דינה של עבירת בניה ללא היתר בניגוד לסעיף 145 לחוק התכנון והבניה - שנתיים מאסר. העבירה היא עוון ועל כן היא מתיישנת בתום 5 שנים מביצועה. לעניין התיישנות העבירה נקבע בסעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 "בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר". בין ההתיישנות האזרחית לבין ההתיישנות הפלילית קיים הבדל יסודי, והוא שבעוד ההתיישנות האזרחית נקבעה לטובת הנתבע, הרי ההתיישנות הפלילית נקבעה לטובת הציבור. לשון אחרת שההתיישנות הפלילית נקבעה מפני שאחרי עבור זמנה שוב אין הציבור מעונין להעמיד את הנאשם לדין. עול הוכחה בהתיישנות הפלילית חל על המדינה. הטלת עול ההוכחה על המדינה מתיישבת יפה עם הרעיון שההתיישנות הפלילית נקבעה מפני שאחרי עבור תקופתה, שוב אין לציבור ענין לדון בעבירה (ראו ע"פ 1506/79 סלם משה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה). במבט כולל על סוגיית ההתיישנות אומר כי בבסיס הצידוק להתיישנות במשפט הפלילי עומדת הגישה, כי יש לעבריין אינטרס לסיום מהיר של ההליך הפלילי, על מנת להיפטר, מהר ככל האפשר, מחששות הכרוכים בהליך משפטי העלול להינקט נגדו. לעומתו עומדת זכותם של הקורבן או נפגע העבירה למצוי הדין כלפי העבריין ולקבלת פסק דין המאשר את צידקת תלונתם. הם מסתמכים על הרציונל שהחברה, באמצעות הרשויות המוסמכות, יאכפו את הדין. אכיפת הדין היא גם אינטרס ציבורי מובהק. האיזון בין שני האינטרסים הללו, כפי שהוצג לעיל, הביא את המחוקק לסייג את ההתיישנות הפלילית על פי ההוראה האומרת כי בצד תקופת התיישנות מוגדרת ניתן להאריך אותה ולהתחילה מחדש על ידי נקיטת הליכי חקירה, כפי שנקבע בסעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (ראו בג"צ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'). בניהבניה ללא היתרהתיישנות