1. המבקשת, חב' ביטוח, הגישה בקשתה לדחיית התביעה על הסף מטעמי התיישנות. 2. התביעה העיקרית עניינה תביעת תחלוף של חב' ביטוח בשל פיצוי בגין נזקי שריפה ששלמה למבוטחה. חב' הביטוח טוענת ביום 22.07.95 פרצה שריפה בחדר החשמל וכי השריפה פרצה כתוצאה מכשל בקבל שהורכב בלוח החשמל. בשל כך הוגשה ביום 21.05.02 התביעה כנגד הנתבעת 1 שספקה את הקבל, ונתבעים 2,3 שתכננו את לוח החשמל. 3. ביום 18.11.02 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שהמבקשת תצורף כנתבעת נוספת לכתב התביעה, בשל היותה המבטחת של כל הנתבעים. התובעת טענה בתצהיר כי רק לאחרונה נודע לה כי המבקשת הינה חב' הביטוח שבטחה את הנתבעים בתקופה הרלוונטית. 4. ביום 29.01.04 ניתן צו פירוק כנגד נתבעת 2. 5. המבקשת, חב' הביטוח שצורפה בעקבות התיקון, מבקשת לדחות את התביעה על הסף בטענת התיישנות ומסתמכת על כך כי אירוע השריפה הוא מיום 22.07.95. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגש לכאורה כ- 4 חודשים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. 6. המשיבה (התובעת בתיק העיקרי) מבקשת להסתמך על ס' 8 לחוק ההתיישנות בטענה כי לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת כי המבקשת היא המבטחת של נתבעת 2. טענה נוספת של המשיבה כי נתבעת 2 הציגה, עוד טרם חלוף תקופת ההתיישנות כאילו היא נכנסת בנעליה של נתבעת 2 בכל הקשור לתביעה, וזאת עוד טרם חלוף מועד ההתיישנות. עוד טוענת המשיבה כי, מדובר בעילת תביעה חוזית מכח ס' 69 לחוק חוזה הבטוח התשמ"א-1981, שתחילת ההתיישנות בה מתחילה מיום מתן צו פירוק למבוטחת. 7. ס' 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 קובע - "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע עובדות אלו." הנטל להראות כי התקיימו תנאי הסעיף הוא על התובעת. המשיבה לא הבהירה מהו הטעם שבזהירות סבירה לא יכולה היתה להגיע למידע כי המבקשת היא המבטחת. מדובר במידע שניתן היה להשיגו בהתכתבות עוד קודם להגשת התביעה. התביעה הוגשה במאי 2002 ובשאלה במסגרת שאלון בודאי שניתן היה לקבל תשובה לעניין זהות המבטחת. לפיכך, אין מקום לעשות שימוש בס' 8 לחוק ההתיישנות. 8. המשיבה טוענת כי חברת הביטוח יצרה מצג כאילו היא נכנסת בנעלי הנתבעת 2 (ביום 11.08.02), וזאת מכח מכתבו של עו"ד חירם. מכתב עו"ד חירם נשלח לאחר חלוף תקופת ההתיישנות והוא עצמו מכתב מסוייג שאיננו מכיר בכיסוי הביטוחי. לפיכך, אין במכתב זה כדי ליצור מצג, במהלך תקופת ההתיישנות כאילו המבקשת נכנסת בנעליה של נתבעת 2. אין כל הסבר מטעם המשיבה להגשת תביעה באחור כנגד המבקשת כמבטחת נתבעים 1,3. לפיכך התביעה כנגד המבקשת כמבטחת נתבעים 1,3, צריכה להדחות בטענת התיישנות. 9. המשיבה טוענת כי עילת תביעתה כנגד המבקשת כמבטחת נתבעת 2 הינה חוזית, שתחולתה מעת שניתן צו הפירוק כנגד נתבעת 2 (29.1.04) ולא מיום קרות הארוע הביטוחי. המשיבה מסתמכת על ס' 69 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981 . וזהו נוסחו של ס' 69 - "(א) אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. (ב) ואלה האירועים: (1) ... (2) ... (3) במבוטח שהוא תאגיד - ניתן עליו צו פירוק, או נתמנה לו כונס נכסים או מנהל לעסקיו או למפעלו, או נתקבלה בו החלטה לפירוק מרצון, למעט פירוק מרצון לשם שינוי מבנה או לשם התמזגות עם תאגיד אחר. " 10. המטרה של סעיף 69 הינה למנוע את התוצאה שתגמולי ביטוח שישלם המבטח יכנסו לקופה של פשיטת רגל או הפרוק, והצד השלישי יאלץ אז כנושה בלתי מובטח חסר זכות קדימה להשתתף בהם עם כלל הנושים של המבוטח. הוראה זו מעמידה למעשה את הצד השלישי בנעלי המבוטח ומקנה לו זכות תחלוף כנגד המבטח. (ראה מאמרה של כב' השופטת נתניהו, "זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות" ספר ברנזון כרך ב' הוצאת נבו, 2000, עמ' 405, וכן ששון-דיני ביטוח, מהדורה שניה, עמ' 203.) 11. השאלה המשפטית שמתעוררת הינה האם ס' 69 לחוק חוזה הביטוח מקנה לצד השלישי עילת תביעה ביום הפרוק, על אף שהארוע ארע לפני למעלה מ- 7 שנים. הצדדים גייסו לעזרתם שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאמירתם שונה, על מנת לתמוך בגרסתם. 12. פסק דין ברדה - המבקשת מבקשת להסתמך על פסק דין ברדה (ת.א (ת"א) 1794/81 ברדה נ. ציון חב' לביטוח בע"מ פ"מ תשמ"ד (3) עמ' 301 ) . שם נידונה תביעת תובע אשר נפצע בתאונת עבודה בחודש יוני 1973 והגיש תביעת פיצויים נגד המעבידה בשנת 1976 ומחק אותה בשנת 1980 מתוך טעות.במרץ 1980 נכנסה החברה להליכי פרוק וביולי 1981 הגיש התובע תביעה כנגד המבטחת של החברה. כב' הנשיא וינוגרד פסק כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות. ואלו דבריו : (עמ' 306) "אין תביעה נגד חברה יכולה להיפתח בכל עת במסגרת 7 שנים מיום כניסת החברה לפירוק. אמנם נכונה טענת ב"כ התובע כי העילה נגד חברת הביטוח קמה לפי החוק הנ"ל מיום שאירע אחד המקרים המפורטים בו - דהיינו: מיום פשיטת רגל או הפירוק של המבוטח אך העילה לפי החוק מורכבת משתי מערכות עובדות החייבות להשלים זו את זו: המערכת הראשונה היא עצם קרות התאונה וחבותו של המבוטח והמערכת השניה היא כניסת המבוטח לפשר"ג או לפירוק. העילה נגד חברת הביטוח מורכבת איפוא מעובדות שחלקן - אירעו ביום התאונה במסגרת המערכת הראשונה וחלקן - ביום תחילת הפירוק או פשיטת הרגל במסגרת המערכת השניה. כדי שתקום העילה צריך להראות שכל העובדות הללו - משתי המערכות - לא התיישנו בינתיים. על-כן, אם בינתיים התיישנה התביעה נגד המזיק אין עוד עילה שלמה נגד המבטח ועל-כן אין אפשרות לתבעו." כב' הנשיא וינוגרד החיל את המבחן "המצטבר". מדובר בשתי מערכות עובדות. אחת מהן עצם קרות הארוע, השניה היא כניסת המבוטח לפירוק. יש להראות כי העובדות משתי המערכות, באופן מצטבר, לא התיישנו בינתיים. 13. פסק דין דנינו - המשיבה מבקשת להסתמך על פסק דין דנינו (ת.א. 793/85 (ת"א) דנינו אלי נ. הפניקס חב' לביטוח, תק. מח 91 (3) 404 ). שם בקש תובע, אשר נפגע במחלת ריאה במהלך עבודתו אצל מעבידתו, לצרף חברות ביטוח כנתבעות נוספות עקב כך שהחברה המעבידה נכנסה להליכי פירוק.(חברות הביטוח כבר היו מעורבות כצדדי ג' בתביעה). הצד השלישי סיים את עבודתו במפעל כבר בשנת 1982 וגילה מחלתו כשנתיים קודם לכן. התביעה העיקרית הוגשה במרץ 1985. נגד המעבידה ניתן צו פירוק באפריל 1990. הצד השלישי בקש את צירוף המבטחות כנתבעות במרץ 1991. כב' הנשיא אילן קבע כי אין העילה לפי ס' 69 לחוק חוזה הביטוח מורכבת משתי מערכות של עובדות. לתפישתו, עילה לפי ס' 69 היא עילה חוזית בלבד. תביעת הצד השלישי כנגד המבוטח מתבססת על עילת נזיקין וס' 89 לפקודת הנזיקין קובע את תחילת ספירת מירוץ ההתיישנות. ואילו ס' 69 מתייחס למערכת יחסים במישור החוזי המוסדר בחוק. הניזוק בא בנעלי המבוטח ונכנס לאותה מערכת יחסים שהיתה קיימת בין המבוטח למבטחת. אם הניזוק תבע את החברה המבוטחת בתוך 7 השנים, כדין, אזי קמה לניזוק זכות לתבוע את חברת הביטוח לפי ס' 69 מיום שניתן צו פירוק. כב' השופט אילן תומך תפישתו ברציונל חברתי : "לא יתכן שהניזוק יגיש תביעתו כנגד המבוטחת בזמן החוקי ולפתע כל אימת שחברה תפורק לאחר שנסתיימו 7 שנים אלו, מצב שלאור האמור לעיל אינו בהכרח נדיר, ייותר הניזוק חסר אונים ואילו החברה שפורקה ואשר שלמה כדין את כספי פוליסות הביטוח לאורך השנים לא תוכל לפצותו וחברת הביטוח תצא נשכרת מכך שהחברה פורקה. קשה להניח שהמחוקק התכוון להגיע לתוצאה קשה זו...." 14. כב' השופטת נתניהו הביעה דעתה בענין זה במאמרה, "זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות" , ספר ברנזון, כרך ב' נבו 2000 עמ' 405.(בעמ' 428,429) . המחברת קובעת כי עילת התביעה של הצד השלישי מורכבת מעילת התביעה שלו כנגד המבוטח ועילת התביעה של המבוטח כנגד המבטח, אך גם מהיסוד הסטטוטורי המקנה לצד השלישי את זכותו כנגד המבטח. רק בהתקיים אחרון היסודות הללו משתכללת ומושלמת העילה לצורך מירוץ ההתיישנות שלה. לתפישתה עילת התביעה של הצד השלישי כנגד המבטח משתכללת בהתממש היסוד האחרון שלה, בין אם זה אירוע הפירוק ובין אם זה מקרה הביטוח. אולם ממהותה כתביעת תחלוף, היא נגזרת מזכויות המבוטח, גם לענין ההתיישנות. היא מתיישנת עם התיישנות תביעתו של המבוטח כנגד המבטח. לצורך ניתוח פסקי הדין נעזרת המחברת בס' 70 לחוק חוזה הביטוח הקובע סייג להתיישנות, לפיו בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח. המחברת מבקרת את הנימוק לדחיית טענת ההתיישנות בפסק דין דנינו.לא ניתן לאמר , לתפישתה, כי הצד השלישי בא בנעלי המבוטח לענין מירוץ ההתיישנות רק עם מתן צו הפירוק (להבדיל מלענין עילת התביעה). יחד עם זאת, כל עוד לא התיישנה עילת התביעה כנגד המבוטח, ממילא גם לא התיישנה תביעת המבוטח כנגד המבטח, על בסיס ס' 70 לחוק חוזה הביטוח. המחברת עושה נסיון ליישב בין שני פסקי הדין האלו מבחינת התוצאה שלהם. לטענת המחברת בפסק דין דנינו לא התיישנה התביעה של הצד השלישי כנגד המבוטח (שכן היתה תלויה ועומדת) לכן גם לא התיישנה תביעת המבוטח כנגד חברת הביטוח מכאן נכון היה להתיר את צירוף חברות הביטוח. לטענת המחברת בפסק דין ברדה, התיישנה התביעה של הניזוק, (שכן התביעה נמחקה) . המבוטח נכנס להליכי פירוק לאחר התיישנות התביעה כנגד המבוטח, ולכן היה מקום לדחות את תביעת הצד השלישי כנגד המבטח מטעמי התיישנות. (נסיון יישוב זה מענין אם היה מדוייק עובדתית, שכן המחברת לא הביאה בחשבון לענין פסק דין ברדה קיומו של ס' 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 , החל על פי הפסיקה גם על מקרים של מחיקת תביעה, ולגבי תיקים אלו התקופה שהתיק היה תלוי ועמד איננה נספרת במנין תקופת ההתיישנות, ראה פסק דין של כב' השופטת נתניהו ע.א 502/88 אדמונד שמעון נ. עזבון המנוח אלפרד פד מד 3 עמ' 833 בעמ' 835). 15. אם ניישם את הניתוח המשפטי, עילת התביעה לפי ס' 69 יש בה שלושה מרכיבים מצטברים: עילת התביעה של הצד השלישי כנגד המבוטח. עילת התביעה של המבוטח כנגד חברת הביטוח. היסוד הסטטוטורי המקנה עילה לצד השליש כנגד המבטח. יש תחילה לבדוק אם עילת התביעה התיישנה כנגד נתבעת 2, המבוטחת. בעילת הרשלנות אין התיישנות שכן התביעה הוגשה כחודשיים לפני תום תקופת ההתיישנות והיא עדין תלויה ועומדת. אם משתמעת מכתב התביעה עילת תביעה בשל ייצור מוצר פגום, על פי חוק האחריות למוצרים פגומים תש"מ 1980, הרי שלא נטענה טענת התיישנות, ולפיכך לא התיישנה תביעת התובעת שהיא עדיין תלויה ועומדת. משלא התיישנה תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2, ממילא גם לא התיישנה עילת התביעה של המבוטח כנגד חברת הביטוח. לפיכך, מרגע שהחברה המבוטחת נכנסה לפרוק, קמה לתובעת עילת תביעה כנגד המבטחת, כמבטחת נתבעת 2. 16. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 18.11.02, דהיינו לפי שנכנסה נתבעת 2 למצב של פרוק. נכון למועד הגשת הבקשה לא התקיים היסוד הסטטוטורי הדרוש לפי ס' 69 לחוק חוזה הביטוח. כתב התביעה המתוקן גם איננו מבטא את עילת התביעה לפי ס' 69 לחוק חוזה הביטוח. 17. מאחר ומסקנתי כי לתובעת זכות תביעה שרירה וקיימת לפי ס' 69 כנגד המשיבה כמבטחת נתבעת 2 , פתוחה הדרך בפני התובעת לבקש תיקון כתב התביעה באופן שיבטא אפשרות זו. תרצה התובעת, תגיש בקשה לכתב תביעה מתוקן בתוך 15 יום מהיום. 18. בנסיבות הענין אין חיוב בהוצאות. 19. בשל ההערכות הדרושה לתביעה, ידחה הקד"מ ליום 19.04.05 שעה 10:00. 20.פירוק חברההתיישנות