1. מדובר בתביעה ובתביעה שכנגד שנדונו במאוחד. הרקע להגשת התביעה 2. התובעת, חברה פרטית העוסקת בהדברת מזיקים והרחקת יונים, לרבות חיטוי מערכות מים ויעוץ תברואתי, העסיקה את הנתבע בפעילות הדברה והרחקת יונים וכן בפעולות חיטוי לרבות כמנהל שווק מיום 1.1.93 עד 30.11.00 עת פוטר מעבודתו. 3. לאחר פיטוריו והחל מיום 7.2.00 החל הנתבע לעבוד בהדברת יונים באופן עצמאי תחילה כעוסק מורשה וכעבור שנה לערך הצטרף כשותף לחברת איתן עמיחי הדברה בע"מ והשניים הקימו חברה בשם טל לכידת יונים והדברה בע"מ. 4. לטענת התובעת, הנתבע גזל את לקוחותיה שהינם בבחינת "סוד מסחרי" על פי חוק העוולות המסחריות תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק העוולות המסחריות), העתיק את רשימת הלקוחות לרבות הצעות מחיר של התובעת, השתמש במידע זה על מנת לפנות ללקוחותיה למתן שרותי הדברה תחילה כעצמאי ולאחר מכן על-ידי החברה שהקים וגרם בכך להפסקת התקשרות חלק מלקוחות התובעת עמה ושלא כדין וטוענת, כי הנתבע גזל - לקוחותיה והתעשר על חשבונה שלא כדין. 5. התובעת תובעת מאת הנתבע אובדן הכנסות שנגרמו לה בגין השימוש ב"סוד המסחרי" וגזילת לקוחותיה בסך של -.330,796 ₪ ולחילופין סך של -.100,000 ₪ בגין גזל סודות מסחריים ללא הוכחת נזק על פי סעיף 13(א) לחוק העוולות המסחריות. כן תובעת התובעת מאת הנתבע השבת פיצויי-פיטורים ששולמו לו לטענתה שלא כדין ושהוצאו ממנה במרמה. 6. הנתבע תובע מאת התובעת בתביעתו שכנגד פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה בסך כולל של -.32,142 ₪. העובדות 7. הנתבע עבד בשרות התובעת תחילה כמדביר לרבות בנושא חיטוי מערכות מים וכעבור שנתיים לערך מונה כמנהל שווק של התובעת, בתנאי עבודה משופרים. 8. לנתבע רקע קודם מוכח בציד של בעלי כנף לרבות לכידה והרחקה של יונים. הנתבע היה חובב ציד מילדותו ועסק בנושא זה יחד עם אביו וקיבל רשיונות צייד מרשות שמורות הטבע בשנים 1980 - 1989 (סעיף 12-20 לתצהירו). על כישוריו בתחום הדברה והרחקת יונים אין חולק לאור הראיות שבתיק. 9. במהלך עבודתו בתובעת עבר הנתבע קורס הדברה וכן התובעת השקיעה בנתבע משאבים רבים לקדום ידיעותיו ותפקידו כמנהל שווק, כגון ביקור בתערוכה בחו"ל, השתתפות בקורס הדברה, השתתפות בימי עיון בנושאים בהם עסקה התובעת, כל זאת על חשבונה (מוסכמה מס' 5 ונספח ד' לתצהיר של אלי לוגסי, מבעלי התובעת). 10. במהלך עבודתו של הנתבע כמנהל שיווק בא במגע עם לקוחות התובעת, הגיש להם הצעת מחיר, קיבל הזמנות עבודה כולל כמויות מחירים ועלויות (מוסכמה מס' 3). 11. הנתבע עסק ופעל בתחום הדברת היונים בכל רחבי הארץ. 12. שני אחיו של הנתבע עבדו תקופת מה בתובעת באזור הדרום בתפקידי הדברה ושווק (ס' 16 לתצהיר לוגסי). 13. ב- 9/99 פוטר הנתבע לראשונה מעבודתו. לגירסת התובעת הסיבה לפיטוריו היתה, כי הציג את עצמו כלפי לקוחות התובעת כבעלים של התובעת, גרם לסכסוך בין בעלי התובעת והכפיש את שמם, בעקבות כך נמסר לו מכתב פיטורים ב- 5/9/99 (נספח ו' לתצהיר לוגסי). הנתבע טוען בנקודה זו, כי פוטר מעבודתו לאחר שפנה לתובעת ובקש להיות שותף ב- 5% לרבות רצון להשקיע כספים בתובעת אך נדחה. גירסת התובעת בנקודה זו עדיפה מגירסת הנתבע שכן מסקנת התובעת עולה אף מעדותו של הנתבע כי ראה את עצמו כמי ש"ניהל" את התובעת בנושא היונים והעיד כי בעליה פעלו על פי הוראותיו (עמ' 91 לפרוטוקול). פיטוריו הנ"ל של הנתבע בוטלו והנתבע שב לעבודתו. לטענת התובעת, בני משפחתו של הנתבע פנו לתובעת בבקשה להשיב את הנתבע לעבודה ובשל מערכת היחסים הקרובה בין התובעת לנתבע והבעת חרטה החליטה התובעת להשיבו. הנתבע טוען בנקודה זו, כי התובעת היא שפנתה להשיבו לעבודה, כי לא יכולה היתה לספק שרותי הדברה ללקוחותיה ברמה מספקת בהעדרו של הנתבע. גם גירסה זו של הנתבע לא הוכחה. הוכח גם מפי הנתבע, כי הוריו ביקשו מאת התובעת להחזירו לעבודה אולם הנתבע הוסיף, כי לא ידע זאת בזמנו ולא היתה זו יוזמתו ודרישתו לחזור (עמ' 92 לפרוטוקול). 14. הנתבע המשיך בעבודתו עד שבחודש 5/00 החל לחוש כאבים בקיבתו ונתגלה, כי סובל מדלקת ומקיב בקיבה והתבקש להימנע מעבודה פיזית בכיפוף. הנתבע סבל מכאבים מספר חודשים ממאי עד נובמבר ובחודש נובמבר 2000 נעדר מעבודתו מחמת מחלה (סעיף 8 (טו) לסיכומי הנתבע). בחודש 11/00 נשלח מטעם התובעת לביתו סוכן הביטוח כדי להסדיר לנתבע קבלת גמלת אי-כושר, אך הנתבע סרב לשתף פעולה עם הסוכן. 15. ביום 30/11/00 פוטר הנתבע (נספח ט' לתצהיר לוגסי). לטענת התובעת, הנתבע פוטר על פי בקשתו בשל מצב בריאותו בטענה, כי אינו יכול להמשיך בעבודה והתובעת נעתרה לבקשתו ואילו לטענת הנתבע פוטר שכן מצב בריאותו פגע ביכולתו לעבוד, והתובעת סרבה לבקשתו להקל עליו בעבודתו הפיסית. רכבו הצמוד והפלאפון נלקחו ממנו בנובמבר 2000. לטענתו, לא קיבל את מכתב הפיטורים מ- 30/11/00 אלא את מכתב הפסקת העבודה מ- 10/12/00 שהינו גם בבחינת מכתב המלצה חם בו צויין, בין היתר, כי: "הנ"ל היה שותף פעיל בקבלת החלטות וסייע רבות בקידום החברה. טל הצטיין ביוזמה אישית, חריצות, מסירות, נאמנות, אמינות וכן חשיבה טכנית מפותחת" (נספח יח לתצהיר הנתבע). 16. לאחר פיטוריו פתח הנתבע עסק עצמאי בתחום הדברת היונים. לצורך כך נרשם כעוסק מורשה ביום 7 לפברואר 2001 והחל לשווק עצמו בתחום (נספח יט לתצהיר הנתבע). 17. כעבור שנה נוצר בינו לבין רונן עמיחי, הבעלים של חברת איתן עמיחי הדברה בע"מ, העוסקת בתחום ההדברה והרחקת יונים, קשר מקצועי, וזה האחרון הציע לנתבע להקים חברה משותפת שתתמחה בתחום היונים. השניים הקימו חברה בשם טל לכידת יונים והדברה בע"מ (להלן: חברת טל) וזו שווקה את עצמה (נספח יב לתצהיר הנתבע). 18. הנתבע הכיר חלק מלקוחות התובעת קודם לתחילת העסקתו בתובעת שכן עסק בתחום הדברת יונים. 19. לאחר פיטוריו נתן הנתבע, במעמדו כעצמאי, שרותי הדברה ובעיקר הדברת יונים ל-7 חברות שהיו לקוחות של התובעת בעת שעבד ברחובות, וכדלקמן: אגן כימיקלים, אחים חממה, פולישק תעשיות פלסטיקה, סנפרוסט, דפוס בארי, קליפים ופרי לייצוא, ח.מ.מ. נתיבות. 20. לאחר שהתגלה לתובעת, כי הנתבע נותן שרותים לאותן חברות, הגישה התביעה הנוכחית נגד הנתבע והנתבע הגיש תביעתו שכנגד. המחלוקת 21. נקדים ונאמר, כי התובעת אינה טוענת כי הנתבע בשיטות הפיתוח להדברת יונים אלא לגזל של לקוחותיה לרבות הצעות המחיר שלה שלטענתה הינם בבחינת "סוד מסחרי" (סעיף 6-5 לסכום טענותיה). 22. השאלות שבמחלוקת: א. האם רשימת הלקוחות והצעת המחיר הינם בבחינת "סוד מסחרי" של התובעת? ב. האם הנתבע גזל את לקוחות התובעת? ג. האם הנתבע פנה ללקוחות התובעת לצורך גזילתם ממנה? ד. האם הנתבע גרם נזק לתובעת כתוצאה מהשימוש ב"סוד המסחרי" שלה בגינו חייב בפיצוי ובאיזה שיעור? ה. האם התובעת זכאית להשבת פיצויי הפיטורים ששילמה לנתבע, שכן אלה הוצאו ממנה במרמה? ו. האם התובעת חייבת לנתבע פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה כפי שתבע בתביעתו שכנגד. מהו סוד מסחרי 23. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר את המונח "סוד מסחרי", בזו הלשון: "סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". 24. סעיף 6 לחוק הנ"ל, עונה על השאלה מהו גזל סוד מסחרי, בזו הלשון: "(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. (ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל, לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו". 25. כמו כן, קובע סעיף 7 לחוק זה, סייגים לאחריות בגין גזל סוד מסחרי, כדלקמן: "(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים; (2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור". 26. בע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רדגארד ואח', פד"ע ל"ד 294 (להלן: "פרשת צ'ק פוינט) קבע כב' הנשיא אדלר בסעיף 25 לפסק דינו לעניין קיומו של סוד מסחרי ודרכי הוכחתו, כדלקמן: ""סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". 27. עוד נאמר בפסק הדין, כי הגדרה של מושג זה שונה מענף לענף וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי (שם עמ' 318). 28. עקרונות אלו חזרו ונשנו בפסיקתו של בית הדין הארצי ובין השאר בפסק דין שיצא מלפני בית הדין הארצי זה לאחרונה בע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ נ' אבנר ספקטור (פס"ד מיום 21.4.05) נקבע, כי "סוד מסחרי" הינו בדרך כלל מידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק או בידי ההנהלה הבכירה. על והמעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח טענתו על ידי תיאור מפורט של הסוד ואין די בטענה כללית בדבר קיומו במסגרת זו, על המעסיק להרים את הנטל באשר להיקף הסוד ובמסגרת הזמן בה הוא ראוי להגנה. רשימת לקוחות כסוד מסחרי 29. הגדרת רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי" צריך לבחון לאור המטרה של הגנה על "סוד מסחרי" תוך איזון בין האינטרסים השונים המוגנים ומתן משקל נאות לזכות העל חוקית של חופש העיסוק. האפשרות להשיג את המידע בנקל שוללת ממנו את האופי של "סוד מסחרי", אף אם מדובר ברשימת לקוחות. בעניין זה ניתן ללמוד מחוק העוולות המסחריות. 30. בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ פד' נד' (1) 625 בעמ' 634 נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי רשימת לקוחות תוכל להוות "סוד מסחרי" המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק בנסיבות שבהם יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים בהם יוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן". 31. בע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח' פד"ע לח' 72 נקבע על ידי הנשיא אדלר, כי: "(1) כאשר מאזנים בין חופש העיסוק של העובד לבין זכות הקניין של המעסיק וחופש ההתקשרות של הצדדים יש לדאוג להגן על אינטרס המעסיק בסודות מסחריים השייכים לו, לרבות רשימת לקוחות. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 מגדיר סוד מסחרי כמידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על-ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו (79ג - ה). (2) כאשר בוחנים את משקלה של רשימת לקוחות כסוד מסחרי יש להביא כמה שיקולים בחשבון: ראשית, רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם היא סודית. שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, אם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. לכן יש להתחשב בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות בתחום זה. רביעית, ענף המשק שבו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. חמישית, יש להביא בחשבון את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי. ולבסוף, אין לצאת מראש מההנחה שהעובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם (80ג - 81ג)". מן הכלל אל הפרט 32. אין ספק וכך עולה מתצהירו של הנתבע, לרבות תצהירו של מר לוגסי ועדותם של העדים בפני, כי ענף ההדברה ובפרט הדברה והרחקת יונים הינו שוק תחרותי שבו מתחרות חברות רבות המחקות זו את זו בשיטות עבודה דומות. 33. הכלל הראשון להגדרת רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי" הוא, כי הינה רשימה סודית. התובעת טוענת, כי רשימת הלקוחות שלה היתה סודית שכן היתה מצויה במחשב התובעת אשר היה ממוגן בקוד אישי סודי שהיה רק בידיעת בעלי התובעת ומזכירתה הגב' אילנה עמר (סעיף 4 ו-6 לתצהיר אילנה עמר), כי השקיעה זמן רב ומשאבים נכרים להשגת הלקוחות לרבות ייצוג בתערוכות מזון גדולות, פרסומים בדפי זהב בעלות של 50,000 ש"ח, פרסום עלונים וחוברות מקצועיות, מינוי לחוברת מכרזים ופניה ישירה ויזומה לקיום פגישות עם לקוחות (סעיף 14 לתצהירו של לוגסי). עוד נטען, כי זהות הלקוחות, לרבות הצעת המחיר, היתה רשימה ספציפית לתובעת ולא ניתן היה לגלותה אלא באמצעות כניסה למחשב וכי אף אחד מהעובדים לא ידע על המחירים שמשולמים ולו על-ידי 90% מלקוחות התובעת (עמ' 95 לפרוטוקול). 34. מגרסתה של התובעת לא ניתן להסיק, כי אכן מדובר ברשימה שהינה בבחינת "סוד מסחרי". העובדה שהתובעת פרסמה את עצמה או השתתפה בתערוכת מזון בחו"ל והשקיעה מאמצים בפרסום עסקיה לצורך השגת לקוחותיה אינה הופכת את זהות לקוחותיה ל"סוד מסחרי" שכן עליה להוכיח, כי מדובר ברשימת לקוחות בעלות מאפיינים מיוחדים כמשמעותה בפסיקה. לא הוכחה מפי התובעת, כי אכן קיימת רשימת לקוחות "סודית", התובעת לא הציגה כל ראיה מעשית על יצירה של רשימת לקוחות מסוימת, על מאמצים מיוחדים להשיגה למעט מאמצים סבירים ומקובלים לצורך פרסום עסקיה. כמו כן לא הוכחו כל מאפיינים מיוחדים של רשימת לקוחות כלשהי אשר דורשים מאמץ מיוחד כדי להשיגה ושלא לחשפה. לא הוכח, כי מדובר במחירים מיוחדים הנובעים מתנאי מתן שרות ייחודיים לאותם לקוחות או כל אלמנט אחר ממנו ניתן להסיק, כי מדובר ב|רשימה" סודית. ככל שהוכח, התובעת ניהלה עסקה בשוק תחרותי רחב של מתן שרותי הדברה וחיטוי הנסמך ברובו על פרסומים לכולי עלמא בדרכים מקובלות באמצעי פרסום. 35. אמנם, מר לוגסי העיד, כי מחירי השרות לא היו ידועים לעובדי התובעת למעט לבעלי התובעת והמזכירה אולם הוכח ללא ספק, כי הנתבע היה מודע למחירי השרות שכן הוא זה שניהל את המו"מ עם הלקוח. 36. התובעת אינה חולקת על העובדה, כי הנתבע, במסגרת תפקידו הביא לקוחות לתובעת וניהל מו"מ על תנאי המחיר ואופן ביצוע העבודה עם אותם לקוחות (סעיף 34 לתצהיר הנתבע ונספח כ' לתצהיר לוגסי). חלק מלקוחות התובעת הופנו על ידי הנתבע לתובעת ביניהם מפעל אגן שהיה בקשרים עם הנתבע קודם לכן (סעיף 4-3 לתצהיר של דוד דורון מטעם הנתבע (סעיף 27 ו-34 לתצהיר הנתבע). הנתבע העיד, כי קודם להעסקתו בתובעת עסק בשיווק והרחקה של יונים (עמ' 88 לפרוטוקול) וכי הכירו אותו בכל הארץ. כן העיד, כי מתוקף תפקידו כמנהל שיווק ניהל את המו"מ עם הלקוחות, קבע מחירים, מילא הצעות מחיר ואף הקליד אותם לעתים במחשב התובעת (עמ' 94 ו-95 לפרוטוקול). 37. התובעת טוענת בסיכום טענותיה, כי במחשב התובעת היו רשימת לקוחות והצעות מחיר וכי למחשב היה קוד סודי שהיה ידוע רק למנהלת החשבונות ולמזכירה אילנה עמר אולם בכרטסת החשבונות שהוצגה על ידי התובעת (נספח טו לתצהירו של לוגסי) לא ניתן לראות "רשימת לקוחות" אלא מצויינים שמות הלקוחות ושיעורי התשלומים ששולמו על ידם לתובעת. רשימה זו אינה הופכת את אותם לקוחות ל"רשימת לקוחות" שניתן לראותה כ"סוד מסחרי" בר הגנה. הנתבע חלק על העובדה, כי לצורך כניסה למחשב היה צורך בקוד. בכל מקרה העיד, כי לתוכנת החשבשבת של המשרד מעולם לא נכנס אך למחשב ניתן היה להיכנס בלחיצת כפתור ללא קוד. כן הדגיש, כי אין כלל במחשב "רשימת לקוחות" אלא הצעות מחיר ללקוחות שקבע וכתב בעצמו (עמ' 93-95 ועמ' 101 לפרוטוקול ונספח כ' לתצהירו). 38. מר לוגסי העיד, כי במהלך תקופת עבודתו של הנתבע ובמשך 7 שנות העסקתו ערך הנתבע הצעות מחיר ללקוחות. מדובר בין 10-50 לקוחות (עמ' 33 לפרוטוקול). 39. התובעת אינה חולקת, כי זהות לקוחותיה היתה ידועה לנתבע מתוקף תפקידו. 40. לא הוכח בפני, כי אכן היתה רשימת לקוחות סודית וממוגנת בקוד אישי במחשב התובעת ובכל מקרה הוכח, כי הנתבע, ידע מתוקף תפקידו את זהות הלקוחות לרבות המחירים ששילמו עבור השרות שניתנו על ידו מטעם התובעת לאותם לקוחות במשך שנים שכן הוא זה שניהל המו"מ וסיכם תנאי העסקתם. 41. מר לוגסי אישר בעדותו, כי באשר ל"מחירים" "היתה דינמיקה של מחירים" (עמ' 35 לפרוטוקול). העיד ולא פרש מהות הדינמיקה הנ"ל. אין די בנקיטת המושג "הצעות מחיר" כדי להפכו לייחודי. הגשת הצעות מחיר היו חלק מתפקידו של הנתבע כמנהל שיווק והפך להיות חלק ממיומנותו וכישוריו האישיים ולא הוכח, כי מדובר ב"סוד מסחרי". לא הוכח, כי הצעות המחיר ניתנו לבעליהם יתרון מסחרי על פני מתחרים אחרים. ניתן לומר, כי במקרה הנדון מדובר במומחיות ובידע שצבר הנתבע במהלך עבודתו והפך לחלק מכישוריו השייכים לו. לפיכך, לא הוכח גם כי מחירי השרות של התובעת היו "ייחודיים" בבחינת "סוד מסחרי" הראוי להגנה. 42. התובעת לא הוכיחה, כי אכן קיימת "רשימת לקוחות" סודית בתובעת. לא הוכחה רשימה שבנה מאפיינים סודיים וייחודיים ואף לא הוכח, כי היתה מצויה בתובעת "רשימת לקוחות" אשר היתה ממוגנת על מנת לשמור את זהותם וחשיפתם בפני עובדים אחרים ולפיכך המסקנה המתבקשת היא, כי אין לראות בלקוחות אשר בחרו לקבל שרותים מאת הנתבע לאחר פיטוריו כלקוחות שהם בבחינת "סוד מסחרי" הראוי להגנה. האם הנתבע בצע עוולת גזל של רשימת לקוחות 43. לטענת התובעת, הנתבע נכנס למשרדה בחודש אוגוסט 2000, כאשר כל עובדי התובעת היו בחופשה, שהה שם יום שלם והעתיק את רשימת לקוחותיה ממחשב המשרד וכן העלים מתיקו האישי את התחייבותו לשמירת סודיות שחתם במהלך עבודתו (ס' 39-40 לתצהירו של לוגסי). לטענתה, הנתבע עשה כן מתוך יצר של נקמנות ורצון לפגוע בתובעת בשל העובדה שסרבה להפוך אותו לשותף ופיטרה אותו בעקבות כך בשנת 99' והפנתה לעדותו של הנתבע, כי פיטורים אלה שברו אותו (עמ' 91 ו-92 לפרוטוקול) אין ספק, כי הנתבע הודה בחקירתו, כי נפגע קשות מפיטוריו בשנת 1999 ועובדה זו שברה אותו (עדותו בעמ' 92 לפרוטוקול). אך לא הוכח כל קשר בין הפיטורים הנ"ל לבין המועד בו שהה במשרד התובעת לבדו כשנה לאחר מכן. הנתבע הכחיש מפורשות גירסת התובעת בנקודה זו וטען, כי בעת שבעלי התובעת שהו בחופשה נאלץ להחליפם ועובדה זו אילצה אותו להיות שעות ארוכות במשרד. אמו של מר לוגסי, גב' לוי רוזליה, בתצהירה ובעדותה העידה, כי אכן ראתה את הנתבע כשהוא יושב עם המחשב ועם התיקים אך לא יכולה היתה להעיד לצורך מה: "אני לא יודעת מה הוא עשה. הוא כתב איני יודעת מה הוא כתב" והוסיפה, כי לא ידעה מה עשה במשך כל היום (עמ' 10 לפרוטוקול). הנתבע לא חלק על העובדה, כי שהה באותו יום במשרדי התובעת אך לגירסתו בצע עבודה שוטפת. אילנה עמר, מנהלת החשבונות והמזכירה העידה, כי כאשר העסק היה סגור בחודש אוגוסט ולא היו עובדים, הנתבע הוא זה שעבד והיה לו מפתח למשרד ולא שללה את העובדה, כי בשל סיבה זו התייצב במשרד (עמ' 12 לפרוטוקול). כמו כן, הוכח ולא נסתר, כי הנתבע היה בעל גישה למחשב התובעת והעדה אילנה עמר לא שללה את העובדה, כי הנתבע עבד על המחשב טרם התקבלה לעבודה בתובעת (עמ' 11 לפרוטוקול). נטען גם כלפי הנתבע, כי מחק מסמכים מן המחשב לרבות התחייבות על שמירת סודיות שחתם במהלך עבודתו. הנתבע מכחיש עובדה זו. מטעם התובעת לא הוצג כל מסמך עליו נטען, כי אכן הנתבע חתם ושנעלם ולמותר לציין, כי הנתבע לא התבקש לחתום על מסמך אחר. מסקנת התובעת בסיכום טענותיה, כי בשל יצר נקמנות והעובדה שהנתבע היה משוכנע שלקוחות התובעת הם לקוחות שלו, יש משום תמיכה בגירסתה בדבר העתקת נתונים מהמחשב ומספרי התובעת באוגוסט 2000 - אינה מהווה ראיה מספקת לטענה זו והינה השערה בלבד. 44. סעיף 6 לחוק העוולות המסחריות קובע כי "גזל סוד מסחרי" ייחשב כאשר אדם נוטל סוד מסחרי ללא רשות או עושה בו שימוש ללא רשות. ההגנה על סוד מסחרי, על פי הפרשנות הרחבה המופיעה בסעיף 5 לחוק העוולות המסחריות, אינה אוטומטית. כדי ששימוש שעושה עובד במידע עסקי שהגיע אליו במסגרת עבודתו, יוגדר כ"גזל סוד מסחרי", עליו להיות בניגוד למוסכם בחוזה או תוך הפרת חובות אמון או כאשר הסוד ניתן מבעליו באמצעים פסולים. גם אם נקבע, כי שימוש שנעשה בסוד מסחרי הינו "גזל" של אותו "סוד מסחרי" עדיין יתכן ואותו שימוש יהיה בגדרם של אחד משני הסייגים המופיעים בסעיף 7 לחוק "העוולות המסחריות". 45. בסעיף 7(א) לחוק העוולות המסחריות נקבע, כי "לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי אם התקיים אחד מאלה: "(1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו". 46. לטעמי, גם אם היה נקבע בפסק דין זה, כי לתובעת "רשימת לקוחות" שהינה בבחינת "סוד מסחרי" אין ספק, כי זהות הלקוחות ועלות השרות היו בידיעת הנתבע ולגירסתו של הנתבע הוא זה שיצר את הידע הזה והיה שותף לו. 47.הוכח, כי אכן הנתבע מכוח ניסיונו המקצועי ובמעמדו כמנהל שיווק ידע את זהות כל לקוחות התובעת ותנאי האשראי שקיבלו (ס' 34 - 36 לתצהירו). חלק מלקוחות התובעת היו לקוחות שהופנו על-ידו. הקשר הישיר בשטח נוצר בין הלקוחות לבין הנתבע וחלקם אף לא ידעו את זהותם של מנהלי התובעת שכן הנתבע הוא זה שהיה פעיל בשטח. 48. טענת התובעת, כי הנתבע פנה ללקוחותיה, הציע להם מתן שירותים במחיר זול או זהה למחירי התובעת ובכך גם הפר את חובת האמון כלפיה אשר חלה גם לאחר תום יחסי עובד ומעביד אף ללא צורך באיסור בהסכם מפורש על אי תחרות או סעיף שמירת סודיות (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ ואח', פד"י נא (3), 421). 49. מסקנתי, לאור הראיות שבפני, וכפי שיפורט להלן, כי גם אם הוכח מפי התובעת, כי הנתבע הודיע לחלק מלקחותיה כי הפסיק עבודתו בתובעת ופתח עסק עצמאי - אין בכך כדי להוות גזל לקוחות. הוכח בפני, כי בסופו של דבר הלקוחות שפורטו על ידי התובעת ושהגדירה אותם כ"רשימת לקוחות" סודית הפסיקו את התקשרותם עם התובעת בשל מקצועיותו של הנתבע בהדברה והרחקת יונים שהוכחה ללא עוררין. חלקם עשו כן סמוך לפיטוריו ורוב רובם זמן רב לאחר מכן. לא הוכח כי הפסקת ההתקשרות נעשתה בשל שידול הנתבע לעשות כן ולפיכך אין כדי לקבוע, כי הנתבע גזל את לקוחות התובעת. 50. התובעת הפנתה לרשימה של שבע חברות שנתנה להם שרותים ואשר הפסיקו התקשרותם לאחר שהנתבע פוטר. אדון בהם אחת לאחת. 51. אגן כימיקלים - טענת התובעת, כי הנתבע פנה לחברת "אגן" עוד בעת שהתקיימו יחסי עובד ומעביד לא הוכחה. דוד דורון הצהיר מטעם הנתבע, כי הכיר אותו עוד קודם להתקשרות עם התובעת והקשר העסקי עם התובעת נעשה בעקבות הפניית הנתבע וכי לא הכיר מי מעובדי התובעת אלא את הנתבע שהיה אחראי בלעדי לביצוע כל עבודות הרחקת היונים והצבת מלכודות במפעל. העד הודה, כי חברת "אגן" הפסיקה את ההתקשרות עם התובעת מיוזמתה זמן קצר לאחר הפסקת עבודתו של הנתבע בתובעת והתקשרה עמו באופן עצמאי בעקבות מקצועיותו. העד אישר בעדותו, כי מכתב הפסקת ההתקשרות עם התובעת נשלח ב- 27/12/2000 (נספח יד לתצהיר לוגסי) לאחר שנודע לעד מפי מר לוגסי, כי הנתבע פוטר ולא יתן שרותים מטעם התובעת הודיע לו שאינו מוכן לקבל אנשים אחרים. כן העיד, כי במשך השנים עבדו בעיקר עם הנתבע שפתר את בעיית היונים החמורה במפעל (עמ' 66 לפרוטוקול). העד אישר, כי טרם ההתקשרות עם הנתבע קיבל הצעות מחיר מחברות אחרות (עמ' 71 לפרוטוקול - נ/2 ונ/3). העד שיבח את מקצועיותו של הנתבע (עמ' 67 לפרוטוקול) ולא חלק על העובדה, כי כאשר נודע לו שהנתבע פתח עסק עצמאי ביקש מיד לפנות אליו (עמ' 69 ו- 71 לפרוטוקול). ובאשר להצעות המחיר העיד, כי סוגיה זו כלל לא נלקחה בחשבון שכן העיד "לקחנו אותו לא בגלל המחירים אלא בגלל המקצועיות" (עמ' 69 לפרוטוקול). 52. התובעת מבקשת להקיש ממקרה שפורסם בע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', למקרה שלפנינו - אולם אין ספק, כי עובדות המקרה שפורטו בפסק דין גירית בדבר פעילותם של הנתבעים להקמת חברה חדשה בעוד הם עובדיה של התובעת - אינן זהות לעובדות שהוכחו בפני. 53. מטעם חברת פולישק תעשיות פלסטיק העיד מר אפרים ברדיצ'בסקי, מטעם התובעת. העד העיד, כי הנתבע הודיע לו כי פוטר מעבודתו (עמ' 45 לפרוטוקול). כן אישר, כי החברה הודיעה לתובעת ביום 9/10/01 על הפסקת השרותים (נספח יד לתצהיר לוגסי) אך הוסיף כי "לא הייתי מרוצה מהעבודה הקודמת" (עמ' 45 לפרוטוקול וכן מכתב מ- 15/6/01 לתובעת). העד אישר, כי הצעת המחיר הראשונה לחברה שהוצגה מטעם הנתבע היתה מ- 23/9/01, זמן רב לאחר פיטוריו. כן צרף מכתב מיום 5.6.02 בו הדגיש, כי הבחירה בנתבע להמשך מתן שרותים נעשתה מתוך בחירה חופשית (נספח כ' לתצהיר הנתבע). אמנם, המכתב מ- 5/6/02 הנ"ל נכתב על פי בקשת הנתבע, כפי שהעיד העד, אך תוכנו לא נסתר ואין בו כדי להסיק על "גזל" לקוחות. 54. מטעם חמ.מ. נתיבות העיד משה חיים שעבד בחברה רק מ- 10/2000 כמנהל טכני. מחקירתו עולה, כי למעשה אינו יודע במדויק את העובדות ואת המועד בו פנה הנתבע והודיע לחברה על כך, כי פתח עסק עצמאי. בכל מקרה, העיד כי גם אם הנתבע עשה כן סמוך לפיטוריו החברה לא החלה לעבוד עם הנתבע בעקבות כך אלא המשיכה התקשרותה עם התובעת עד 7/01 - התקשרות שהופסקה מטעמים כלכליים (עמ' 52 לפרוטוקול). אין להתעלם מן העובדה כי התובעת אכן הציעה לחברה ב- 7/01 הנחה בשיעור 20% ממחיר השרות (ת/1). אולם, החברה בחרה להתקשר בסופו של דבר עם הנתבע ב- 9/01 בעלות נמוכה יותר של מתן שרותים (נספח טז(1) וטז(8) לתצהירו של אלי לוגסי - נספחים שצורפו ביום 25/9/03). העד הוסיף, כי החברה החליטה להתקשר עם הנתבע גם בשל חוסר שביעות רצון משרות התובעת כפי שציין במכתב ההמלצה שצורף לתצהיר הנתבע. הנתבע העיד מפורשות, כי הקשר עם החברה נעשה באמצעות פניה של עובד החברה, שהנתבע ריסס בביתו ושפנה אל מנהל הרכש שהזמין את הנתבע והפגיש אותו עם העד על מנת לבקש הצעת מחיר לאור מצבה הכלכלי הקשה של החברה (עמ' 98 - 99 לפרוטוקול). ואמנם, במכתב ההמלצה מיום 2/6/02 שצורף לתצהירו של הנתבע ציין משה חיים, כי הקשר עם הנתבע נוצר בעקבות העובד הנ"ל ועובדה זו לא נסתרה בחקירתו. כן הדגיש במכתב כי החברה בחרה להתקשר עם הנתבע לאחר שבחנה הצעות אחרות אך השרותים של הנתבע וסגנונו היו יותר אטרקטיביים. 55. מטעם חברת כימדע העיד הסמנכ"ל דני פזיק, חברו של מנהל התובעת, כי אכן הנתבע פנה אליו בהצעה טלפונית לעבוד עמו אך הוא סירב. מדובר בפניות טלפוניות במשך מספר חודשים וכך העיד: "היתה תקופה שטל סיפר שלא מסתדר והוא עוזב את התובעת. אחר כך היו שניים או שלושה טלפונים והוא עניין אותי אולי אני אעבור לעבוד איתו. אמרתי שישלח הצעת מחיר. הוא שלח שוחחנו פעמיים שלוש ואמרתי לו שאני מעדיף להישאר אצל התובעת" (עמ' 56 לפרוטוקול). העד הנ"ל ציין, כי אכן אמר בטלפון לתובעת, כי הנתבע נקט בשיטת שיווק אגרסיבית אולם בהמשך עדותו נשאל האם הופעל עליו לחץ וענה בשלילה (עמ' 57 לפרוטוקול). כן העיד: "אני לא חושב שהיה מהלך לא תקין של הפעלת לחץ" ובתשובה לשאלה האם היה לחץ השיב, כי מדובר בשיחות טלפוניות בלבד. באשר למחיר השרות שהציע הנתבע פרט, כי העלות היתה נמוכה יותר מהצעת התובעת אך לא היה הבדל משמעותי ובסופו של דבר הסביר, כי לא עזב את התובעת שכן לא מקובל עליו מבחינה אתית, כי עובד עוזב את החברה ולוקח עמו את הלקוחות ואמר זאת גם לנתבע (עמ' 57 ו- 60 לפרוטוקול). הנתבע הכחיש הגירסה וטען, כי היתה פניה אליו מטעם הממונה על הבטיחות במפעל בשל בעיה של עורבים במפעל ובתגובה השיב הנתבע, כי פוטר. בעקבות זאת, הופנה על ידו למר דני פזיק ובעקבות בקשתו שלח לו הצעת מחיר כמחצית השנה לאחר מכן (עמ' 96 לפרוטוקול). מר פזיק לא סתר גירסה זו והעיד, כי הממונה על הבטיחות אכן שוחח טלפונית עם הנתבע שביקש לבדוק אפשרות לעבוד עם החברה. 56. באשר לחברות הנוספות שציינה התובעת בסיכום טענותיה, כי היו בבחינת לקוחותיה ונגזלו על ידי הנתבע (ס' 5.19 ו-5.20 לסיכום טענותיה), היינו חברת סנפרוסט, דפוס בארי, קליפים ופרי לייצוא ואחים חממה, לא נשמעו כל עדויות מטעם מי מהגופים הנ"ל באשר לרקע לעזיבתם את התובעת והמעבר לעבודה בשרות הנתבע. הנתבע צרף מטעם אותם גופים מכתבים מהם עולה, כי ביקשו לקבל שירותיו מחמת מקצועיותו, ושיטותיו כאשר הפניה לנתבע היתה מטעמם זמן רב לאחר פיטוריו (נספח כ' לתצהיר הנתבע). 57. מהראיות שבתיק עולה, כי הנתבע החל לתת שירותים לאותן חברות זמן רב לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובעת ולא הוכח פניה או שידול של אותם לקוחות לעבור לעבוד עם הנתבע כפי שלא הוכח הדבר לגבי החברות האחרות, אשר בעלי התפקידים מטעמם העידו בפני. גם גירסתו של דני פזיק מחברת כימדע, שבחרה שלא לעבור לעבוד עם הנתבע מטעמים שפרט, נסתרה על ידי הנתבע אולם מאמינה אני לעד, כי אכן הנתבע פנה אליו במספר שיחות טלפון, "פניה לא הוגנת", כפי שהגדיר זאת הנתבע בסיכום טענותיו אולם גם פניה שכזאת לא הוכחה כפניה "אגרסיבית" ולא הוכחו פניות שכאלה לאף אחת מהחברות הנוספות שפורטו לעיל. 58. טענת התובעת בדבר גזילת הלקוחות על ידי חברת טל - חברתו של הנתבע שהקים כעבור שנה ממועד פיטוריו, לא הוכחה. הנתבע הפנה לפרסומים של חברתו של איתן עמיחי (נספח יב לתצהיר לוגסי). אין ספק, כי הוכח כי מדובר בחברה שעסקה בהדברה שנים רבות, על פי האמור בתצהירו של רונן עמיחי. הקשר שנוצר בין רונן עמיחי לבין הנתבע היה קשר שנוצר בעקבות מומחיות הנתבע בשטח ויכולותיו המקצועיות בהרחקת יונים, כפי שהצהיר מר רונן עמיחי והעיד בעמ' 74-75 לפרוטוקול. 59. ובאשר לאירוע עליו הצהיר עידו אפק מטעם התובעת בתצהירו, כי במסגרת מו"מ שניהל ב- 3/02 עם רונן עמיחי הודה זה האחרון, בפניו, כי בכוונתו "להפיל" את התובעת באמצעות לקוחות של התובעת שיביא הנתבע - הטענה לא הוכחה ובסופו של דבר בעקבות "דיבה" זו הוגש הליך משפטי שהסתיים בפשרה. עוד יצויין, כי מדובר בפגישה שהתקיימה, אם התקיימה, זמן רב לאחר שהנתבע פוטר מעבודתו. 60. לאור מסקנתי שפורטה לעיל בדבר דחיית טענת התובעת, כי מדובר ב"סוד מסחרי" לרבות טענתה בדבר גזילת לקוחותיה על ידי הנתבע, מתייתר הדיון בהשוואת מחירי השרות שהציע הנתבע לחברות הנ"ל מספר חודשים לאחר פיטוריו, כהוכחה לגזילת הלקוחות. אולם למעלה מן הדרוש יצויין, כי הוכח כי הנתבע אכן הציע לחלק מלקוחות התובעת מחיר שרות זול יותר אך לעתים מחיר זהה. כך ניתן להסיק מטבלת ההשוואה שצרפה התובעת להודעתה מיום 25/9/03 (נספח טז-8) וכן מהאמור בסכומי הנתבע. מטבלת השוואה זו לא ניתן להסיק פער רב במחירים וכי זו הסיבה שאותן חברות עזבו את התובעת ועברו לעבוד עם הנתבע. עולה מעדותם של חלק מהלקוחות (אגן ופולישק), כי המחיר לא היווה משקל מכריע בקבלת שרותים מטעם הנתבע אלא מקצועיותו. 61. הנתבע העיד, כי לקוחות התובעת פנו אליו לאחר שחלה והפסיק לעבוד ולא בשל המחירים אלא בשל מקצועיותו (עמ' 99 לפרוטוקול). כמו כן הבהיר, כי יכול היה להפחית מעלות השרות שהציע ללקוחותיו שכן הוצאותיו כעצמאי היו פחותות מהוצאות של התובעת - כל זאת כאשר דובר בהדברת יונים בלבד (עמ' 97 לפרוטוקול). הנתבע לא ניסה להסתיר את העובדה, כי ביקש לספק שרות במחירים נוחים שכן היה עוסק חדש ולמרות עובדה זו מחיר השרות שסיפק לא היה נמוך באופן משמעותי ממחירי השרות של התובעת ולעתים אף זהה. אמנם, הוכח כי הנתבע הביא לידיעת החברות הנ"ל את העובדה, כי פוטר מעבודתו וכי פתח עסק עצמאי אך אין די בכך כדי לקבוע, כי "גזל" את לקוחות התובעת על רקע העדויות שנשמעו בפני. 62. לפיכך, התביעה לתשלום הפסד הכנסות התובעת או פיצוי על פי חוק "העוולות המסחריות" - נדחית. האם זכאית התובעת להשבת פיצויי הפיטורים? 63. הכלל הוא, כי מעביד אינו רשאי לחזור בו מהסכמתו לשלם לעובד פיצויי פיטורים למרות שהסכמתו ניתנה חרף העובדה שהעובד לא זכאי לאותם פיצויים מכוח החוק או מכוח של הסכם קיבוצי בר תוקף. המעביד רשאי לחזור בו מהסכמה להענקת פיצויי פיטורים, רק אם יוכיח בראיות טובות, כי נפל פגם בעצם הסכמתו להעניק פיצויי פיטורים למשל, כי פיצויי הפיטורים שולמו לעובד עקב "מצג שווא", שהציג העובד ואילולא אותו מצג לא היתה מושגת הסכמת המעביד לשלם את פיצויי הפיטורים (יצחק לובוצקי/סיום יחסי עבודה/פרק 24/עמ' 9-10). 64. טענת התובעת, כי הנתבע "הוציא" ממנה פיצויי פיטורים במרמה בטענה, כי היה חולה ולא יכול להמשיך לעבוד בשרותה בשל המאמץ הגופני הנדרש בעבודה זו. לטענתה, בפועל לא היה מצב בריאותו לקוי המצדיק קבלת התפטרותו ולראות בה כ"פיטורים". בתמיכה לגרסתה זו הוגשה מטעמה חוות דעתו של ד"ר סגל ברוך, אשר לאחר בחינת המסמכים הרפואיים קבע, כי אין שום עדות למחלה או לימי מחלה בחודש 11/00 וכי הנתבע היה בריא בתקופה זו. מצבו הרפואי הזמני במהלך החודשים 5/2000 - 6/2000 לא היה מושפע מעיסוקו ולא היתה הצדקה רפואית לפגיעה בכושרו בעבודה או הצדקה כלשהי לחופשת מחלה. מומחה זה חלק על האמור בחוות דעתו של ד"ר גושן שהוגשה מטעם הנתבע בתגובה לחוות דעתו של ד"ר סגל. ד"ר סגל ציין, כי אכן הנתבע קיבל גם טיפול רפואי בנובמבר 2000 ללא ציון של ממצא המצדיק חופשת מחלה וגם בשנת 2003 קיבל הנתבע טיפולים עקב הפרעות במערכת עיכול וכל אלה לא הצדיקו מתן חופשות מחלה אלא טיפול רפואי בלבד. 65. מטעם הנתבע הוגשו מסמכים רפואיים במצורף לתצהירו במקום עדות ראשית מהם עולה בבירור, כי הנתבע סבל מקיב בקיבה ומבעיות בקיבה בחודש 2000/ 6-5 וקיבל טיפול רפואי עקב כך והתלונן על כאבים בעבודה בכיפוף. כן צרף אישור מיום 21/5/03 מטעם ד"ר ליאור, כי מבדיקות בתיקו הרפואי קיבל גם טיפולים בחודש נומבמבר - דצמבר 2000 עקב הפרעות במערכת העיכול. 66. בחוות דעתו של ד"ר גושן, שהוגשה מטעם הנתבע נקבע על ידי המומחה ביום 23/11/04, כי מחלתו של הנתבע החלה בעקבות מאמץ עבודה מיוחד לקראת חג הפסח בעקבות עבודות הדברה וניקוי מערכות מים. מדובר במחלה שככל הנראה, טוען המומחה, החלה בעקבות חשיפה מרובה וממושכת לחומרים מגרים כחומצות חיטוי - ניקוי למערכות בשילוב עם שעות עבודה פיזית ממושכת בהרחקת יונים לרבות לחץ נפשי בו היה נתון הנתבע בעקבות סכסוך עם מעסיקו. המומחה ציין, כי תחושת התסכול, האכזבה והמתח הנפשי החמירו להערכתו את מחלתו שהיתה קיימת גם בחודש נובמבר 2000. יחד עם זאת אינו חולק על העובדה, כי מדובר בחוות דעת שניתנה רטרואקטיבית על סמך מסמכים אך מסיק, כי הנימוקים שפרט בחוות דעתו הצדיקו את הרחקתו של הנתבע מהעיסוק האינטנסיבי והגבלות החשיפה בו עסק. 67. התובעת טוענת בסיכום טענותיה, כי הנתבע לא הוכיח כי מצבו הרפואי בנובמבר - דצמבר 2000 הצדיק את התפטרותו בדין פיטורים והדגישה, כי פתח עסק מתחרה חודשיים בלבד לאחר מכן ואין ספק, כי עובדה זו סותרת את טענתו, כי לא היה מסוגל לעבודה גופנית בנובמבר 2000. הנתבע טען בתגובה, כי בשל טיפול רפואי שקיבל הבריא. 68. מר לוגסי הצהיר והעיד, כי הנתבע פוטר מעבודתו על פי דרישתו ובקשתו בשל היותו חולה. כן אישר, כי הנתבע בא וסיפר לו כי סובל משבר בקיבה ורצה לעזור לו ולשקם אותו ולא לפטרו אולם נאלץ לעשות כן אחרי פניות חוזרות ונישנות. יחד עם זאת, העיד כי אישורים רפואיים של הנתבע לא עניינו אותו (עמ' 35 לפרוטוקול) וכי רק בדיעבד הסתבר לו שהנתבע לא היה חולה וכי סגר עסקה עם אגן כימיקלים בדצמבר 2000, היינו סמוך למועד פיטוריו (עמ' 34 לפרוטוקול). אילנה עמר אישרה בעדותה, כי אכן בנובמבר 2000 הנתבע התקשר והודיע לה, כי סובל מכאבים ולא יוכל לעבוד אך הוסיפה, כי לא הוצגו בפניה אישורים רפואיים (עמ' 15 לפרוטוקול). יחד עם זאת יצויין, כי בטופס "פנקס החופשה" של התובעת (נספח ב' לתצהירה של אילנה עמר מיום 17/3/04) צויין מפורשות, כי לנתבע 16 ימי מחלה בחודש נובמבר 2000. 69. באשר לגרסת הנתבע - ראשית יודגש, כי הנתבע העיד, כי שהה במחלה מחודש מאי 2000 עד לנובמבר 2000 (עמ' 84-83 לפרוטוקול). אין ספק, כי הנתבע לא העיד דברי אמת בנקודה זו והראיה, כי חזר בו מגירסתו זו בסיכום טענותיו (ס' 8-טו לסיכום הטענות) וטוב שעשה כן. כל שהוכח כי סבל מבעיות בקיבתו בחודש מאי - יוני 2000 וכי קיבל טיפולים רפואיים בין היתר גם בגין בעיות בקיבה בחודש נובמבר - דצמבר 2000. הנתבע טען, כי פוטר שכן היה חולה ומחלתו פגעה בכושר עבודתו. הנתבע העיד, כי "זרקו אותי כמו כלב" (עמ' 82 לפרוטוקול). אינני מאמינה לגירסת הנתבע וגרסת התובעת מהימנה עלי באשר לסיבות פיטורי התובע, אך יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה גירסתה, כי זכאית להשבת פיצויי הפיטורים ששילמה לנתבע, בשל מרמה. 70. לא הוכח, כי הנתבע קיבל פיצויי פיטורים במרמה. הוכח, כי התובעת נענתה לבקשתו של הנתבע לפטרו מבלי לבחון את אמיתות גירסתו באשר למחלתו ומבלי לבקש אישורים רפואיים המצדיקים גירסתו. המסמכים הרפואיים שצרף לתצהירו וכן חוות דעתו של ד"ר גושן תומכים בגירסה, כי אכן הנתבע סבל מכאבים בקיבתו הן בחודש מאי - יוני 2000 והן בנובמבר 2000. הוכח כי בנובמבר 2000 שהה במחלה, על פי רישומי התובעת. לא הוכחה כפיה או לחץ של הנתבע לפטרו ויש לראות בהיענות התובעת לפטרו (למרות גירסתה כי לא ביקשה לפטרו - י.ה.) כהסכמה וגמירות דעת לפטר הנתבע תוך ידיעה, כי מצבו הגופני לא כשיר, כפי שעולה מהאמור במכתב ההמלצה שנתנה בידיו בדצמבר 2000 בו ציינה התובעת מפורשות, כי עבודתו הופסקה עקב אי יכולתו לתפקד בתובעת. נפסק, כי ייתכנו מקרים בהם מצב הבריאות כשלעצמו יהיה סיבה מספקת להתפטרות. הדבר תלוי בסוג הליקוי הבריאותי ובאפשרות להמשיך לעבוד במפעל בו מדובר במצב בריאותו של העובד ובשים לב לאופיה של העבודה. במקרה הנדון, לאור האמור בחוות הדעת של ד"ר גושן (מטעם הנתבע - י.ה.) לא ניתן לשלול, כי כאבי הקיבה של הנתבע נבעו גם מתנאי עבודתו בחודש מאי 2000 (סמוך לפסח) לרבות סיבות סובייקטיביות נוספות שפרט בחוות דעתו. 71. כאמור, ספק אם הנתבע היה מוכיח עילתו להתפטרות מחמת סיבות בריאות - בגין מצב בריאותו בנובמבר 2000 אולם בשלב זה אין די במבחן זה כדי לשלול גירסתו של הנתבע, כי גם סיבות בריאותיות היו נימוק לפיטוריו. לתיק הוגשו שתי חוות דעת וללא ספק מדובר בחוות דעת שניתנו בדיעבד ובכל מקרה המומחים הגיעו למסקנות רפואיות ותעסוקתיות שונות זו מזו - היינו אין מדובר בחוות דעת חד-משמעיות ואף עובדה זו תומכת במסקנה, כי יש לדחות את גירסת התובעת להשבת הכספים ששילמה, מחמת מרמה או "מצג שווא". 72. לפיכך, דין התביעה להשבת פיצויי הפיטורים - להידחות. התביעה שכנגד התביעה לתשלום פדיון חופשה 73. הנתבע תבע בתביעתו שכנגד פדיון חופשה בגין 4 שנות עבודתו האחרונות בקיזוז 4 ימי חופשה שקיבל במשכורת חודש נובמבר 2000, היינו 77 ימים X 370 ש"ח ובסך הכל 28,490 ש"ח. אולם בסיכום טענותיו תבע פדיון בגין 46 ימי חופשה בלבד - על פי הוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (סעיף 9(א) לסיכום הטענות) בעקבות קבלת טענת ההתיישנות שהועלתה מטעם התובעת. 74. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח, כי אכן שילמה לנתבע מלוא ימי חופשתו הן במהלך עבודתו ו/או בסיומם. התובעת טענה, כי דין התביעה לפדיון חופשה שנתית בגין השנים 96 - 98 להידחות על הסף מחמת התיישנות על פי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית ובשים לב לעובדה, כי התביעה הוגשה ביום 9/4/03 ומרוץ ההתיישנות חל מהשנה שלאחר השנה שבה מדובר. 75. התובעת הציגה "פנקס חופשה" לשנים 1999 - 2000 שצורפו לתצהירה של אילנה עמר. לטענתה בשנת 1999 ניצל הנתבע 19 ימי חופשה ויומיים נוספים במסגרת בונוס שקיבל בחודש נובמבר 2000 בסך של -.1,510 ש"ח - למרות שלא עבד מלוא הימים בחודש זה (ס' 7 לתצהיר). בשנת 2000 הנתבע ניצל 18 ימי חופשה וכן 4 ימי פדיון בנובמבר 2000. לפיכך, זוכה בשנת 2000 ב- 22 ימי חופשה בתשלום - סה"כ 43 ימים. בנוסף לימים הנ"ל, טוענת התובעת, ניצל הנתבע ימי חופשה רבים נוספים ולפיכך הנתבע זוכה במלוא ימי החופשה שהיה זכאי להם גם על פי גירסתו (ס' 9.7 לסיכום הטענות). 76. ראשית יצויין, כי לא הוכחו שיעור הימים הנוספים שמימש הנתבע כימי חופשה ואין לכלול הימים הנ"ל במסגרת החישוב לזכאותו. אין לראות בתשלום הבונוס ששולם לנתבע כימים שניתן לזקוף אותם על חשבון פדיון חופשה שכן לא צויין כך בתלוש השכר אלא צויין "בונוס" בנוסף לפדיון 4 ימים באותו חודש. 77. זאת ועוד. מעדותםשל אילנה עמר ומר לוגסי עולה, כי חשבון ימי חופשתו של הנתבע חוייב ב-6 ימים בהם שהה יחד עם משפחתו במלון הנסיכה (מיום 16/7/00 עד 20/7/00) וכן ב-4 ימים נוספים בגין שהותו בחוות הברון (מיום 25/7/99 עד 30/9/99). מר לוגסי הצהיר בתצהירו (סעיף 25) כי הנתבע שהה במלונות הנ"ל עם בני משפחתו בחופשה לפיכך חוייבו ימי חופשתו, ועל פי בקשתו של הנתבע - עלות השהות במלון ששולמה על ידי התובעת - על חשבון דמי ההבראה שזכאי להם. 78. אילנה עמר העידה בסוגיה זו, כי ימי החופשה והמחלה פורטו לכל העובדים בתלוש השכר למעט לנתבע שכן סוכם בינו לבין אלי לוגסי שהבראה לא תשולם לו בתלוש והוא יצא לנופש וכך נעשה הדבר. לא סוכם כך בכתב שכן היחסים היו על בסיס של אמון הדדי (עמ' 18 לפרוטוקול). 79. אלי לוגסי העיד, כי הנתבע שהה בחופשה במלון הנסיכה בחוות הברון ולא עבד (עמ' 37 לפרוטוקול) אך הנתבע העיד, כי אכן שהה עם משפחתו במלון הנסיכה אך עבד במהלך כל השבוע, כך גם כאשר שהה עם משפחתו בחוות הברון עבד בצפון (עמ' 99-100 לפרוטוקול). 80. מהימנה עלי גירסת הנתבע, כי אכן עבד באותם ימים לפיכך אין לראות ב-10 ימים (6+4) כימי חופשה שניצל התובע במהלך 1999 - 2000. ימים שקוזזו לו מימי חופשתו שלא כדין. 81. ובאשר לטענת הנתבע, כי אין לקזז מימי חופשתו את הימים בהם שהה בכינוס מקצועי -דינה להידחות. ככל שעולה מתצהירו של מר לוגסי בתום הכינוס שהה הנתבע עם מר לוגסי במקומות אחרים, סה"כ 11 ימים על חשבון התובעת. (ס' 26 לתצהירו). בנסיבות אלה לא מצאתי כל מקום לקזז הימים מימי חופשתו של הנתבע. 82. בנסיבות אלה, התובעת נותרה חייבת לנתבע פדיון 15 ימי חופשה ולפיכך הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של -.5,550 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/12/00 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לפדיון דמי הבראה 83. הנתבע תובע פדיון 14 ימי הבראה. 84. התובעת טוענת, כי השהות של הנתבע ומשפחתו במלונות הנסיכה בחוות הברון היה על חשבון דמי הבראה של הנתבע (ס 9.8 לסיכום הנתבע). 85. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח, כי אכן סוכם עם הנתבע כי הוצאות הנופש עבור בני משפחתו במלונות הנ"ל יהיו על חשבון זכאותו לדמי הבראה (ס' 24 לתצהירו של מר לוגסי בתביעה שכנגד). הנתבע חלק על עובדה זו ותובע תשלום פדיון דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות. 86. ניתן לממש את הזכאות לדמי הבראה על ידי מימוש בפועל של יציאה להבראה. במקרה הנדון, לא השכיל הנתבע להוכיח, כי זכאי למלוא פדיון דמי ההבראה שתבע בכתב תביעתו שכן גירסת התובעת, כי יש לראות את השתתפות התובעת בחופשת בני משפחתו של הנתבע על חשבון דמי הבראה לאחר שסוכם כך עם הנתבע, מקובלת עלי. 87. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע פדיון 4 ימי הבראה בלבד בסך 1,328 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/12/02 עד לפרעון המלא בפועל. 88. לסיכום - א. תביעות התובעת נדחות. ב. התובעת תשלם לנתבע פדיון חופשה בשיעור שנקבע בסעיף 82 לפסק הדיןופדיון דמי הבראה בשיעור שנקבע בסעיף 87 לפסק הדין. ג. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ש"ח + מע"מ. 89.סודיותסוד מסחריהתיישנות