1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולפיצוי בגין חסר בהפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות. הרקע העובדתי 2. ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו ואשר אינן שנויות במחלוקת: 2.1 התובעת היא מורה בהכשרתה, חברת ארגון המורים העל יסודיים. 2.2 התובעת עבדה כמורה בבית-הספר התיכון בסמת טבעון, הנמצא בבעלות הנתבעת (להלן- המועצה), בתקופה שמחודש 10/2001 ועד לתום חודש 8/2010. 2.3 התובעת התפטרה מעבודתה במועצה ביום 30.08.2010, בשל העברת הבעלות של בית הספר מהמועצה לידי המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין. אין חולק שהתובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מכח הסכם העברת הבעלות (עמ' 1 ש' 14-16 לפרוטוקול). עם זאת, הצדדים חלוקים לגבי השכר הקובע לפיצויי פיטורים, כאשר לטענת התובעת, השכר הקובע עמד סך של 4,356 ₪, בעוד שלטענת הנתבעת השכר הקובע עומד על סך של 3,558.57 ₪. ביום 14.10.2012 פסק-דין חלקי לפיו המועצה תשלם לתובעת פיצויי פיטורין בסך 31,472 ₪ (לפי שכר קובע של 3,559 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.09.2010 ועד לתשלום המלא בפועל (סעיף 9 לפסק-הדין). בדיון מיום 10.02.2013 הובהר כי פסק הדין החלקי כולל את הכספים שנצברו לזכות התובעת ברכיב הפיצויים בקרן הפנסיה מנורה מבטחים. 2.4 אין מחלוקת שהתובעת זכאית להפרשות לקופת גמל ולקרן ההשתלמות בגין התקופה הנטענת על ידי התובעת : לקופת גמל: 10/2001 - 08/2006 (כולל), 09/2008 - 08/2009, 7/2010, 8/2010. לקרן השתלמות: 1/2002 - 8/2005, 3/2006, 9/005, 6/2006 - 3/2007. עוד נטען כי בגין החודשים 2/2006, 9/2005, 6/2006 - 3/2007, הנתבעת ניכתה את חלק התובעת ולא העבירה אותו לקרן ההשתלמות. 3. התובעת הודיעה שאין בכוונתה להגיש תצהירים (הודעת התובעת מיום 21.01.2013) ומטעם המועצה הוגש תצהירו של מר עטיה זבידאת המשמש כגזבר המועצה. במועד שנקבע לדיון הוכחות ביום 10.02.2013 הודיעה ב"כ התובעת שהיא מוותרת על חקירת עד הנתבעת והצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות הצדדים 4. טענות התובעת: 4.1 השכר הקובע לפיצויי פיטורים כולל את הרכיבים הבאים: הסכם הוראה 94, תעודת הוראה, מסגרת 87, גמול השתלמות, גמול פיצול, גמול הכנה לבחינות, הסכם שכר 2001 והסכם 2008. רכיבים אלו הינם רכיבים קבועים שתשלומם אינו מותנה בתנאי ולכן הם מהווים חלק מהשכר הקובע. התובעת מפנה להסכמים הקיבוציים הבאים: הסכם קיבוצי שבין מרכז השלטון המקומי וארגוני המורים מיום 6.4.1986. הסכם הקיבוצי שבין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות המורים מיום 19.9.1994 לפיה תוספת הסכם הוראה 94 מהווה חלק מהשכר לרבות לצורך חישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים ולפנסיה. הסכם הקיבוצי שבין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות המורים מיום 18.12.2001 לעניין הקביעה כי תוספת 2001 מהווה חלק מהשכר לכל דבר ועניין לרבות לצורך חישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים, לפנסיה ולהשתלמות. התובעת מפנה גם לחוזר אכא"ב תשנ"ח/2 שבו נקבעו התוספות הקבועות אותן יש להביא בחישוב השכר הקובע של עובד הוראה לצרכי גמלאות ופיצויי פיטורים. לפיכך, לפי תלוש השכר האחרון של התובעת, השכר הקובע של התובעת עומד על סך של 4,356 ₪. 4.2 המועצה לא הפרישה כספים לקופת הגמל ולקרן השתלמות עבור חלק מתקופת עבודתה וכן בגין חודשים מסוימים לא העבירה לקרן ההשתלמות את הכספים שנוכו משכרה. עוד נטען כי ההפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות בוצעו בחסר על בסיס שכר קובע שגוי. בהתייחס לטענות ההגנה נטען כי מפסקי הדין שצורפו על ידי הנתבעת לא חלים לגבי התקופות הנתבעת בכתב התביעה מכל מקום, בפסקי הדין אין פירוט שמי של עובדי המועצה שבשמם הוגשו התביעות של הקופות. עוד נטען כי משלא הוכח שהכספים שנפסקו שולמו בפועל לקופות, אין כדי למנוע התובעת לפעול לגביית החוב מהמועצה באופן עצמאי. 5. טענות המועצה: 5.1 דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. עילת התביעה קמה לתובעת כבר בחודש 10/2001 והתקופה בה ניתן להגיש תביעה חלפה מזה כבר. 5.2 דין התביעה להידחות על הסף גם מחמת היעדר יריבות, שכן התובעת לא צירפה את קופת הגמל וקרן ההשתלמות, שהינן בעל דין נדרש בהליך זה והכתובת היחידה לטענותיה. עוד נטען כי בגין התקופות נשוא תביעה זו התנהל הליכים משפטיים אחרים שהוגש מטעמן של קופת הגמל וקרן ההשתלמות וניתנו פסקי דין המהווים מעשה בית-דין גם בעניינה של התובעת. תביעות אלו סותמות את הגולל על כל תביעותיה של התובעת נגד המועצה, עד לסוף תקופת עבודתה, ובכלל. 5.3 השכר הקובע של התובעת עומד על 3,558.57 ₪ כפי שמצוין בתלושי השכר לרבות בתלוש השכר האחרון. משעה שעובר לסיום עבודתה בנתבעת, התובעת לא העלתה כל טענה לגבי נכונות השכר הקובע המופיע בתלוש השכר, היא מנועה מלטעון אחרת בדיעבד. דיון והכרעה דחייה על הסף מחמת התיישנות 6. בהתאם להלכה הפסוקה דחייה על הסף של תביעה מחמת התיישנות דורשת זהירות רבה. מחד, על בית המשפט ליתן משקל לזכות החוקתית של התובע, שהיא זכות הגישה לערכאות ומנגד על בית המשפט לשקול את התכלית והטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות ובכלל זה: הנזק הראייתי שנגרם לנתבע בחלוף השנים, אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, ההנחה שתובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה זנח או ויתר או מחל על תביעתו, הקדשת משאבי השיפוט לעניינים שבהווה ולא להשחתת זמן בגין עניינים שאבד עליהם הכלח והשפעה של הסדרי ההתיישנות על צדדים שלישיים. [ראו: רע"א 901/07 מדינת ישראל נ' עדנה גיא ליפל ואח' (ניתן ביום 19.9.2010) בפסקאות 28-30 לפסק הדין; ע"ע 592/09 שושנה רנרט נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (ניתן ביום 4.5.2011); ע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים נ' משה ברקוביץ ואח' (ניתן ביום 4.10.2006]. 7. בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן -חוק ההתיישנות) נקבע כי: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה." בשאלה מהי ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת התיישנות נפסק כי: "כדי לקבוע האם הצד הטוען טענת התיישנות עמד בדרישות הסעיף, 'יש חשיבות למהות הדיון, או ההליך הראשון שהתקיים, אשר על-פי הנטען היווה את ההזדמנות הראשונה לעורר בו את טענת ההתיישנות' (רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק), פ"ד נא(4) 716, 719 (1997); ע"א 9245/99 וינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 784 (2004); ע"א 5574/09 הזימה נ' קרן קיימת לישראל, מיום 16.11.2011, בפסקה 22). בפרשת פלוני עמד גם בית דין זה על תכלית הוראת סעיף 3 וקבע, כי 'הפסיקה לא קבעה נוסחה גורפת לעניין החמצת ההזדמנות הראשונה, ונסיבותיו של כל מקרה ומקרה נבחנות לגופן. מכל מקום, המבחן המרכזי לעניין קיומה של דרישת סעיף 3 לחוק ההתיישנות עניינו במועד העלאת טענות לגופה של תביעה על-ידי הנתבע'. בהמשך לדברים אלה נקבע, כי 'במקרה שלפנינו, טענת ההתיישנות נטענה קודם שהחל הדיון בהליך ולפני שהמשיבה העלתה טענות כלשהן לגופה של תביעה. הפעולות היחידות שנעשו בתיק עד למועד העלאת הטענה, עניינן בהארכת מועדים להגשת כתב ההגנה. בנסיבות אלה, אין לומר כי המשיבה החמיצה את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת התיישנות, כדרישת סעיף 3 לחוק'. הנה כי כן, כלל ההזדמנות הראשונה ייבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה" [ע"ע (ארצי) 1161-06-11 בלו נ' מדינת ישראל (19.08.2013); וההפניות שם]. 8. בענייננו, טענת ההתיישנות עלתה לראשונה בתצהיר הנתבעת. המועצה לא טענה טענת התיישנות בכתב ההגנה (אף שהעלתה שם טענות סף אחרות כגון היעדר עילה והיעדר יריבות- סעיף 7 לכתב ההגנה). נציין כי גם בדיון המוקדם מיום 17.06.2012 המועצה לא העלתה טענת התיישנות. לפיכך, המועצה החמיצה את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות ואין מקום לדון בדחיה על הסף מחמת התיישנות. 9. למעלה מהצורך, יובהר כי גם אם המועצה הייתה מעלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, לא היה מקום לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. חוק ההתיישנות קובע בסעיף 5 את תקופת ההתיישנות כדלקמן: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו במקרקעין - שבע שנים; (2) במקרקעין - חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות הקנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה." ובסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע המועד ממנו מונים את תקופת ההתיישנות: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התובענה". 10. בהתייחס לעילת התובענה בדבר פיצויי פיטורים - אין מחלוקת שהתובעת סיימה את עבודתה בנתבעת ביום 30.8.2010 ועל כן עילת התביעה בגין פיצויי הפיטורים נולדה במועד זה. מכאן, שהתביעה לפיצויי פיטורים לא התיישנה במועד הגשת התביעה. ובהתייחס לעילות התביעה שעניינן פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לתגמולים והשתלמות ו/או הפרשות בחסר, בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מדובר בתביעה נגד מעסיק בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ובאופן דומה לקרן השתלמות, העילה נוצרת במועד שבו היה על המעביד לבצע את ההפרשות לפנסיה או להשתלמות. מכאן, שתביעה לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות שלא הופרשו, מתיישנת שבע שנים לאחר המועד האחרון בו, לטענת העובד, היה על המעביד להפריש לו לקרן פנסיה. יפים לענייננו, הדברים שנקבעו בע"ע 1616/04 פיליפ טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ (ניתן ביום 5.1.2006) וכדלקמן: "ההלכה הפסוקה בתביעות להפרשי פנסיה מבחינה בין תביעה כנגד המעסיק לבין תביעה כנגד קרן הפנסיה. באשר לתובענה כנגד קרן הפנסיה נפסק, כי העילה אכן מתחדשת מדי חודש בחודשו מאז שהעובד פרש לגמלאות. אולם, כאשר התביעה מופנית כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו, כי אז יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את כללי חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958. לפיכך, גם אם טענת ההתיישנות הייתה מועלית במועד, לא ניתן היה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, מאחר שהתביעה לפיצוי בגין הפרשות לגמל ולהשתלמות לא התיישנה במלואה, אלא אך ורק התקופה שקדמה ל-7 שנים למועד הגשת התביעה דהיינו בגין התקופה שקדמה ליום 23.10.2004. דחייה על הסף היעדר עילה, היעדר יריבות ומעשה בית-דין 11. המועצה טוענת כי יש לדחות את התביעה נגדה מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה וזאת לנוכח העובדה שתביעה להפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות יש להגיש כנגד הקופות ולא כנגד המעביד. 12. אמנם דרך המלך להגשת תביעות שעניינן אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולהשתלמות הינה הגשת התביעות של הקופות עצמן כנגד המעביד. עם זאת, סעיף 19ג' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 קובע כי : "הוראות סעיפים 19א' ו -19ב' לא יגרעו מזכויותיו של עובד כלפי מעביד או קופת גמל על פי חיקוק, הסכם או תקנון קופת הגמל, או מחובות וזכויות הדדיות של מעביד וקופת גמל על פי הסכם או תקנון קופת גמל. מכאן, שאין מניעה על הגשת תביעה כנגד המעביד בגין נזקו של העובד בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל. שנית, כפי שנפסק לאחרונה בע"ע 201/09 ג'ורג' טורעני נ' חנא ראשד ז"ל ואח' (ניתן ביום 19.12.2013), שאלת חבות קופת הגמל יכולה להתברר במסגרת היחסים שבין המעביד לקופת הגמל, שכן המעביד רשאי להגיש להגיש תביעה כנגד קופת הגמל או הודעת צד ג' ולטעון כי בנסיבות הקיימות הקופה היא זו שמחויבת לשלם לעובד את הזכויות הנתבעות על ידו וככל שימצא כי אכן כך הדבר, המעביד יוכח לקבל שיפוי מהקופה בגין הסכומים שחויב לשלם לעובד. ככל שהמעביד לא פעל כך, לא תוכל להשמע טענתו כי אין לחייבו בפיצוי, רק משום שהעובד לא מיצה את זכויותיו כלפי קופת הפנסיה. שלישית, כבר נפסק כי במקרים חריגים שבהם לא קיימת אפשרות ישימה לתשלום הכספים לקופת הגמל, קמה לעובד עצמו זכות תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו [ראו למשל: דב"ע נז/3-54 מישל לנקרי נ' א.נ.ש. חברה לאחזקת נכסים והשקעות בע"מ, פד"ע לו 361]. 13. באשר להפרשות שלא הועברו לקרן ההשתלמות - ההלכה הפסוקה ביחס לקרן ההשתלמות שונה מזו הנוגעת לקופות גמל ומאפשרת לעובד לתבוע ישירות את הסכומים שלא הופרשו לקרן ההשתלמות וזאת לנוכח השוני במהותה ומטרתה של קרן ההשתלמות לעומת קרן הפנסיה [דב"ע נה/3-124 ירחמיאל באמגרטן נ' משרד להובלה של נהגי חדרה בע"מ כט 236]. 14. לא מצאנו ממש גם בטענות הנתבעת לפיהן קיים מעשה בית דין בעניינה של התובעת בכל הנוגע לתביעות להפרשות לגמל ולקרן השתלמות. הנתבעת הציגה בפנינו הליכים משפטיים לרבות פסק דין שניתנו כנגדה בתביעות של חברת רשף - חברה לניהול קופות גמל למורים על יסודיים בע"מ (עב 3304/09 ו- ק"ג 20368-11-11). הליכים אלו אינם נוגעים לענייננו. ההפרשות שהועברו לחברת רשף עבור התובעת הינן הפרשות בגין רכיבים שאינם פנסיוניים, בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 17.12.1998 (נספחים ה'1-ה'3 לסיכומי הנתבעת). זאת בעוד, שתביעת התובעת מתייחסת לאי ביצוע הפרשות פנסיוניות לקרן הפנסיה "מבטחים החדשה". כך גם, ההליכים שהתנהלו בין הנתבעת לבין קרן ההשתלמות רום (ק"ג 43507-06-11 ו - ק"ג 23291-05-10) אינם רלוונטים לעניינו, משעה שהתובעת אינה עמיתה בקרן רום. בהתאם לתקנון של קרן רום, העמיתים בקרן הינם עובדים המדורגים בדירוג האחיד ועובדי המינהל והשירותים או הדירוגים המקצועיים של עובדי הרשויות המקומיות המיוצגים על ידי הסתדרות המעו"ף. התובעת שמשה כעובדת הוראה, חל עליה דירוג עובדי ההוראה והיא הייתה מיוצגת על ידי ארגון המורים. לפיכך, התובעת הצטרפה לקרו ההשתלמות למורים בביה"ס העל יסודיים במכללות ובסמינרים בע"מ. זאת ועוד, התביעות שהוגשו על ידי קרן רום אינם מתייחסים לחודשים הנתבעים על ידי התובעת. כך למשל, בק"ג 43507-06-11 הוגשה תביעה בגין החודשים 10/2010 - 4/2011, תקופה שהתובעת כבר לא עבדה בנתבעת ובק"ג 23921-05-10 הוגשה תביעה בגין החודשים 7/2009 -2/2010, תקופה שאינה נכללת בתביעת התובעת. אשר על כן, אנו דוחים את כל טענות הסף של הנתבעת. 15. טרם נתייחס לתביעה לגופה נבהיר כי נטל ההוכחה להוכיח כי כל ההפרשות לפנסיה ולהשתלמות בגין החודשים הנתבעים הועברו לזכות התובעת, מוטל על הנתבעת. מושכלות יסוד הן כי על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות - נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה, כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הדרושה בהליך אזרחי, דהיינו במאזן ההסתברויות ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. כדי לקבוע מי נושא בנטל השכנוע, יש ללכת לפי הדין המהותי, וכך נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הוא "המוציא מחברו - עליו הראיה". בענייננו, לטענת הנתבעת היא ביצעה את מלוא ההפרשות לפנסיה ולהשתלמות בגין התובעת, בין באופן שוטף ובין בביצוע פסקי דין שנפסקו לזכות קופת הפנסיה וקרן ההשתלמות. מכאן, שהנתבעת טוענת טענת "פרעתי", כאשר הנטל להוכחת טענת ה -"פרעתי" מוטל על הטוען, היינו על הנתבעת. השכר הקובע לפיצויי פיטורים לפנסיה ולקרן השתלמות 16. אין מחלוקת כי חישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים זהה לחישוב השכר הקובע לפנסיה ולהשתלמות. כאמור, לטענת התובעת השכר הקובע כולל את שכר היסוד, ואת התוספות הבאות: תוספת ותק, הסכם הוראה 94, תעודת הוראה, מסגרת 87, גמול השתלמות, גמול פיצול, גמול הכנה לבחינות, הסכם שכר 2001 והסכם 2008 (להלן - התוספות). לטענת המועצה, שכרה הקובע עומד על סך של 3,558.57 ₪, כפי שמצוין בתלוש השכר האחרון. 17. על-פי הפסיקה הנטל להוכיח כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגראלי משכר העבודה מוטל על העובד [דב"ע (ארצי) מא/3-78 ברזילי - אלבני ישראל פריט בע"מ, פד"ע יג 21 (1981)]. 18. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי התוספות הן תוספות קבועות ששולמו לתובעת מידי חודש בחודשו. יתר על כן, בחוזר מנהל אכא"ב תשנ"ח/2 צויינו התוספות הקבועות אותן יש להביא בחשבון השכר הקובע של עובד הוראה לצרכי פיצויי פיטורים וגמלאות. מהחוזר עולה כי יש להביא בחשבון את הרכיבים הבאים: שכר משולב (כולל כל תוספות היוקר); הסכם הוראה 94; תוספת שכר 2001; תוספת שכר 2008; גמול השתלמות לרבות תעודת הוראה; גמול הכנה לבחינות בגרות ותוספת הסכם מסגרת. כך גם, ההסכמים הקיבוציים שצורפו על ידי התובעת עולה כי תוספת הסכם הוראה 94, תוספת 2001 ותוספת מסגרת 87 מהווים חלק בלתי נפרד מהשכר לכל דבר ועניין לרבות לצורך חישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים, לפנסיה ולהשתלמות. למותר לציין כי תוספת וותק מהווה חלק מהשכר הקובע בהתאם לתקנה 1(א)(2) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותם כפיטורים), התשכ"ד - 1964. לאור כל האמור, אנו מקבלים את טענת התובעת וקובעים כי השכר הקובע כולל את התוספות הבאות: תוספת ותק; הסכם הוראה 94; תעודת הוראה; מסגרת 87; גמול השתלמות; גמול פיצול; גמול הכנה לבחינות; הסכם שכר 2001 והסכם שכר 2008; לפיכך, בהתאם לתלוש השכר האחרון מחודש 8/2010 השכר הקובע של התובעת עומד על סך של 4,412.91 ₪ מאחר והתובעת חישבה את זכויותיה לפי שכר קובע של 4,356 ₪, אנו מעמידים את השכר הקובע על סך של 4,356 ₪. הפרש פיצויי פיטורים 19. כאמור לעיל, אין חולק כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורין. אשר על כן, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 38,841 ₪ לפי התחשיב הבא: 4356X 107/12=38,841 ₪. מסכום זה שולם לתובעת על פי פסק הדין החלקי סך של 31,742 ₪ ולפיכך, התובעת זכאית להפרש פיצויי פיטורים בסך של 7,099 ₪. למען הסר ספק מובהר כי סכום פיצויי הפיטורים שנפסק לתובעת כולל את כל הסכומים שנצברו לזכותה ברכיב הפיצויים בקופת הפנסיה. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ו/או הפרשות בחסר 20. אין מחלוקת כי התובעת זכאית להפרשה לפנסיה בשיעור של 6% מהשכר. 21. התובעת הגישה דו"חות אשר הונפקו לה על-ידי מנורה מבטחים. מדוחות אלה עולה כי המועצה לא ביצעה הפרשות פנסיוניות עבור החודשים 10/2001 - 8/2006, 8/2008 - 8/2009, 7/2010 -8/2010. בשל העובדה שלא הומצאו תלושי השכר של התובעת בגין כל התקופה והתלוש המוקדם ביותר המצוי בפנינו הוא תלוש חודש ינואר 2006 נתייחס לשכר הקובע של חודש זה בגין כל התקופה שמחודש 10/2001 ועד לחודש 8/2006. בשל העובדה שהתחשבנו בשכר קובע של שנת 2006 איננו מוסיפים הפרשי ריבית והצמדה. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה עבור תקופה זו בסך של 8,244.8 ₪. שנת 2008 חודשים השכר הקובע שיעור ההפרשות לקופ"ג ההפרשות שהופרשו הסכום שנותר לתשלום הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית אוגוסט 3807.7 228.46 0 228.46 265.15 ספטמבר 3807.7 228.46 0 228.46 262.34 אוקטובר 3807.7 228.46 0 228.46 261.49 נובמבר 3807.7 228.46 0 228.46 260.43 דצמבר 3807.7 228.46 0 228.46 261.07 סה"כ 1142.31 1301.48 שנת 2009 חודשים השכר הקובע שיעור ההפרשות לקופ"ג ההפרשות שהופרשו הסכום שנותר לתשלום הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית ינואר 3807.7 228.46 0 228.46 260.53 פברואר 3807.7 228.46 0 228.46 262.21 מרץ 3807.7 228.46 0 228.46 260.71 אפריל 3807.7 228.46 0 228.46 259.04 מאי 3807.7 228.46 0 228.46 256.11 יוני 3807.7 228.46 0 228.46 254.75 יולי 3807.7 228.46 0 228.46 252.32 אוגוסט 3807.7 228.46 0 228.46 249.45 סה"כ 1827.70 2054.12 סה"כ הפרשים לקופת גמל שעל המועצה לשלם בגין התקופה 8/2008-8/2009- 3,355.6 ₪. שנת 2010 חודשים השכר הקובע שיעור ההפרשות לקופ"ג ההפרשות שהופרשו הסכום שנותר לתשלום הסכום לאחר הפרשי הצמדה וריבית יולי 4412.93 264.78 213.51 51.27 54.52 אוגוסט 4412.93 264.78 0 264.78 282.54 סה"כ 316.04 336.06 סה"כ הפרשים לקופת גמל בגין התקופה 7-8/2010- 336 ₪. לפיכך, הפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה עומד על סך של 11,937₪. הפרשות לקרן השתלמות 22. אין מחלוקת שהתובעת זכאית להפרשות לקרן השתלמות החל מחודש ינואר 2002 וזאת לפי שיעור של 8.4% מהשכר הקובע. עיון בדו"חות קרן ההשתלמות מעלה כי אכן לא בוצעו הפרשות לטובת התובעת בתקופה שמחודש 1/2002 - 8/2005 וכן בחודשים 9/2005, 3/2006, 6/2006-3/2007. בשל העובדה שלא הומצאו תלושי השכר של התובעת בגין כל התקופה והתלוש המוקדם ביותר המצוי בפנינו הוא תלוש חודש ינואר 2006 נתייחס לשכר הקובע של חודש זה בגין כל התקופה שמחודש 1/2002 ועד 9/2005. בשל העובדה שהתחשבנו בשכר קובע של שנת 2006 איננו מוסיפים הפרשי ריבית והצמדה. לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין העדר הפרשות להשתלמות עבור תקופה זו בסך של 8,955.65 ₪. עבור החודשים הנוספים, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 3,760 ₪. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 12,716 ₪. 23. עוד טוענת התובעת כי בחודשים 9/2005, 3/2006, 6/2006-3/2007 המועצה לא העבירה את הניכויים שנוכו משכרה. על-פי תלושי השכר (למעט תלוש שכר 9/2005 אשר לא נמצא בפנינו ובחישובו הסתמכנו על תלוש 1/2006) במהלך תקופה זו נוכו לתובעת כספים שהסך הכולל שלהם הינו 2,989.48 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 3,905 ₪. אשר על כן, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך של 16,621 ₪. מאחר והתובעת העמידה את התביעה על סך 16,100 ₪, נפסוק לה סכום זה. סוף דבר 24. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה. 25. על הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי הפיטורים בסךר של- 7,099 ₪. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של - 11,937₪. הפרשים בגין חסר בהפרשות לקרן השתלמות בסך של - 16,100 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. 26. המועצה תשלם לתובעת הוצאות בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. 27. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. יוסי קרביץנציג ציבור מעבידים איריס רש, שופטת אלי רומנינציג ציבור עובדים קופות גמלהתיישנות