1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של אי אחזקת חוזי עבודה במקום העבודה, ואי מתן תלושי שכר לעובדים. בהתאם לסעיפים 5 (ב) (5) ו-2 (ב)(7) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991. (להלן: "החוק"). 2. הנאשם הוא הבעלים של משק מס' 80 במושב גבעתי. בתאריך 18/10/04 נערכה ביקורת במשקו של הנאשם, במהלכה נמצאו תשעה עובדים זרים. הנאשם נדרש להראות כי הוא מחזיק חוזי עבודה ונותן תלושי שכר לעובדים, אך לא עשה כן במועד הביקורת. לאחר מכן, הגיע הנאשם למשרד התמ"ת בעומר והראה את חוזי העבודה ותלושי השכר. 3. הנאשם טען להגנתו כי הינו אדם מבוגר, בעל דרגת נכות של 93% בשל ליקוי ראייה חמור בעיניו המהווה למעשה עיוורון. בשל כך, מי שפועל בשמו של הנאשם בכל הקשור לעניינו הניירת הוא בנו - מר חיים חכמון (להלן: "הבן") ולנאשם אין כל נגיעה לכך. בנו של הנאשם לא היה נוכח בזמן הביקורת, כמו גם הביקורת לא התקיימה בסמוך למשרדי הנאשם הנמצאים בתחום המשק. משחזר הבן למשרד מיהר לארגן את המסמכים, מסר אותם לנאשם וזה נסע איתם לעומר. הנאשם טוען כי דבריו המלאים לא נרשמו בהודעתו הראשונה וכי אמר כי בנו אחראי למסמכים. משנמסרו המסמכים במועד מאוחר יותר, ומשהוכח כי המסמכים הוחזקו במשרד כעולה מעדות הבן, לא נעברו כלל העבירות המיוחסות לנאשם. 4. הכרעה הוראות סעיף החוק הרלבנטיות לענייננו הן אלו: הוראות סעיף 2(ב)(5) קובעת כדלקמן: "מי שעשה אחד מאלה - (5) לא החזיק בהתאם להוראות סעיף 1 ו, עותק של חוזה עבודה או תרגום לעברית ממנו או מסמכים נוספים, במקום כאמור באותו סעיף או שלא מסר הודעה כמור באותו סעיף (ב)... דינו...". סעיף 1 ו לחוק קובע כדלקמן: "(א) מי שמעביד עובד זר יחזיק במקום העבודה שבו מועסק העובד הזר עותק של חוזה העבודה עם העובד הזר ותרגום נכון שלו בשפה העברית…". הוראות סעיף 2 (ב)(7) לחוק קובעות כדלקמן: "מי שעושה אחד מאלה - (7) לא מסר לעובד הזר תלוש שכר או מסר לעובד הזר תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, … דינו..." 5. היסודות העובדתיים הדרושים להוכחה בענייננו הם אלו: אי אחזקה של חוזה עבודה במקום העבודה. אי מסירה של תלושי שכר לעובדים. בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים כי חוזי העבודה ותלושי השכר של העובדים הוצגו במועד מאוחר יותר לביקור וזאת על ידי הנאשם, אשר נסע למשרדי התמ"ת בעומר. 6. בעדותו של הנאשם ביום הביקורת (ת/5) מסר בין השאר כדלקמן: "ש. יש לעובדים אלה חוזה עבודה בינך לבינם? ת. לא, אין לי חוזה, אני יפנה לחברת כ"א ויעשה להם חוזה אם צריך על פי חוק. ש. יש לך תלושי שכר להראות לי ומדוע ע"פ דברי העובד אינך נותן להם תלושי שכר? ת. אין לי להראות לך, בכל מקרה מוציא תלוש שכר, לא ידעתי שצריך לתת לעובדים פיזית. אני אשלח לך תלושי שכר מחודשים 8+9 ואני אתן לעובדים תלוש כל חודש... ש. על פי חוק הינך חייב להציג בפנינו מסמכי העובדים ועליך להחזיק בתחום המשך את כל המסמכים ולא כך הדבר? ת. צודק, אני אעשה את זה." תמציתה של עדות זו הינה כדלקמן: א. לעובדים אין חוזה. ב. הנאשם יפנה לחברת כוח אדם ויפעל להכנת חוזה עם העובדים. ג. הנאשם מוציא תלושי שכר אך לא נותן אותם לעובדים. ד. הנאשם ייתן מכאן ולהבא תלושי שכר לעובדים. ה. הנאשם לא מחזיק בתחומי המשק את מסמכי העובדים. 7. בעדותו של הנאשם בפנינו נאמר בין השאר: "ת. יש לי בית גדול, יש לי משרד במשק והמשרד ליד הבית. כל הניירת שם וכאשר הגיעו מהביקורת אמרתי להם שאני לא רואה כלום ועד שיגיע הבן שלי, נתנו לי זמן ארכה להכין את הניירת... (עמ' 10 שורות 14-17) ש. האם נכון שכאשר המפקח בשטח ביקש מסמכים, לא יכולת להציג אותם? ת. הוא לא ביקש, וחוץ מזה אם היה מבקש הייתי אומר לו שאני לא רואה ולכן אני לא מתעסק בניירת... (עמ' 12 שורה אחרונה, עמ' 13 שורות 1-2) ת. אני חוזר ואומר ואתה שואל אותי שאלות לא נכונות אמרתי שיש לי מסמכים ורק כאשר הבן שלי יגיע למשרד הוא ימסור לכם. אני לא יודע מה הוא כתב... ת. יש לי חוזה איתם. אמרתי שהכל יש והבן מתעסק בהכל. ש. בשורה 10 אמרת, לא אין לי חוזה, אפנה לחברת כ"א ויעשה להם חוזה ת. יכול להיות שאמרתי שאם אין, נפנה ונעשה מה שצריך לעשות... ש. נכון שלא ידעת שצריך לתת פיזית? ת. יכול להיות, אבל אנו נותנים... ת. אני אמרתי שהמסמכים לא כאן אלא במשרד ואני לא מסתובב איתם בכל מקום... את הכל אנו מחזיקים במשרד... ש. תסביר מדוע בחקירתך מיום האירוע לא הזכרת את הבן חיים אפילו ברמז ת. כי מה שביקשו נתתי. אני לא אמרתי שהבן שלי מתעסק עם הניירת, אמרתי שיבוא למשרד ואראה לו את הניירת.... (עמ' 13) ש. למה כמו בחקירה שלך כך גם בבקשה לביטול קנסות הבן חיים לא מוזכר אפילו ברמז. אתה נחקר ע"י מפקח של משרד התמ"ת? ת. אולי הבת מוסרת, אולי מישהו אחר." (עמ' 14 שורות 7-9) תמציתה של עדות זו היא כדלקמן: א. בביקורת הנאשם מסר שהוא עיוור ולכן יש לחכות עד שבנו יגיע שמטפל בכל. ב. הוא לא התבקש להציג מסמכים. ג. המסמכים היו במשרד. 8. כפי שניתן לראות הפער בין הגרסאות נוגע לאחריות הבן לכל המסמכים, וקיומם הפיזי במשרד הנמצא במשק. הנאשם טען כי אין לתת משקל לעדותו בפני החוקר ביום הביקורת, מאחר והיא אינה משקפת את דבריו המלאים, שמצאו ביטוי בעדות בפנינו. גובה העדות, מר אבי ישראלי, העיד בפנינו כי לא ידע שהנאשם סובל מליקוי ראייה, וכי הוא תמיד נותן לנחקר את לקרוא את העדות או מקריא אותה. אם הנאשם היה מציין שהוא סובל מליקוי ראייה ובנו מטפל בניירת ובמשק - הוא היה כותב זאת ( עמ' 7 שורות 5-11) לכן יש להוסיף את סיכום תיאור המקרה (ת/3) בו מר ישראלי כתב כי הנאשם הודה באי קיום חוזה עבודה ובאי אחזקת תלושי שכר. בנסיבות אלו אין בידינו לקבל את טענת הנאשם לפיה לא נרשמו דבריו במלואם במועד החקירה. קריאת תמליל החקירה מלמד כי הגם שמדובר באדם עם מגבלות ראייה, אין לו כל קושי בכושר הביטוי. 9. דברים אלו מתחזקים לנוכח הופעתה של הגרסה בדבר אחריות הבן למסמכים, במכתב ששלחה ב"כ הנאשם ביום 6/9/07 (ת/10). במכתב זה פנתה ב"כ הנאשם לתובע המוסמך בבקשה לביטול הקנסות, המתייחסים גם לאירוע משנת 2007. מכל מקום, אין במכתב כל אזכור של הבן. ההפך הוא הנכון כך למשל נכתב שם (ת/10): "מרשי יטען כי לכל עובדיו הוא מסר ומוסר כדבר שבשגרה פירוט מלא בגין שכרם זאת לאחר שכרטיסי העבודה שלהם, הממולאים על ידם, מוגשים לו, הוא מסכם אותם באמצעות הנהלת החשבונות שלו ועורך פירוט מדויק ודווקני בדבר השכר המגיע להם בגין אותו חודש לרבות הניכויים הנערכים ממנו. מרשי מוסר לכל עובד ועובד את הפירוט שערך על מנת שבאם למי מהם תהיה השגה כלשהי בדבר השכר והניכויים שנערכו ממנו, יעלה אותם בפני מרשי ויברר אותם איתו. מרשי אינו שומר אצלו את העתקי הודעות הפירוט ומעבירם לעובדיו, שלמיטב ידיעתו הם גם לא שומרים אצלם את הפירוט והם זורקים אותו לאחר שהם עורכים בדיקה לגביו." אי אזכור הבן במכתב, משנת 2007, כמו גם העדות המקורית מיום האירוע משנת 2004, הינם בעלי משקל מהותי ומכריע מול עדות הנאשם ובנו בפנינו. 10. נשוב ונדגיש, איננו מקלים ראש במגבלות הראייה של הנאשם, אך אין הן מגבלות של תפקוד, חשיבה או זיכרון. באלו הנאשם הראה בשנת 2004 כי הוא שולט ללא מצרים. עמדתו של הנאשם ניתנה באופן חופשי, מרצון וללא כל כפייה ומבחינתנו יש לה משקל מכריע. גרסה זו הייתה פרטנית, לא סתמית ולא כוללנית וחזקה היא שאדם לא יודה בעבירות שלא ביצע. לעומת זאת גרסתו המאוחרת של הנאשם, הינה גרסה כבושה, אשר באה לעולם ארבע שנים לאחר האירוע כאשר הוגש כתב האישום, ועל כן ערכה ומשקלה מועטים ביותר. הכובש עדותו, חשוד מטבע הדברים באמיתות גרסתו, אלא אם ייתן הסבר מניח את הדעת מדוע כבש את עדותו ומדוע החליט לחשפה. לשני אלו הנאשם לא נתן הסבר כלל. 11. אשר ליסוד הנפשי הנדרש לצורך עבירה זו, ברור לנו כי הנאשם ידע כי אינו נותן תלושי שכר לעובדיו כמו גם לא חתם עימם חוזה עבודה כעולה מהודאתו. 12. מאחר ובסופו של יום, נותנים אנו משקל מכריע וקובע להודעת הנאשם, נזקקים אנו ל"דבר מה נוסף" אותה ראייה אובייקטיבית כלשהי המחזקת פרט מהודעתו של הנאשם, גם אם לא מדובר בראייה המסבכת אותו ישירות בביצוע העבירה. (ע"פ (ארצי) 10-33 אריאל בוכניק נ' מדינת ישראל פס"ד מיום 23/11/10 ד"נ 3081/91 קוזלי נ' מ"י מה (4) 441, 458, ע"פ 6613/99 סמירק נ' מ"י כו (3) 529, 557 י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון עמ' 124 והפסיקה המובאת שם). 13. בענייננו, להודאת הנאשם שנמסרה למפקח התמ"ת מר ישראלי, יש משקל רב. מחד היא מתאפיינת בסימני אמת ובחיזוקים פנימיים ומאידך ניתן לה חוזק חיצוני מחומר הראיות האובייקטיבי שנמצא בתיק. חיזוק כזה נמצא במכתב ב"כ הנאשם (ת/10) אשר בו לא מוזכר כלל הבן, וכן מתיאור האירוע (ת/3) של המפקח מר ישראלי בו צוין מפורשות כי הנאשם הודה באי קיום חוזה עבודה ואי אחזקת מסמכים. בכך יש כדי להורות דבר מה נוסף המאמת את הודאת הנאשם. 14. סוף דבר הננו מרשיעים את הנאשם בעבירות של אי אחזקת חוזי עבודה במקום העבודה ואי מסירת תלושי שכר לעובדים לפי סעיפים 2 (ב)(5) ו-2 (ב)(7) לחוק עובדים זרים התשנ"א - 1991. 15. טיעונים לעונש יישמעו ביום 10/2/11 בשעה 12:30. תלוש שכר