בפניי תביעה כספית בסך 9,000 ₪. לפי התביעה, רכב התובעת מסוג סובארו אימפרזה מודל 2000 (להלן: "הסובארו"), היה מעורב ביום 18/11/02 באירוע התנגשות עם אופנוע ברחוב אח"י אילת בקרית חיים (להלן: "התאונה"). התובעת החליטה לפנות למבטחתה - חברת הביטוח "מגדל" ולדרוש לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה וזאת בהתאם לכיסוי הביטוחי שברשותה (פוליסת ביטוח מקיף תקפה שהונפקה על ידי חברת מגדל). לאחר קרות התאונה, רכב הסובארו נגרר למוסך הנוצץ שבקרית אתא (להלן: "נתבע 2") וביום 20/11/02 שמאי חברת קל-גד שמאים בשם מלשה מילאד, בחן את נזקי הסובארו וערך חוות דעת שמאית, לפיה הנזק הישיר שנגרם לסובארו הינו בגובה 9,889.58 ₪ וכן קבע 2% ירידת ערך לסובארו. ביום 26/11/02 נסתיים תיקון רכב התובעת אצל נתבע 2 והתובעת שילמה לנתבע 2 תמורת התיקון סכום של 9,700 ₪. התובעת טוענת, כי מרגע הוצאת מכוניתה מהמוסך של נתבע 2, גילתה ליקויים בסובארו ובעיות באיכות התיקון. כך למשל בין היתר, נוכחה כי בעת נסיעה סוטה הסובארו ימינה בחדות. כמו כן, הבחינה כי דלת שמאלית קדמית של רכבה שהוחלפה לה ( עפ"י אישור השמאי) היתה במקור בצבע אדום, בעוד רכבה צבוע במקורו בצבע כסף. לטענת התובעת, בחלק הפנימי של הדלת נותר בפינה חלק בצבע המקורי אדום שלא נצבע כראוי על ידי פחח נתבע 2. לדרישת התובעת, הוחלפה הדלת בדלת משומשת אחרת, כאשר גם לאחר החלפת דלת זו נתברר לתובעת כי המרווחים בין הדלת ליתר חלקי המרכב אינם שווים וכי זכוכית החלון, שהיתה תקינה, הוחלפה על ידי עובדי נתבע 2 בחלון אחר, אשר בו נתגלו בעיות אטימה למים ורעש בעת פתיחתו או סגירתו. בסופו של דבר, התובעת החליטה, עפ"י עצת מנהל נתבע 2, להחליף את הדלת הקדמית השמאלית בדלת חדשה מהיבואן וכן נאלצה להחליף ארבע צמיגים בסובארו כדי לפתור את בעית הסטיה. כמו כן, גילתה כי צביעת הפגוש הקדמי לא היתה טובה ונוצרו סדקים ובקיעים לאחר צביעתו על ידי נתבע 2. לאור התנהלות הנתבעים וביקורים רבים אצל נתבע 2 ומפאת אי שביעות רצונה של התובעת ממצב רכבה לאחר תיקונו, החליטה התובעת להזמין שמאי מטעמה מחברת "לוי יצחק" כדי שיבחן את ירידת הערך שנגרמה לרכבה כתוצאה מהתאונה. ביום 4/4/03 בדק השמאי, אקרמן, את הסובארו תוך שהסתמך על חוות הדעת השמאית של חברת גל-גד מיום 1/12/02. עפ"י חוות דעת מר אקרמן, נגרמה לסובארו ירידת ערך בגובה 5% ולא 2%. יוער, כי לאור שרשרת האירועים וההתכתבויות בין הצדדים ובסיכום חברת מגדל עם התובעת, הוכנס רכב הסובארו ביום 16/5/04 למוסך "חולי" ותוקן על חשבון חברת מגדל ולשביעות רצונה של התובעת. טענות ההגנה של חברת מגדל: חברת מגדל באמצעות שמג"ד חברה לניהול תביעות בע"מ טוענת כטענה מקדמית כי יש לדחות התביעה כנגדה לאור התיישנותה. לחלופין היא טוענת כי שילמה את מלוא נזקי התובעת עפ"י חוות דעת השמאי מטעמה. במסגרת הפיצוי הנ"ל שילמה לתובעת גם 2% משווי הסובארו בגין ירידת ערך, וזאת לאחר שתי בדיקות שערך השמאי מטעמה. לחלופי חלופין, טוענת חברת מגדל כי הדרך לחלוק על קביעת השמאי המבטחת היא באמצעות הגשת חוות דעת נגדית אשר במקרה של סתירה עם קביעות השמאי מטעם המבטחת תידון בפני ועדת ערר , דבר שלא נעשה על ידי התובעת, אשר נקטה אף שיהוי ניכר בהזמנת בדיקה נוספת של רכבה בעניין ירידת ערך. עוד טוענת חברת מגדל, כי לא מגיע לתובעת הפרש בגין דלת חדשה, שכן עפ"י חוזר מספר 20 של משרד התחבורה לא זכאית התובעת, לאור גיל רכבה, לדלת חדשה, אלא משומשת. כמו כן ובעניין זה טוענת חברת מגדל, כי החובה לוודא תקינות והתאמת החלקים, מוטלת על נתבע 2 כמי שתיקן בפועל את הסובארו ולא עליה. לחלופין, טוענת חברת מגדל, כי התובעת היתה מודעת לכך שאינה זכאית לדלת חדשה ובחירתה להתקין דלת חדשה נעשתה על פי בחירתה שלה ועל כן, אין המדובר למעשה בהטבת נזק, אלא בשיפור מצב קיים ועל התובעת לשאת בהפרש זה. כמו כן, חברת מגדל טוענת כי יש לדחות תביעת התובעת בקשר להפרש בגין החלפת הצמיגים. לטענת חברת מגדל, לא צוין בדו"ח השמאי מטעמה כי יש צורך בהחלפת הצמיגים בסובארו. כל אורך התקופה שבין מועד התאונה ובירור המחלוקות בין הצדדים, לא טענה התובעת דבר לעניין הצורך בהחלפת צמיגיה ורק ביום 15/11/05 הודיעה לראשונה התובעת לחברת מגדל כי החליטה להחליף את כל ארבעת צמיגי הסובארו, עקב סטיית המכונית בעת נסיעתה. לסיום, טוענת חברת מגדל, כי יש לדחות טענות התובעת בגין הוצאות הבאת המכונית למוסך, פקסים וטלפונים וכן עוגמת נפש והפסד בריאות נפשית, הואיל ולא הוכחו. טענות ההגנה של נתבע 2: נתבע 2 טוען, כי יש לדחות התביעה נגדו מחמת השיהוי בהגשת התביעה. לגופו של עניין, טוען נתבע 2 כי רכב הסובארו של התובעת תוקן על ידו על הצד הטוב ביותר ועל ידי אנשי מקצוע מהדרגה הראשונה וזאת עפ"י קביעות השמאי מטעם חברת מגדל. לטענת נתבע 2, התיקונים שבוצעו ברכב הסובארו במוסך "חולי" אינם קשורים לאיכות התיקון שבוצע במוסכו. כמו כן, מוסיף נתבע 2, כי לפנים משורת הדין, נאות לתקן ולהחליף חלקים ברכב התובעת, עפ"י תלונות התובעת, בלא שגבה מהתובעת כסף תמורת ביצוע התיקונים הנוספים. נתבע 2 מדגיש כי על אף ששתי הדלתות המשומשות שהתקין ברכב התובעת היו תקינות, החליטה התובעת על דעת עצמה להחליף את הדלת הקדמית שמאלית בדלת חדשה ועל כן, היה עליה לשאת בעלות ההפרש, מה גם וקיבלה הנחה בעלות הדלת החדשה. לטענת נתבע 2, למוסך שבהנהלתו מוניטין רב ואף התובעת עצמה שיבחה לא אחת את עובדיו בפניו. לגופו של עניין, טוען נתבע 2 כי פניות התובעת אליו הן פניות סרק, אשר נעשו ללא הצדקה, תוך שנועדו להפעיל עליו ועל חברת הביטוח (חברת מגדל) לחץ שיביא לכך שדרישות התובעת תושגנה במלואן. לסיום, נתבע 2 מכחיש את כל ראשי הנזק אשר פורטו בכתב התביעה ומבקש לדחות התביעה נגדו. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש, החלטתי לקבל התביעה בחלקה כנגד הנתבעות וזאת מהנימוקים הבאים: א. דחיית התביעה מחמת התיישנותה - חברת מגדל טוענת כי סעיף 31 בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 קובע תקופת התיישנות בת שלוש שנים לתביעת תגמולי ביטוח מהמבטח, לאחר שקרה מקרה הביטוח. הואיל והתאונה אירעה ביום 18/11/02 והתביעה כנגד הנתבעים הוגשה ביום 6/12/05, תמה תקופת ההתיישנות ועל כן דין, התביעה להידחות נגדה. ב. קיימות שתי גישות בפסיקה בקשר לפרשנות המונח "תביעה לתגמולי ביטוח" והשאלה הנשאלת היא: האם משמעות "תביעה" היא דרישה המופנית למבטח, או שמא "תביעה" כוונתה לתובענה המוגשת לבית המשפט? ג. כמובן, שלתשובה לשאלה הנ"ל נפקות משפטית לגבי משך תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח המוגשת לבית המשפט. כך למשל, אם "תביעה" משמעה תובענה המוגשת על ידי המבוטח לבית המשפט כנגד מבטחתו, הרי, שבנסיבות העניין, תמה תקופת ההתיישנות ועילת התביעה התיישנה כלפי חברת מגדל. מאידך, אם כוונת המונח "תביעה" שבחוק חוזה ביטוח משמעו פניית מבוטח למבטחתו בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח, כי אז, בנסיבות דנן, התובעת פנתה, בתקופה שהחלה מיום התאונה ועד למועד הגשת התביעה, מספר פעמים בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח ועל כן, תחול הוראת סעיף בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, לפיה התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה בשאינו מקרקעין- שבע שנים. עפ"י פרשנות זו, טרם תמה תקופת ההתיישנות מיום התאונה ועד יום הגשת התביעה ודין טענת חברת מגדל בעניין זה להידחות. ד. הביטוי "תקופת התיישנות" קנה לו מובן בדין הכללי כביטוי לתקופה, שאם זו חלפה, קם מחסום דיוני להגשת תובענה לבית המשפט. הדין הכללי, חוק ההתיישנות, קובע את תקופת ההתיישנות הכללית והמחוקק, ברצונו לקבוע לתביעות מסוימות תקופת התיישנות שונה, עושה זאת במפורש בחוק מיוחד. משעשה כן, יראו את התקופה הקבועה בחוק ההתיישנות הכללי כנדחית מפני התקופה הקבועה בחוק המיוחד, ואולם דיני ההתיישנות הכלליים, אשר לא מצאו את ביטויים בחוק המיוחד, יחולו לגבי אותה תקופת התיישנות מיוחדת שבדין המיוחד. ה. ככלל, שתי הגישות שהוזכרו לעיל הן לגיטמיות ואפשריות מבחינה פרשנית, זאת ובעיקר נוכח העובדה כי המחוקק נוקט לעיתים לשון "תביעה" גם לגבי דרישה המופנית לגורם כלשהו שאינו בית משפט (למשל: סעיפים 27 ו-28 לחוק חוזה ביטוח). ו. על מנת לפרש את המונח "תביעה" שבסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, יהא על בית המשפט לעמוד ולברר את התכלית שהחוק המיוחד בא להגשים. עיון בהיסטוריה החקיקתית של סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, מלמד כי אפשר וכוונת המחוקק היתה לקצר את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות הכללי משבע שנים לשלוש שנים. כך למשל נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה ביטוח: "תקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים אינה מתאימה לתביעות מבוטח או מוטב כנגד מבטח. הסעיף בא להגן על המבטח מפני תביעות שהובאו זמן רב אחרי קרות מקרה הביטוח, אך הוא מגן גם על מבוטח שאיחר בתביעתו פחות משלוש שנים". לאור דברי ההסבר, נראה כי כוונת המחוקק, בחוקקו את סעיף 31 הנ"ל, היתה לחרוג מתקופת ההתיישנות הכללית ולקצרה בכל הנוגע לתביעת מבוטח בגין תגמולי הביטוח. ז. בין יתר השיקולים לחקיקת סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח ולקיצור תקופת ההתיישנות לכדי שלוש שנים, ניתן לפרט את ההנחה המסתברת כי תקופת התיישנות ממושכת, בת שבע שנים, לא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר מעת התרחשותם והעדויות שנחלשו וניטשטשו וכן כי אפשרות הגשת תביעות בגין מקרה ביטוח שחלף זמן רב מעת התרשחשותם, היה מחייב את חברות הביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים, דבר שהיה נופל על כתפי כלל המבוטחים בדרך של ייקור הפרמיות. ח. לאור האמור לעיל, סבורני, כי הגישה הפרשנית התומכת בקיצור תקופת ההתיישנות הכללית לתקופה בית שלוש שנים, היא הרצויה והתומכת בתכלית שעמדה לעיני המחוקק. יחד עם זאת, מצאתי, כי בנסיבות העניין יש לדחות את הטענה בדבר התיישנות מן הטעם כי חברת מגדל לא העלתה את הטענה בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכה להעלותה ובמה דברים אמורים? התובעת הגישה כאמור את התביעה ביום 6/12/05. חברת מגדל הגישה ביום 21/12/05 בקשה למתן אורכה להגשת כתה הגנה. במסגרת בקשה זו לא העלתה חברת מגדל כל טענה בדבר התיישנות התביעה, על אף שחישוב תקופת ההתיישנות הינו פשוט ופרטי מועד התאונה ומבוטחתה ידועים לה והמידע מצוי בשליטתה. חברת מגדל אף הגישה בקשה נוספת למתן אורכה נוספת להגשת כתב הגנה ביום 1/1/06 וגם במסגרת בקשה זו לא טענה חברת מגדל דבר וחצי דבר בעניין התיישנות התביעה נגדה. רק ביום 18/1/06 הוגש כתב ההגנה מטעם חברת מגדל ובמסגרתו טענה לראשונה חברת מגדל, כטענה מקדמית, טענת התיישנות כנגד התובעת. ט. סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע, כי על הנתבע להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה ואם לא עשה כן, לא תישמע טענתו (ראו: ע"א 580/73 טוויטו נגד ביטון, פד"י כח(2) 527), בפסק דין זה נקבע, כי אם הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה או קודם לכן, לא ניתן יהיה להעלותה מאוחר יותר. ההלכה בעניין זה היא, כי אין נוסחה גורפת וחד משמעית ויש לבדוק כל מקרה לפי נסיבותיו. סבורני, כי בנסיבות לפיהן ניהלה התובעת התכתבות אינטנסיבית במשך מספר שנים עם מבטחתה חברת מגדל ודרשה לפצותה בפיצוי נוסף מעבר לתגמולי הביטוח שכבר שולמו לה, ניתן היה לצפות להעלאת הטענה מטעם חברת מגדל, מיד עם הגשת הבקשה הראשונה ולא להמתין כחודש ימים, כאשר בתקופה זו התובעת שוקדת על הכנת ראיותיה ומתכוננת לדיון ההוכחות הצפוי. י. לגופו של עניין, מקובלת עליי טענת חברת מגדל, לפיה הדרך הראויה לחלוק על קביעות השמאי מטעמה היא הזמנת חוות דעת נגדית על ידי התובעת והעמדת שתי חוות הדעת לבחינת ועדת הערר. עיון בדו"ח השמאי אקרמן מלמד כי התובעת נקטה שיהוי רב בהזמנת חוות דעת זו. יתרה מכך, עפ"י ועדת ששון, נדרשת חוות דעת עצמאית לעניין ירידת ערך המחייבת פירוט המדדים לקביעת שוויו הספציפי של הרכב שניזוק, אשר מהווה את הבסיס לחישוב ירידת הערך בפועל ואשר נערכה לאחר תום תיקון הרכב הניזוק, דבר שלא נעשה בענייננו. גם העובדה שאינה במחלוקת בין בעלי הדין, לפיה לאחר עריכת חוות הדעת השמאית נכנס רכב הסובארו למוסך "חולי" לתיקונים נוספים, מעמיד בספק את ממצאי השמאי אקרמן. יחד עם זאת, גם חברת מגדל לא נהגה עפ"י המלצות ועדת ששון. אחוז ירידת הערך בגובה 2% לא נקבע בחוות דעת עצמאית, אלא בדו"ח המקורי ועוד בטרם הוחל בתיקון רכב התובעת. כמו כן ומנימוקים שיפורטו להלן, היה על שמאי המבטחת לאשר לתובעת דלת מקורית ולא משומשת, דבר שהיה מקטין את גובה ירידת הערך. משכך, החלטתי לאשר לתובעת 1% ירידת ערך נוסף על 2% שכבר פוצתה. יא. הפרש דלת מקורית- עיון בחוות דעת של חברת קל-גד מלמד כי לתובעת אושרה החלפת דלת קדמית שמאלית משומשת ולא מקורית. חברת מגדל טוענת, כי עפ"י חוזר מס' 20 של משרד התחבורה, נהגה כשורה. טענה זו הנני דוחה. אין חולק כי רכב הסובארו הינו מודל שנת 2000 ובעת התאונה נחשב כרכב חדיש. עיון בנספח ג' שהגישה חברת מגדל, מלמד כי חוזר מספר 20 קובע, כעניין של מדיניות, כי "ברכב שטרם מלאו שנתיים משנת יצורו לא יתקין אדם חלק משומש" (ההדגשה אינה במקור), הואיל ובעת התאונה (18/11/02), טרם חלפו שנתיים משנת ייצור רכב התובעת (שנת 2000), היה על שמאי המבטחת לאשר לתובעת דלת קדמית שמאלית מקורית ולא משומשת. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את טענת חברת מגדל, לפיה המועד הקובע הוא מועד רישום הבעלות על שם התובעת (27/9/99), שכן אין לכך תימוכין בלשון חוזר משרד התחבורה. יב. הפרש צמיגים חדשים- בעניין זה מצאתי לדחות טענת התובעת. ראשית, הצורך בהחלפת הצמיגים לא נקבע בחוות דעת השמאי של חברת קל-גד. יתרה מכך, מחומר הראיות עולה, כי הצורך בהחלפת הצמיגים נבע מתופעת הסטיה של רכב התובעת ולא כתוצר לוואי של התאונה. שנית, התובעת נקטה שיהוי רב בהחלטתה להחליף את כל צמיגי מכוניתה, שיהוי שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין החלטה זו לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. יג. יתר הנזקים להם טוענת התובעת כלפי חברת מגדל לא אישרתי, הן משום שלא הוכחו כדבעי על ידי התובעת והן משום שאין קשר בין איכות תיקון רכב התובעת אצל נתבע 2 והליקויים שנתגלו לאחר התיקון ובין חובתה של חברת מגדל כמבטחת השימוש ברכב התובעת לפצותה על נזקי התאונה. למעלה מכך, חברת מגדל נאותה לשאת גם בעלות תיקון רכב התובעת במוסך "חולי", על אף שכבר פיצתה התובעת במלוא נזקיה הישירים, עפ"י קביעת השמאי מיום 7/12/02. יד. יחד עם זאת, לגבי הטענות שהעלתה התובעת כנגד נתבע 2, דעתי שונה. קיימת חובה מצד בעל מקצוע לבצע את התיקונים שלשמם נשכר ובגינם קיבל תמורה ברמת מקצועיות סבירה. עיון בחומר הראיות מלמד, כי על אף שהשמאי העריך את תקופת התיקון בשלושה ימים, נותר רכב התובעת כשישה ימים בשטח נתבע 2 לצורך תיקונו. יתר על כן, על אף שהרכב שהה כפול מהזמן שהוערך, נתגלו מיד לאחר מסירתו לתובעת ליקויים אשר פורטו במסמך מיום 5/12/02 (סומן 7א') כגון, הצורך בהתאמת הפגוש הקדמי, צביעה מחודשת של הדלת הקדמית, נקישות בחלון בעת פתיחתו ובעיקר סטיית רכב התובעת בעת נסיעה. ליקויים אלה אינם מחויבי המציאות והיה על נתבע 2 לדאוג לבצעם בתוך מסגרת הזמן שקבע לכך השמאי וכדבעי. טו. לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי נתבע 2 התרשל בתיקון רכב התובעת. התרשלות אשר הביאה לכך שהתובעת נאלצה לבקר שוב ושוב במוסך, דבר אשר הסב לה טרדה, עוגמת נפש והוצאות מיותרות. לכך מצטרפת העובדה, כי גם לאחר מספר רב של ביקורים ותיקונים חוזרים, תוקן רכב התובעת במוסך "חולי" ולא אצל נתבע 2. טז. סיכומו של דבר, על חברת מגדל לשלם לתובעת תוך 30 יום סכום של 1,970 ₪, אחרת יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם נתבע 2 לתובעת סכום של 2,063 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. יז. בשולי הדברים אומר, כי התובעת הגישה בטעות את תביעתה כנגד חברת שמג"ד חברה לניהול תביעות ולא כנגד חברת מגדל, אך מצאתי להורות על תיקון כתב התביעה באופן שחברת שמג"ד תימחק ואילו חברת מגדל תצורף במקומה, הן מן הטעם שאין חולק בין הצדדים כי חברת מגדל היא הבעל דין הראוי לברר תביעה זו וכן מן הטעם הטכני כי חברת מגדל היא זו שתיקנה פגם טכני זה, בעת שהגישה כאמור בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה, תוך שציינה כי היא המבקשת באמצעות חברת שמג"ד חברה לניהול תביעות ודי בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בעת הגשת התביעה. רכבהתיישנות