1. ביום 29.9.03 הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בנצרת, בה עתר למתן סעד הצהרתי המבטל את החלטת ועדת הערעורים שניתנה בעניינו, והקובע כי יש לחשב את הפנסיה שלו על פי ותקו בקרנות הנתבעת 2 ו- 3, בהתאם למשכורת הקובעת בנתבעת 2. כן עתר לחייב את הנתבעות לשלם לו את ההפרשים בין הפנסיה אשר היה זכאי לה לבין הפנסיה ששולמה לו בפועל ממועד פרישתו ולהורות לנתבעת 1 להשיב לו את מלוא הכספים אשר הצטברו לזכותו, על פי נוסחת ערכי פדיון התקופה בקרן. 2. ביום 29.12.03 הגישו הנתבעות לבית הדין האזורי בנצרת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות המועד לבקשה. כן עתרו להארכת מועד להגשת כתבי הגנה עד למתן החלטה בבקשה. 3. הואיל ומרבית הגורמים המעורבים בתביעה הם מאזור תל-אביב הגישה הנתבעת 1, "נתיב", בהסכמת הנתבעות 2 ו-3, "מקפת" ו"מבטחים" בקשה להעברת הדיון לבית דין זה. גם התובע הסכים לבקשה. לאור הסכמת הצדדים כאמור נתן כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה החלטה בדבר העברת הדיון בתיק מבית הדין האזורי בנצרת לבית דין זה. 4. המבקשות-הנתבעות הינן קרנות פנסיה הסתדרותיות המנהלות קרן פנסיה מקיפה אשר הינה "קופת גמל לקצבה" כמשמעותה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד - 1964, והנמצאות תחת ניהול מיוחד. תקנות הפנסיה של הנתבעות, כיום תקנון אחיד (אשר בשל מועד פרישתו של התובע אינו חל עליו), מסדירות באופן מלא ובלעדי את הנושאים הקשורים לביטוח החבר על ידי הקרנות, תשלום הגמלאות, הקצבאות והמענקים לעמיתים ולשאיריהם. 5. התובע יצא לפנסיה ביום 1.2.01 וצבר ותק פנסיוני מזכה בכל אחת מהנתבעות. התובע טען לחישוב מוטעה של הפנסיה לה היה זכאי ופנה אל הנתבעות באמצעות מר שפרינצק, יועץ לענייני פנסיה, אשר דרש במכתבו מיום 11.4.01 לתקן את הטעות בחישוב הפנסיה. הנתבעת 2, מקפת, תיקנה באופן חלקי בלבד את תחשיב הפנסיה ומשסרבו הנתבעות להיעתר לבקשתו לתקן בשנית את התחשיב, הגיש התובע ערעור על החלטתן לועדת הערעורים לענייני רציפות זכויות בפנסיה, אשר התקבל בועדת הערעורים ביום 30.4.02. 6. ביום 27.6.02 התקיימה ישיבת הועדה לערעורים בעניינו של התובע והועדה החליטה על דחיית ערעורו בפניה. 7. התובע הגיש לבית הדין לעבודה תובענה ביום 29.9.03, כשנה ושלושה חודשים לאחר קבלת החלטת הועדה. טענות הצדדים 8. בבקשת הנתבעות לדחיית התביעה על הסף נטען כי התובע לא פעל בהתאם לתקנות רציפות זכויות הפנסיה, המורות כי "כל צד רשאי לערער בפני רשות השיפוט הארצית, או בהגשת תובענה לבית הדין לעבודה, תוך 45 יום מתאריך משלוח ההודעה". לטענתן, המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת הערעורים חלף כבר ביום 11.8.02 ואילו התובע, אשר הגיש תביעתו רק ביום 29.9.03, איחר את המועד להשגה על החלטת ועדת הערעורים. 9. בתגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף ובקשתו החליפית להארכת מועד, טען התובע כי תביעתו אינה מהווה ערעור על החלטת ועדת הערעורים, כי אם תביעה לתיקון חישוב הפנסיה המשולמת על ידי הנתבעות על פי הקבוע בתקנוני הנתבעות ובתקנות הרציפות. עוד טען כי התקנון אינו מכיל כל הוראה בדבר התיישנות ולחילופין הוראה כזו נוגדת את סעיף 19 לחוק ההתיישנות ומשכך היא בטלה. בנוסף טען התובע כי התנייה נוגדת את סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 הקובע כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח", כאשר סעיף 34(ב) שבו קובע כי "הוראת סעיפים 5...31... אין להתנות עליהם אלא לטובת המבוטח או המוטב." משכך, לטענתו, התניה בטלה. 10. לחילופין ביקש התובע להאריך המועד להגשת תביעתו עד למועד הגשתה בפועל, שכן לטענתו לצורך הכנתה נדרשה חוות דעת אקטואר, מר דן שפרינצק, שלשם הכנתה נדרש זמן רב, בשל עומס העבודה הרב בו נתון היה מר שפרינצק. התובע תמך בקשתו בתצהיר. הנתבעות הגיבו בכתב לאמור בתצהיר. ההכרעה 11. שיטת הפנסיה הצוברת שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם: עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי, שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי, והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן. כאמור, על פי עקרונות אלה ובשים לב לכך שהביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הם יחסים חוזיים, שעה שתקנון הקרן מהווה את החוזה שבין הצדדים. תקנון הקרן הוא המחייב, עת קמה הזכות לגמלה. (דב"ע נה/11-6 משה בנימין נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, ניתן ביום 18.12.1995) עוד נקבע כי יש לפרש את הסכם הפנסיה החברתית באופן תכליתי, תוך שמירה על עקרונות השוויון ביחס לשאר עמיתיה. על יסוד עיקרון זה נפסק כי קרן פנסיה חברתית אינה רשאית להתקשר בהסכם פרטני שמעניק זכויות עודפות ועומד בניגוד לתקנון הקרן (ע"ע 600029/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה (תק-אר 2002 (2), 401 וראה גם בג"צ 6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'). 12. הנתבעות אינן רשאיות אפוא, על פי ההלכה הפסוקה, ליתן לתובע זכויות מעבר לקבוע בתקנון. זאת, מאחר ורק בדרך זו ישמרו מכלול העקרונות, לרבות עקרון השוויון, עקרון ההדדיות ועקרון השיתופיות אשר מנחים את שיטת הפנסיה האחידה בקרנות הפנסיה החברתיות. 13. על פי סעיף ההגדרות בנספח לתקנות רציפות זכויות הפנסיה בין קרנות הפנסיה של ההסתדרות (להלן: "תקנות הרציפות"): "סכסוך" הינו "חילוקי דעות שיהיו בין האגודה לבין תובע... בכל הנוגע לזכויות וחובות התובע כלפי האגודה וזכויותיה וחובותיה כלפיו, ככל שהם נובעים מחברות באגודה, לרבות תביעה כספית מכל סוג ולרבות ערעור על החלטת ועדה רפואית של האגודה..." סעיף ב.1 לתקנות הרציפות קובע: "סכסוך יתברר בפני ועדת הערעורים לענייני קרן הגימלאות המרכזית למעט סכסוך שעניינו ברציפות זכויות עם קרן פנסיה הסתדרותית אחרת שיתברר בפני ועדת הערעורים לעניני רציפות זכויות". עולה אם כן, כי טענת התובע לפיה תביעתו אינה מהווה ערעור על החלטת ועדת הערעורים, כי אם תביעה לתיקון חישוב הפנסיה המשולמת על ידי הנתבעות אין בה ממש, משהפרוצדורה על פי התקנות ליישוב סכסוך בעניין חישוב הפנסיה, כפי שהתעורר בין התובע לבין הנתבעות, הינה הגשת ערעור לועדת ערעורים לענייני רציפות זכויות, כפי שאכן פעל התובע בענייננו. 14. על פי סעיף ד1. לתקנות הרציפות - " על החלטת ועדת הערעורים... זכאי כל צד לערער בפני רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות (להלן - "רשות השיפוט") או להעביר הסכסוך לביה"ד לעבודה ע"י הגשת תובענה." המועדים להגשת ערעור כאמור הינם: "ד2. ערעור לרשות השיפוט יש להגיש תוך 45 יום מתאריך משלוח החלטת ועדת הערעורים. תובענה לבית הדין לעבודה יש להגיש תוך התקופה הנ"ל או תוך 45 יום ממועד הפסקת הליכים בפני רשות השיפוט, לפי המאוחר שביניהם." יש לציין כי אף על גבי החלטת ועדת הערעורים שניתנה ביום 27.6.02 הוטבעה חותמת הועדה המיישמת את הוראות תקנות הרציפות, בזו הלשון: "על החלטה זו רשאי כל צד לערער בפני רשות השיפוט הארצית, או בהגשת תובענה לבית הדין לעבודה, תוך 45 יום מתאריך משלוח ההודעה". 15. תקנות הרציפות, המהוות חוזה בין הצדדים, קובעות פרוצדורה ברורה ומפורשת ליישוב סכסוך בין חבר לבין הקרנות. התובע לא עמד במועדים הקבועים בתקנות ומשכך, איחר לכאורה את המועד להשגה על החלטת הועדה לערעורים בעניין בקשתו לחישוב מחודש של הפנסיה ששולמה לו. 16. יוטעם כי בענייננו מדובר בהסדר התיישנות ספציפי, אשר אינו סותר את הוראות חוק ההתיישנות. בעניין זה נקבע בעניין ע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש - משרד האוצר, מדינת ישראל נ' דניאל שחר ואח', נו (2), 297: "חוק חוק ההתיישנות קובע תקופות התיישנות מסוימות לעניינים אלה ואלה המנויים בו, אך כופף הוא עצמו בפני הסדרים ספציפיים הקבועים בדינים אחרים ומסיג הוא עצמו מפניהם. וכלשון סעיף 27 בו: 27. אין חוק זה בא לפגוע בתקופת התיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי." (סעיף 47 לפסק הדין). עוד נאמר בעניין זה כי: "כשם שחוק ההתיישנות בגופו מבחין בין נושאים שונים בקובעו לכל אחד מהם תקופות התיישנות ייחודיות לו, כן הוא בתקופות התיישנות שנקבעו ספציפית בדין לבר - חוק - ההתיישנות. תקופת התיישנות ראוי לה שתתאים עצמה לסוג הזכות שבה מדובר - יש זכויות "סטטיות", כזכויות במקרקעין, שתקופת ההתיישנות בהן ראוי לה שתהיה ארוכה, ויש זכויות "דינמיות", שתקופת ההתיישנות בהן ראוי לה שתהא קצרה - וחוק ההתיישנות כחוק "כללי" מכיר באינטרס הלגיטימי של חוקים לְבַר - לוֹ לקבוע תקופות התיישנות מיוחדות המתאימות עצמן לסוגי זכויות על-פי מאפייניהם הייחודיים." (סעיף 47 לפסק הדין). 17. לפיכך, ההוראה בתקנות לעניין המועדים להגשת ערעור אינה נוגדת את הוראות חוק ההתיישנות, כטענת התובע, ואף בהוראות חוק חוזה ביטוח אין כדי לסתור את הוראות תקנות הרציפות. 18. על פי הוראות תקנות הרציפות, המועד להגשת הערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדת הערעורים בעניינו של התובע חלף כבר ביום 11.8.02. התובע, כאמור, הגיש תביעה לבית הדין רק ביום 29.9.03, למעלה משנה לאחר המועד האחרון להגשת הערעור. אין מנוס אפוא מהמסקנה כי התובע איחר את המועד לערעור בפני בית הדין על החלטת ועדת הערעורים לעניין רציפות זכויות, ומשכך - תביעתו התיישנה. 19. לא מצאתי לנכון להעתר לבקשתו החלופית של התובע להארכת מועד להגשת כתב התביעה עד להגשתו בפועל. התובע הגיש תצהיר תמיכה לבקשתו החלופית להארכת מועד ובו טען כי הטעם להגשת התביעה באיחור נעוץ היה ברצונו לצרף לתביעתו חוות דעת מלומדת ומנומקת של יועץ פנסיה, ובשל הזמן הרב שלקח למומחה מטעמו, מר שפרינצק, לתת חוות דעתו. התובע הדגיש בתצהירו כי "אלמלא האמור, לא היתה כל מניעה להגיש תביעה בכל מועד שהוא"(סעיף 6 לתצהירו). אלא שמסעיף 8 לכתב התביעה עצמו עולה כי כבר בחודש 04/01, למעלה משנתיים לפני הגשת התביעה ולמעלה משנה לפני שניתנה החלטת ועדת הערעורים, פנה התובע אל מר שפרינצק על מנת שיבחן את הסוגייה בעניינו, ומר שפרינצק עשה כן ואף פנה אל הנתבעות במכתב דרישה לתיקון חישוב הפנסיה. אין ספק איפוא כי מר שפרינצק היה מעורה בעניינו של התובע עוד טרם מתן החלטתה של הועדה. לא ניתן איפוא לראות בנימוק זה כ"טעם מיוחד" להגשת התביעה באיחור, באופן המצדיק הארכת המועד להגשתה. זאת ועוד, אין כל חובה על המערער, על פי תקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה, לצרף לכתב תביעתו חוות דעת אקטוארית ו/או חוות דעת של מומחה כלשהוא. התובע רשאי היה להגיש תביעתו גם ללא צירוף חוות דעת כאמור, ויכול היה להגיש את חוות הדעת גם לאחר הגשת כתב התביעה, תוך הגשת בקשה מתאימה. לא ראיתי איפוא הצדקה להעתר לבקשת המשיב להארכת המועד להגשת התביעה. 20. לאור האמור, דין תביעתו של התובע בכל הנוגע לאופן חישוב הפנסיה ולתשלום הפרשים בין הפנסיה ששולמה לו בפועל לבין הפנסיה המגיעה לו, לטענתו, לפי תחשיביו - להידחות על הסף מחמת התיישנות. 21. כמקובל בהליכים שבין גמלאי לקרן הפנסיה בה הוא חבר, בענייני גמלה - אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. פנסיהקרן פנסיההתיישנות