התיישנות נזקי גוף בגין תאונת דרכים מחוץ לשטח הריבוני של ישראל

התובעת, תושבת העיר ג'נין שבשטח הרשות הפלשתינאית, טוענת כי נפגעה ביום 27/11/97 על ידי רכב שבו נהג הנתבע מס' 1, שהוא תושב ישראל, הרכב מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2, חברת ביטוח ישראלית. התאונה ארעה ברחובות העיר ג'נין ליד השוק. לטענת התובעת, הרכב פגע בה וגרם בה נזקים גופניים כתוצאה מהם אושפזה שלושה ימים בבית החולים ושוחררה למעקב. כתב התביעה הוגש ביום 25/11/04, דהיינו 7 שנים פחות יומיים לאחר התאונה. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענת הנתבעת, בהיות מקום התאונה מחוץ לשטח הריבוני הטריטוריאלי של ישראל, לא חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא אם כן, יש הוראה מיוחדת הקובעת שיש להחילו. התביעה הוגשה מכח צו הפיצויים שהוצא על ידי המושל הצבאי, המחיל את הוראות הפלת"ד על תאונות שארעו בשטחים שהם בתחום סמכותו של המושל הצבאי. הצו מפנה לסעיף 68 לפקודה המנדטורית שעניינה התיישנות ולפיכך, התביעה התיישנה. התובעת טוענת כי יש להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה,שהיא, לגרסתה, שלב המו"מ, ולא לאחר שהוגשה התביעה. לגופו של עניין, יש להחיל את הוראות חוק ההתיישנות הקובע תקופה של 7 שנים להתיישנות. על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו מכח תקנת הציבור, וכן מכח תום הלב, שכן לו היה מדובר באזרח ישראלי היה המחוקק מחיל לגביו את החוק הישראלי. צו הפיצויים שניתן על ידי המושל הצבאי אינו "דין זר". לחילופין, התביעה טרם התיישנה מאחר והנזקים טרם גובשו. העלאת הטענה בהזדמנות הראשונה - אכן טענות מקדמיות, ובכללן טענת התיישנות יש להעלות בהזדמנות הראשונה. הנתבעת הגישה את בקשתה למחיקה על הסף עוד לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה. בכך היא עמדה בדרישה להעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה. התגבשות הנזקים - מתוך עיון בכתב התביעה, ובהתחשב בתקופה שחלפה מאז האירוע, לא מצאתי בסיס לטענה שהנזקים לא התגבשו. הטענה הנוספת שהיתה בפי ב"כ התובעת ולפיה יש להחיל את חוק ההתיישנות מכח תקנת הציבור, או מכח דוקטרינת תום הלב, שכן לו היה מדובר באזרח ישראלי, היה החוק הישראלי חל לגביו, בטענה זו אין ממש. התחולה של החוקים הינה תחולה טריטוריאלית, אלא אם כן המחוקק קובע אחרת, וברור שיש הבדל בין תחולת החוקים כאשר מדובר על אזרח ישראלי, לעומת תחולת החוקים כאשר מדובר באזרח זר ובטריטוריה שאיננה חלק מהטריטוריה הריבונית של המדינה. השאלה הראויה לדיון הינה האם חלה במקרה דנן, התיישנות. סעיף 2 לצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים [יהודה ושומרון] [מס' 677 תשל"ו - 1976] נוסח משולב [עד תיקון מס' 10], קובע : "המשתמש ברכב מנועי חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבו היה מעורב". סעיף 4 א לצו קובע "על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף יחולו הוראות סעיפים 67,65,64,63,62,61,60,55,15,14,5 ו - 68 לפקודת הנזיקין האזרחיים - 1944 [להלן: "פקודת הנזיקין"]". במקרה דומה שנדון בבית המשפט העליון, בתיק ע"א 6860/01, החליט בית המשפט העליון לדחות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה על הסף תביעה מחמת התיישנות. במקרה שם, נפגע המערער, תושב עזה, שנסע ונהג ברכב ברחובות עזה, הוא נפגע מיריות. כ-7 שנים לאחר האירוע, הגיש תביעה לתשלום פיצוי על נזקי גוף מכח צו פיצוי לנפגעי תאונות דרכים [איזור חבל עזה] [מס' 544]. בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר והתאונה ארעה בעזה, חל צו הפיצויים, המחיל על זכותו של נפגע מס' סעיפים בפקודת הנזיקין האזרחיים, ביניהם ס' 68 שעניינו התיישנות, הקובע תקופת התיישנות בת שנתיים . בית המשפט קבע כי יש להידרש לתקופת ההתיישנות הקבועה בס' 68(א) באשר סעיף 27 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 קובע שהחוק אינו בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר. ולצורך העניין, צו הפיצויים הינו דין אחר. הדיון בערעור התמקד בשאלת ההתיישנות בתביעת פיצויים על נזקי גוף שהוגשה בישראל על ידי נפגע בתאונת דרכים שארעה באזור, במכונית שבוטחה בידי חברה ישראלית. בית המשפט קבע כי כאשר מתנהל משפט בישראל והדין המהותי החל הוא דין זר, המצמיד תקופת התיישנות ספציפית לזכות המוענקת בדין המהותי, יש לראות בהתיישנות הוראה מהותית, או למצער הוראה המהווה חלק אינטגראלי מהדין הזר אותו יש ליישם כמקשה אחת על התביעה המתבררת. די בכך כדי לקבוע שככל שצו הפיצויים הוא דין זר, התיישנה תביעתו של המערער. בית המשפט קבע כי גם אם אין לראות בצו הפיצויים "דין" כמשמעותו בפקודת הפרשנות, ניתן לראות בו "דין אחר", כמשמעותו בסעיף 27 לחוק ההתיישנות, ולפיכך יש לפנות לצו הפיצויים לצורך תקופת ההתיישנות החלה ויש להעמיד את ההתיישנות על שנתיים בהתאם לפקודה המנדטורית אליה מפנה הצו. לא מצאתי מקום לאבחנה בין המקום שלנו למקרה שנדון בפסה"ד של בית המשפט העליון, ועל כן, על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון יש לקבוע שהתביעה כאן התיישנה, ודינה להדחות. דווקא את פסקי הדין שאליהם הפנה ב"כ התובעת, יש לאבחן שכן, שם מדובר בתביעה על פי פקודת הנזיקין הכללי בתאונות עבודה, ולא בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת 2, את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ. תאונת דרכיםנזקי גוףהתיישנות