, כי סיבת העסקת טכנאי, באופן יומיומי, למשך שנתיים שלמות, הייתה אך ורק התקלות במזגנים שהותקנו בפרויקט. לשון אחר: התובעת לא הוכיחה שאלמלא אותן התקלות היה נחסך מלוא התשלום לאותו הטכנאי. התובעת הציגה תחשיב כללי בלבד, כאשר עיקר העיקרים חסר מן הספר: התובעת לא בודדה את מרכיבי תחשיבה, ולא הבהירה מה מאותן עלויות טכנאים הינו פועל יוצא של תקלות המזגנים בפרויקט ומה הוא שכר שוטף לעובד קבוע. זאת ועוד, מכתבו של מר דרור ברק מיום 19.1.2005 (נספח מ' לת/1), מכתב שכותרתו "דרישה לפיצוי בגין אספקת פיקודים לא תקינים למזגנים", דורש (בסעיף א לפירוט הנזקים הישירים, תחת הכותרת "ריכוז תקלות פיקודים") סך כולל של 141,440 ₪ לפני מע"מ כפיצוי בגין תקלות הפיקודים. מדובר במסמך שנערך בשנה שבה הוגשה התביעה (וחמש שנים לאחר פיתרון הבעיה), ועל כן תמוה ומתמיה כיצד זה "תפחו" אותם 141,440 ₪ מתחילת 2005 והיו ל-650,000 ₪ בכתב התביעה שהוגש בסוף אותה השנה. סתירה זו כשלעצמה יש בה כדי להביא למסקנה כי הסכומים שנתבעו בפועל על ידי אדר היו מופרזים ביותר. בעניין זה אוסיף כי אינני מקבלת את טענת התובעת לפיה אי חקירת מנכ"ל התובעת באשר לפירוט הנזק יש בה כדי להביא לקבלת דרישותיה במלואן. הנתבעת הדגישה היטב את החסרים הבולטים לעין שבתחשיב שערכה התובעת, ואי חקירת העד אינה מהווה הסכמה לדברים כפי שנרשמה הסכמת הצדדים מפורשות בפתח ישיבת ההוכחות. 25. מהראיות שהוצגו בפני באשר למספר התקלות ונסיונות התיקונים אין ספק כי לתובעת נגרמו נזקים ועלויות בדמות שעות עבודה רבות יותר של טכנאים, עלויות דלק וכדומה, ואולי אף נדרשה התובעת להעסקת כמות טכנאים בהיקף כולל גדול יותר, אולם ללא הוכחות קונקרטיות, וכאשר התובעת נצמדת לתחשיב המוכח מיניה וביה כמופרז בעליל, יש לאמוד את הנזק על הצד הנמוך. אזכיר, כי גם את האיחור שבמועד הגשת התביעה, לפחות החל משנת 2000 והלאה, כפי שהובהר לעיל, איחור שתרם אף הוא, מן הסתם, לכלליות הנתונים ולאי-בהירותם יש לזקוף לחובת התובעת. למעשה, גם ביחס לאותו סכום של 141,440 ₪ הנזכר לעיל לא הוכחו פרטי החישוב והוא, כמו התביעה, מבוסס על תחשיב פנימי כלשהו של התובעת. לאור כל האמור, ועל אף מחדלי התובעת, אני סבורה כי יש ברשות ביהמ"ש נתונים המאפשרים לביהמ"ש להעריך את נזקי התובעת על דרך האומדנא בודאות סבירה, אולם בנסיבות אלו יש להעמיד את נזקי התובעת בראש תביעה זה על הצד הנמוך. אשר על כן אני מעמידה ראש נזק זה, על דרך האומדנא ולאור השיקולים המפורטים לעיל, סך כולל של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד. 26. עלות התקנת 77 מערכות פיקוד. תחשיב התובעת מבוסס, כאמור, על שווי של 500 ₪ למערכת אחת, סכום נומינאלי של 38,500 ₪, ששוערך על ידי התובעת ל-55,000 ₪. תחשיב זה מופיע גם בסעיף ב' למכתבו הנ"ל של מר ברק. חרף התנגדותה הגורפת של הנתבעת אף לרכיב זה, אני סבורה, לאחר שמיעת עדותו של מר ברק, שיש לקבל את בסיסו הנומינאלי של התחשיב, הנתמך אף מנספח ל"ט לת/1, שהינו דרישה לתשלום, מיום 24.2.2000 קרוב ל"זמן האמת" של התקנת 34 יחידות פיקוד, על בסיס חישוב דומה, של 500 ₪ למכלול. סכום הנזק הנגרם בגין ראש נזק זה מועמד על סך של 38,500 ₪, בתוספת מע"מ. 27. נזק עקיף. בכל הנוגע לתביעת פיצויים נוספים, המוערכים על ידי התובעת בסך של 100,000 ₪, בגין פגיעה במוניטין, עיכוב התפתחות עסקית של התובעת, וירידה במחזור המכירות של שנת 2001, אני סבורה שיש לדחות ראש נזק זה. ראש נזק זה הינו נזק עקיף אשר, מטבע הדברים, קשה יותר להוכיחו ולאומדו. חרף זאת, הסתפקה התובעת באמירות כלליות, ובלתי מוכחות, על "עיכוב התפתחות", "ירידה בהיקף מכירות" ו"פגיעה במוניטין", כאשר אלה לא הוכחו כלל לגופן, וכן לא הוכח הקשר הישיר בינם ובין הקשיים שבהם נתקלה התובעת בעת ביצוע פרויקט פלא-פון. משכך, נדחית דרישה הפיצויים בגין ראש נזק זה. 28. בסך הכל עומדים נזקי התובעת על סך כולל של 138,500 ₪, בתוספת מע"מ. כפי שהובהר לעיל, על הנתבעת לשאת ב-40% בלבד מן הנזקים שנגרמו לתובעת, דהיינו סך כולל של 55,400 ₪, בתוספת מע"מ. באשר להפרשי ריבית והצמדה, התובעת זכאית להפרשי הצמדה בגין כל התקופה שתחילתה ביום 24.2.2000 (מועד הוצאת הדרישה הראשונה לפיצוי נספח ל"ט לת/1), אולם לאור הערותיי, ולפיהן הוגשה התביעה בשיהוי רב, אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית על התקופה שעובר ליום הגשת התביעה בפועל. לפיכך אני קובעת כי הסך של 55,400 ₪ יישא הפרשי הצמדה בלבד מיום 24.2.2000 ועד למועד הגשת התביעה (14.11.2005), והחל מיום הגשת התביעה ועד היום יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סיכום לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 55,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 24.2.2000 ועד למועד הגשת התביעה (14.11.2005), והחל מיום הגשת התביעה ועד היום יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לסכום יצורף מע"מ כחוק. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט הכוללות החזר חלקי בלבד של אגרת בית המשפט ששולמה על ידה, וכן את שכר טרחת העדים מטעמה של התובעת, וזאת לאור הפער הניכר בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של יום. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 15,000 ₪ כולל מע"מ כשכר טרחת עו"ד בהליך. כאשר בקביעת סכום שכר הטרחה נלקחה בחשבון גם החלטתי מיום 1.2.2009. סכומים אלו תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התיישנות