פתיח 1. ביום 7.3.05 הגישה המאשימה את כתב האישום בתיק זה, ולפיו ביום 27.5.99 נערכה ביקורת במהלכה נמצאו שני עובדים זרים אשר הועסקו לפי הנטען על ידי הנאשם. 2. במהלך הקראת כתב האישום הודיע ב"כ הנאשם כי ברצונו לטעון טענות מקדמיות של התיישנות והגנה מן הצדק. לאחר קבלת טענותיו בכתב בקשר לכך, וקבלת תשובת המאשימה, להלן תובא החלטתי בקשר לטענות מקדמיות אלו. 3. להלן, בתמצית, טענות הנאשם: א. העבירה הנטענת נעברה, כפי שפורט לעיל, ביום 27.5.99. הודעה על הטלת קנס מינהלי נשלחה לנאשם ביום 17.7.00 והנאשם שלח ביום 31.8.00 את בקשתו להישפט. ב. ביום 21.11.02 (ס"ח התשס"ג 1875) תוקן חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן - "חוק העבירות המינהליות") והוסף לו סעיף 22 א' שנוסחו כדלקמן: "(א) אין בקביעת עבירה כעבירה מינהלית כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין. (ב) לעניין התיישנות עבירה, כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, או בכל חיקוק אחר, הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי העניין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי העניין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד. (ג)(1) לעניין התיישנות עונש כאמור בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עונש, לפי העניין, יראו את המועד הקבוע לתשלום הקנס המינהלי כמועד שבו פסק הדין נעשה חלוט. (2) על אף האמור בפיסקה (1), לא יחול בגביית קנס מינהלי שהוטל בשל עבירה מסוג עוון, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שהוטל הקנס או מיום הפסקת הביצוע, לפי המאוחר, עברו חמש שנים". ג. כתב האישום הוא הבסיס לאישום והוא אף המגן לזכויותיו של הנאשם. לפיכך, משלא אוזכר כלל בכתב האישום כי הוטל קנס מינהלי וכי בשל כך הוארכה כביכול תקופת ההתיישנות, וכאשר מדובר בעבירה מסוג עוון שתקופת ההתיישנות בגינה הנה חמש שנים - על פני הדברים, ולפי נוסחו של כתב האישום עצמו, העבירה התיישנה עוד ביום 27.5.04, כאשר המאשימה אינה יכולה לטעון טענות עובדתיות נוספות שלא פורטו על ידה בכתב האישום מלכתחילה. ד. לחלופין ובנוסף, סעיף 22 א' לחוק העבירות המינהליות יצר שינוי מהותי שאינו יכול לחול רטרואקטיבית על עבירות שבוצעו טרם חקיקתו (בג"צ 1618/97 סצ'י נ. עיריית תל אביב יפו, פ"ד נב (2) 542; להלן - "עניין סצ'י"). לפיכך על העבירה הנטענת נשוא ענייננו חלה תקופת ההתיישנות הרגילה שקדמה לתיקון הנ"ל, היינו חמש שנים, שהסתיימו כאמור עוד ביום 27.5.04. ה. לחלופין ובנוסף, לעניין טענת ההגנה מן הצדק, הנאשם הנו כיום בן 80, נכה צה"ל, אשר עבד בזמנו כמסגר, והגשת כתב אישום נגדו כשש שנים לאחר ביצוע העבירה - נוגדת את חוש הצדק. 4. תשובת המאשימה, בתמצית, הנה כדלקמן: א. עבירה על חוק עובדים זרים הנה עבירה מינהלית מסוג עוון (לפי ההגדרה הנקובה בסעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; להלן - "חוק העונשין"). ב. תקופת ההתיישנות בנוגע לעבירה מסוג עוון הנה חמש שנים (סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982; להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"). ג. מועד הטלת הקנס, לפי סעיף 22 א' לחוק העבירות המינהליות, קוטע את תקופת ההתיישנות ומביא לספירתה מחדש. כיוון שהקנס המינהלי במקרה זה הוטל ביום 17.7.00, תקופת ההתיישנות מסתיימת בתום חמש שנים ממועד זה. ד. סעיף 22 א' לחוק העבירות המינהליות בא להבהיר מצב דברים קיים, ואינו יוצר חידוש היוצר צורך לדון בשאלת תחולתו הרטרואקטיבית. כפי שנקבע בדברי ההסבר להצעת החוק, אליהם מפנה ב"כ המאשימה: "הסעיף המוצע בדבר התיישנות העונש בא להבהיר כי סיווג העבירה נקבע לפי העונש שאותו מוסמך בית המשפט להטיל בשל העבירה... עם זאת כאשר בעבירה מינהלית מסוג עוון הוחלט שלא להגיש כתב אישום אלא להטיל קנס מינהלי, מלמד הדבר על כך שנסיבות העבירה לא היו חמורות במיוחד. במקרים אלה מוצע להגביל את תקופת התיישנות גביית הקנס לחמש שנים, כאמור בסעיף קטן (א) המוצע". ה. בסעיף 22 א(ב) סיפא נרשם במפורש כי "אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי... כדי למנוע הגשת כתב אישום כנגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה... אף אם עבר אותו מועד". משמעות הדברים הנה הסדרת תחולתו הרטרואקטיבית של סעיף 22 א' גם על עבירות שבוצעו טרם חקיקתו. 5. ב"כ הנאשם הדגיש, בתשובה לטענות אלו, כי אין בנוסחו של סעיף 22 א(ב) סיפא דבר וחצי דבר לגבי תחולה רטרואקטיבית, וכי דברי ההסבר שצוטטו על ידי המאשימה מתייחסים להתיישנות העונש, ולא להתיישנות העבירה (סעיף שכלל לא היה קיים בנוסחה המקורי של הצעת החוק). הכרעה 6. במועד בו בוצעה, לפי הנטען, העבירה על ידי הנאשם, היתה תקופת ההתיישנות הנקובה לצידה חמש שנים (סעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי). היינו, לפי מצב הדברים במועד ביצוע העבירה - היתה העבירה מתיישנת ביום 27.5.04. 7. סעיף 22 א' לחוק העבירות המינהליות, אשר חוקק כפי שפורט לעיל ביום 21.11.02, יצר שינוי באמור לעיל, כאשר הבסיס לחקיקתו - לפי דברי ההסבר (הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), התשס"ב - 2001, ה"ח התשס"ב 3063) - היה הבסיס כדלקמן: "כיום אין החוק קובע תקופת התיישנות שונה לגבי עונש על עבירה מינהלית... לכאורה חלים בענין זה כללי התיישנות העונש הכלליים, הקבועים בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי... מצב זה יוצר אי בהירויות..." (ובהמשך דברי ההסבר מופיעים גם הדברים שצוטטו לעיל על ידי ב"כ המאשימה). 8. נוסחו המקורי של הסעיף בהצעת החוק בא להבהיר, לפיכך, כי קביעתה של עבירה כעבירה מינהלית אינה משנה את סיווג העבירה (דבר שניתן היה להסיקו גם טרם חקיקת הסעיף), ובנוסף קובע דברים נוספים שאינם מהווים "הבהרה לדין הקיים" גרידא אלא חידוש, וכדוגמא - כי קנס מינהלי מסוג עוון יתיישן לאחר חמש שנים, ולא לאחר 10 שנים כפי שנובע מסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי (העוסק בהתיישנות עונשים). בסעיף החוק כפי שחוקק בסופו של דבר נוסף גם סעיף 22 א' (ב) - שלא היה חלק מהצעת החוק המקורית - הקובע שני דברים שונים: ראשית, שמועד הטלתו של קנס מינהלי ייחשב כמועד העמדה לדין לצורך עצירתה של תקופת ההתיישנות; שנית, שתקופת ההתיישנות הנקובה בחוק סדר הדין הפלילי לא תמנע הגשתו של כתב אישום המוגש נגד מי שביקש להישפט. אינני סבורה כי מדובר ב"הבהרה" גרידא שמשקפת דין קיים ותו לא, אלא בשינוי של ממש למצב המשפטי הקודם, שיש לבחון את מידת תחולתו גם על עבירות שבוצעו טרם חקיקתו. 9. ב"כ המאשימה לא ניסתה כלל להתמודד עם טענות ב"כ הנאשם בהקשר זה, מלבד הטענה כי סעיף 22 א' (ב) סיפא קובע במפורש כי הסעיף יחול גם על עבירות שבוצעו טרם חקיקתו. בכל הכבוד, אין באפשרותי לקבל טענה זו, שכן לא ניתן להסיקה לא מלשונו של הסעיף ולא מתכליתו. 10. ב"כ המאשימה לא התייחסה כלל לטענותיו של ב"כ הנאשם לעניין הלכת סצ'י והשלכותיה על המקרה שבפנינו. באותו עניין נדונה שאלת תחולתו למפרע של סעיף חוק אשר קיצר את תקופת ההתיישנות של העונש. דעת הרוב קבעה כי מאחר שסעיף החוק החדש הפך את העבירות באותו עניין מעוון לחטא, וכתוצאה מכך קוצרה תקופת ההתיישנות של העונשים שהוטלו בגינן, יש להחיל את תקופת ההתיישנות המקוצרת גם על עבירות שבוצעו טרם לכן. זאת, בהסתמך בין היתר על הוראת סעיף 5 לחוק העונשין, הקובעת כי בכל מקרה של שינוי חקיקתי טרם שניתן פסק דין חלוט - יחול החיקוק המקל עם מבצע העבירה. דעת הרוב, מפי כב' השופט טירקל, ציינה כי "הוראה המקצרת את תקופת התיישנותה של עבירה, או את תקופת התיישנות העונש, היא בגדר הוראה שבאה להקל עם העבריין, ולפיכך, בהעדר הוראה לסתור, יש להחיל אותה למפרע". במקרנו המצב שונה (שכן עסקינן בהארכת תקופת התיישנות העבירה, ולא בקיצור תקופת ההתיישנות של העונש), אך נראה כי אותו הגיון אמור לחול מכוח קל וחומר. היינו, אם הוחלט באותו עניין להחיל את הנורמה המיטיבה באופן רטרואקטיבי, על אף שהחזקה הפרשנית קובעת כי חוק אינו פועל למפרע (עע"א 1613/91 ארביב נ. מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765) - מכוח קל וחומר כי אין להחיל נורמה מחמירה באופן רטרואקטיבי, וזאת אלא אם הדבר היה נקבע באופן מפורש בחוק ו/או נובע באופן ברור מתכליתו. 11. עיון בחוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 4), התשס"ג - 2002, במסגרתו הוסף סעיף 22 א', מלמד כי קיימת בו הוראה מפורשת העוסקת במועד תחילתו של התיקון (סעיף 22 לתיקון), הקובעת כי "תחילתו של חוק זה, למעט סעיף 4, ששה חודשים מיום פרסומו". סעיף 23 לתיקון אף קובע הוראות מעבר ביחס לסעיפים ספציפיים, לרבות הוראה כי סעיף 22 א' (ג)(2) לחוק העיקרי יחול גם על גביית קנס שהוטל בשל עבירות שנעברו לפני יום התחילה (21.5.03). מהעדרה של הוראת מעבר ביחס לסעיף 22 א' (ב), יחד עם הוראת סעיף 22 לתיקון הקובעת את מועד תחילתו של החוק כמפורט לעיל, אני למדה כי השינוי שבוצע בסעיף 22 א' (ב) אינו אמור לחול על עבירות שבוצעו טרם חקיקת התיקון. דבר זה אף עולה בקנה אחד עם הלכת סצ'י כפי שפורטה לעיל. 12. במאמר מוסגר יצויין כי לפי סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי - חקירה על פי חיקוק יכולה היתה להפסיק את מירוץ תקופת ההתיישנות. עם זאת, המאשימה לא טענה לכך ואף לא הוכיחה זאת (כאשר הנטל עליה - ע"פ 309/78 ברמי נ. מדינת ישראל, פ"ד לג (1) 576), וממילא אין באפשרותי להתייחס לכך. 13. סוף דבר - העבירה המיוחסת לנאשם התיישנה - לפי המצב המשפטי בעת ביצועה - ביום 27.5.04. משכך, לא ניתן היה להגיש את כתב האישום במועד בו הוגש (7.3.05), והנו מבוטל בזאת. החלטה זו תואמת גם את חובות הסבירות, המידתיות וההגינות בהן מחויבת המאשימה, כאשר פרק זמן כה ממושך בין מועד ביצוע העבירה לבין מועד הגשת כתב האישום, ללא כל סיבה נראית לעין לעיכוב, הנו בלתי סביר בעליל, ודאי בסוג כזה של עבירות. משפט פליליעווןהתיישנות