לפנינו תביעה לקצבת ילדים עבור ילדי התובעים, אשר נדחתה על ידי המל"ל, בטענה, כי התובעים לא היו תושבי ישראל ממועד נישואיהם. כמו כן טען הנתבע, כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות. ביום 16.12.08, החלטנו על פיצול הדיון בתיק באופן שבשלב הראשון תידון שאלת ההתיישנות בלבד. ביום 17.12.08 סיכמו הצדדים בעל פה בשאלת ההתיישנות וב"כ התובע הגיש השלמת סיכומים בכתב. אלה העובדות הרלוונטיות לענייננו: התובעים נשואים זה לזה משנת 1993 ולהם 6 ילדים. ב. ביום 12.7.95 הגיש התובע תביעה לדמי אבטלה. בהודעת הנתבע מיום 16.6.97 נכתב כי הוחלט להכיר בתובע כתושב מתאריך 1.3.96. מיום 1.1.01 עד 1.1.04 ריצה התובע עונש מאסר בכלא לתקופה של שלוש וחצי שנים. ביום 9.9.07 הוגשה התביעה דנן. 5. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות, משזכאות התובעים לקצבת ילדים החל מחודש 7/95 נשללה כבר ביום 17.11.06, אולם התובעים לא ערערו על כך במועד הנקוב בחוק. דין התביעה להדחות על הסף מחמת התיישנות גם לאור הודעת הנתבע מיום 25.12.06, בה הודע לתובעת כי אין הנתבע מכיר בה כתושבת ישראל החל מחודש 6/93. 6. בתעודות עובד ציבור שהוגשו על ידי הנתבע צוין, כי ביום 17.11.06 נשלחה לתובעת הודעה על הפסקת ביטוחה החל מיום 1.7.95 לכתובת המדווחת והרשומה, בג'בל מוכבר, בירושלים; ביום 25.12.06 נשלח לתובעת מכתב על הפסקת ביטוחה החל מ-1.6.93 לכתובת הרשומה בקובץ גל"ש. 7. לטענת התובעים, המכתב שנשלח ביום 25.12.06 נתקבל לאחר שבועיים מיום שנשלח, ובתוך תקופת הערעור הוגשה התביעה דנן. פסק הדין 8. בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל- 1969, נקבע: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חדשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר" (ההדגשה אינה במקור - א.א.). הלכה היא, כי בית הדין אינו מוסמך להאריך את המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור על ההחלטות של הנתבע, הואיל ואין מדובר בפעולה משפטית במהלך המשפט עצמו, שאזי רשאי בית הדין להאריך את המועדים כאמור בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, אלא מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין (ר' דב"ע מח/104-0 סבג ניסים - המל"ל, פד"ע כ 127; דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת - המל"ל, פד"ע כא 132). 9. באשר לתביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, בפסיקה אף נאמר: "ביטוח סוציאלי מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגימלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו... איחר המבוטח בהגשת התובענה בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה" (דב"ע לח/ 95-0 המל"ל - יצחק בר, פד"ע י 247). 10. במקרה דנן לא מדובר בתקופה ניכרת שחלפה ממועד משלוח המכתבים לתובעים עד למועד הגשת התביעה, אשר הוגשה כאמור, ביום 9.9.07. לכל היותר מדובר על תקופה של כ-8 חודשים, בתוכה חודשים יולי-אוגוסט, בהם חלה פגרת בתי המשפט. 11. אין חולק כי נשלחו לתובעים שני מכתבים הדוחים את תביעתם לקצבת ילדים בתאריכים 17.11.06 ו-25.12.06, על שניהם רשומה כתובת התובעים בג'בל מוכבר. אף אין חולק כי לטענת התובעים במועדים בהם נשלחו להם מכתבי המוסד הם התגוררו אצל המשכיר מר מוחמד עודה אלסורחי בג'בל מוכבר. התובעים לא טענו כי לא קיבלו המכתבים, אלא כי אין למנות את ימי פגרת בתי המשפט, ולפיכך הוגשה התביעה במועד. 12. תקנות ביה"ד לעבודה (סדרי דין) התשנ"ו-1991, (תקנה 126) קובעות כי "תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה, או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי העניין, אחרת". אמנם נכון שההוראה האמורה בתקנה 126 לתקנות סדרי הדין הקובעת שתקופת פגרה לא תובא במנין, אינה רלוונטית לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969, באשר היא חלה רק על תקופה שנקבעה בתקנות סדרי הדין או על ידי בית הדין, אך אין בכך כדי לגרוע מתחולת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, שבו נקבע כך: "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". פגרת הקיץ של בית הדין לעבודה היא פגרה שלפי חיקוק. לפיכך, בבחינת מועד ההתיישנות של הגשת ערעור על החלטת המוסד, יש להתחשב גם בהוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. 13. על כן, התביעה דנן לא התיישנה. 14. עוד נציין כי, כידוע, אין בחוק הביטוח הלאומי חובה לשלוח הודעות בדואר רגיל או רשום ועל הנתבע להודיע בדרך סבירה את החלטותיו (דב"ע נד/241-0 דרומי - המל"ל, פד"ע כח 3). לטובת הנתבע עומדת חזקת התקינות, שלא נסתרה, כי הודיע לתובעים בדרך סבירה בדבר דחיית תביעותיהם. נזכיר עוד את מגמת הפסיקה, לפיה המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לטעון להתיישנותה של תובענה מקום שבו ניתן להוכיח את הזכות (ר' עב"ל 1109/02 המל"ל - רחל עיווי (שררה), עבודה ארצי, כרך לג (91) 48). הלכה פסוקה היא, כי "בדרך כלל, במקרים בהם למרות חלוף הזמן, לא קיימת בעייה מיוחדת למוסד לבדוק את התביעה ולאסוף נתונים וראיות לגביה, מן הראוי שהמוסד יטען לגופו של עניין, ולא יטען טענת התיישנות. כל זאת בהנחה, שאין בידי המוסד נתונים ושיקולים סבירים אחרים המצדיקים העלאת טענת התיישנות" (עב"ל 1234/00 אכרם פרח נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג [66], 33). סוף דבר 15. הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נדחית. 16. נקבע בזאת דיון הוכחות בשאלת התושבות ליום פגרההתיישנות