##מהי עבירת אי מניעת פשע ?## מדובר בעבירה על דרך המחדל, אשר דורשת מאדם שאין לו כל זיקה לסיטואציה של ביצוע הפשע, מלבד ידיעתו עליו, לפעול ולנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את עשייתו או השלמתו. ייחודיות העבירה עוררה מחלוקות רבות: ספקות בדבר ההצדקה לקיומה של העבירה בספר החוקים, וכפועל יוצא מתן פרשנות מצמצמת. אחרים סברו שמדובר בעבירה ראויה, מאחר שהפרתה יוצרת נזק ממשי לזולת (ר' דעת המיעוט בעניין הר-שפי הנ"ל וכן ע"פ 5204/07 עלי אבוסמור נ' מדינת ישראל (3.9.07) (להלן: "אבוסמור"). "ההצדקות המרכזיות להטלת חובה על האזרח למנוע פשע הינן מניעת סכנה לערכים מוגנים בסיסיים בחברה, כגון ערך חיי אדם, ולצד זה שמירה על תחושת הביטחון של הפרטים בחברה, כאשר מנגד הפגיעה בחירות הפרט כתוצאה מהטלת חובה זו היא על פנייה מזערית" (ר' אבוסמור לעיל). לצורך שלמות התמונה ייאמר שבעניין אבוסמור זוכה המערער, ואולם בית המשפט העליון דן בערך המוגן. ##פסיקה בנושא אי מניעת פשע:## ת"פ (י-ם) 489/97 מדינת ישראל נ' קרקי (21.1.98) (להלן: "קרקי"): אחד הנאשמים נדון לעונש מאסר בפועל למשך כארבעה חודשים בפועל, בגין עבירה של אי מניעת פשע. הנאשם, אביהם של שני הנאשמים האחרים, ידע כי הנאשמים זוממים לגרום למות בתו על רקע פגיעה בכבוד המשפחה, ולא מנע את העבירה באמצעים סבירים; ע"פ 3417/99 מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל, פד"י נה (5) 735 (2001) (להלן: "הר-שפי"): ברוב דעות נדונה המערערת לעונש מאסר בפועל למשך 9 חודשים, בגין עבירה של אי מניעת פשע. המערערת ידעה כי יגאל עמיר זומם לרצוח את ראש הממשלה, והיא לא נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע את עשיית הפשע. ב"כ המאשימה טענה כי בענייננו המעשה חמור יותר, שכן הנאשמת הואשמה גם בעבירת סיוע לאחר מעשה, מה שמעיד על מעורבות משמעותית יותר במעשהו של הנאשם; ת"פ (נצ') 207/03 מדינת ישראל נ' ויסאם בן זכי חליל (20.4.04) (להלן: "חליל"): אחד הנאשמים נדון לעונש מאסר בפועל למשך 4 שנים, מתוכן שנת מאסר אחת היא בגין עבירות של פריצה לרכב בנסיבות מחמירות, גניבה מרכב, הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע ואי מניעת פשע, ושלוש שנות מאסר בגין קשירת קשר לביצוע פשע. בין היתר, סירב הנאשם להצעת הנאשמים האחרים להצית רכב ממנו הם גנבו רכוש, ולאחר מכן האחרים ביצעו את מעשה ההצתה, ובעניין זה הוא הורשע גם בכך שלא מנע את המעשה. נאשם אחר נדון לעונש מאסר בפועל למשך 6.5 שנים, מתוכן 18 חודשי מאסר בפועל, בגין קשירת קשר לביצוע פשע ואי מניעת פשע, ו-5 שנות מאסר בגין עבירת הצתה. נאשם זה סירב לקחת חלק בפעולה של חטיפת חייל על מנת ליטול ממנו בכוח את נשקו, והנאשמים האחרים הציעו לחייל לעלות לרכבם, ואולם הוא סירב. בעניין זה נדון הנאשם בגין אי מניעת מעשיהם של האחרים. ##דוגמא - עבירת אי מניעת פשע## כללי הנאשמים הורשעו על פי הודייתם בעבירות, כדלקמן: הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"): הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והצתה, לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין; הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"): אי מניעת פשע, לפי סעיף 262 לחוק העונשין וסיוע לאחר מעשה, לפי סעיף 260(א) ביחד עם סעיף 261(1) לחוק העונשין. הודייתם של הנאשמים והרשעתם בדין היא במסגרת הסדר טיעון, שהושג בהליך גישור, שלפיו תוקן כתב האישום, והנאשמים הודו והורשעו כאמור. יוער כי כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים עבירות המצויות בסמכות מותב של שלושה שופטים, ואולם עם תיקון כתב האישום, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שלפיה יועבר התיק לשמיעה בפני דן יחיד. אשר לעונש - בעניינו של הנאשם, הודיעה המאשימה כי תעתור, בהסכמה, לעונש מאסר בפועל למשך 12 שנים ומאסר על תנאי. בעניינה של הנאשמת - אין הסדר הטיעון כולל הסכמה לעניין העונש. כתב האישום המתוקן החל משנות ה-70, עסק מחמוד צרצור (להלן: "המנוח") בסחר בקרקעות. בעת הרלוונטית לכתב האישום, הוא התגורר בכפר קאסם, והיה נשוי לנאשמת, תושבת שכם, ששהתה באותה בעת בישראל (ללא היתר). הנאשם, תושב קלקיליה, התגורר בעת הרלוונטית בכפר קאסם (ללא היתר), שם התוודע לנאשמת ולמנוח. עובר ליום 23.10.06 גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לפגוע במנוח ולגנוב את כספו, וכן מסמכים הקשורים למכירת קרקעות (להלן: "המסמכים"). ביום 23.10.06 או בסמוך לכך, עקב סכסוך בין המנוח לנאשמת, עזבה הנאשמת את כפר קאסם, ושהתה במלון במזרח העיר ירושלים. הנאשם נסע לירושלים, שם פגש בנאשמת, ושוחח עימה. בין היתר, ציין הנאשם בפניה, כי הוא מתכוון לפגוע במנוח ולגנוב ממנו את כספו ואת המסמכים. ביום 24.10.06 נסע הנאשם בחזרה לכפר קאסם, כאשר עובר לנסיעה ציידה אותו הנאשמת בתעודת זהות ישראלית מזויפת, על מנת להבטיח את הגעתו לכפר קאסם מבלי שייעצר. בהמשך, נכנס הנאשם לאוהל בו גר המנוח, ובנסיבות שאינן ידועות למאשימה במלואן, חבט בראשו של המנוח באמצעות גרזן. כתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח במקום. בהמשך, נטל הנאשם מביתו של המנוח כסף ומסמכים. לאחר מותו של המנוח, הצית הנאשם את האוהל, ובמקום פרצה דליקה שגרמה לשריפת גופתו של המנוח כליל. במהלך הלילה, שוחחו הנאשמים מספר פעמים בטלפון. הנאשם סיפר לנאשמת שהמנוח אינו בין החיים, וכי הוא לקח את הכסף ואת המסמכים. הנאשמת, אשר רצתה לסייע לנאשם להימלט מאימת הדין, יעצה לו להחביא את המסמכים ולהחליף את כרטיס הסים במכשיר הטלפון הנייד שלו. בהמשך, העבירו הנאשמים את המסמכים לגורמים ברשות הפלסטינאית. ראיות לעונש ראיות המאשימה - גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשמים: הנאשם - שמונה עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, גניבה ושימוש בסמים לצריכה עצמית (הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2011). הנאשמת - עבירות של כניסה לישראל שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (משנת 2009). ראיות ב"כ הנאשמת - מסמך הנוגע למצבה הרפואי של הנאשמת. טיעוני ב"כ הצדדים ב"כ המאשימה: ב"כ המאשימה ציינה כי הנימוק העיקרי לתיקון כתב האישום במסגרת ההסדר הוא קושי ראייתי. ביחס לנאשם, שבעניינו הומרה עבירת הרצח לעבירת הריגה - הודייתו של הנאשם בפני אחרים בביצוע המעשים הייתה לקונית ודלה, ולא ניתן היה ללמוד ממנה על הנסיבות שהובילו למעשה ההמתה. גם ראיות ה"דבר מה" להודייה היו מצומצמות. ביחס לנאשמת - מלכתחילה הואשמה הנאשמת בסיוע לרצח, כשמעשיה היו ב"רף הנמוך": היא לא נכחה בעת מעשה ההמתה, וסיועה היה במעטפת החיצונית למעשה. מכלול השיקולים הראייתיים, הביאו לתיקון כתב האישום גם בעניינה של הנאשמת. בעניינו של הנאשם, עתרה ב"כ המאשימה לאמץ את הסכמת הצדדים להטלת מאסר בפועל למשך 12 שנים ומאסר על תנאי. עונש זה משקף את רמת הענישה במקרים דומים, שבהם ההסדר גובש בשל קושי ראייתי, וכלל המרת עבירת הרצח לעבירה של הריגה. המאשימה שקלה את הודייתו של הנאשם בבית המשפט, אשר חסכה זמן שיפוטי, וכן את הקושי בהבאת עדים מהרשות הפלסטינאית, כמו גם את הקושי סביב העדת אחיו של הנאשם. כמו כן, נלקחה בחשבון השפעת חלוף הזמן על ההיבט הראייתי. ולבסוף, נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם, ובין היתר היותו סובל מעיוורון כמעט מלא, עברו הפלילי, והעובדה שהוא עומד לרצות את מאסרו בארץ זרה. בעניינה של הנאשמת, לגביה כאמור לא הייתה הסכמה עונשית, עתרה ב"כ המאשימה להטיל עליה מאסר בפועל למשך 3 שנים ומאסר על תנאי. בטיעוניה הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת מעשיה של הנאשמת. מדובר במסכת אירועים, שתחילתה במעורבותה של הנאשמת לפני ביצוע המעשה (אי מניעת פשע), והמשכה היה לאחר שנקטלו חייו של המנוח על ידי הנאשם (סיוע לאחר מעשה). ביחס לעבירת אי מניעת פשע - הנאשמת ידעה בוודאות מפי הנאשם שהוא עתיד לבצע פשע, אם כי כתב האישום תוקן באופן שהידיעה הייתה על פגיעה (להבדיל מקיפוח חייו של המנוח). הנאשמת אף נקטה במעשה, בכך שציידה את הנאשם במסמכים מזויפים כדי להקל עליו להגיע לבית המנוח (סעיף 7 לכתב האישום המתוקן). הנאשמת לא עשתה דבר למנוע את ביצוע הפשע, הגם שהקורבן הוא בעלה, וניתן היה להזהירו, וכן לפנות למשטרה. ביחס לעבירת הסיוע לאחר מעשה - לאחר שהנאשמת ידעה שנקטלו חייו של המנוח, היא יעצה לנאשם להחביא את המסמכים (הגנובים), ויחד הם העבירו את המסמכים לגורמים ברשות הפלסטינאית. ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש נפרד לכל עבירה, אך לצד זאת לגזור עונש מאסר כולל לשתי העבירות: עבירת אי מניעת פשע - עונש הנע בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל. העונש בעניינה של הנאשמת מצוי באמצע המתחם. עבירת הסיוע לאחר מעשה - עונש הנע בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 3 שנות מאסר. העונש בעניינה של הנאשמת מצוי באמצע המתחם. המאשימה עותרת אפוא לגזור על הנאשמת, בגין שתי העבירות, עונש מאסר בפועל למשך שלוש שנים ומאסר על תנאי. פסיקה רלוונטית בעבירת סיוע לאחר מעשה: ת"פ (ת"א) 40055/04 מדינת ישראל נ' ברחנין (18.5.04): אחד הנאשמים נדון לעונש מאסר בפועל למשך 14 חודשים, בגין עבירה של סיוע לאחר מעשה. הנאשם, לבקשתו של נאשם אחר, נסע לשדה התעופה לקבל את פניו של האחר שייבא סם קוקאין מברזיל; ע"פ 204/10 עבדלקאדר נ' מדינת ישראל (25.7.11) (להלן: "עבדלקאדר"): המערער נדון לעונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בגין עבירה של סיוע לאחר מעשה. המערער הגיע על מנת לסייע לאחרים להימלט, ביודעו שהאחרים ירו לעבר נוסעים במהלך נסיעתם, וזאת כדי למנוע את תפיסתם; ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל (11.4.07): המערער נדון לעונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בגין עבירת סיוע לאחר מעשה. המערער המתין לנאשמים האחרים ברכב מילוט, לאחר שהם ביצעו עבירות רצח והצתה; ע"פ 7752/03 חלאילה נ' מדינת ישראל (28.9.04): בית המשפט העליון הקל בעונשו של המערער והעמידו על 3 שנות מאסר בפועל, בגין עבירה של סיוע לאחר מעשה, לאחר שהמערער זוכה מעבירה נוספת בה הורשע. לאחר שהנאשמים האחרים רצחו את המנוח, הורה להם המערער לקבור אותו בשעת לילה מאוחרת, וכך הם עשו. המערער שרף את בגדיהם של האחרים, וכן את בגדי המנוח וחלק מכלי הרצח. ב"כ הנאשם: ב"כ הנאשם עתר לאמץ את הסכמת הצדדים להטלת מאסר בפועל למשך 12 שנים ומאסר על תנאי. הוא הפנה לכך שהנאשם הודה, נטל אחריות למעשיו וחסך מזמנו היקר של בית המשפט. כמו כן הצטרף ב"כ הנאשם לטיעוני ב"כ המאשימה בדבר הקשיים הראייתיים הממשיים. ולבסוף, הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הסובל מעיוורון כמעט מלא, למצבו המשפחתי המורכב של הנאשם, שילדיו הקטינים נותרו ללא עזרה וסיוע, ולעובדה שהנאשם עומד לרצות את מאסרו בארץ זרה, וסיכוייו לשחרורו על תנאי ממאסרו אינם גבוהים. ב"כ הנאשמת: ב"כ הנאשמת עתר להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל כמניין ימי מעצרה (החל מיום 18.4.13). ב"כ הנאשמת הפנה לנסיבות ביצוע העבירות: ביחס לעבירת אי מניעת הפשע - על פי האמור בסעיף 6 לעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת לא ידעה כיצד התכוון הנאשם לפגוע במנוח. הנאשמת ידעה גם על כוונתו של הנאשם לגנוב מהמנוח מסמכים, ואולם עבירת הגניבה היא מסוג עוון, ולכן לגביה לא חלה עבירת אי מניעת פשע. ב"כ הנאשמת הפנה בנוגע לעבירה זו לדעת המיעוט (כב' השופט (כתוארו אז) טירקל) בע"פ הר-שפי לעיל, שהביע את השקפתו כי ראוי היה שהחובה המשפטית שמטיל סעיף החיקוק של אי מניעת פשע, תימחה מספר החוקים, באשר מדובר בצורך לחשוף את ידיעתו של האדם לגבי כוונותיו של אדם אחר. ביחס לעבירת הסיוע לאחר מעשה - ציוד הנאשם בתעודת זהות מזויפת נעשה לפני מעשה ההמתה, ומעשה זה אינו חלק מעבירת הסיוע לאחר מעשה. מעשי הסיוע של הנאשמת מצויים ב"רף הנמוך" של העבירה, שכן כל שעשתה הנאשמת היה לייעץ לנאשם להחביא את המסמכים ואת כרטיס הסים של מכשיר הטלפון בנייד שלו. אעיר כי על פי כתב האישום המתוקן, שני הנאשמים דאגו שהמסמכים הגנובים יועברו לרשות הפלסטינאית. ב"כ הנאשמת הציע לקבוע מתחם עונש אחד לשתי העבירות, הנע בין מאסר על תנאי לבין שלושה חודשי מאסר בפועל. לטענתו, המתחם המוצע על ידי המאשימה אינו מגלם בתוכו את נסיבות ביצוע העבירה הקונקרטיות, בעיקר כשהנאשמת לא ידעה מראש שהכוונה היא לקטילת חיי המנוח. ב"כ הנאשמת הפנה, ביחס לעבירת אי מניעת פשע, לת"פ (י-ם) 3162/07 מדינת ישראל נ' מלאך (11.10.09): הנאשם נדון לעונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות של אי מניעת פשע ושיבוש מהלכי משפט. הנאשם היה מודע לכך שאחר נשא בכליו חזיז וכי הייתה בכוונתו לעשות בו שימוש במהלך משחק בהיכל הספורט, והוא יכול היה לסכל את התוכנית. בנוסף, תיאם הנאשם עם אחר גרסאות בנוגע לשאלה מי ייטול על עצמו אחריות לנהיגה להיכל הספורט. ב"כ הנאשמת ביקש לאבחן את הפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה מהמקרה שלפנינו: לגבי עבירת אי מניעת פשע: בעניין קרקי, מדובר בנסיבות חמורות מהמקרה שלפנינו, בשל כך שהנאשם שם ידע על תכנון רצח בתו, ונדון כאמור לעונש מאסר בפועל מתון (כארבעה חודשים); בעניין הר-שפי, בשונה מהמקרה שלפנינו, שידיעת הנאשמת הייתה על אודות כוונה לפגוע במנוח, למערערת הר-שפי יוחסה ידיעה ממשית ופוזיטיבית על הכוונה והתוכניות הממשיות של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה; בעניין חליל, אחד הנאשמים שנדון כאמור למאסר בפועל למשך 18 חודשים בגין אחד האישומים, הורשע במסגרת אישום זה גם בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע. לגבי עבירת הסיוע לאחר מעשה: מעשי הסיוע נושא הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה מצויים ברף חומרה גבוה מזה שבענייננו. דובר בסיוע ממשי למלט אחרים לאחר שעברו עבירות חמורות: ייבוא סם (במקרה אחד), ביצוע ירי לעבר רכבים (מקרה אחר) ורצח (מקרה נוסף). באחד המקרים הסיוע כלל השמדת בגדים והעלמת אקדח. ב"כ הנאשמת הפנה לנסיבות חייה הקשות של הנאשמת, ובין היתר, לכך שהיא סובלת מחרדות ובעיות נפשיות (כעולה ממסמך ע/1). בעלה הראשון שם קץ לחייו, ובני משפחתו מנעו ממנה לראות את ילדיה. בתה נלקחה למוסד ליתומים, ולדבריה היא לא ראתה אותה כ-12 שנים. בנה של הנאשמת נחטף, ולדבריה, הוא נאנס ונרצח. לאחר מכן, נישאה הנאשמת לאחר, והתגרשה ממנו לאחר תקופה קצרה. בהמשך, נישאה למנוח, ולבסוף, לאחר מותו, נישאה לנאשם והתגרשה ממנו לאחר זמן קצר. הנאשמת שיתפה פעולה בחקירותיה והפלילה את הנאשם, והעובדות העולות מכתב האישום המתוקן נלמדו מהדברים שמסרה במשטרה. כמו כן הפנה ב"כ הנאשמת למצבה הקשה של הנאשמת בהיותה נתונה במעצר. ולבסוף, ביקש ליתן משקל לחלוף הזמן מאז ביצוע המעשים. הנאשם: הביע צער וחרטה על מעשיו. הנאשמת: הביעה צער על המעשים, וביקשה מבית המשפט שיתחשב בכך שהיא חולה ובנסיבותיה האישיות הקשות. היא הדגישה את מצוקתה מהנתק הממושך בינה לבין בתה. דיון והכרעה הנאשם 1: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כפי שנפרשו על ידי ב"כ הצדדים, כמפורט לעיל, ולנוכח העובדה שהסדר הטיעון נשקל בכובד ראש, החלטתי לכבד את ההסדר. הנאשמת 2: מתחם העונש עבירת הסיוע לאחר מעשה: סיוע לאחר מעשה היא עבירה המצויה בחוק העונשין בפרק העוסק בפגיעות סדרי השלטון והמשפט. הרציונל הטמון באיסור הסיוע לאחר מעשה הוא הצורך למנוע פגיעה ביכולתן של הרשויות לאכוף את החוק. מהות האיסור נגזרת מהרצון למנוע את הסיכון החברתי שבהימלטות עבריינים מפני הדין בסיועם של אחרים (ר' עבדלקאדר לעיל). נסיבות ביצוע העבירה: א. ביחס לידיעתה של הנאשמת על אודות הכוונה לפגוע במנוח: "ידיעה כהוראתה בסעיף 262 לחוק משמעה הוא כי בראשו של אדם הצטברו נתונים שעניינם גילויים חיצוניים לנעשה בליבו ובמוחו של פלוני, עד כי משקלם המצטבר מגיע ל"מאסה קריטית", דהיינו לכדי "ידיעה" כי פלוני זומם לבצע פשע" (ר' עניין הר-שפי לעיל) . בענייננו, ידיעתה של הנאשמת לא הייתה פרי הסקת מסקנות, באשר הנאשם גילה לה באופן מפורש כי הוא מתכוון לפגוע במנוח. לצד זה יצוין שאין טענה בכתב האישום המתוקן שהנאשמת ידעה שמשמעות הפגיעה היא קיפוח חיי אדם, אלא דובר באופן כללי על פגיעה במנוח (שאמורה להיות מלווה בגניבת מסמכים). "מושג הידיעה כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע טומן בחובו את יסוד ההכרה כי פלוני אכן זומם לעשות את אשר הוא זומם. האדם שהמידע נצבר בידו אמור אף להאמין כי פלוני אכן זומם לעשות פשע" (הר-שפי לעיל). בענייננו, העובדה שהנאשמת ציידה את הנאשם בתעודת זהות ישראלית מזויפת עובר לביצוע הפשע, מצביעה על כך שהיא הבינה שהנאשם מתכוון לממש את תוכניתו, שמשמעותה פגיעה בבעלה המנוח, ולכך נטלה הנאשמת אחריות. ב. הנאשמת לא הזהירה את המנוח, וגם לא פנתה למשטרת ישראל, על אף שלא הייתה מניעה שתעשה כן. ג. לעניין הסיוע לאחר מעשה - על רקע הנסיבות המפורטות לעיל, עבירת הסיוע לאחר מעשה באה בהמשך ובנוסף לעבירת אי מניעת פשע, וזאת כאשר הנאשמת כבר ידעה שהמנוח אינו בין החיים. הנאשמת גם יעצה לנאשם כיצד לנהוג, וגם הייתה מעורבת בהעברת המסמכים הגנובים לרשות הפלסטינאית (שאלה נסיבות הלוואי של עבירת הסיוע לאחר מעשה). מדיניות הענישה: הענישה הנוהגת בעבירת אי מניעת פשע היא כפי שצוטטה לעיל על ידי ב"כ הצדדים. הפסיקה הרלוונטית בעבירת סיוע לאחר מעשה: מעבר לפסיקה שצוטטה על ידי ב"כ המאשימה, אתייחס לפסיקה נוספת: ע"פ 10278/05 סעדה נ' מדינת ישראל (15.5.07): המערער נדון לעונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות של סיוע לאחר מעשה ושיבוש מהלכי משפט. המערער סייע לאחר שירה מאקדח ופצע אדם לעזוב את המקום, והובילו לדירתו. כמו כן השליך המערער את בגדיו של היורה, ואף טען בפני השוטרים שאין עימו איש בדירה; ת"פ (חי') 4596-01-10 מדינת ישראל נ' נפאע (16.3.11): הנאשם נדון לעונש מאסר בפועל למשך 15 חודשים, בגין עבירות של אי מניעת פשע, סיוע לאחר מעשה ועבירות נשק. אחרים נפגשו בבית הנאשם, לאחר מכן נסעו האחרים לשדוד את המתלונן וחזרו לביתו של הנאשם, שם הסליקו את האקדחים ואת כיסויי הפנים והתחלקו ברכוש הגנוב; ת"פ (חי') 16318-03-09 מדינת ישראל נ' מחמאמיד (17.9.09): הנאשם נדון לעונש מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בגין עבירות של סיוע לאחר מעשה והחזקת נשק ותחמושת. לאחר שהאחרים ירו עשרות כדורים לכיוון המתלוננים, הסיע הנאשם את האחרים ברכבו, כשהנשק בידיהם, ביודעו שהם עברו עבירה מסוג פשע. מתחם העונש: בקביעת מתחם העונש, מצאתי לנכון לקבוע מתחם עונש נפרד לכל עבירה, אך בנסיבות ייגזר על הנאשמת עונש כולל בגין שתי העבירות בהן היא הורשעה. מתחם העונש בגין עבירת אי מניעת פשע: בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל. מתחם העונש בגין עבירת הסיוע לאחר מעשה: בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה א. הודייתה של הנאשמת, שחסכה מזמנו היקר של בית המשפט. יצוין גם כי בזמנו שיתפה הנאשמת פעולה בחקירה במשטרה. ב. עברה הפלילי של הנאשמת, שאינו מכביד. בעבר היא ריצתה תקופת מאסר קצרה, ומדובר אפוא במאסר ראשון ממושך יותר. ג. נסיבותיה האישיות המורכבות והטראגיות של הנאשמת, כפי שפורטו בטיעוני בא כוחה. ד. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. לאחר בחינת מכלול השיקולים כפי שפורטו, אני מטילה על הנאשמים את העונשים, כדלקמן: הנאשם: מאסר בפועל למשך 12 שנים, החל מיום 17.3.13. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה, אלא אם כן יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות מסוג פשע, או עבירה של הצתה. הנאשמת: מאסר בפועל למשך 15 חודשים, החל מיום המעצר 18.4.13. מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, והנאשמת לא תישא בעונש זה אלא אם כן תעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורה עבירה של אי מניעת פשע, או עבירת סיוע לאחר מעשה. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. משפט פליליפשעאי מניעת פשע