סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב מיום 2.4.1998 (תב"ע נו/981 - 3; סגנית השופט הראשי (כתוארה אז) וירט-ליבנה ונציגי הציבור פנחס ועוזרי), ובו נדחתה בקשת המערערת (להלן - "מבטחים") לבטל פסק בוררות שניתן על-ידי רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות, אשר קבע כי אין לדחות את תביעותיה של המשיבה על הסף עקב טענת התיישנות. הרקע העובדתי וההליך בבית-הדין האזורי 2. "מבטחים" מנהלת קרן פנסיה מקיפה על-פי תקנותיה (להלן - התקנות). זכויותיו של חבר המבוטח ב"מבטחים" וזכויותיהם של שאיריו, מוסדרות בתקנות. התקנות מסדירות גם את נוהל יישוב הסכסוכים בין חבר המבוטח ב"מבטחים" ושאיריו לבין "מבטחים". 3. המשיבה היא אלמנה המקבלת פנסיית שאירים מ"מבטחים", החל מחודש ינואר 1986. כעבור כתשע שנים, ביום 31.1.1995, הגישה המשיבה ערעור לוועדת הערעורים לענייני "מבטחים" (להלן - ועדת הערעורים), על גובה הפנסיה המשולמת לה. במכתבה לוועדה טענה המשיבה כי בעלה המנוח עבד בקואופרטיב "דן" במשך 35 שנים, ואין היא מבינה מדוע היא מקבלת פנסיה כה נמוכה. 4. "מבטחים" העלתה בוועדת הערעורים טענה מקדמית בדבר התיישנות, מאחר וממועד היווצרות העילה (1.1.1986) ועד מועד הגשת הערעור (31.1.1995) חלפו למעלה משבע שנים. ביום 28.6.1995 דחתה ועדת הערעורים את טענת ההתיישנות שהעלתה "מבטחים", בקובעה, בהחלטת ביניים, כי "הוועדה לא מקבלת טענת מבטחים שעל נושא תביעתה של הגברת כץ חל חוק ההתיישנות. מבטחים תערער על החלטת הוועדה. אנו דוחים המשך הדיון עד לאחר קבלת החלטה סופית בעניין ערעור מבטחים בנושא התיישנות התביעה". 5. "מבטחים" הגישה ערעור על ההחלטה, לרשות השיפוט הארצית של ההסתדרות (להלן - רשות השיפוט). ביום 15.11.1995 דחתה רשות השיפוט את הערעור, בקבעה כי "אנו דוחים את הערעור. ועדת הערעורים הייתה רשאית מבחינת הדין ומבחינת הצדק לקבוע שאין התיישנות במקרה הנדון". 6. על כך הגישה "מבטחים" בבית-הדין האזורי בקשה לביטול פסק הבוררות של רשות השיפוט, וזאת "מחמת חריגה מסמכות ו/או פסיקה בניגוד לדין". לטענת "מבטחים", ועדת הערעורים אמנם אינה כפופה להוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, אולם רשות השיפוט כפופה לחוק הבוררות. בטיעוניה הסתמכה באת-כוח "מבטחים" על תקנה 57(ה) לתקנות "מבטחים" משנת 1993, אשר באה במקום תקנה 60 לתקנות משנת 1980 (ראה נוסח התקנות בפיסקאות 13 ו-14 להלן). בהחלטת רשות השיפוט ראתה "מבטחים" חריגה מסמכותה של רשות השיפוט וכן פסיקה בניגוד לדין. לפיכך, ביקשה "מבטחים" לבטל את ההחלטה, בהתאם לסעיפים 24(3) ו-24(7) לחוק הבוררות. 7. המשיבה טענה בבית-הדין האזורי כי הגוף המוסמך לדון בטענותיה הוא ועדת הערעורים, אשר אינה בגדר בורר, ועל-כן אינה כפופה לכללים החלים על בורר. רשות השיפוט אינה דנה בעניין כגוף אשר הסכסוך עצמו מועבר אליו, בדומה להעברת הסכסוך לבית-הדין לעבודה, כפי שמתאפשר על-פי התקנות (ראה פיסקאות 13 ו-14 להלן), אלא רשות השיפוט דנה בעניין כערכאת ערעור. תפקידה של רשות השיפוט היה לבדוק אם ועדת הערעורים פסקה נכון, ומשעשתה כן, אין להתערב בהחלטתה על-פי עילות ביטול פסק בוררות שבסעיף 24 לחוק הבוררות. 8. בית-הדין האזורי הסתמך על הוראות תקנות "מבטחים", ודחה את בקשת "מבטחים", מטעמים אלה: "5. א. ... ב. עיון בהוראות אלה מלמד כי צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי ועדת הערעורים, שיושבת כערכאה ראשונה באותן תביעות, אינה במעמד של 'בורר' ועל כן פטורה מהדין המהותי, לרבות טענת ההתיישנות. רשות השיפוט ביושבה כערכאת ערעור - בוחנת את החלטת ועדת הערעורים כערכאת ערעור ולא כערכאה ראשונה ועל כן רשאית היתה לקבוע כי דיני ההתיישנות אינם חלים בפני ועדת הערעורים. בהחלטתה זו אין לקבוע כי רשות השיפוט עצמה אינה כפופה לחוק ההתיישנות אלא כי ועדת הערעורים פסקה, לדעתה, נכון. ג. על כן לא מצאנו כי למבקשת עילת ביטול מרשימת עילות הביטול שבחוק הבוררות המצדיקה ביטול החלטתה של רשות השיפוט הארצית או התערבותה בה. 6. לאור האמור לעיל, מקובלת עלינו טענת ב"כ המשיבה כי ועדת הערעורים אינה כפופה כלל לדין המהותי בהיותה גוף שלא הוענק לו מעמד של 'בורר', על פי חוק הבוררות, והחלטת רשות השיפוט הארצית, במקרה זה, מתייחסת לסמכות ועדת הערעורים כערכאה שדנה בתובענה ופסיקתה זו אינה מצדיקה ביטול על פי הוראות חוק הבוררות". 9. על כך הוגש הערעור שלפנינו, המתייחס לקביעה העובדתית של בית-הדין האזורי כי ועדת הערעורים אינה במעמד של "בורר", וכן לקביעה המשפטית הנובעת מכך, כי ועדת הערעורים פטורה מהדין המהותי, לרבות טענת ההתיישנות. הליך הערעור נדון על-פי סיכומים בכתב של הצדדים. הטיעונים בערעור 10. הטענות העיקריות של באת-כוח "מבטחים" לפנינו, הן כדלקמן: (א) תקנות "מבטחים", שיש להן תוקף הסכמי בין "מבטחים" לבין המשיבה, קובעות נוהל מחייב בדבר יישוב סכסוכים. מאחר וזכאותה של המשיבה לקיצבה החלה בחודש ינואר 1986, חלה לגביה תקנה 60 של התקנות שהיו בתוקף באותה עת (ראה פיסקה 13 להלן), בשינויים המחויבים; (ב) מנגנון יישוב הסכסוכים פועל בדרך של הליך בוררות דו-שלבי שהשלב הראשון בו הוא ועדת הערעורים כערכאה ראשונה. ההליך בוועדת הערעורים הוא הליך בוררות לכל דבר ועניין, על-פי חוק הבוררות. החלטתה של ועדת הערעורים, אם היא מתקבלת על-ידי הצדדים, היא בגדר פסק בורר. אם החלטת ועדת הערעורים אינה מתקבלת על-ידי הצדדים, ניתן לראות אותה כשלב ראשון להליך בוררות הנמשך לפני הערכאה השנייה, שהיא ועדת הביקורת המרכזית בעבר, שהוחלפה ברשות השיפוט כיום. הדרך החלופית היא פתיחת תובענה בבית-הדין לעבודה, ובמקרה זה רואים את ההתדיינויות בוועדת הערעורים כהליך בירור פנימי שחוק הבוררות אינו חל עליו. מאחר ו"מבטחים" ערערה לרשות השיפוט, מתקבל כי ההליך שבו נקטה "מבטחים", על שני שלביו, הן הדיון בוועדת הערעורים והן הדיון ברשות השיפוט, הפך כולו להליך של בוררות. (ג) מאחר וההליך בוועדת הערעורים הוא הליך של בוררות, וזאת עקב הערעור של "מבטחים" לרשות השיפוט, הרי שוועדת הערעורים אינה פטורה מתחולת חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. (ד) הימנעות רשות השיפוט מלפסוק בהתאם לחוק ההתיישנות, מהווה משום חריגה מסמכותה ו/או פסיקה בניגוד לדין, ועל-כן, בהתאם לסעיפים 24(3) ו-24(7) לחוק הבוררות, יש לבטל את החלטת רשות השיפוט. 11. הטענות העיקריות של באת-כוח המשיבה לפנינו, הן כדלקמן: (א) בטיעונים בבית-הדין האזורי הסתמכה "מבטחים" על תקנה 57 לתקנות "מבטחים" משנת 1993, ובהתאם לכך התנהל ההליך וניתן בו פסק-הדין. רק בשלב הסיכומים בערעור הסתמכה "מבטחים" על תקנה 60 לתקנות "מבטחים", שהייתה בתוקף בשנת 1986. לפיכך, אין להידרש לטענות "מבטחים" המתייחסות לתקנה 60 הקודמת; (ב) יש להכריע בהליך הערעור על-פי מהותה ודרך יישומה של תקנה 57 לתקנות "מבטחים"; (ג) ועדת הערעורים אינה במעמד של בורר, והיא לא הייתה חייבת להיזקק לטענת ההתיישנות. רשות השיפוט אשר דנה בערעור, פעלה על-פי סמכויותיה כערכאת ערעור ונתנה את ההחלטה במסגרת סמכויותיה. לפיכך, אין מתקיימות לגבי החלטתה עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות. הוראות תקנות "מבטחים" הנדונות בהליך 12. נפרט תחילה את תקנות "מבטחים" בעניין יישוב סכסוכים, הנדונות בהליך שלפנינו. 13. בתקנה 60 לתקנות, שתוקפה מחודש אפריל 1980 עד להחלפתה בחודש ינואר 1993 (להלן - תקנה 60), ואשר הייתה בתוקף ביום תחילת זכאותה של המשיבה בחודש ינואר 1986, נאמר כדלקמן: "יישוב 60. סכסוכים וחילוקי דעות שנתגלעו בין מבטחים לבין סכסוכים חבר או מי שהיה חבר או שאירים של מי שהיה חבר או יורשיו של חבר או מי שהיה חבר או חליפו של חבר או כל אדם אחר הבא מכוחם (להלן - התובע) בכל הנוגע לזכויות וחובות התובע מאת מבטחים הנובעים מחברות בקרן או זכויות בקרן יתבררו בפני ועדת ערעורים כמפורט להלן: (א)-(ב) ... (ג) ועדת הערעורים תסיים את דיוניה ותמציא את החלטתה לצדדים בדואר רשום לא יאוחר משלושה חודשים מיום שנתבקשה בכתב ע"י התובע להכריע בחילוקי הדעות שנתגלעו בין הצדדים. (ד) לאחר קבלת החלטת ועדת הערעורים רשאי כל צד לערער עליה תוך 45 יום מתאריך משלוח ההחלטה בפני ועדת בוררים בהרכב של שלושה חברים שתמנה ועדת הבקורת [ועדת הבקורת המרכזית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - י' א'] מבין חבריה... (ה) החלטת ועדת הערעורים תהא סופית ומחייבת את הצדדים אם ועדת הבוררים לא בטלה את החלטת ועדת הערעורים או אם לא הוגש ערעור על ההחלטה כאמור בפסקה (ד) דלעיל. (ו) הוגש ערעור ע"י אחד הצדדים כאמור בפסקה (ד) דלעיל יהיה פסק דינה של ועדת הבוררים סופי ומחייב את הצדדים. (ז) ועדת הערעורים וועדת הבוררים תקבענה את סדרי עבודתן ודיוניהן ולא תהיינה קשורות בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט או בבתי הדין לעבודה. הוועדות האמורות ייפסקו לפי שיקול דעתן בהתאם לתקנות החברה וקרנותיה. (ח) על פי האמור בפסקה (ד) לעיל, רשאי כל צד לפנות בתובענה לבית הדין לעבודה תוך 45 יום מתאריך משלוח החלטת ועדת הערעורים. עם הפנייה לבית הדין לעבודה החלטת ועדת הערעורים בטלה". 14. בתקנה 57 לתקנות "מבטחים" שתוקפה מחודש ינואר 1993 (להלן - תקנה 57), הוחלפה ועדת הבוררים, ברשות השיפוט הארצית של ההסתדרות. בנושאים הרלוונטיים לדיון שלפנינו נאמר בתקנה זו כדלקמן: "יישוב 57.(א) הגדרות 'התובע' משמעו, לעניין תקנה זו, כל אחד סכסוכים מאלה: (1)-(2) ... (3) שאיר או יורש או חליף של חבר או של פנסיונר של הקרן או של מי שהיה חבר או פנסיונר של הקרן. (4) כל מי שזכאי להנות או כל מי שנהנה מהטבה כלשהיא מהקרן מכוח זכותו של חבר או פנסיונר, או חליפו או טוען לזכות כזו. 'סכסוך' - חילוקי דעות שיהיו בין הקרן לבין תובע או בין תובעים לבין עצמם, בכל הנוגע לזכויות וחובות התובע כלפי הקרן וזכויותיה וחובותיה כלפיו, ככל שהם נובעים מהחברות בקרן, לרבות תביעה כספית מכל סוג ולרבות ערעור על החלטת ועדה רפואית של הקרן (להלן 'ערעור בענין רפואי'). (ב) הקמת ועדות הערעורים והרכבן: (1) סכסוך יתברר בפני ועדת הערעורים לענייני מבטחים.... (2)-(3) ... (ג) בירור סכסוכים בערכאה ראשונה: (1)-(4)... (5) ועדת הערעורים תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה: היא לא תהיה קשורה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי משפט ובבתי דין לעבודה, ותפסוק בהתאם לתקנות מבטחים ותקנות הקרן. (6) ועדת הערעורים תסיים דיוניה תוך שלושה חודשים מיום הגשת התביעה לברור הסכסוך ותמציא החלטתה לצדדים בדואר רשום. (ד) בירור סכסוכים בפני רשות השיפוט וביה"ד לעבודה: (1) על החלטת ועדת הערעורים (למעט ממצאיה של הוועדה הרפואית העליונה), זכאי כל צד לערער בפני רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות (להלן 'רשות השיפוט') או להעביר הסכסוך לביה"ד לעבודה ע"י הגשת תובענה. (2) ... (3) בהעדר ערעור או תובענה כאמור לעיל תהיה החלטת ועדת הערעורים סופית ותחייב את הצדדים. (4) ... (ה) הדיון בפני רשות השיפוט - בוררות: (1) רשות השיפוט תדון בסכסוך כבורר, על פי חוק הבוררות תשכ"ח 1968 (להלן 'חוק הבוררות') היא תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה ותפסוק בהתאם לתקנות החברה ולתקנות קרנותיה. (2) נדון ערעור בפני רשות השיפוט, יהיה פסק דינה סופי ומחייב את הצדדים ודינו לכל דבר וענין כדין פסק בוררין על-פי חוק הבוררות". 15. עיון בנוסח תקנה 60 ובנוסח תקנה 57, לגבי הנושאים הנדונים בהליך שלפנינו, מעלה את המסקנות הבאות: (א) בשני הנוסחים נקבע כי סכסוכים וחילוקי דעות "יתבררו" בפני ועדת הערעורים. סמכות ועדת הערעורים היא אפוא הסמכות לברר ולהחליט בתום הבירור. ככל שלא הוגש ערעור על החלטת ועדת הערעורים, החלטת ועדת הערעורים היא סופית ומחייבת את הצדדים; (ב) בשני הנוסחים אין מוענקת במפורש לוועדת הערעורים סמכות של בורר על-פי חוק הבוררות; (ג) בשני הנוסחים ניתנה אפשרות לצדדים, לאחר קבלת החלטת ועדת הערעורים, לערער על ההחלטה בפני גוף שנקבע בתקנות או לפתוח בהליכי תובענה בבית-הדין לעבודה; (ד) בעוד שעל-פי תקנה 60, היה הערעור מתברר לפני "ועדת בוררים", הרי שעל-פי תקנה 57 מתברר הערעור לפני "רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות"; (ה) בעוד שבתקנה 60 לא נקבע במפורש כי ועדת הבוררות היא בגדר בוררות על-פי חוק הבוררות, אלא נקבע רק כי "פסק דינה של ועדת הבוררות סופי ומחייב את הצדדים", הרי שבתקנה 57 נקבע במפורש כי הדיון בפני רשות השיפוט הוא בוררות על-פי חוק הבוררות, ופסק-דינה של רשות השיפוט הוא "פסק בוררין". 16. נוסח דומה לתקנה 60 נדון בדב"ע לז/2 - 6 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ - טור [1]. באותו הליך נפסק (בעמ' 66) בדבר מהותו ומשמעותו של סעיף יישוב הסכסוכים, ונקבע כי סעיף זה "מכוון לבוררות הפועלת בשתי ערכאות: הערכאה הראשונה - ועדת ערעורים, והערכאה השניה - ועדת בוררים... עם מתן ההחלטה על-ידי ועדת הערעורים, פתוחות בפני הצד שלוש דרכים: האחת - לקבל את הדין. השנייה - לראות בהחלטה שלב ראשון של הליכי בוררות. השלישית - להתעלם מהחלטת הוועדה לערעורים ולפתוח בהליך בבית הדין לעבודה" (ההדגשות שלי - י' א') (ראה בנושא זה גם דב"ע מד/6 - 6 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי - בנדל ואח' [2], שבו ציין בית-הדין כי ההליכים בסעיף יישוב הסכסוכים שבתקנות "מבטחים", "אינם בוררות במשמעותה הרגילה", ואי-פנייה לבית-הדין לעבודה לאחר מתן החלטת ועדת הערעורים, "מביאה לבוררות" (פיסקה 2 לנימוקי פסק-הדין); ראה גם דב"ע נב/1 - 6 רודיטי - נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ [3]). טענת "מבטחים" בדבר ההתיישנות 17. בסעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 נקבע כי "...ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה...". המונח "בית משפט" בחוק ההתיישנות הוגדר בסעיף 1 לחוק כ"כל רשות שיפוטית או בורר, ולמעט בית דין דתי" (ההדגשה הוספה - י' א') (השווה להגדרת "רשות שיפוטית" בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, הכוללת אף היא "בורר"). 18. מכאן, שבוררות המתקיימת לפני "בורר" כפופה להוראת ההתיישנות שבסעיף 2 לחוק ההתיישנות. השאלה היא אפוא מה דינה של טענת ההתיישנות של "מבטחים" לפני ועדת הערעורים, משהוגש ערעור של "מבטחים" לרשות השיפוט. נדגיש כי גם בתקנה 60 וגם בתקנה 57 מדובר ב"ערעור" על החלטת ועדת הערעורים. 19. נקדים ונאמר כי ההוראה שבתקנות "מבטחים" בדבר יישוב סכסוכים היא תקנה "דיונית". על-כן, משהוחלפו תקנות "מבטחים", ומשנקבעה תקנה חדשה בעניין יישוב סכסוכים, תוך קביעת מוסד ערעור חדש והיקף סמכותו (רשות השיפוט במקום "ועדת בוררים" המתמנית על-ידי ועדת הביקורת של ההסתדרות), חלה תקנה זו על הצדדים בעת שמתעורר "סכסוך", הגם שהסכסוך מתייחס לזכאות שמועדה הוא לפני תחילתה של התקנה החדשה. ה"סכסוך" בעניין שלפנינו התעורר עם פנייתה של המשיבה אל ועדת הערעורים ביום 31.1.1995. במועד זה חלה תקנה 57 הנ"ל, ועל-כן, בדין, התייחסו הצדדים בבית-הדין האזורי, וכן בית-הדין עצמו, לתקנה זו. 20. ההלכה בדב"ע לז/2 - 6 הנ"ל [1] התבססה על פירוש סעיף יישוב הסכסוכים בתקנות קרן הגימלאות, בכללותו. הפירוש לא התייחס לחלק או חלקים של הסעיף, אלא למכלול הוראותיו, מבנה הסעיף ומבנה דרך יישוב הסכסוכים שנקבעה. בשים לב לכך, נפסק באותו הליך כי "הסעיף מכוון לבוררות הפועלת בשתי ערכאות", כאשר גם בסעיף שנדון באותו הליך דובר ב"ערעור" לוועדת הבוררים. הגיונה של פסיקה זו צריך לחול, ובמשנה תוקף, אף לגבי תקנה 57, אשר אינה שונה במבנה הבסיסי שלה מהמבנה הבסיסי של תקנה 60 שקדמה לה, מלבד זאת, לענייננו, שערכאת הערעור שונתה ונקבע במפורש כי היא תשמש כבורר. שינוי זה בדבר היות ערכאת הערעור (רשות השיפוט) בגדר בורר, עולה בקנה אחד עם הפסיקה בדב"ע לז/2 - 6 הנ"ל [1] המתייחסת לבוררות של יישוב סכסוכים הפועלת בשתי ערכאות. 21. אין אנו סבורים כי מאחר שרשות השיפוט דנה בפנייתה של "מבטחים" בדרך של ערעור, אזי תפקידה מצטמצם לבחינה של החלטת ועדת הערעורים ותו לא. משהגיע ערעור לפני רשות השיפוט, עליה לבחון את טענות המערער לגופן ולתת בהן את החלטתה, במסגרת סמכויותיה. דחיית טענת ההתיישנות של "מבטחים" על-ידי ועדת הערעורים, והבאת טענת ההתיישנות של "מבטחים" אל רשות השיפוט, פירושן שרשות השיפוט צריכה לדון לא רק בשאלה אם טענת ההתיישנות נדחתה על-ידי ועדת הערעורים בדין, במסגרת סמכויותיה, אלא אף להחליט בעצמה לגופו של עניין, בטענת התיישנות שהעלתה "מבטחים", בנוגע לפנייתה של המשיבה מיום 31.1.1995, בהליך הבוררות הדו-שלבי שהגיע אל רשות השיפוט. 22. משלא עשתה כן רשות השיפוט, הרי בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, יש לקבל את בקשתה של "מבטחים", לבטל את החלטת רשות השיפוט מיום 15.11.1995 ולהחזיר את העניין אל רשות השיפוט למען תחליט לגופו של עניין בערעור של "מבטחים" ובטענת ההתיישנות שהעלתה. נדגיש, כי בהחזרת העניין אל רשות השיפוט אין משום הבעת עמדה שלנו בשאלת תחילת מועד ההתיישנות בעניין שלפנינו, דהיינו - מעת פטירת המנוח או מתאריך כלשהו מאוחר יותר. הנשיא ס' אדלר אני מסכים לפסיקתו של סגן הנשיא. השופט ע' רבינוביץ 1. טענת התיישנות אינה מבטלת את הזכות אלא מונעת תביעה למימושה. 2. גם אם החלטת בורר לדחות על הסף טענת התיישנות מולידה עילה לביטולה - ודבר זה אינו נקי מספקות - עדיין אפשר שהחלטתו זו תישאר על כנה מכוח הוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות, שלפיה רשאי בית-משפט לדחות בקשה לביטול פסק בורר אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. 3. ויתור על טענת התיישנות, פירושו דיון לגופו של עניין. דיון לגופו של עניין - בדרך כלל - אינו יכול לגרום עיוות דין. קיום דיון לגופו של עניין עדיף על פני דחיית תביעה מטעמי התיישנות בלבד. מאידך, אפשר שחלוף הזמן יותיר את הצד הנתבע ללא ראיות לסתור, שהרי אין הוא מחויב, בדרך-כלל, לשמור מסמכים מעבר לתקופת ההתיישנות. 4. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה שיש לאפשר ל"מבטחים" לטעון טענת התיישנות על כל היבטיה. במסגרת דיון זה, על הבורר ליתן את הדעת, על כך שבמקרה זה, מדובר בתביעה על-פי עילה "מתחדשת" הנולדת מדי חודש בחודשו, בלי שיש בכך נקיטת עמדה אם במקרה שבפנינו יש בסיס לטענה של עילה מתחדשת. נציג עובדים ש' גוברמן אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא. נציג מעבידים ג' סטויצקי אני מצטרף לפסיקתו של סגן הנשיא. סיכום 1. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור של "מבטחים" כמפורט בפיסקה 22 בפסיקתו של סגן הנשיא. 2. אין צו להוצאות. 3. פסק-הדין יישלח לצדדים בדואר. יישוב סכסוכיםבוררותהתיישנות