1. ביום 5.6.08 התקיימה בתיק זה ישיבת קדם משפט. 2. משהנתבעת העלתה בדיון טענות באשר להתיישנות רכיבים בתביעה, ניתנה בסמוך לתום הישיבה החלטה כלהלן- "ב"כ התובע תגיש בתוך 14 יום מהיום, הודעה המייחסת לטענות הנתבעת בעניין התיישנות של 3 שנים, ככל שהתביעה מתייחסת לחופשה שנתית וכן לטענה בדבר התיישנות מכח התיישנות ככל שהתביעה מתייחסת לשכר או לכל רכיב אחר לפני 6.2.00. " 3. ביום 19.6.08 הגישה ב"כ התובע הודעה לבית הדין בה נטענו הטענות כלהלן - א. עם סיום עבודתו של התובע שילמה הנתבעת לתובע תשלום בגין פדיון חופשה אשר חושב עפ"י תעריף שכר הנמוך מתעריף השכר אשר היה עליה לשלם בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המוסכים. ב. התביעה לתשלום הפרשים כספיים בגין פדיון חופשה הינה מכח הוראות ההסכם הקיבוצי ולא מכח הוראות חוק חופשה שנתית , תשי"א- 1951 (להלן- חוק חופשה שנתיתו/או החוק) הוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע התיישנות של שלוש שנים לכל תביעה עפ"י חוק זה , משהתביעה הינה כאמור עפ"י ההסכם הקיבוצי אין תחולה להוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית על התביעה. ג. ב"כ התובע מקבלת את הטענה כי חלה התיישנות באשר לתביעה בגין הפרשי שכר המתייחסת לתקופה שקדמה ליום 6.2.00. 6. ביום 30.7.08 הגישה הנתבעת תגובה להודעה ואלה עיקריה - א. ההלכה הפסוקה קובעת כי הזכות לפדיון חופשה נוצרת ביום בו נותקו יחסי עובד ומעביד כאשר את תקופת ההתיישנות של שלוש שנים הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית יש למנות ממועד ניתוק יחסי העבודה; ב. משהתובע סיים עבודתו אצל הנתבעת ביום 2.6.00 והגיש תביעתו אך ביום 6.2.07 חלה התיישנות על תביעתו לתשלום פדיון חופשה שנתית; ג. התקופה של 3 שנים הקבועה בחוק חופשה שנתית אינה בבחינת מועד פורמלי או בבחינת סדר דין אלא מהווה חלק מהזכות המהותית שהינה זכות קוגנטית. אין כל אפשרות להתנות על זכות זו או לשנותה בהסכם כלשהו לרבות בהסכם קיבוצי, בודאי שלא ניתן להתנות על תקופת ההתיישנות בדרך של פרשנות והסתמכות על הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים. אין בהסכם הקיבוצי בענף המוסכים, לא בפרק העוסק בחופשה שנתית ולא בכלל, סעיף הסותר את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית. לאחר עיון בהודעה ובתגובה לה הנני מורה כלהלן - 7. כאמור בתגובה להודעה הזכות לפדיון קמה במועד ניתוק יחסי עובד- מעביד והיא עומדת בתוקפה למשך שלוש שנים (ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילייב- עמישב שירותים, לא פורסם). אין מחלוקת כי ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים היה ביום 2.6.00 וכי התביעה הוגשה בתאריך 6.2.07. 8. אמנם לגבי חופשה מוגדלת מכח חוזה, הסכם קיבוצי או חופשה נוספת הניתנת לעובד כתמורה לעבודת שעות נוספות או לעבודת יום מנוחה, קיימת ההתיישנות הרגילה של 7 שנים (פ"ב 33/60-61 י-ם ירחון העבודה והבטחון הלאומי מס' 5 מיום 15.5.61) אך במקרה שבפני לא נטען, ולבטח לא הוכח, כי לתובע הגיעה חופשה מוגדלת מכח ההסכם קיבוצי , בעוד שביחס לטענה של הפרשי שכר למשל, הפנה התובע להוראות ההסכם הקיבוצי. 9. ב"כ התובע מציינת בהודעתה בבירור כי היא תובעת הפרשים כספיים. לא מדובר בחופשה מוגדלת וימי החופשה להם זכאי התובע, כעולה מכתבי הטענות, נותרה במסגרת חוק חופשה שנתית ומשכך יש להחיל לגבי רכיב זה את הוראות סעיף 31 לחוק. 10. כללם של דברים הינם כי משיחסי העבודה שבין הצדדים נותקו עוד ביום 2.6.00 והתביעה הוגשה ביום 6.2.07- דין התביעה בגין חופשה שנתית להדחות. 11. באשר לתביעה בגין הפרשי שכר - נוכח האמור בהודעה ובהעדר התייחסות הנתבעת לרכיב זה הנני מורה על תיקון כתב התביעה ברכיב זה כך שייכתב - "הנתבעת חייבת לתובע הפרשי שכר בגין התקופה 6.2.00-2.6.00 בסך של 9,748 ₪. " 12. סוף דבר - התביעה בגין חופשה שנתית נדחית. באשר לרכיב של הפרשי שכר כתב התביעה יתוקן לפי הפירוט שבסעיף 9 לעיל. 13. נוכח התוצאה אליה הגעתי תודיע ב"כ התובע, בתוך 14 יום מקבלת החלטה זו כיצד בכוונתה להמשיך בהליכים בתיק זה. 14. לעיון 15.9.08. 15. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 250 ₪ ובנוסף סך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בגין שכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. פדיון חופשהדמי חופשה שנתיתהתיישנות