1. לפנינו בקשת הנתבעת לדחות על הסף את תביעת התובעת, מחמת התיישנות ושיהוי, משעבודת התובעת הסתימה לפני כ- 23 שנה והתובעת ישבה בחוסר מעש; ולחילופין מבקשת הנתבעת כי התובעת תכמת את תביעותיה. 2. בתביעתה טוענת התובעת כי עבדה כמורה אצל הנתבעת בתקופה שבין חודש נובמבר 1975 עד חודש מרץ 1982 באופן רציף. הנתבעת היתה נוהגת להחתים את התובעת על חוזי עבודה אישיים בתחילת כל שנת לימודים, וכך נהגה במשך 7 השנים, בהן עבדה התובעת אצל הנתבעת באופן רציף. בנסיבות אלה, טוענת התובעת, היא זכאית לכל הזכויות, ההטבות וההפרשות שעובדת עירייה במשרה של התובעת היתה זכאית להן עבור תקופת העבודה. 3. על כן מבקשת התובעת מבית הדין ליתן לה את הסעדים הבאים: (א) צו הצהרתי לפיו התובעת הייתה עובדת עירייה שעבדה באופן רציף במשך תקופת העבודה. (ב) לחייב את הנתבעת לספק לתובעת את המידע והנתונים שיאפשרו לה לעמוד על כל ההטבות והזכיות שהתובעת היתה זכאית להן כעובדת עירייה לתקופה של 7 שנים. (ג) לאחר מתן המידע - לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הערך העכשווי של ההטבות והזכיות המגיעות לתובעת. עיקר טענות הנתבעת: 4. התובעת הועסקה בעירייה בתקופה מחודש נובמבר 1975 ועד חודש מרץ 1982 כאשר בכל אחת מהשנים משך העסקתה לא עלה על 8 חודשים. התובעת הועסקה בעירייה כמדריכה בתחום האמנות במסגרת חוגי בתי תלמיד המתנהלים בשעות אחר הצהריים. בתי התלמיד אינם מופעלים בתקופת החגים ובודאי שאינם מתקיימים בחדשי הקיץ, בהם לא מתקיימים לימודים בבתי הספר. התובעת לא עבדה באופן רצוף בנתבעת, אלא לסירוגין ובהתאם לצרכי העבודה לתקופת הפעילות של בתי התלמיד ובהתאם להסכמי העבודה שנחתמו עמה, בהם נקבעו תקופת ההעסקה אשר לא עלו על 8 חדשים בכל שנה, ובשנים 1982 - 1981 תקופת עבודתה לא עלתה על 3.5 חודשים בכל אחת מהשנים. 5. התובעת סיימה את עבודתה לחלוטין בנתבעת בתאריך 15/3/1982. התובעת כלל לא היתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, ואולם ככל שהתובעת היתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים - הרי שעילת התביעה לפיצויי פיטורים נולדה ביום סיום עבודתה של התובעת, ותקופת ההתיישנות על פי חוק התיישנות תשי"ח-1958, היא שבע שנים. משחלפו 23 שנה, מיום סיום עבודת התובעת - תביעתה לפיצויי פיטורים, ככל שהיתה קיימת, התיישנה. 6. תביעתה של התובעת הינה למעשה תביעה כספית לתשלום פיצויי פיטורים או גמלה והדבר עולה בבירור מהאמור בכתבי בית הדין שהוגשו על ידי התובעת. התובעת למעשה במסווה של סעד הצהרתי, תובעת זכויות כספיות בגין גימלה/פיצויים ולפיכך עליה להגיש את תביעתה בלבושה ההולם ולא בדרך של פסק דין הצהרתי. עיקר טענות התובעת: 7. אשר לטענת ההתיישנות - התובעת פוטרה על ידי הנתבעת ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים. תביעתה לפיצויי פיטורים לא התיישנה. התובעת טוענת לחלות סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, זאת משום אופן התנהגותה של הנתבעת, דהיינו, חידוש חוזי העבודה של התובעת לתקופות קצובות, יש בו אלמנט של הסתרת זכויותיה של התובעת לקבל פיצויי פיטורים, וזאת בניגוד לעובד רגיל אשר אינו מועסק לפי חוזים מתחדשים. עובד רגיל שכזה עם סיום תקופת העבודה שלו בודק באופן טבעי את זכותו לקבל פיצויי פיטורים. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת הטעתה אותה באשר לזכויותיה המגיעות לה, ומכאן שעל פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות מירוץ ההתיישנות מתחיל רק במועד שבו נודע לתובעת על התרמית ו/או ההטעיה, ומועד זה חל רק לאחרונה, עת פנתה התובעת בחודש יוני 2005 לקבלת ייעוץ משפטי, ולכן מירוץ ההתיישנות החל רק לאחרונה בחודש יוני 2005. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת ויתרה על טענת ההתיישנות, בשים לב לסעיף 9 לחוק ההתיישנות; בנוסף טוענת התובעת כי תקופת ההתיישנות אינה יכולה להוות מכשול כנגד זכויות קנייניות של תובע וכי בהיות הנתבעת גוף ציבורי לא ראוי כי תעלה את טענת ההתיישנות; כך גם שימשה הנתבעת, לטענת התובעת, כנאמן על כספי הפיצויים שלה. 8. אשר לכימות התביעה - התובעת מבקשת סעד של מתן צו הצהרתי לפיו היתה עובדת קבועה של הנתבעת באופן רציף. באם ינתן צו הצהרתי לפיו התובעת הינה עובדת קבועה של הנתבעת, הרי שלאחר יציאתה לגימלאות ו/או לאחר פיטוריה ממשרד החינוך, אם יהיו, תהא התובעת רשאית לתבוע מהנתבעת על סמך הצו הצהרתי, אם יינתן, את חלקה היחסי של חובתה של הנתבעת לשלם לתובעת פנסיה ו/או את פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת. דיון והכרעה: התיישנות תביעת התובעת לפיצויי פיטורים 9. ראשית יש לציין כי הצדדים חלוקים במרבית העובדות, ואין בפנינו תשתית עובדתית מוסכמת. שנית סוברים אנו כי יש לאפשר לתובעת להוכיח עובדתית את טענותיה באשר לחלותם של סעיפים 7, 8 ו-9 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 בעניינה, וכך גם יש לאפשר לה להוכיח עובדתית את יתר טענותיה בעניין דחיית טענת ההתיישנות. משכך אין מקום לדון היום - בשאלת התיישנות תביעת התובעת לפיצויי פיטורים - במסגרת בקשה לדחיה על הסף, ויש כאמור, לאפשר לה להוכיח טענותיה, שתביעתה לפיצויי פיטורים טרם התיישנה. כימות התביעה: 10. ככלל לא יידרש בית הדין לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי. בכוחו של התובע המבקש סעד הצהרתי להתגבר על הכלל האמור רק במידה שיצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר כבד משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד. (ראו: ע"ע 1193/04 מרים רפפורט ואח' - רשות שדות התעופה, ניתן בתאריך 30/1/2006; ע"ע 220/03 אילן ארגס ואח' - רשות הנמלים בישראל, ניתן בתאריך 28/2/2006; ע"ע 74/06 רשות השידור - משה אסולין ואח', ניתן בתאריך 20/9/2006). 11. התובעת איננה מצביעה על אינטרס לגיטימי, המצדיק הגשת תביעה לסעד הצהרתי בלבד. הסעדים הנתבעים על ידי התובעת מהנתבעת אינם יכולים להיות תלויים ומותנים בדרך ובמועד בהם תסתיים העסקתה של התובעת בשירות המדינה; משכך על התובעת לפרט ולכמת את הסעדים שהיא תובעת כיום מהנתבעת, וכן לשלם את האגרה המחוייבת בגין הסעדים הנתבעים. 12. אשר על כן התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, בו תפרט את כל תביעותיה וסעדיה מהנתבעת וכן תכמת כל סעד וסעד, ותשלם את האגרה המחוייבת. 13. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום מקבלת כתב התביעה המתוקן. 14. הצדדים יגישו את העדויות הראשיות שלהם ושל עדיהם בתצהירים, בצירוף כל המסמכים שברצונם להסתמך עליהם. העתקי התצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד השני. 15. על התובעת להגיש התצהירים כאמור תוך 30 יום מקבלת כתב ההגנה המתוקן והנתבעת תוך 30 יום מקבלת תצהירי התובעת. 16. לא הוגשו תצהירי התובעת במועד, תמחק התובענה על הסף, על פי תקנה 44(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991, ללא אזהרה נוספת. לא הוגשו תצהירי הנתבעת במועד, יראה הדבר כאילו אין בדעת הנתבעת להביא ראיות. 17. על הצדדים ועדיהם להתייצב לחקירה שכנגד במועד שנקבע להוכחות, אלא אם כן הודיע צד כלשהו בכתב שהוא מוותר על חקירת עד של הצד שכנגד, ובמקרה זה תצהירו של אותו עד יתקבל כאילו הודו בכל העובדות שפורטו בו. 18. סרב עד, לאחר שפנו אליו בכתב, לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי אחד הצדדים לבוא עימו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בית הדין, עד תום המועד להגשת תצהיריו, בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני בית הדין במועד ישיבת ההוכחות. בבקשה האמורה יפורטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר. 19. עם קבלת תצהירי התובעת יושב התיק למנ"ת לשם קביעתו להוכחות בפני מותב, לפי סדר התיקים מסוגו. 20. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 21. התיק יובא לעיון אב בית הדין בתאריך 20/12/2006. עירייההתיישנות