שלושת הנאשמים שבפני, הודו והורשעו, על פי העובדות והעבירות שפורטו בכתב האישום המתוקן. על פי כתב האישום המתוקן, הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: נאשם 1: [א] קשירת קשר לסחר בסם מסוכן, - עבירה לפי סעיף 449 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), יחד עם סעיף 13 ו- 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"). [ב] קשירת קשר לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) יחד עם סעיף 415 סיפא לחוק. [ג] קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 415 לחוק. נאשם 2: [א] סחר בסם מסוכן, - עבירה לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19 א' לפקודת הסמים. [ב] איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה, - עבירה בניגוד לסעיפים 10 יחד עם סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). [ג] מסתייע ברכו לשם ביצוע פשע, - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה. נאשם 3: [א] קשירת קשר לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) וסעיף 415 סיפא לחוק. [ב] קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק. מן העובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי, במועדים הרלבנטים הופעלה שירן עמר (להלן: "הסוכנת") בשליחות משטרת ישראל, לשם רכישת סמים. בתאריך 20/11/05 ובתאריך 25/11/05, שוחחה הסוכנת עם נאשם 1, טלפונית והם קשרו ביניהם קשר, לשם מכירת סמים מסוכנים מנאשם 1 לסוכנת. השניים תיאמו ביניהם מפגש, כדי לבצע עסקת סמים בכמות שלהלן: 1 ק"ג חשיש, תמורת 12,000 ₪ וכן 150 טבליות MDMA, תמורת 21 ₪ לטבליה. לאחר מכן נאשמים 1 ו-3, קשרו ביניהם קשר לפיו יציגו בפני הסוכנת מצג שווא, לפיו יספקו לה 1 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 12,000 ₪, אולם בפועל ימנעו מלספקו. בהמשך לכך נפגשו נאשם 2, שהיה שליחו של נאשם 1 והסוכנת, בתחנת הדלק סמוך לכניסה לכפר דיר-אל-אסד, והכל בהכוונת נאשם 1. הסוכנת מסרה לנאשם 3, סך של 12,000 ₪, אולם הנאשמים 1 ו-3, לא סיפקו לה את הסמים. בימים שלאחר מכן ניסתה הסוכנת לקבל את הסמים לידיה, ו/או את הכסף ששילמה עבורם, באמצעות עזרתו של נאשם 2, שהשתדל לסייע בידה, ואף הסיע אותה ברכבו מסוג שברולט, על אף שהיה פסול מלנהוג באותה עת, מכח גזר דין של בית המשפט לתעבורה בעכו, בתיק 61125/05. בתאריך 27/11/05, במהלך ניסיונה של הסוכנת לקבל לידיה את הכספים, ו/או את הסמים, מסר לה נאשם 2, חשיש במשקל של 7,44 גרם חשיש והתחייב למסור לה את יתרת 1 הק"ג למחרת היום. בתאריך 2/12/05, שוחחו נאשם 2 והסוכנת אודות עסקה ב- 2 ק"ג חשיש במחיר של 18,000 ₪, ובנוסף 1 ק"ג תמורת הסכום ששילמה כבר. באותו יום הסיע נאשם 2 את הסוכנת, לאחר שמנה את כספה, פגש באחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, שהיה ברכב הונדה ואשר כיוון אותו למקום הימצא הסמים במעלה הכפר. בהגיע נאשם 2, למקום הימצא הסמים בכפר ירכא, הצביע לסוכנת על מיקומם והורה לה לקחתם ולהתיר במקום תחתם סך של 12,000 ₪ משלה ו- 6,000 ₪ מנאשם 2, כפיצוי בגין הסמים שלא סופקו לה בעבר. הסוכנת פעלה כהנחיית נאשם 2, ונטלה את השקית ובה 3,500 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, אשר היתה מונחת בצד הדרך, סמוך לעמוד. לפיכך, טוענת המאשימה, עבר נאשם 1, עבירת קשירת קשר לסחר בסם עם הסוכנת ולאחר מכן קיבל ממנה דבר במרמה ביחד עם נאשם 3, בהתאם לקשר שקשר. כך גם נאשם 3. נאשם 2, סחר בסמים והחזיק בהם שלא לצריכה עצמית. תחילה כפרו הנאשמים בעובדות שבכתב האישום, אולם לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, חזרו בהם מכפירתם וכאמור, הודו בכתב האישום והורשעו על פי הודאתם. טיעוני המאשימה לעונש: [א] ב"כ המאשימה טוען שיש למצוא חומרה יתרה בביצוע העבירות על ידי הנאשמים 1 ו-3, שביצעו העבירות שעה שמאסר מותנה תלוי כנגדם ואילו נאשם 2, סיפק סמים בשתי הזדמנויות. חומרה יתרה יש למעשי פשע בעבירות סמים, כך נקבע חזור ושנה בפסיקת בתי המשפט אשר קבעו כי, נסיבות אישיות של נאשמים בעבירות סמים, נסוגות מפני המדיניות של הענישה המחמירה כחלק ממלחמה בפשע חמור זה המפיל קורבנות טובים ורבים ומשחית את החברה כולה. עבירות אלה חותרות תחת יסודותיה של החברה המתוקנת. עבירות אלה הפכו למכת מדינה. על כן קבעו בתי המשפט את מדיניות הענישה המחמירה, כחלק מן ההכרח להלחם ולמגר תופעה זו. בעניננו, הנאשם 2, לא היה שרוי במצוקה כלכלית והתקשה בעצמו להסביר את הסיבה להסתבכותו זו. התובע, במסגרת טיעוניו בכתב, הרבה לסמוך על פסיקת בתי המשפט ולהביא קטעים ממנה. כל פסקי הדין אליהם הפנה דנים, הן בחומרת עבירות הסמים והנזק שהן גורמות לחברה כולה, והן בצורך למגר התופעה על ידי ענישה מחמירה אשר מביאה בראש השיקולים את הצורך בהרתעה, על פני הנסיבות האישיות. [ב] ביחס לנאשמים 1 ו-3, מבקש התובע להפעיל את עונשי המאסר המותנים כדלהלן: כנגד נאשם 1, תלוי ועומד תנאי בר הפעלה בתיק פלילי - 26/04, בו הורשע בחודש 11/04, בגין עבירות של סחר בסמים, בבית המשפט השלום בעכו, ונידון בין היתר, למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שנתיים. התנאי הוא, כי לא יעבור עבירה מסוג פשע, לפי פקודת הסמים המסוכנים ויורשע בגינה. התובע טוען שיש להפעיל מאסר על תנאי זה, הקשור קשר הדוק לעבירת הקשר לביצוע סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 449 (א) (1) יחד עם סעיף 13 + 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים. בחינה מהותית של העבירות בהן הורשע בתיק זה, מלמדת שיש בינן לבין העבירות שבגינן הוטל התנאי, קשר המגלם כוונה לסחור בסם. העובדה שקשר זה לא מומש והמרתו בעבירת קשר ומרמה בלבד איננה יכולה לעמוד לזכות הנאשם ולהוות סיבה שלא להפעיל את התנאי. התובע סומך טיעוניו על מספר פסקי דין, ובין היתר על אשר נקבע בפסק הדין ע"פ 4571/04 אחמד מסרואה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (1), 2936 (להלן: "פרשת מסרואה"). כן הפנה התובע לפסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי ת.פ (ת"א) 40025/02 מדינת ישראל נ' בוריסוב תק-מח 2002 (2) 1038, עמ' 1042, (להלן: "פרשת בוריסוב"), שם נקבע כי, המבחן להפעלת מאסר מותנה הינו מהותי ולא טכני. השאלה היא, אם ההתנהגות הכללית של הנאשם בעבירה הנידונה מקיימת את היסודות של עבירת התנאי. כך גם שעה שהנאשם קושר קשר לביצוע פשע לשם ביצוע עבירה ספציפית, הרי שמבחינה מהותית כמו גם מטעמי תכלית החקיקה, יש להפעיל כנגדו את המאסר המותנה שהוטל בגין העבירה הספציפית. עוד הוא טוען, כפי שנקבע בסעיף 13 לפקודת הסמים, האפשרות לסחור בסמים בדרך של "עסקה אחת" מלמדת כי קשירת הקשר לסחר יצאה מן הכח אל הפועל ובכך נתמלאו יסודותיה של העבירה המושלמת, כפי שנקבע בהלכת מסרואה. כפי שנקבע בפסק דין מסלתי, ע"פ 49/80 מסילתי נ' מדינת ישראל, פד"י לד' (3) 808 שם בעמ' 810 (להלן: "פרשת מסילתי"), הרי שכאשר קובע בית המשפט את התנאי ביחס לעבירה לפי סעיף מוגדר בחוק, יש להפעיל התנאי אם הנאשם עבר מחדש עבירה זהה לזו שפורטה בתנאי וגם אם יעבור כל עבירה אשר המעשה, הניסיון או המחדל, המוגדרים בה כוללים את היסודות של העבירה המפורטת בתנאי. לפיכך, טוען התובע כי יש מקום להפעיל את התנאי גם כאשר העבירה הנוספת הינה מסוג קשירת קשר לביצוע עבירות על פי פקודת הסמים. [ג] ביחס לנאשם 3, טוען התובע כי, יש להפעיל את המאסר המותנה אשר הוטל עליו בת.פ (שלום עכו) 3560/02, בחודש 9/04, בו נידון בין היתר, למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע ויורשע בגינה. העבירה בה הורשע בפנינו הינה עבירה בקשר לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק, הרי היא עבירה מסוג פשע, ואין הוא יכול להתכחש להרשעה שיש בה כדי להפעיל את המאסר המותנה. [ד] לטענת התובע יש להפעיל את עונש המאסר המותנה כך שירוצה באופן מצטבר לכל עונש אשר יוטל בגין העבירות שבוצעו על פי כתב האישום שבפנינו, על פי סעיף 58 לחוק העונשין. התובע סומך טיעוניו על אשר נקבע בפרשת מסרואה. לפיכך, ביקש להטיל על הנאשמים מאסר ממושך בפועל, בשים לב לעונש שקבע המחוקק בצידן של העבירות וכן להפעיל את עונשי המאסר המותנים ביחס לנאשמים 1 ו-3, באופן מצטבר. מימוש ההתחייבות כנגד נאשם 3, ופסילת רישיון הנהיגה לנאשמים 1 ו-2, בהתאם לסעיף 37 א' לפקודת הסמים, ולהטיל עליהם קנסות כספיים כבדים בעיקר בשל העובדה כי, הנאשמים ביקשו לעשות רווח קל תוך כדי ביצוע עבירות. הנאשמים הודו כי בפועל קיבלו סך של 24,000 ₪, מכספי משטרת ישראל. לפיכך, יש לקבוע כי עליהם להשיב את "פירות" העבירה. [ה] התובע עוד הגיש לבית המשפט את הרשעותיו הקודמות של נאשם 2 בעבירות תעבורה. ביחס לנאשם 3, הגיש התובע את כתב האישום וגזר הדין בתיק פלילי 3560/02, של בית משפט השלום בעכו, וגיליון הרשעות קודמות. ובענינו של נאשם 1, הוגש גזר הדין של בית משפט השלום בעכו, בתיק פלילי 26/04, ובו מאסר על תנאי בר הפעלה. טיעוני הסניגורים לעונש: [א] סניגורם של נאשמים 1 ו-2, טען כי, יש להתחשב בכך שהנאשם 2 הודה כבר בתחנת המשטרה, בהזדמנות הראשונה ובתיקון המשמעותי שנעשה לגביו בכתב האישום. הסניגור עוד הדגיש כי, הסוכנת היתה בבחינת "סוכן ומדיח", הנאשמים פשוט "עבדו" על הסוכנת ולא סיפקו לה את הסחורה - הסמים. נאשם 2, פשוט ניסה לעזור בכך שהציע להחזיר את כספה, באמצעות מכירת רכב שבבעלותו. הנאשם 2, המשיך לנסות להחזיר לסוכנת את הכסף ורק לאחר שבועיים הצליח. הנאשמים אינם סוחרי סמים אשר מגיעים לבית המשפט פעמים הרבה אלא, האירועים הינם צירוף מקרים שנוצר כתוצאה משידולה של הסוכנת. לפיכך, העונש צריך להיות סימלי. לנאשם 2, אין כל עבר פלילי, והסוכנת היא אשר שידלה אותו וגרמה לו לספק את הסמים. הודעת הנאשמים חסכה זמן רב וכן את העדת הסוכנת. לנאשם 1, הרשעה קודמת אחת לא מסוג העבירות המיוחסות לו כאן. שניהם אחים ובעלי משפחות. אביהם אושפז מצער על מעצרם. [ב] באשר למאסר המותנה אשר התביעה טוענת שיש להפעיל כנגד נאשם 1, טוען הסניגור כי, אינו בר הפעלה, משום שהעבירה המיוחסת לו כאן איננה עבירת סמים. עבירת הקשר הינה עבירה עצמאית בגבול שבין המחשבה לניסיון, משום שלא הגיעה לשלב הניסיון, לכן השלב המינימלי של קשירת הקשר אינו גורם להפעלת התנאי. מפנה לדברים שנאמרו מפי המלומד קדמי, בספרו "על הדין בפלילים", חלק ראשון, עמ' 276 עד 284. מבקש להסתפק בתקופת המעצר שהנאשמים ריצו עד עתה ולא להחמיר עימם מעבר לכך. [ג] ב"כ נאשם 3, טען לעונש והצטרף לדברי סניגורם של נאשמים 1 ו-2, וביקש בנסיבות הענין להסתפק בהארכת התנאי. עוד הוסיף הסניגור וטען כי, בעת גזירת העונש בתיק בית משפט השלום הוטל עליו עונש מאסר מותנה חמור ביותר ביחס לעבירה שבה הורשע והואיל ולבית משפט זה שיקול דעת נרחב, עליו להורות על הארכת התנאי. נאשם זה לא הורשע בכל עבירת סמים אלא, בעבירות מרמה. הנאשם 3, אינו קשור לעבירות הסמים. ניתן היה להגיש עבירות אלה, על אף שהן עבירות פשע, לבית משפט השלום. הסניגור הגיש לבית המשפט אסופת פסיקה לפיה בעבירות אף חמורות יותר נדונו הנאשמים לשישה חודשי עבודות שירות. נסיבות אישיות של הנאשם הינן כאלה שיש להתחשב בהן בעת גזירת הדין. הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי רב, ולמעשה הודה כבר בעת הליך המעצר עד תום ההליכים. הנאשם צעיר, רווק, חי יחד עם אמו, שמצבה הרפואי קשה, מבקש להסתפק בתקופת המעצר, ולהורות על הארכת התנאי. [ד] הנאשמים עצמם הביעו צער על ביצוע העבירות וביקשו להתחשב בהם. שיקולי ענישה: [א] העבירות אותן ביצע נאשם 2, הינן עבירות חמורות של סחר בסם מסוג חשיש במשקל כולל של 3,5 ק"ג, נהיגה ברכב למרות שרשיונו נשלל על ידי בית המשפט. על אף שנאשם זה צעיר לימים ללא כל עבר פלילי, ומנהגו עד עתה היה מנהג נורמטיבי, הרי שעצם ביצוע עבירות כה חמורות, תוך הפגנת זלזול מוחלט בגזרי הדין של בית המשפט, יש בהם כדי להצביע על חומרת התנהגותו ועל הצורך בהרתעת הנאשם והציבור. באשר לנאשם 1, בעברו עבירה אחת בלבד בגין שני אישומים של סחר בסמים וכן עבירה בגין נהיגה בזמן פסילה. על אף שהוטל עליו מאסר על תנאי, לא היה בכך כדי להרתיעו מלבצע עבירות קשר לסחר בסם וקבלת דבר במרמה. התנהגות של נאשם זה מלמדת שאין עליו מורא חוק ובעת שנראה לו כי הוא יכול להרוויח מעט כסף קל, איננו נרתע מביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לעבירות בסם. התוצאה היא, שגם נאשם זה יש להרתיע בעונש אשר יהיה בו כדי ללמדו. נאשם 3, איננו נאשם בעבירות סמים, על אף שבעברו עבירה אחת של אחזקת סם, הרי שגם עבירת קבלת דבר במרמה, במסגרת "העסקה" המשונה שנרקמה בין הסוכנת לבין הנאשמים, איננה יכולה ללמד על עבירת מרמה מנותקת מעבירות הקשר והמסכת כולה. אולם, יש להתייחס אך ורק לעבירות בהן הודה והורשע. [ב] פסיקת בית המשפט העליון רצופה בקביעות כי, יש להחמיר בענישה בעבירות סמים אשר משחיתות כל חלקה טובה בין בני הנוער והבוגרים וחותרת תחת יסודותיה של חברה מתוקנת. ההתמכרות לסם הורסת משפחות שלמות וגורמת לצעירים עולי ימים, להתמכר ולאבד צלם אנוש. ההתמכרות גורמת לביצוע עבירות רבות הפוגעות בחפים מפשע. [ג] הנאשמים ביצעו את המעשים מתוך בצע כסף, כל מטרתם היתה להרוויח כסף קל, כאשר נקרתה על דרכם הסוכנת והציעה להם רווח קל. הנאשמים לא משכו ידם מעסקת הסמים, או מעצם קבלת סכומי הכסף במרמה. אין ספק כי, התנהגותם הינה התנהגות עבריינית, הגם שבוצעה בתרומתה של הסוכנת אשר הניעה את גלגלי העסקה וכאשר רומתה, עת לא סופקה לה "הסחורה" - היינו הסם, לא וויתרה והמשיכה ודרשה את הסם מאת הנאשמים. אינני סבורה שיש לקבוע כי "האשמה" באותה עסקה הינה הסוכנת, כפי שמבקשים הסניגורים ללמוד. הגם, שהסוכנת היתה זו שהציעה, אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירות שביצעו הנאשמים אשר ראו בה טרף קל לרמות אותה ולעשוק את כספה. התנהגותם מלמדת על אופים העברייני. [ד] באשר להפעלת המאסרים על תנאי אשר הוטלו על הנאשמים 1 ו-3, אני סבורה שיש מקום לקבל את עמדת המאשימה ולהורות על הפעלת המאסרים המותנים. ביחס לנאשם 1: עבירת קשירת הקשר, הינה עבירה עצמאית במובן זה שניתן להעמיד לדין על עצם קשירת הקשר ואין צורך כי העבירה תושלם. כך גם על עבירת הניסיון. כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין, חלק מקדמי וחלק כללי, התשנ"ב - 1992: "בסעיף 39 נקבע כלל משותף אחיד לכל הצורות שפורטו בפרק "עבירות נגזרות": בהעדר הוראה מפורשת או משמעות סותרת כל דין שחל על הביצוע העיקרי והמשולם של העבירה, חל גם על הצורות הנגזרות ממנה. לכלל זה יש משמעות לענין חנינה כללית, לענין סמכות, שפיטה, הסגרה, התיישנות, השלכת ביצוע עבירה נוספת בתקופת התנאי של מאסר מותנה ...". דומה כי בדברים אלה נכלל הכל. העבירות הנגזרות ובכללם קשירת הקשר, ועבירת הניסיון, על אף שהינן עבירות עצמאיות אין הן מנותקות מהעבירה המושלמת, שהרי קשירת הקשר מתייחסת לביצוע העבירה המושלמת כך שחלק מיסודות העבירה המושלמת מתקיימות גם בעבירת קשירת הקשר. דברים ברוח זו, אמר כב' השופט עדיאל, בחוות דעתו בפרשת מסרואה, שם בסעיף 11 לפסק הדין: "לפיכך, במצב המשפטי דהיום, אני סבור שלצורך הפעלת העונש המותנה, דינה של עבירת הניסיון לעבור את עבירת התנאי המושלמת, כדין ביצוע עבירת התנאי המושלמת עצמה, ודי בניסיון כדי להפעיל את התנאי...". דברים אלה יפים, לכל הדעות, גם לעבירת קשירת הקשר, על אף שעבירת קשירת הקשר עוד לא באה לכלל ניסיון. אולם, דינה כדין עבירה נגזרת מן העבירה המושלמת בבחינת יסודות העבירה. דברים ברוח זו אמר כב' השופט א.א. לוי, בפרשת מסרואה, שם בסעיף 11 לפסק דינו: "העולה מכל האמור לעיל הוא שהדיון בדבר "ניסיון" לבצע עבירת תנאי מתייתר. אולם, ראיתי לנכון לשוב ולהדגיש את ההלכה הנוהגת עימנו הרבה שנים, ולפיה המבחן להפרתה של עבירת התנאי הוא מהותי ולא טכני - פורמאלי. ההשוואה הראויה היא בין יסודותיה של עבירת התנאי, כפי שהן מופיעות בחוק, לבין היסודות אשר התקיימו בהתנהגותו של הנאשם. לפיכך, העונש המותנה יופעל לעיתים גם כאשר לא נמצאה זהות "טכנית" בין העבירה שבוצעה לעבירת התנאי (ע"פ 49/80 הנ"ל, ע"פ 624/75 ג'לאגל נ' מ"י פד"י ל (2) 222, 224). הלכה זו אומנם נקבעה במצב בו העבירה שבוצעה טומנת בחובה את כל יסודותיה של עבירת התנאי, אולם, להשקפתי, השוואה כזו מתקיימת, מבחינה מהותית, גם שעה שהנאשם מבצע ניסיון שלם מבחינתו להפר את עבירת התנאי, וכל שמפריד בין התנהגותו לבין ביצועה המושלם של העבירה היא התקימותה של תוצאה או נסיבה אשר ממילא אינן בשליטתו...". דברים אלה מתאימים כלשונם גם לעבירת קשירת הקשר לביצוע עבירת סמים, על אף שלא באו לכלל ניסיון. אולם, אין כל ספק שהקשר הושלם לשם ביצוע עבירת סמים וכי כוונת הצדדים היתה למכור סמים לסוכנת ולשם כך אף קבעו מקום מפגש, קבעו סכום, קבעו מהו המשקל המתאים שירכש בסכום זה ועוד פרטים, הכל כמפורט בכתב האישום. אין לי אלא להצטרף לדברים שאמרה כב' השופטת ר. משל, בפרשת בוריסוב בעמ' 1042, כאשר אמרה שם: "אשר לעתירת ב"כ המאשימה להפעלת המאסר המותנה, התלוי ועומד כנגד הנאשם בגין עבירה לפי סעיף 413 לחוק. הלכה פסוקה היא כי, ההפעלה האמורה, יכולה להתבצע לגבי כל עבירה, אשר המעשה, הניסיון או המחדל המוגדרים בה כוללים את יסודות העבירה המפורטת בתנאי, ואת כולם, ולעיתים גם קשירת קשר לביצוע העבירה המפורטת בתנאי". כך גם בעניננו, עבירת קשירת הקשר בה הודה הנאשם 1, הינה לשם ביצוע עבירת סחר בסמים. מכאן שבהתנהגות הנאשם נמצאים היסודות הדרושים, או חלק מהיסודות הדרושים לשם ביצוע העבירה המושלמת. צרף לכאן את ההלכה כי המבחן איננו מבחן טכני אלא מהותי, הרי אתה נמצא למד כי, התנאי הינו בר הפעלה ויש מקום להפעילו. באשר לנאשם 3: על פי נוסחו של התנאי שהוטל על הנאשם (ראה טיעון ב"כ המאשימה), חל התנאי על כל עבירה מסוג פשע. העבירה בעניננו, הינה מסוג פשע (ראה גם דברי הסניגור), מכאן שיש מקום להפעלת התנאי. על אף הנסיבות המיוחדות של הנאשם "שהסתפק" בעבירה של קבלת דבר במרמה בסכום כסף גדול, והעבירה האחת והיחידה שיש לחובתו, לא מצאתי מקום להסתפק בעונש של הארכת התנאי, כעונש יחיד, כבקשת הסניגור, ואני סבורה שיש מקום להפעלת התנאי. לסיכום: לזכות הנאשמים אני סבורה שיש למנות את הנקודות הבאות: [א] הנאשמים הודו בתחילת ההליך המשפטי ובטרם נשמעו ראיות. [ב] הנאשמים הביעו חרטה עמוקה. [ג] לנאשם 2, אין כל עבר פלילי. [ד] לנאשמים 1 ו- 3, אין עבר פלילי מכביד. [ה] נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שהינם צעירים לימים ובתחילת דרכם בחיים. לפיכך, ולאחר עריכת איזון בין כל השיקולים לענין העונש, תוך התחשבות בכל מקרה לנסיבותיו, אני דנה את הנאשמים לעונשים הבאים: נאשם 1: [א] 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצר. [ב] אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 10 חודשים אשר הוטל על הנאשם בת.פ 26/04, בבית משפט השלום בעכו, ביום 16/11/04, כך ששמונה חודשים ירוצו בחופף ו- 2 חודשים ירוצו במצטבר לעונש הקבוע בסעיף א' לעיל. סה"כ ירצה הנאשם 20 חודשי מאסר. [ג] אני דנה הנאשם ל- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, התנאי יחול על העבירות בהן הורשע בפני וכן על העבירות לפי פקודת הסמים. [ד] אני מטילה על הנאשם לשלם קנס בסך 10,000 ₪, או 45 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מיום שחרורו, וישולמו בכל 1 לחודש שלאחריו. נאשם 2: [א] 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו. [ב] 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי יחול על העבירות בהן הורשע בפני. [ג] אני מטילה על הנאשם קנס בסך 15,000 ₪, או 60 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מיום שחרורו. וישולמו בכל 1 לחודש שלאחריו. [ד] אני מורה על פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם למשך 8 חודשים מיום שחרורו. נאשם 3: [א] אני דנה הנאשם ל- 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר. [ב] אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בין 10 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת.פ 3560/02, של בית משפט השלום בעכו, ביום 22/9/06, כך שהמאסר המותנה ירוצה בחופף לענוש אשר הוטל בתיק זה. כן אני מורה כי הערובה בסף 2,000 ₪ אשר הוטלה בת.פ. 3560/02, בגזר דין מיום 22/9/06, תחולט ותשולם בתום 60 יום מיום שחרורו. [ג] 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי יחול על העבירות בהן הורשע בפני. [ד] אני מטילה על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מיום שחרורו וישולמו בכל 1 לחודש שלאחריו. סמיםהתיישנות