ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' יעקב) מיום 3.9.07 בת"א 7321/06, לפיו נדחתה על הסף תביעת המערערת לפיצויים מחמת התיישנות. העובדות הצריכות לעניין 1. בשנת 1993 נכרת הסכם בין השיח' עודה מנצור אבו מעמר (להלן: השיח') לבין המשיב 3 (להלן: המינהל), לפיו העביר השיח' למינהל שטחי קרקע בתמורה לחלקה של 10 דונמים הממוקמת בצומת הכניסה ליישוב שגב שלום (להלן: החלקה). במסגרת ההסכם, התחייב המינהל לפעול לשינוי ייעוד החלקה משצ"פ (שטח ציבורי פתוח) לתחנת דלק. במהלך שנת 1994 העביר השיח' את זכויותיו בחלקה לבנו ללא תמורה, וביום 11.5.95 העביר בנו של השיח' את הזכויות בחלקה למערערת בתמורה למחצית ממניותיה. המערערת והמינהל פעלו במשותף לשינוי ייעוד הקרקע לתחנת דלק (בסיוע חברת מדידות, היא המשיבה 6 שהכינה את התשריט). תוכנית הבנייה שהוגשה בשמו של השיח' אושרה לראשונה על ידי המשיבה 1 (להלן: הוועדה המקומית) ביום 14.2.93 ובהמשך אושרה על ידי המשיבה 2 (להלן: הוועדה המחוזית) ביום 11.9.95. בעקבות האישור, התקשרה המערערת בהסכמים להקמת תחנת הדלק והפעלתה, וכן בהסכמי הלוואה למימון בניית התחנה. ביום 16.1.97 התקבל היתר בנייה מהוועדה המקומית, במסגרתו אושרה בניית תחנת דלק, מסעדה, מקלט, מחסן שמנים ושטחי שירות בשטח כולל של כ-800 מ"ר (להלן: ההיתר הראשון). בתחילת חודש מרץ 1997 נתגלה כי נפלה טעות בתוכנית הבנייה של תחנת הדלק. נתברר כי רוב השטח המיועד להקמת תחנת הדלק, לגביו הוצא היתר הבנייה, מצוי בחלקה סמוכה שבבעלות חברה בשם א. לוי השקעות ובנין בע"מ (להלן: א. לוי בע"מ) ולא בחלקה שבבעלותה של המערערת. הסיבה לטעות שנפלה בתוכנית הבנייה קשורה לכביש הכניסה ליישוב שגב שלום, שנסלל עוד בתחילת שנות השמונים, בסטייה מתוואי הכביש על פי תכנית המתאר. החשוב לענייננו, כי בשל הטעות בתוכנית הבניה, בוטל ההיתר הראשון באופן זמני ביום 22.5.97, ולאחר מכן בוטל באופן סופי בתאריך 28.12.97. בעקבות האירועים המתוארים לעיל, פעלו הצדדים לתיקון הטעות ובחודש פברואר 1999 אישרה הועדה המחוזית תוכנית שנועדה לתקן את התוכנית הקודמת על ידי הסטת תוואי כביש למיקומו הנכון. בסופו של דבר, ולאחר שנדחתה עתירה מנהלית שהוגשה על ידי א. לוי בע"מ כנגד תיקון התוכנית (עת"מ 104/99), קיבלה המערערת את היתר הבנייה המתוקן ביום 14.12.00 (להלן: ההיתר השני). ההיתר השני הותנה בסלילתו של הכביש בפועל, בתוואי הנכון. סלילת הכביש, החלה לאחר עיכובים שונים בשנת 2002 ונסתיימה בתחילת שנת 2003, ותחנת הדלק החלה לפעול ביום 14.11.03. 2. ביום 31.12.06 הגישה המערערת תביעת פיצויים בגין נזקים כספיים שנגרמו לה, לטענתה, עקב רשלנות המשיבים בשל סלילת כביש הכניסה ליישוב שגב שלום תוך סטייה מהתוואי המאושר; בשל מסירת מידע תכנוני שגוי; ובשל מתן היתר בנייה שגוי מבלי לבדוק את התאמת הרישום למצב בשטח. המערערת טענה כי התרשלותם של המשיבים גרמה לעיכוב של 76 חודשים בבניית תחנת הדלק והמרכז המסחרי. המערערת העמידה את נזקיה בגין העיכוב בבנייה על סך 5,847,154 ש"ח, סכום הכולל פיצוי בגין מניעת רווח; חיובי ריבית בגין הלוואות שניטלו; חוות דעת מומחים, וכיו"ב. המשיבות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, באשר התביעה הוגשה ביום 31.12.06 בחלוף כתשע שנים מהמועד בו אירע הנזק. לטענת המשיבות, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום שבוטל היתר הבנייה הראשון באופן זמני (מאי 1997) או מיום שבוטל באופן קבוע (דצמבר 1997). המערערת טענה כי התביעה טרם התיישנה, באשר הוגשה כשלוש שנים בלבד לאחר שהסתיימה בניית תחנת הדלק. לטענתה, זה המועד בו התגבשו נזקיה וכל עוד לא נתגבש הנזק במלואו, לא החל מרוץ הזמן לחישוב תקופת ההתיישנות. לחילופין, טענה המערערת יש למנות את תקופת ההתיישנות משנת 2002, עת נסלל הכביש בתוואי שיועד לו ו"המחדל" של המשיבים בא על תיקונו. פסק דינו של בית המשפט קמא 3. בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבות ודחה את תביעת המערערת על הסף. בפסק הדין נקבע כי מרוץ ההתיישנות החל ביום בו נסלל הכביש בתוואי השגוי (עוד בשנות השמונים), או ביום בו בוטל היתר הבנייה במאי 1997, שאז נתגבש הנזק על פי סעיף 89(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). כן נקבע כי יש להבחין בין אירוע הנזק, שממנו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות, לבין שינוי בהיקף הנזק, אשר אין לו השלכה לעניין תקופת ההתיישנות, בייחוד מקום בו מדובר באותו סוג נזק, ו"משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו" - ראו ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 558 (1984) (להלן: בוכריס). בהמשך, דחה בית משפט קמא את טענת המערערת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מהמועד בו תוקנה הטעות עת נסלל הכביש בתוואי הנכון בשנת 2003-2002, שאז לכאורה חדל "המחדל" של המשיבים. זאת, מאחר שעילת התובענה איננה עצם סלילת הכביש או תיקון הטעות בסלילתו. על רקע מסקנות אלה, דחה בית משפט קמא את התביעה על הסף מחמת התיישנות, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. תמצית טענות הצדדים בערעור 4. לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בקובעו כי עילת התביעה נולדה בתחילת שנות השמונים במועד בו נסלל הכביש בתוואי השגוי, או בשנת 1997 עם ביטולו של ההיתר הראשון. מועדים אלה, היו רק חוליה ראשונה בשרשרת של מחדלים תכנוניים, שראשיתם ברשלנות רשויות התכנון שלא דאגו להתאמת המצב בשטח לתכניות המאושרות, המשכה במהלכים רשלניים נוספים מצד המשיבים שבאו לידי ביטוי בהוצאת ההיתר הראשון וביטולו, וסופה בסלילת הכביש החדש, שרק עם השלמתו נתאפשרה בפועל תחילת הקמת תחנת הדלק. לשיטתה של המערערת, המדובר בנזק מתמשך בגין העיכוב שנמשך בהקמת תחנת הדלק החל מביטול ההיתר הראשון בשנת 1997 ועד לסיום סלילת הכביש מחדש בשנת 2003, ועילת התביעה קמה לה רק ביום בו נתגבש מלוא הנזק, שאז יכול התובע להוכיח את מלוא העובדות המקנות לו זכות לקבל סעד. הוסיפה המערערת וטענה כי יש לראות במחדלים התכנוניים של המשיבים, ובהליכים המשפטיים שנוהלו בעקבותיו, עוולת רשלנות נמשכת, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (לא פורסם, 22.6.08) (להלן: אלנקווה). לשיטתה, כיוון שמדובר בעוולה נמשכת, העילות שנולדו מיום 31.12.99 (שבע שנים לפני הגשת התביעה) לא התיישנו. בנוסף ולחילופין, לא ניתן להפריד בין הנזקים ולקבוע איזה חלק מן הנזק נגרם במהלך תקופת ההתיישנות - ראו ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית בע"מ, פ"ד כב(2) 929 (1968). לשיטתה של המערערת, עילת התביעה נולדה לכל המוקדם ביום 19.1.00, הוא המועד בו ניתן פסק הדין בעתירה המנהלית שהגישה א. לוי בע"מ, בעלת החלקה הסמוכה (עת"מ 104/99), שכן רק במועד זה הוחלט באופן סופי על בטלות תוכנית המתאר המקורית על פיה נסלל הכביש בסטייה משמעותית מהתוואי המאושר. עוד טענה המערערת כי יש להחיל את סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) לפיו יש למנות את תקופת ההתיישנות מהיום בו הודה הנתבע בקיום זכותו של התובע. לשיטת המערערת, היתר הבנייה השני, אישור התוכנית המתוקנת וסלילת הכביש החדש בתוואי המקורי מהווים הודאה מצד המשיבות כי התרשלו בפעולותיהן. 5. המשיבות סמכו ידיהן על פסק דינו של בית משפט קמא וטענו כי דין הערעור להידחות מן הטעמים שפורטו בפסק הדין ומטעמים נוספים. לטענת המשיבות, אין ענייננו בעוולה נמשכת, ומדובר בניסיון מלאכותי להתאים את הלכת אלנקווה למסכת האירועים דנן. נזקה של המערערת נוצר בזמן אישור תוכנית המתאר המקורית, או בזמן סלילת כביש הגישה בשנות השמונים ויש למנות לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין עשר שנים מהתרחשותם של אירועים אלו. לחילופין, ביטול היתר הבנייה הראשון הוא האירוע שגרם את הנזק ומיום זה יש למנות את תקופת ההתיישנות. לכל המאוחר היה על המערערת לדעת בוודאות על אירוע הנזק ביום 2.9.99, שאז התקבלה החלטת הועדה המחוזית כי לא יינתן היתר בנייה לתחנת הדלק עד לתיקון הכביש ולסלילתו מחדש. גם מנקודת זמן זו, חלפו יותר משבע שנים, שכן תביעת המערערת הוגשה ביום 31.12.06. דיון והכרעה 6. מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי העובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. עוד יש לזכור, שסילוק התביעה על הסף מצריך זהירות מרובה, וייעשה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות - ראו ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (לא פורסם, 24.3.08). מנגד, על בית המשפט לשקול את התכלית שבבסיס מוסד ההתיישנות, את אינטרס הנתבע ויכולתו להתגונן בראיות מפני תביעה שהוגשה לאחר זמן רב, ואת אינטרס הציבור שפעולות הערכאה השיפוטית יתרכזו בהווה ולא בעניינים שזמנם עבר - ראו אלנקווה לעיל; ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 פסקה 11 (2003). 7. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה מתחילה ביום בו נולדה העילה. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה" שפירושו התקיימות התנאים המאפשרים לתובע להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש - ראו ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית, פ"ד נא(2) 581, 595-594 (1997) (להלן: פפר); אלנקווה; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 175 (2003). 8. על התיישנות בנזיקין חלות שתי מערכות דינים: סעיף 89 לפקודת הנזיקין וחוק ההתיישנות. סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין עניינו בהתיישנות עוולות שהנזק אינו חלק מיסודות העוולה ושעילת תביעתן נמשכת, שאז יחל מרוץ ההתיישנות ממועד הפסקת המעשה או המחדל הרשלני. על עוולות בהן הנזק מהווה רכיב מרכיבי עילת התביעה חל ההסדר הקבוע בסעיף 89(2), כאשר על יתר רכיבי העילה, כולל הקשר הסיבתי, חל ההסדר הקבוע בחוק ההתיישנות - ראו ע"א 34/95 גבעון נ' ד"ר ברמה, פ"ד נ(4) 462 (1997); ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000); ע"א 7707/01 צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פסקה 8 (לא פורסם, 24.11.05). סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, קובע כלהלן: "מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק." סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, בדומה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, נועד "להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן" - ראו ע"א 74/60 נמר נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד טו(1) 255 (1961); בוכריס בעמ' 557. על פי הוראה זאת, מועד לידת התביעה הוא מועד גילוי הנזק, אך הסעיף מציב רף עליון של 10 שנים מיום אירוע הנזק, להגשת תביעה במקרים בהם הנזק סמוי ואירוע הנזק לא חופף למועד הגילוי, אף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות ממועד הגילוי - ראו ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת-אגודה שיתופית, פ"ד מ(1) 528, 531 (1986); ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בילבאום, פ"ד מט(5) 485 (1996); ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נד(2) 535 (2000); אלנקווה פסקאות 29-28 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. מרוץ ההתיישנות מתחיל משנתגלה הנזק, גם אם הנזק לא נתגבש במלוא היקפו - ראו ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122 (1983); בוכריס בעמ' 558. 9. ומהתם להכא. הנזק לו טוענים המערערים הוא העיכוב בהקמת תחנת הדלק והמרכז המסחרי. המערערת למדה על אודות הנזק כבר בחודש מאי 1997, עם הביטול הזמני של היתר הבנייה הראשון. באותו מועד כבר נודע למערערת כי אינה יכולה להתחיל בבניית תחנת הדלק, או להמשיך בעבודות שנעשו להכשרת הבנייה. עיכוב הבנייה גרר עימו נזקים ברורים כמו הפסד רווחים ותשלומי ריבית על הלוואות, ואין מדובר בנזק של "מה בכך", שהאדם הסביר "לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך" (בוכריס בעמ' 559). מכאן, שהחל מהמועד בו בוטל ההיתר הראשון, היה בידיה של המערערת "כח תביעה", ומאותה עת החל מירוץ ההתיישנות. 10. איני רואה לקבל טענתה של המערערת כי כביכול מדובר ב"עוולה נמשכת", מאחר שמדובר בסדרה של מחדלים שיצאו תחת ידי המשיבים. המערערת הסתמכה על הלכת אלנקווה, אך אין להסיק מהלכה זו לענייננו. בעניין אלנקווה היה מדובר בתביעת פיצויים כנגד רשויות התכנון בגין נזקים שנגרמו למערער בעקבות הקפאת הבנייה על חלקה שבבעלותו בין השנים 1998-1992. בדונו בטענת ההתיישנות קבע בית המשפט כי "בצד מעשה עוולה נקודתי שנגרם בו נזק, המתגלה כולו, או בחלקו בשלב מאוחר, תיתכנה נסיבות שבהן האירוע העוולתי הוא מתמשך, ונגרם בצדו נזק מתמשך, והוא מוליד במהלך התרחשותו עילות תביעה חדשות בזו אחר זו, עד לפקיעתן". אם המעשה נמשך והולך ויוצר עילות תביעה מתחדשות, תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת, תחול ההתיישנות בתום 7 שנים ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת. במהלך תקופת ההקפאה שנדונה בפרשת אלנקווה התרחשו מספר פעולות תכנון שנגזרו מהחלטת ההקפאה. נקבע כי אותן פעולות הולידו תביעות מתחדשות שנזק בצידן, ולכן יש לדון במעשי הרשלנות והנזקים שהתרחשו בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. 11. בבואנו לבחון סוגיה של התיישנות תביעת נזיקין, יש להבחין בין שלוש קטיגוריות של מקרים כלהלן: ( - ) מעשה עוולתי-נקודתי אחד ונזק מתמשך בצידו; ( - ) מעשה עוולתי נמשך הגורם לנזק אחד; ( - ) מעשה עוולתי נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות ונזק מתחדש. ענייננו נופל לקטיגוריה הראשונה של מעשה עוולתי אחד ונזק מתמשך בצידו. במאמר מוסגר נציין כי ההבחנה בין הקטיגוריה השנייה של עוולה נמשכת לבין הקטיגוריה השלישית של עוולה נמשכת ומתחדשת אינה קלה. נאמר בקצרה כי במקרים הנופלים לקטיגוריה השלישית, תיבחן תקופת ההתיישנות ביחס לכל עילת תביעה בנפרד והעילות המצויות מחוץ לתקופת ההתיישנות יידחו. אך אם הנזק אינו ניתן לחלוקה ואין באפשרות הנתבע להוכיח את חלק הנזק שנגרם בתקופה שלא חלה עליה התיישנות, ניתן יהיה לתבוע בגין הנזק כולו, לרבות זה שנוצר בתקופת ההתיישנות. על ההבחנות השונות ראו ישראל גלעד "התיישנות בנזיקין, הצעה לשינוי החוק" משפטים יט (תשמ"ט) 81, 99-100. המחבר מבחין בין "תביעה מתחדשת" כאשר מעשה העוולה מקים "עילות קטנות" החוזרות על עצמן ברציפות, לבין מעשה אחד מתמשך הגורם לנזק אחד שאותו מכנה המחבר "עילה מתארכת". כן ראה סעיף 9 להצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 (הצ"ח 125, התשס"ד עמ' 610), המתייחס לעילות מתחדשות מאירוע מתמשך. 12. יש להבחין אפוא בין אירוע עוולתי נמשך, כגון זה שנדון בעניין אלנקווה, לבין נזק נמשך שמקורו במעשה עוולה חד פעמי כמו במקרה שבפנינו. הקפאת בנייה עשויה להיחשב כאירוע עוולתי נמשך, המוליד עילות תובענה מתחדשות ונזק מתחדש כפי שנקבע בפרשת אלנקווה. כן ראו רשלנות נמשכת עקב מחדל מתמשך של סירוב ליתן היתרי בנייה בע"א 3139/05 כלפון נוה ארזים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (לא פורסם, 31.1.08). דוגמה נוספת לעוולה נמשכת ראו בע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית בע"מ, פ"ד כב(2) 929 (1968), שם נדונה תביעת רשלנות של עובדת שעבדה במפעל שייצר חומרי חיטוי והדברה. גם העוולה של הסגת גבול, שרכיב הנזק אינו מיסודותיה, היא עוולה נמשכת - ראו ע"א 35/71 חברת ישראל אוסטרליה להשקעות פרדסנות ומטעים בע"מ נ' מושב בני דרור אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד כז(1) 225 (1972). בדומה, גם העוולה של מטרד נתפסת כעוולה נמשכת - ראו אנגלרד, ברק, חשין, דיני הנזיקין, 724 ה"ש 9 (בעריכת גד טדסקי, תשל"ז). 13. כאמור, במקרה דנן לא מדובר בעוולה נמשכת אלא בנזק מתמשך בעקבות אירוע נקודתי. להבדיל מאירוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, ביטול היתר הבנייה הראשון נופל לקטיגוריה של מעשה עוולתי-נקודתי אחד המביא בעקבותיו נזק מתמשך, ואין לראותו כעוולה נמשכת. עם ביטול ההיתר בשנת 1997 החל מירוץ ההתיישנות וממועד זה ואילך נמנית תקופת ההתיישנות של שבע שנים. אין בפעולות שנעשו לאחר מכן על ידי המשיבים, במטרה לקדם קבלת היתר הבנייה השני, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. בהיעדר פער זמנים בין מועד התרחשות הנזק ומועד גילויו, אין תחולה לסעיף 89(2) סיפא לפקודת הנזיקין, המאפשר הארכת תקופת ההתיישנות לעשר שנים לגבי רכיב הנזק, ומאחר שמדובר בנזק ממשי אף אין לקבל טענת המערערת כי המתינה לגיבושו השלם במלוא היקפו - ראו בוכריס וזמיר לעיל. 14. סיכומו של דבר, שעילת תביעתה הנזיקית של המערערת התיישנה בעת הגשת התביעה בשנת 2006. לפני נעילת שער, הובאה לפנינו בקשת המערערת לעכב כתיבת פסק הדין עד לאחר קבלת מענה של המשיבים 2-5 לבקשתה כי המדינה תוותר על טענת ההתיישנות. משהודיעה המדינה כי אינה רואה מקום לוותר על טענת ההתיישנות ניתן בזה פסק הדין. בשולי הדברים אציין כי המערערת לא דקה פורתא, בלשון המעטה, באמירה שהתיימרה לצטט בסעיף 1 לבקשתה. אשר על כן אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב המערער בשכ"ט המשיבה 1, המשיבים 5-2 (יחד) והמשיבה 6 בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כל אחד. השופטת א' חיות: אני מסכימה. השופט י' דנציגר: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. עוולההתיישנות