1.העותר עתר לבית המשפט להורות למשיבה לבטל את החלטתה מיום 29.9.08 לפסול את העותר מלהחזיק ברשיון נהיגה במשך שלושה חודשים והתניית חידושו במבחן עיוני, זאת לאחר שצבר כ-44 נקודות לחובתו בגין עבירות תעבורה שונות (להלן: "ההחלטה" או "החלטת הפסילה"), ולהורות על החזרת רישיון הנהיגה לידי העותר. 2.אלה העובדות הצריכות לענין: העותר עובד למחייתו כנהג משאית שכיר, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1976. ביום 10.8.08 שלחה המשיבה, רשות הרישוי, לעותר הודעה כי היא עומדת לשלול את רישיונו על פי תקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - התקנות). העותר זומן להשמיע את טענותיו והתייצב במשרדי רשות הרישוי ביום 28.9.08. בו ביום קיבל לידיו את החלטת הפסילה. 3.לשם הבנת המחלוקת בין הצדדים, מן הראוי לפרט את מניין הנקודות שנצברו לחובת העותר והמועדים בהם עבר העותר את עבירות התעבורה בגינן חוייב בהן: 3.2.03 נהיגה ללא חגורת בטיחות 6 נקודות 23.3.03 נהיגה ללא חגורת בטיחות 6 נקודות 17.7.05 כניסה לצומת שלא מהנתיב הימיני 4 נקודות 18.11.05 נהיגת רכב שנשמט ממנו מטען 8 נקודות 1.1.06 העדר תעודה תקפה של מכייל מוסמך 8 נקודות 13.11.07 נהיגה ללא חגורת בטיחות 6 נקודות 27.4.08 נהיגה ללא חגורת בטיחות 6 נקודות סה"כ עד ליום הפסילה 44 נקודות . 4.כפי שניתן לראות מפירוט הנקודות דלעיל, ביום 23.3.03 נצברו לחובתו של העותר 12 נקודות, על כן זומן ביום 21.1.04 "לקורס בסיסי" כמשמעו בתקנה 549(א) לתקנות. חרף הזמנתו, לא ביצע העותר את אמצעי התיקון אלא כעבור כשלוש שנים, ביום 20.4.07. בין לבין, המשיך העותר לעבור עבירות ולצבור נקודות, כמפורט בפירוט הנקודות דלעיל, וביום 19.7.06 זומן "לקורס יעודי" כמשמעו בתקנה 549(ג) לתקנות. קורס זה ביצע העותר רק ביום 16.9.08. ביום 10.8.08, עוד בטרם ביצע את הקורס היעודי, נשלחה לעותר הודעת הפסילה בגין צבירתם של 44 נקודות לחובתו. 5.העותר טען בעתירה, כי חישוב הנקודות על ידי המשיבה איננו נכון והחלטתה על פסילת רישיונו איננה חוקית. לגישתו, לאחר השלמת אמצעי התיקון של הקורס הבסיסי ביום 20.4.07, או לכל המאוחר לאחר השלמת אמצעי התיקון של הקורס היעודי ביום 16.9.08, לא היה מקום להמשיך ולצבור לחובתו את הניקוד בגין שתי העבירות שביצע בשנת 2003. לא כך גישת המשיבה, לפיה, הנקודות שצבר העותר בגין שתי העבירות משנת 2003 ממשיכות להימנות לחובתו בשל קביעתו של אמצעי תיקון נוסף בטרם השלים העותר את אמצעי התיקון הקודם שנקבע לו. בטרם אתייחס לטענות הצדדים, אתייחס לתשתית הנורמטיבית באשר לשיטת חישוב הנקודות. המסגרת הנורמטיבית - שיטת חישוב הנקודות 6.סעיף 69א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 קובע כי שר התחבורה, באישור שר המשפטים, רשאי לקבוע בתקנות שיטה לרישום נקודות על עבירות תעבורה שבהן הורשע בעל רישיון נהיגה, וכי הוא מוסמך לקבוע אמצעי תיקון שיוטלו על בעל הרישיון שלחובתו נרשמו נקודות. 7.מכוח ההסמכה הותקן חלק ז' לתקנות, שנכנס לתוקפו ביום 1.1.03 והסדיר את "שיטת הנקודות" בעבירות תעבורה. תקנה 544 לתקנות קובעת: "נהג שהורשע בעבירה מן העבירות המפורטות בתוספת השישית יחויב בנקודות כמספר שנקבע בה לצד אותה עבירה שבה הורשע". 8.תקנה 545 מסדירה את ניהול מירשם הנקודות על ידי רשות הרישוי. תקנה 547 קובעת את השיטה לסיכום מספר הנקודות התקפות הרשומות לחובת נהג, בכל פעם שנרשמות לו נקודות חדשות. זו לשון התקנה: "(א) רשות הרישוי תסכם את מספר הנקודות התקפות הרשומות לחובת נהג בכל פעם שנרשמות לו נקודות חדשות. (ב) נקודות שחויב בהן נהג לפי תקנה 544, יעמדו בתוקפן במשך שנתיים מיום ביצוע העבירה (להלן - תקופת הצבירה), ומועד רישומן לא יובא בחשבון לענין חישוב תקופת הצבירה. (ג )הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה 22 נקודות או יותר, תוארך תקופת הצבירה שלו בשנתיים, ותעמוד על 4 שנים. (ד) על אף האמור בתקנות משנה (ב) ו-(ג), הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה הקבועה בהן, לפי הענין, שתים עשרה נקודות או יותר, הן יעמדו בתוקפן כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון שהחליטה עליהם רשות הרישוי לפי תקנות 549 או 551". 9.תקנה 548 מפרטת את אמצעי התיקון, קרי קורס בנהיגה נכונה ומבחן בסופו, מבחן מעשי או עיוני בנהיגה ועוד, כמפורט באותה תקנה. 10.תקנה 549 מפרטת את הקריטריונים להטלת אמצעי התיקון בהתאם למספר הנקודות, וקובעת מידרג בין שלוש רמות לקביעת אמצעי תיקון: (א) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 12 נקודות ועד 22 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן. (ב) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 24 נקודות ועד 34 נקודות יוזמן לקבלת הדרכה בנהיגה נכונה בקורס נוסף מטעם רשות הרישוי ויעמוד בהצלחה במבחן. (ג) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בשלב העיוני של בחינת הנהיגה, לפי תקנה 205..." 11.תקנה 551 קובעת כי נהג שהוטל עליו אמצעי תיקון, צריך לבצעו במועד ובמקום שנקבע לכך על ידי רשות הרישוי וכן נקבע בה מנגנון להשגה על קביעת אמצעי התיקון. דיון 12.לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים בעתירה זו, יש להתייחס ולהבהיר את תקנה 547 ותקנה 549 לתקנות. תקנה 547(ב) לתקנות, מגדירה את "תקופת הצבירה" כתקופה של שנתיים, ותקנה 547(ג) לתקנות מאריכה את התקופה לארבע שנים אם נצברו בתקופת הצבירה 22 נקודות או יותר. 13.תקנה 549 קובעת,כאמור, מדרג בן שלוש רמות של אמצעי תיקון רלוונטיים למקרה זה. ברמה הראשונה, לפי תקנה 549(א), ה"קורס הבסיסי" - אמצעי תיקון המוטל על בעל רישיון שלחובתו נצברו בתקופת הצבירה 12-22 נקודות. ברמה השנייה, לפי תקנה 549(ב), קורס נוסף המכונה בפי הצדדים "קורס יעודי" - אמצעי תיקון המוטל על בעל רישיון שלחובתו נצברו בתקופת הצבירה 24-34 נקודות. ברמה השלישית, לפי תקנה 549(ג), אמצעי תיקון של פסילת רישיון למשך שלושה חודשים והתניית חידושו במבחן עיוני לפי תקנה 205 לתקנות. 14.ליבה של המחלוקת נוגע לשאלת היחס בין תקנה 547 ובין תקנה 549 לתקנות. היחס נקבע בתקנה תקנה 547(ד) לתקנות, לפיה הגבלת תקופת הצבירה לשנתיים או ארבע שנים לא תחול, מקום שצבר הנהג בתקופת הצבירה 12 נקודות או יותר, ונקודות שהצטברו לחובתו תמשכנה לעמוד בתוקפן כל עוד לא ביצע הנהג את אמצעי התיקון שהחליטה עליו רשות הרישוי. 15.גישת העותר היא, כאמור, כי לאחר שהשלים את אמצעי התיקון של הקורס הבסיסי ביום 20.4.07 או לכל המאוחר לאחר השלמת אמצעי התיקון של הקורס היעודי ביום 16.9.08, פקע תוקפם של הנקודות שנצברו לחובתו בגין שתי עבירות שביצע בשנת 2003. לא כך גישתה של המשיבה. לשיטתה, במועד בו השלים העותר את אמצעי התיקון של הקורס הבסיסי נקבע לחובתו אמצעי תיקון נוסף, ולכן הנקודות משנת 2003 ממשיכות להיצבר לחובתו. המחלוקת היא מחלוקת פרשנית ובהיותה כזו, נקודת המוצא להכרעה בה היא לשונה של תקנה 547(ד) לתקנות והתכלית שעומדת בבסיס חקיקתה. 16.את עמדתו באשר לפרשנות הלשונית של התקנה סמך העותר על עת"מ (נצרת) 101/09 אבו חמד פארוק נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה - אגף הרישוי (טרם פורסם). בפסק דין זה קבע כב' השופט אברהם אברהם, כי הוראת תקנה 547(ד) לתקנות בלשון חיובית מורה כי "אם מבצע הנהג את אמצעי התיקון, כי אז לא עומדות עוד בתוקפן הנקודות שבגינן החליטה המשיבה לחייבו בביצוע אמצעי התיקון". באותה פרשה חוייב העותר בקורס בסיסי לאחר שצבר 12 נקודות לחובתו. בתקופת הצבירה הראשונה, ועד להשלמת הקורס הבסיסי, המשיך העותר וצבר נקודות עד לחיובו בקורס יעודי. השופט אברהם קיבל את עמדת העותר, כי לאחר שהשלים את הקורס הבסיסי, יש לנכות מן הנקודות שצבר לאחר מכן את 12 הנקודות הראשונות, מבלי להתייחס לכך כי בינתיים צבר העותר נקודות נוספות המחייבות בקורס יעודי. מסקנת השופט אברהם הייתה כי "די כי אמצעי תיקון נעשה, על מנת שתעבורנה מן העולם הנקודות, שבגינן הוטל אמצעי התיקון מלכתחילה" ואין נפקא מינה מתי בוצע אמצעי התיקון הראשון שהוטל על העותר. 17.איני רואה עין בעין עם מסקנה זו. עמדתי היא, שהתקופה שבה מבצע הנהג את אמצעי התיקון היא בעלת השלכה על הגבלת תקופת הצבירה ואופן צבירת הנקודות בתוכה, כמתחייב מהוראת תקנה 547(ד) לתקנות . 18.בעע"ם 4401/08 אשרי בן מוחה נ' מדינת ישראל משרד התחבורה ואח' (טרם פורסם) נצברו לחובת המערער מלוא הנקודות שאיפשרו את פסילת רישיונו, וזאת בטרם השלים המערער את אמצעי התיקון. כב' השופט ח' מלצר, דחה את טענת המערער כי ביצוע אמצעי התיקון באיחור, מביא למחיקת הנקודות בגינן נקבע האמצעי, תוך אמירה ברורה כי מי שקיבל הודעה על ביצוע אמצעי תיקון ולא נענה לה תוך שנה, "אין הוא יכול להסתמך על ביצוע אמצעי התיקון האמור שנעשה באיחור מאיין". 19.הוראת תקנה 547(ד) לתקנות, מסייגת את תחולת תקנות 547(ב) ו-(ג) המגבילות את תקופת הצבירה בתקופת זמן, שבסופן פוקעות הנקודות שנצברו לחובת הנהג, וקובעת כי הנקודות "יעמדו בתוקפן כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון". השלמת אמצעי תיקון אחד במועד שבו כבר נקבע לנהג אמצעי תיקון נוסף, אינה מאפשרת להגביל את התקופות כאמור בתקנות 547(ב) ו-(ג), והנקודות ממשיכות לעמוד בתוקפן. התקנה אינה יוצרת זיקה בין הנקודות שבגינן נקבע כל אמצעי תיקון, באופן שביצוע אחד מאמצעי התיקון יביא למחיקת הנקודות שבגינן הוטל אותו אמצעי תיקון מלכתחילה. נהג שצבר מספר נקודות מצטבר המאפשר לרשות לקבוע לו אמצעי תיקון נוסף, מבלי שביצע את אמצעי התיקון הראשון שהוטל עליו, עומדות הנקודות המצטברות לחובתו עד להשלמת האמצעי הנוסף, גם אם השלים בינתיים את האמצעי הראשוני שנקבע לו. 20.העותר צבר 12 נקודות ביום 23.3.03 וזומן ביום 21.1.04 ל"קורס בסיסי", קרי אמצעי התיקון הראשון במקרה זה. הוא בחר להתעלם מן הזימון והמשיך לצבור לחובתו לא פחות מ-20 נקודות עד ליום 1.1.06, עד שנאות להתייצב להשלים את הקורס הבסיסי ביום 20.4.07. בינתיים, ביום 19.7.06, נקבע לעותר אמצעי תיקון נוסף של "קורס ייעודי". בעת השלמת אמצעי התיקון הראשון עמד לחובתו אמצעי תיקון נוסף, שבגינו אין הוא זכאי להגבלת התקופות, והנקודות שצבר אינן פוקעות, אלא לאחר ביצוע אמצעי התיקון הנוסף של הקורס הייעודי. קורס זה השלים העותר ביום 16.9.08 לאחר שצבר עוד 12 נקודות. דא עקא שבטרם השלים את הקורס היעודי, כבר נשלחה, ביום 10.8.08, ההודעה על פסילת רישיונו. כלומר, בכל מועד בו השלים העותר את אחד מאמצעי התיקון, כבר עמד לחובתו אמצעי תיקוף נוסף, ומשמעות הדבר לפי לשונה של תקנה 547(ד) לתקנות, היא, המשך צבירת הנקודות. 21.לטענת העותר, צריכה הייתה המשיבה, לפי האמור בתקנה 547(א) לתקנות, לסכם את מספר הנקודות התקפות בכל פעם שנרשמות לו נקודות חדשות. מכאן, שביום 13.11.07, לאחר השלמת אמצעי התיקון של הקורס הבסיסי ובעת שנרשמו לו 6 הנקודות החדשות, היה על המשיבה החובה לסכם את מספר הנקודות שעומדות לחובתו, תוך השמטה של 12 הנקודות משנת 2003 שתוקפן פג עם ביצוע אמצעי התיקון. אין לקבל טענה זו. תקנה 547(א) קובעת אימתי תערוך המשיבה את סיכום הנקודות, להבדיל מאופן הסיכום הקבוע בתקנה 547(ד). ביום 13.11.07 בעת סיכום הנקודות נקבע לעותר אמצעי התיקון של הקורס הייעודי, ולפי הוראת תקנה 547(ד), יש להביא בחשבון בסיכום הנקודות את 12 הנקודות משנת 2003. איני מקבלת את הטענה כי לכל המאוחר, היה על המשיבה לשקול מחדש את סיכום הנקודות העומדות לחובתו של העותר ביום 28.9.08, עת הגיע למשרדי המשיבה לשטוח טענותיו באשר לפסילת רישיונו. באותו מועד, אכן השלים העותר את הקורס הייעודי, אך אז כבר עמד לחובתו האמצעי הנוסף של שלילה לשלושה חודשים ומבחן עיוני שנקבע לו ביום 10.8.08. 22.מסקנה זו מתיישבת היטב עם התכלית של שיטת הטלת הנקודות, כעולה מעמדת מתקין התקנות, שר התחבורה, והדיונים שהתקיימו בעניין זה בוועדת הכלכלה של הכנסת (ראו, הסקירה המפורטת בתגובה המשלימה מטעם המשיבה). שיטה הנקודות קובעת אמצעי מינהלי שמטרתו לחייב נהגים לעבור קורסים על ידי לימוד והכשרה לנהיגה מיומנת ובטוחה (עת"מ (חי') 4486/07 מוטליק זוהיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת שלומית וסרקרוג בעת"מ 659/08 אברהם דרורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 10.12.08 מצוי במאגר "דינים ועוד"): "...אמצעי התיקון רובם ככולם אמצעים שיש לראותם כחינוכיים, שתכליתם שיפור רמת הנהיגה של עברייני תנועה והדרכה נאותה לנהיגה בטוחה יותר ועל-פי חוק, מתוך אינטרס ציבורי לשמירה על בטיחות כלל המשתמשים בדרכים" האינטרס הציבורי המגולם בשיטה זו, הוא הבטחת השתתפותם של נהגים שעברו עבירות תעבורה, בקורסים שנועדו לתת בידיהם כלים לתיקון דרכם. נהג הבוחר שלא לבצע את אמצעי התיקון בזמן סביר ושאינו מתקן את דרכיו, אלא ממשיך למעוד ולבצע עבירות, מסתכן בכך שתקופת הצבירה תוארך כל עוד לא ביצע את כל אמצעי התיקון העומדים לחובתו. התעלמות מאמצעי התיקון והמשך צבירת נקודות מגביר את האינטרס של הכשרת הנהג והגברת מיומנותו לנהוג בביטחה עד לנקיטה באמצעי של שלילת הרישיון וחיובו לעבור בחינה לבדיקת כושרו ומיומנותו. אין כל הצדקה למחוק בדיעבד נקודות שבגינן נקבע לנהג אמצעי תיקון, אם אמצעי זה לא בוצע תוך זמן סביר, אלא כעבור תקופת זמן משמעותית שבה המשיך הנהג וצבר לחובתו נקודות נוספות. 23.התייחסות לאמצעי התיקון כאמצעי מינהלי שמטרתו הכשרה ולימוד, ולא כאמצעי עונשי בגין עבירות תעבורה, משמיט את הקרקע מתחת לטענת התיישנות שהעלה העותר. דיני התיישנות, הקובעים תקופת התיישנות של שלוש שנים לעבירות מסוג "חטא" (סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982) אינן חלים במישור המנהלי הקובע פסילה מנהלית להבדיל מפסילה פלילית-עונשית (ראו בפס"ד אברהם דרורי הנ"ל, בפיסקה 19). 24.לשם השלמת התמונה, יש לציין, כי העותר העלה טענות נוספות במישור המשפט המינהלי והחוקתי. לאחר שהסתמך בעתירתו, שלא לצורך, על שורה ארוכה של ציטוטים מספרו של השופט י' זמיר, הסמכות המינהלית, טען כי נפל פגם ביחס בין חומרת העבירות ובין מספר הנקודות הנקובות בצדן, וכי הוא זכאי להגנה מן הצדק שכן במקרה זה פעלה הרשות "באי צדק שצועק לשמיים" וגרמה לו "עיוות דין". אין ממש בטענה זו. לא זו בלבד שהעותר לא מילא את חובתו ולא ביצע את אמצעי התיקון שהושתו עליו כדין, הוא הוסיף וביצע עבירות ולא ביצע אף אמצעי תיקון נוסף שהוטל עליו. במצב דברים זה, טענה זו גובלת בחוסר תום לב. 25.בהתייחסות ישירה לתקנה 547(ד) לתקנות טען העותר, כי הרשות אינה מעדכנת את הנהג במספר הנקודות הרשום לחובתו "מעת לעת" ואינה מאפשרת לנהגים לשלוט על המועדים בהם חלה עליו החובה לבצע את אמצעי התיקון. המועדים נתונים להחלטת "פיקידים זוטרים, המתבצעת בשרירות לב וללא הנחיות ברורות והוגנות". במצב דברים זה, הארכת תקופת הצבירה לארבע שנים לפי התקנה היא "חריגה מסמכות" ומנוגדת לתקנות, כך העותר. די בעיון בהודעות שקיבל העותר מאת המשיבה כדי להיווכח כי הזימונים שקיבל העותר לביצוע אמצעי התיקון השונים מפרטים במידה ראויה את העבירות והנקודות בגינן זומן לקורסים, כמו גם את אורך תקופת הצבירה ואת מספר הנקודות הכולל. ממילא, העותר, באיחור ניכר, ביצע את אמצעי התיקון, כך שהלכה למעשה ידע בכל זמן נתון כמה נקודות עומדות לחובתו, ואין להבין את טענותיו בנוגע לדוחות התנועה שקבל מידי משטרת ישראל. 26.אשר לטענותיו של העותר הנוגעות לפגיעה בפרנסתו, אין לו לעותר אלא להלין על עצמו. מן הראוי היה כי העותר עצמו יביא בחשבון כי הנהיגה היא מקור פרנסתו בעת שביצע את עבירות התנועה ובחר להתעלם מאמצעי התיקון שנקבעו לו. העובדה שהעותר מתפרנס מנהיגה אינה נסיבה המצדיקה התחשבות בו. אדרבא, מן הראוי הוא, כי נהגים מקצועיים יקפידו הקפדה יתרה על חוקי התעבורה, ואם סטו מן החוק נדרשת לגביהם אכיפה ברורה שתבטיח תיקון דרכם על מנת שלא ימשיכו לסכן את ציבור המשתמשים בדרכים. 27. אשר על כן, אני דוחה את העתירה. כל צו ביניים שניתן - מבוטל בזה. העותר ישלם למשיבה הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. משפט תעבורהנקודות נהיגה (שיטת הניקוד)התיישנות