1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין שני קנסות מינהליים שהוטלו על המבקשת ביום 19/7/09 בגין שתי עבירות: העבדת 20 נערים ללא פנקס לרישום נערים עובדים, בתקופה 31/7/08 - 1/7/08, בניגוד לסעיפים 31 ו- 33ג(6) לחוק עבודת נוער, התשי"ג-1953 (להלן:"הודעת קנס א'"), ואי מסירה לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי עבודתו, תוך 30 ימים מתחילת העבודה, בניגוד לסעיף 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן:"הודעת קנס ב'"). 2. להלן העובדות הצריכות לבקשה כפי שעלו מהחומר הנמצא בתיק: א. ביום 19/7/09 שלחה המשיבה אל המבקשת הודעות קנס מינהליים בגין העבירות כמפורט לעיל. הודעות הקנס הומצאו למבקשת ביום 2/8/09. ב. ביום 30/9/09 שלחה המבקשת בקשה להישפט לתובעת המוסמכת. ג. ביום 13/10/09 ניתנה החלטת התובעת המוסמכת, לפיה היא דוחה את הבקשה. דחיית הבקשה להישפט נומקה בכך שהבקשה נשלחה בחלוף המועד הקבוע בחוק. ד. ביום 2/8/09 נתקבלו אצל המבקשת הודעות הקנס כאמור. לפיכך המועד האחרון להגשת הבקשה להישפט היה ביום 1/9/09. 3. להלן טענות ב"כ המבקשת, בתמציתיות, כפי שעלו מהבקשה ומתשובתה לתגובת המאשימה לבקשה: א. המדובר באיחור מינורי בן 28 ימים. ב. ממועד קבלת הודעות הקנס פעלה המבקשת בעל פה וללא דיחוי בניסיון להביא להידברות עם המשיבה, אולם ללא הועיל. ג. הגשת הבקשה להישפט התעכבה לא בשל זלזול או רשלנות, אלא בשל מועד הגעת הודעת הקנס בפגרת הקיץ, לוח זמנים צפוף ועומס עבודה רב מהצפוי והיות מרבית מעובדי המשיבה בחופשה. ד. עברה יותר משנה מיום ביצוע העבירה ועד ליום המצאת הקנס למבקשת. כן, המדובר בעבירות מסוג חטא, העבירה התיישנה לא רק על פי הודעת המשיבה במכתבה מיום 30/9/09, אלא גם על פי מועד העבירה בנספח המצורף להודעת הקנס א'. ה. מעיון בהודעות הקנס עולה כי יד נעלמה ערכה בה שינויים מהותיים, בכתב יד. ראשית, נמחק תאריך העבירה. שנית, על ההודעה נכתב בכתב יד כי להודעה מצורפת רשימת עובדים ותאריכי עבירה. 4. להלן תגובת ב"כ המשיבה לבקשה, בתמציתיות: א. בבקשה להישפט אשר הוגשה למשיבה אין התייחסות לעצם העיכוב בהגשת הבקשה ולא מובא כל טעם לעיכוב. ב. שעה שהוטל קנס מנהלי החוק מתווה נתיבי פעולה ברורים ובלעדיים לנקנס, כאשר "הידברות" אינה ביניהם. ג. אין ממש בטענות המבקשת בנוגע לפגמים אשר נפלו כביכול בהודעות הקנס, הן בנוגע לחריגה מן המועדים הקבועים בחוק לשם משלוח הודעות הקנס, והן בנוגע להודעות גופן. ד. המדובר בקנסות אשר הוטלו בטרם חלפה שנה ממועדי ביצוע העבירות. אין לומר שהטלת הקנס ביום 19/7/09, חמישה חודשים לאחר סיום החקירה, מהווה עיכוב בלתי סביר למשלוח הודעת הקנס. העבירות לא התיישנו. ה.צירוף רשימת עבירות ותאריכי עבירה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק והתקנות. 5. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן:"חוק העבירות המינהליות"), קובע כי המועד להגשת בקשה להישפט בעבירות שעליהן חל הוא 30 ימים מיום קבלת הודעת הקנס. סעיף 13 לחוק העבירות המינהליות מקנה סמכות לבית המשפט או לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור, כאשר זוהי לשון סעיף 13(ב) לחוק: "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". 6. דוקטרינה בעניין הארכת מועד להישפט: מכוח חוק העבירות המינהליות, אדם אשר הומצאה לו הודעת קנס רשאי, בין היתר, להגיש בקשה להישפט בעניין העבירה בגינה הוטל הקנס. זאת, תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה. המחוקק תחם והגדיר בפרק זמן את האפשרות העומדת לנקנס להגיש בקשה להישפט. החוק, בנוסחו דהיום, מתיר לבית המשפט לקיים את המשפט אף אם הודעת הנקנס בדבר בקשתו להישפט ניתנה באיחור, אולם זאת אם קיים טעם מוצדק או סביר לאיחור. הקריטריונים בדבר הארכת מועד לבקשה להישפט במסגרת עבירות מנהליות שבסמכות בית הדין לעבודה נקבעו בין השאר בפרשת סיון [עפ"א (ארצי) 14/05 סיון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 12/3/06], אשר עליהם חזר בית הדין הארצי לעבודה בפרשת איכרי ראש פינה [עפ"א 12/05 איכרי ראש פינה - אגודה שיתופית חקלאית נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 10/5/06], שם נקבע כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשות כגון זו אשר בפניי היא של טעם מוצדק או סביר לאיחור. נאמר באותה הפרשה כי מתן ארכה סבירה, מטעמים מוצדקים או סבירים, במקרים המתאימים, לא מהווה פגיעה בתכלית החוק ומאפשרת ביקורת של גוף שיפוטי בעניין ההחלטה. במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת על שיקולים מסוגים שונים, סובייקטיביים ואובייקטיביים. נקודת המוצא תהא תדיר העובדה כי המחוקק מצא לנכון לתחום את המועד בדבר הגשת הבקשה להישפט וקצב לכך 30 ימים בלבד, זאת בהתאם למטרות ולתכלית המונחות ביסוד החוק- ומכאן: א. יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, את איתנותו הכלכלית ואת היקף ביצוע העבודה. ב. בחינת העבירה גופה: האם המדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. ג. יש לאזן בין חשיבותו של עקרון סופיות הדיון והצורך בהקפדה על המועדים הקבועים בחוק לבין השאיפה להגביר את הנגישות לערכאות ולביקורת שיפוטית. ד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. ה. יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס. ו. קביעת אמת מידה נוקשה יתר על המידה עלולה לחסום באופן גורף מדי ביקורת שיפוטית של גוף שיפוטי על ההחלטה המקצועית, עם זאת אין להסיק מאלה כי בקשה להישפט תתקבל כדבר שבשגרה. ז. מחד, קיימת נחיצות לוודאות משפטית אשר תושג על ידי חוסר גמישות, מאידך מגמה זו עלולה להביא לעוול קשה בנסיבות מיוחדות, ביניהן חולי, תאונה ואירועים אותם רחוק מלצפות. ח. רשימה זו של טעמים אינה בגדר רשימה סגורה. בפרשת סיון נכתב, בין היתר: "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית- הדין לדון בעניין על- פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". 7. האיחור בהגשת הבקשה: מעיון בבקשה ובתשובה לתגובה, לא מצאתי כי התקיימה סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשתה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה, ואפרט. המועד האחרון להגשת הבקשה היה ביום 1/9/09, כאשר הבקשה לתובעת המוסמכת הוגשה ביום 30/9/09 (29 ימי איחור). באשר ל"איחור הקל" כטענת המבקשת, אני בדעה כי איחור של 29 ימים למועד של 30 ימים, אינו בגדר "איחור קל" [ראו עפ"א (ארצי) 11/05 אחים עובדיה שירותי ניקיון בע"מ - מדינת ישראל, לא פורסם, 23.8.2006]. על המבקשת היה להגיש בקשה להישפט לתובע המוסמך בתוך 30 ימים מיום המצאת הודעות הקנס, קרי לכל המאוחר ביום 1/9/09. המבקשת בחרה את דרך ההתנהלות בעל פה, כפי טענתה, התנהלות שארכה ממועד קבלת הודעות הקנס (עמוד 2, סעיף 6 לבקשה), קרי מיום 2/8/09, עד אשר פנתה למשיבה בדבר הבקשה (עמוד 2 סעיף 7 לבקשה), קרי ביום 30/9/09. התנהלות זו אינה סבירה מבחינת פרק הזמן הארוך אשר ארכה, ואין היא אחת מהחלופות אשר עומדות לרשות הנקנס במסגרת חוק העבירות המינהליות. אשר על כן, אין למבקשת אלא להלין על עצמה. כן, אין לקבל את טענת המבקשת בדבר האיחור בהגשת הבקשה, לפיה מקורו בתקופה עמוסה ובמועדי חגים. מכל מקום אין אלה טעמים המצדיקים את האיחור בהגשת הבקשה. למען הסר ספק יוער כי אין בחופשת נציגי המשיבה, ככל שאכן שהו בה, כדי להצדיק את ההתעכבות בהגשת בקשה להישפט או בבחירה באחת החלופות אשר עמדו מכוח חוק העבירות המינהליות. כן, טענה ב"כ המבקשת, לפיה שהתה בחופשה מיום 1/9/09 ועד ליום 6/9/09, ומיום 8/9/09 ועד ליום 29/9/09, עקב עניינים אישיים, אין בה כדי לסייע למבקשת. חופשתה החלה ביום 1/9/09, היום בו היה המועד האחרון להגשת הבקשה, קרי לרשות ב"כ המבקשת עמדה התקופה המלאה, שמיום המצאת הודעות הקנס- 2/8/09 - ועד ליום 1/9/09. מיותר לציין כי פגרת בתי המשפט אינה רלוונטית לענייננו, מאחר שלא מדובר בפניה לבתי המשפט אלא לרשות מינהלית. תכלית חוק העבירות המנהליות והפעלת המסלול המנהלי על פיו הינה למנוע התדיינויות משפטיות מיותרות ולחסוך הכבדה בלתי סבירה על רשויות אכיפת החוק, כאמור. אשר על כן, לא מצאתי כי התקיימה סיבה סבירה להגשת הבקשה באיחור. 8. האם חלה התיישנות העבירות: עיקר טענת ב"כ המבקשת, לגופן של העבירות, היא טענת התיישנות. בהתאם להודעת הקנס א' ולהודעת הקנס ב', העבירות בגינן הוטלו הקנסות הינן עבירות מסוג "חטא", כפי שנטען על ידי ב"כ המבקשת ועל כך לא חולק ב"כ המשיב. בהתאם לסעיף 22(א) לחוק העבירות המינהליות, המפנה לסעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, סוג העבירות הרלוונטי הוא "חטא". לפי סע' 9 (א)(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן:"חוק סדר הדין הפלילי"), עבירה מסוג "חטא" מתיישנת כעבור שנה אחת מיום ביצוע העבירה. הודעת קנס א' עניינה ניהול פנקס לרישום נערים עובדים. ניהול פנקס הוא בגין תקופת העבודה ובענייננו, המדובר בחודש 7/08. אם כן, המועד הרלוונטי אשר יקיים תכליתו והמוקדם (העשוי להטיב עם הנקנס) בענייננו לשם בדיקת ניהול פנקס בגין חודש 7/08 הוא 1/8/08. הודעת הקנס המינהלי, כמוה כהגשת כתב אישום בלבוש מנהלי, הוטלה ביום 19/7/09, קרי בטרם חלפה שנה מיום ביצוע העבירה. אשר על כן לא חלה התיישנות בגין העבירה נשוא הודעת קנס א'. הודעת קנס ב' עניינה מסירה לעובד הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו מהיום בו החל לעבוד אצלו. הוראת חוק זו תחומה לכל היותר עד 30 ימים מיום תחילת העסקה, אולם המועד הרלוונטי אשר יקיים תכלית סעיף החוק בדבר בחינת התיישנות העבירה הוא מועד עריכת הביקורת, שאם לא כן ייעשה הדבר פלסתר לסעיף החוק ולתכליתו. מעיון בהודעת קנס ב' ובאישור המסירה אשר צורף לתגובת המאשימה, נמצא כי המועד בו נערכה הביקורת היה ביום 31/7/08. הודעת קנס ב' הוטלה ביום 19/7/09, קרי בטרם חלפה שנה, אשר על כן לא חלה התיישנות בגין העבירה נשוא הודעת קנס ב'. אף אם מתחשבים ב"תאריכי העבירה" שפורטו בנספח להודעת הקנס, המתייחסים לכל אחד מן העובדים, התאריך המוקדם יותר הוא 20/7/08, וגם ממועד זה עד להטלת הקנס לא חלפה יותר משנה. משכך, לכאורה לא חלפה תקופת התיישנות העבירות נשוא הודעות הקנס, כן אין בסיס לטענה זו כדי להצדיק ליתן למבקשת הזדמנות להישפט. המשיבה פנתה אל המבקשת בדרישה להמצאת מסמכים. אציין בנקודה זו כי בדרישות אלה כדי לחדש את מרוץ תקופת התיישנות העבירה, מאחר ולפנינו עבירות מסוג "חטא", ואילו סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי מחיל את מנין תקופות ההתיישנות באשר למרוץ מחדש בכל הנוגע לעבירות מסוג "עוון" ו"פשע" בלבד. 9. האם נפלו פגמים בהודעות הקנס: להודעות הקנס צורפו נספחים בהם פורטו העבירות בעניינו של כל עובד. מחיקת תאריך העבירה, ו"תיקונו" נעשה באמצעות הנספחים אשר צורפו כאמור, והיה מחויב לאור ריבוי העובדים, כאשר מועדי העבירות לכאורה, לא תאמו לגבי כל העובדים. אציין כי בהודעות הקנס צוין דבר הנספחים המצורפים, בהם פורטו רשימת העובדים ומועדי העבירות. בנוסף, אינני סבורה כי יש ממש בטענת המבקשת בעניין הוספת סעיף להודעת הקנס ב', אלא יש בכך כדי להטיב עם המבקשת, ואסביר. סעיף 4 לחוק הודעה לעובד מפנה לסעיפים 1, 3 או 10, בחוק זה. המשיבה ציינה באופן מפורש על הודעת הקנס ב' כי מיוחס למבקשת סעיפים 4 ו-1 לחוק הודעה לעובד. התייחסות קונקרטית זו לא בלבד שאין בה פגם, אלא מיידעת הנקנס בדבר המיוחס לו, על מנת שיכלכל צעדיו בהתאם. הפניית ב"כ המבקשת לפרשת עפ"א סיאהו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 23.9.09) אינה רלוונטית לענייננו, שכן שם הודעת הקנס נעדרה את פרטי הגורם אשר הטיל אותה. בענייננו, הגורם החתום על הודעות הקנס ידוע, כן כפי אשר פורט לא נפל כל פגם בהודעות הקנס או מי מהן. מעבר לכל האמור לעיל, הרי שהמבקשת לא הצביעה על כל ראיה אשר עשויה לסייע לה בהגנתה, ולהפריך את סעיפי העבירות נשוא הודעות הקנס. לפיכך, לא הונחה בפניי תשתית עובדתית וראייתית כי טעם מוצדק או סביר אכן מנע מהמבקשת להגיש הבקשה דנן במועד הקבוע לכך בחוק ולא נטען או הוכח מפי המבקשת כל טעם סביר אחר להגשת הבקשה באיחור. 10. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. נוערהתיישנות