התיישנות פסק דין מזונות

1. מבוא א. עניינו של פסק דין זה הינו הכרעה בשתי טענות מקדמיות של הנתבע, שהועלו במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 1/3/07: האחת, טענת התיישנות, (לאחר שהתובע הצהיר בדיון כי תביעתו נוגעת אך לשנים 93-97) והאחרת, טענת חוסר סמכות (בשל טענת "פרעתי" שהועלתה על ידי התובע במסגרת אותו דיון). ב. להלן, בתמצית, העובדות הרלוונטיות בתיק זה: 1. התובע חוייב בשני פסקי דין בגין תשלום מזונות לילדיו, משתי נשים שונות (גרושותיו של התובע): הגב' תמר הרוש והגב' סימונה שרון. בגין אי תשלום מזונות, כנטען ע"י אותן נשים, נפתחו כנגד התובע שני תיקי הוצל"פ, האחד בלשכת ההוצל"פ בחיפה והאחר בלשכת ההוצל"פ באשדוד. 2. בנוסף פתח הנתבע כנגד התובע תיק הוצל"פ, בלשכת ההוצל"פ בירושלים, ע"י הנתבע, זאת בשל העובדה כי הנתבע שילם לאותן נשים תשלום דמי מזונות לאור אותן טענות כאמור בדבר אי תשלום דמי מזונות ע"י התובע. 3. החל משנת 1997 החל התובע לקבל מהנתבע קצבת נכות בשל תאונת עבודה שארעה לו. 4. לאור האמור, ובהתאם להוראות חוק הבטחת תשלום מזונות, קיזז הנתבע מגמלת התובע, סכומים שונים, עד לגובה קצבת הבטחת הכנסה. 5. בגין קיזוזים אלו, הגיש התובע ,ביום 14/6/06, תביעה בפני בית דין זה, במסגרת תיק בל 11119/06 . תביעה נוספת הוגשה על ידו ביום 2/7/06 (בתיק זה). 6. ביום 20/2/07, ביקש התובע מבית הדין לסגור את תיק בל 11119/06, בנימוק של עניין אישי. 7. בית הדין נעתר לבקשת התובע ומחק את התביעה כמבוקש, ללא צו להוצאות, באופן שנותר לדיון, תביעתו בתיק זה בלבד. 2. דיון והכרעה: טענת התיישנות : בית יבדוק תחילה האם נכונה טענת הנתבע כי תביעת התובע התיישנה. א. סעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 קובע כי: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא- (1) בשאינו מקרקעין-שבע שנים;" סעיף 6 לחוק קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". ב. התובע הצהיר פעמים מספר בפני בית הדין, במסגרת הדיון שהתקיים, כי עילת תביעתו נוגעת אך לתקופה שבין השנים 93-97. ג. לאור העובדה כי התביעה בתיק זה הוגשה כאמור, ביום 2/7/06, (בחלוף שבע שנים) - הרי שהתביעה התיישנה לגופה. ד. לא נסתר מעיני בית הדין כי עסקינן בביטוח סוציאלי. יחד עם זאת, מדובר בהתיישנותה של עילת התביעה, אשר על בית הדין לקיים את ההליכים המשפטיים שבפניו בגבולותיה. כך נפסק בע"א 4600/91 דבורה מוסקוביץ נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, מח (3) 455, בעמ' 458: "מקום בו מוכח כי התביעה התיישנה, כבענייננו, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף. " (הדגשות אינן במקור-י.ש.) ה. בהוראת חוק זו יש כדי לאזן באופן ראוי את הזכויות הדיוניות של שני הצדדים, לרבות הפגיעה בהתגוננות מפני תביעה, בחלוף זמן רב לבין העובדה שעסקינן בזכויות סוציאליות. ו. תקופת ההתיישנות נועדה לשקף מדיניות שיפוטית המאזנת בין צרכי המזיק, הניזוק והציבור בכללו. (ד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' אייר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים מא (1) 589, בעמ' 602). כן נפסק כי: "האינטרס הציבורי הוא, שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה" (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח (4) 554, בעמ' 559). ו. לאור האמור ולאור הבקשה על הסף, השיקולים העומדים בבסיס ההתיישנות, מוצא בית הדין כי דין הבקשה להתקבל מחמת התיישנות. ז. לפיכך, אין עוד מקום לדון בטענה המקדמית השניה, בדבר חוסר סמכות, שכן דין התביעה להידחות, כאמור, מחמת טענת ההתיישנות. 3. סוף דבר: א. טענת התיישנות - מתקבלת. ב. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. מזונותהתיישנות