זוהי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, העדר עילה והעדר יריבות. רקע 1. ביום 19.6.11 הגיש התובע (המשיב בבקשה זו) תביעה כספית כנגד הנתבעים (המבקשים בבקשה זו) בסכום של למעלה משלושה מיליון שקלים חדשים. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים רכשו מהתובע את השליטה בחברת אוגדן (להלן - "החברה" או "אוגדן") אותה הקים ופיתח, תוך התחייבות להשקיע ולפתח את החברה ולהמשיך ולהעסיק את התובע כמנכ"ל, תוך שמירה על שכרו. בהתאם נכרת עם התובע ביום 4.1.94 הסכם עבודה אישי, במסגרתו הוסדרה העסקתו כמנכ"ל החברה. 2. התובע טוען בתביעתו, כי בניגוד להבטחות הנתבעים, שהיו בעלי השליטה באוגדן, הם ניצלו מעמדם ותפקידם ופעלו כנגד טובת החברה, רוקנו את קופתה ונכסיה עד שהביאו במעשיהם לקריסתה הכלכלית ופירוקה. בתוך כך, טוען התובע, כי החל מחודש פברואר 1995 הופסק תשלום שכרו ותשלום זכויותיו הסוציאליות. 3. ביום 14.8.96 הגיש התובע כנגד החברה תביעה לתשלום שכר בביה"ד האזורי לעבודה בירושלים (תיק מס' נו/2-120) בגין התקופה שמחודש פברואר 1995 ועד חודש יולי 1996. אלא שביום 6.2.97 במסגרת המר' 387/97 מינה בית המשפט המחוזי בתל אביב כונס נכסים לחברה. במסגרת זו אף עוכבו ההליכים כנגד החברה ולכן בירורה של התביעה הנ"ל לא הסתיים. 4. ביום 14.12.06 ניתן צו פירוק כנגד החברה. במועד זה פוטר התובע. 5. ביום 13.4.09 קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי סכום של 73,520 ₪ כשכר עבודה בגין התקופה שמחודש פברואר 1995 ועד לחודש נובמבר 1995. 6. בתקופה שממועד מינוי כונס הנכסים לחברה ועד לפירוקה, הועסק התובע על ידי כונס הנכסים. כנטען בכתב התביעה, על פי הסכם שבין התובע לכונס, בתקופה שמיום 11.2.97 ועד ליום 7.10.03 עבד התובע עבור חברות בנות של החברה בצרפת והשתכר 3,000$ לחודש כאשר הכונס התחייב כי ההפרש בשכרו על פי הסכם העבודה בסך 1,000$ לחודש בתוספת התשלום שאמור להיות מופרש לביטוח מנהלים, ישולם על ידי הכונס. 7. ביום 20.1.03 הגיש התובע בבית המשפט המחוזי תביעה כנגד הנתבעים, בין בשאר בגין שכר עבודה והטבות סוציאליות (להלן: "כתב התביעה המקורי"). התביעה עברה מספר גלגולים, הוגשו שלושה כתבי תביעה מתוקנים ובסופו של יום ניתנה ביום 25.1.11 החלטת בית המשפט המחוזי המורה על מחיקת הסעיפים העוסקים בשכר העבודה מן התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. 8. בתביעתו שבפנינו תובע התובע שכר עבודה והטבות סוציאליות בגין עבודתו בחברת אוגדן בשלוש תקופות שונות: -בגין התקופה החל מפברואר 1995 ועד ליום 10.2.97 (מועד בו החל לעבוד בצרפת) (להלן: "התקופה הראשונה"). - בגין התקופה שמיום 11.2.97 ועד 10.10.03 (להלן: "התקופה השנייה"). - בגין התקופה מיום 11.10.03 ועד 14.12.06 (מועד פירוק החברה) (להלן: "התקופה השלישית "). כמו כן תובע הוא סכומים שונים בגין "הוצאות רכב", "פיצויי פיטורין" ו"חלף הודעה מוקדמת". 9. הנתבעים 1 ו-3 הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף ובקשה דומה הוגשה על ידי הנתבע 2. נימוקי הבקשות 10. א. התקופה הראשונה - תביעת התובע לשכר עבודה בגין התקופה הראשונה התיישנה זה מכבר. התביעה דנן הוגשה למעלה מ- 16 שנים לאחר שנולדה עילת התביעה ולמעלה מ-14 שנים לאחר תום התקופה הראשונה. חלקה של התביעה (בגין התקופה שעד ליום 21.1.96), אף התיישן במועד הגשת כתב התביעה המקורי בבית המשפט המחוזי, אשר כאמור, הוגש ביום 20.1.03. כתב התביעה המתוקן הראשון בבית המשפט המחוזי הוגש ביום 10.6.08. עילות אשר נטענו על ידי התובע לראשונה במסגרת כתב תביעה מתוקן זה ולא נטענו קודם לכן, התיישנו ככל שחלפו 7 שנים ממועד היווצרותן. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי פטר את התובע מתשלום חלק מהאגרה. לתובע לא ניתן פטור מאגרה, בגין החלק בכתב התביעה העוסק בשכר עבודה והטבות סוציאליות. התובע לא שילם את האגרה בה חויב ומשכך למעשה תביעת השכר של התובע כלל לא הוגשה. ב. התקופה השנייה - רכיב תביעה זה של התובע בגין התקופה השנייה לא נכלל בכתב התביעה המקורי. שם נתבעו שכר והטבות סוציאליות אך ורק בגין התקופה שמחודש פברואר 1995 ועד לחודש ינואר 1997. משכך הואיל והתביעה דנן הוגשה ב- 19.6.11 הרי שדין התביעה בגין התקופה השנייה להידחות מחמת התיישנות. בנוסף כנטען בכתב התביעה, החל מיום 6.2.97 (מועד מינוי הכונס לחברה) הועסק התובע על ידי הכונס (חרף הסמכות שניתנה לכונס לפטרו) ואף נשלח מטעמו לעבוד בצרפת תוך התחייבות כי יישא בהפרשי שכרו. מכאן, כי בתקופה זו שימש הכונס כמעסיק של התובע ואין כל יריבות בינו לבין הנתבעים. מעבר לכך, כפי שהדבר עולה מכתב התביעה, הרי שלאחר מינוי הכונס, התובע כלל לא עבד באוגדן אלא בחברות הבת הצרפתיות של אוגדן , כך שדין תביעתו לשכר והטבות סוציאליות בגין התקופה השנייה להימחק אף בהיעדר עילה. ג. התקופה השלישית - הואיל והתביעה דנן הוגשה ביום 19.6.11 הרי שדין תביעת התובע לשכר עבודה והטבות סוציאליות עד ליום 20.6.04, להימחק מחמת התיישנותה. בנוסף, וכמפורט לעיל בתקופה זו מי שהיה חייב בתשלום שכרו של התובע היה כונס הנכסים ומשכך דין התביעה בעניין זה להימחק בהיעדר יריבות. ד. התביעה לפיצויים והודעה מוקדמת - לטענת הנתבעים התביעה בגין פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת התגבשה לכל המאוחר במועד בו מונה כונס הנכסים לאוגדן ביום 6.2.97, שכן לאחר מועד זה המשיב חדל לעבוד באוגדן והחל לעבוד בחברות הבת בצרפת ואף קיבל מהן שכר עבודה. מכאן כי התביעה התיישנה. עילות אלה אף לא נכללו בכתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט המחוזי. לחילופין, כונס הנכסים הוא שחב בגין זכויות אלה. תגובת התובע לבקשות 11. א. כתב התביעה הראשון כנגד הנתבעים הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 20.1.03. הפטור מאגרה שניתן לתובע בבית המשפט המחוזי חל גם על מרכיב התביעה הנוגע לאובדן שכר עבודה. גם אם חלק מרכיבי התביעה לא נכללו בכתב התביעה המקורי, הרי שהם נכללו בכתבי התביעה המתוקנים. לעניין זה ההלכה היא שיש לראות את התיקון כאילו נכלל מלכתחילה בכתב התביעה המקורי ועל כן אין חשיבות למועד הגשת כתב התביעה המתוקן. לכן, עצירת מרוץ ההתיישנות לגבי כל רכיבי כתב התביעה המתוקן- היא ביום הגשת כתב התביעה המקורי. ב. גם אם תתקבל טענת הנתבעים, כי רכיבי התביעה או חלקם לא נטענו במפורש בכתב התביעה המקורי הראשון, הרי שכל עוד מדובר ברכיבים הנוגעים לעילות שביסוד הפרשה, ניתן לראות בהם ככאלו שנטענו במסגרת כתב התביעה המקורי. ג. התביעה בגין התקופה שעד ליום 20.1.96 לא התיישנה. עילות התביעה מבוססות על מעשה תרמית והונאה, לפיכך לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, מרוץ ההתיישנות החל ממועד גילוי ההונאה, וזאת לכל המוקדם במסגרת ניהול ההליכים הפליליים כנגד הנתבעים, בתחילת שנות ה- 2000. בנוסף, משיקולי צדק ובמקרים קיצוניים כמו בענייננו מוצדק לדחות כל טענת התיישנות של הנתבעים. ד. הנתבעים אחראים לנזקי התובע גם לאחר שמונה כונס לחברה. במסגרת הסכם הרכישה של החברה, הנתבעים התחייבו אישית (סעיף 7.4) להמשיך ולהעסיק את התובע כמנכ"ל למשך 5 שנים, דהיינו עד לחודש ספטמבר 1998. הנתבעים רוקנו את קופת החברה ובמעשיהם האסורים גרמו להפרת התחייבות זו. לפיכך, ללא קשר למועד מינוי הכונס - ההתחייבות והאחריות לתשלום השכר וההטבות המגיעות לתובע עד ספטמבר 1998, חלה על הנתבעים. ה. גם בתקופה שמחודש אוקטובר 1998 חלה האחריות על הנתבעים, שכן מינוי כונס הנכסים לא ניתק את הקשר שבין התובע לחברה ולא היווה כשלעצמו מעשה פיטורים של התובע. הכונס בחר שלא לפטר את התובע ולהמשיך להעסיקו בהתאם לחוזה העבודה שלו למול החברה. הנתבעים במעשיהם גרמו לקריסתה הכלכלית של החברה, והביאו לכך שלא היה ביכולתה לשלם את שכרו. דיון והכרעה 12. נפתח בכך שכתב התביעה המקורי הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 20.1.03 ולפיכך כל עילת תביעה המתייחסת לתקופה שעד ליום 21.1.96 התיישנה. בעניין זה טוען התובע, כי עילות התביעה מבוססות על מעשה תרמית והונאה. העובדות המהוות את עילת התביעה, התגלו לו, לכל המוקדם, במועד ניהול ההליכים הפליליים כנגד הנתבעים - בשנת 2000. מכאן טענתו לתחולת סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנותהתשי"ח - 1958 שעניינם " תרמית ואונאה" ו"התיישנות שלא מדעת". סעיפים אלו קובעים כך: "תרמית ואונאה 7. הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה. התיישנות שלא מדעת 8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". 13. התובע מבקש להיבנות מאחד החריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות, ולפיכך מוטל עליו הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות המצדיקות חריגה כאמור (ע"א 34/88 רייס ואח' נ' עזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל ואח'', פ"ד מ"ד (1) 278 283). בענייננו לא מצאנו כי התובע עמד בנטל האמור. על פי הפסיקה, על מנת שטענת תרמית תביא לדחיית תחילתו של מירוץ ההתיישנות, על התובע להציג תשתית עובדתית המבססת לכאורה טענה זו ולא די בטענות כלליות לפיהן התובע משער כי רימו אותו (ע"ע 716/05 יעקב הברפלד נ' תוצרת מזון ישראלית בע"מ, מיום 29.7.07). על התובע נטל הראיה שהתמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וכך נקבע בפסיקה: "על התובע המבקש הפעלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה אלא גם שני רכיבים נוספים, והם כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן" (ע"א 2448/81 פתאל נ' קופ"ח, פד"י לח(3) 673). בית המשפט העליון קבע עוד בעניין זה כי "המבקש לחסות בצלו של סעיף 8 לחוק, צריך להוכיח שגם אדם סביר לא יכול היה למנוע את אי ידיעת העובדות העומדות ביסוד תביעתו" (ע"א 522/72 בנין מוריס נ' בנין אלברט, פ"ד כח (2) 309). 14. כפי שעולה מכתב התביעה עצמו בתיק דנן, התובע היה מודע לעובדות המהוות את עילת התביעה כבר בשנת 1995. התובע טוען בכתב התביעה (ס' 50-54), כי הנתבעים אשר היו בעלי השליטה ובעלי זכות החתימה בחברה סרבו לחתום על הוראות תשלום בקשר למשכורתו ואף העבירו החלטה מיום 31.1.95 במועצת המנהלים של החברה, בה נכח התובע, על הפסקת תשלום שכרו. תביעת התובע בעניין זה כפי שאף מציין התובע במסגרת פרק שכותרתו "עילות התביעה" (סעיפים 159-165), מבוססת למעשה על עוולת גרם הפרת חוזה ולא על עילת תרמית או הונאה ועל כן אין להחיל את סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות יוער עוד כי באשר לחריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, הרי שחריג זה קובע כי מירוץ ההתיישנות ייעצר ויעמוד על המועד שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, אם נודעו לו באותו מועד "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן". דהיינו, מירוץ ההתיישנות ייעצר, אם מסיבות שלא היו בשליטת התובע ושאף בשקידה סבירה לא יכול היה למנוע אותן, נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה. במסגרת סע' 5.1.9 לכתב התביעה המקורי בבית המשפט המחוזי טען התובע כי כבר בשנת 1996 החלו חשדות כנגד הנתבעים אשר הלכו וגברו בשנת 1997 עם הגילויים החמורים - טענה זו מלמדת בעליל כי התובע יכול היה בשקידה סבירה לגלות את העובדות ואינה מתיישבת עם טענת התובע לפיה גילה את העובדות המהוות את עילת התביעה רק בשנת 2000. 15. התביעה בגין התקופה שמיום 21.1.96 ועד ליום 10.2.97 - ראשית נתייחס לסוגיית תשלום האגרה. הצדדים חלוקים לגבי השאלה באשר לאילו רכיבי תביעה ניתן הפטור ע"י בית המשפט המחוזי. לטענת הנתבעים לא ניתן פטור מאגרה בגין חלק התביעה העוסק בשכר עבודה ובהטבות שכר ועל כן התובע היה חייב בתשלום האגרה ומשלא שילמה יש לראות בתביעת השכר כאילו לא הוגשה כלל. התובע מנגד טוען (סעיף 7 לתשובתו), כי בית המשפט המחוזי נתן בין היתר פטור לתביעה עד לסך 4 מיליון ₪ בגין הפסדים הקשורים לאוגדן, כאשר בתוכם נכללה גם התביעה לשכר עבודה והטבות מאוגדן. עיון בכתב התביעה המקורי ובהחלטת בית המשפט בבקשה לפטור מאגרה (נספח 2 לבקשה לסילוק על הסף) מלמד, כי לא בכדי קיימת אי הסכמה בין הצדדים באשר לרכיבים לגביהם חל הפטור. כתב התביעה המקורי נוסח באופן מרושל וכלל רכיבי תביעה רבים ורכיבי משנה באופן לא מסודר ולא עקבי, כאשר במסגרת ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה לא הוגדרו הרכיבים כלשונם וכסדרם כפי שהופיעו בכתב התביעה. על כן, בשלב זה ומשקיימת אי בהירות בנושא, הגענו למסקנה כי אין לסלק את התביעה מהטעם של אי תשלום אגרה. 16. מן הטעם האמור אין למחוק את רכיבי התביעה לשכר עבודה ולביטוח מנהלים בגין התקופה שמיום 21.1.96 ועד ליום 10.2.97 ואשר נכללו במסגרת כתב התביעה המקורי. כתב התביעה המקורי כמו גם כתב התביעה המתוקן הראשון, לא כללו תביעה להחזר הוצאות רכב ולפיכך תביעה זו התיישנה. 17. התביעה בגין התקופה השנייה ( וחלק מן התקופה השלישית) מיום 11.2.97 ועד ליום 20.6.04 -רכיבי התביעה בגין תקופה זו לא נכללו בכתב התביעה המקורי בבית המשפט המחוזי שכן מעיון בו (סע' 12.5 על סעיפיו המשניים), עולה, כי התביעה לשכר עבודה והטבות סוציאליות הוגשה רק בגין התקופה שמחודש פברואר 1995 ועד לחודש ינואר 1997. כתב התביעה המתוקן הראשון הוגש על ידי התובע לביהמ"ש המחוזי ביום 10.6.08 (צורף כנספח 1 לתשובת הנתבעים לתגובת התובע). תביעת התובע לשכר והטבות סוציאליות מפורטת בסעיפים 109-140 לכתב תביעה זה. מעיון בסעיפים הללו עולה כי התובע תבע שכר עבודה בגין ארבע תקופות שונות, כאשר התקופה האחרונה מסתיימת בחודש ספטמבר 1998. כתב תביעה זה לא כלל תביעת שכר בגין החודשים אוקטובר 1998 ואילך. כמו כן, כתב התביעה אינו כולל תביעה בגין "הוצאות רכב" ו- "חלף הודעה מוקדמת". כתב התביעה המתוקן הנ"ל כן כלל תביעה בגין פיצויי פיטורים אולם עילתה שונה מזו שהועלתה במסגרת התביעה דנן. כתב תביעה מתוקן זה לא התקבל וביהמ"ש המחוזי הורה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן חדש (החלטת ביהמ"ש מיום 18.2.09 צורפה כנספח 2 לתגובת הנתבעים). 18. כתב התביעה המתוקן השני הוגש על ידי התובע ביום 10.5.09 (נספח 3 לתגובת הנתבעים). תביעת השכר וההטבות נכללה בסעיפים 259-265 לכתב תביעה זה ובמסגרתם תבע התובע שכר עבודה וכן הטבות נוספות בשיעור של כ- 1,000$ בחודש. גם כתב התביעה המתוקן השני לא התקבל וביהמ"ש המחוזי הורה לתובע שוב להגיש כתב תביעה מתוקן (החלטת ביהמ"ש המחוזי צורפה כנספח 4 לתגובת הנתבעים). 19. כתב התביעה המתוקן השלישי והאחרון הוגש ביום 23.12.10 ( נספח 5 לתגובת הנתבעים). תביעת התובע לשכר ולהטבות נוספות בכתב תביעה זה זהה לחלוטין לתביעה בכתב התביעה המתוקן השני ומפורטת בסעיפים 258-264 לכתב התביעה הנ"ל. 20. לטענת התובע גם אם כתב התביעה המקורי לא כלל את כל רכיבי התביעה אשר נתבעו במסגרת התביעה דנן, הרי שאלו נכללו במלואם במסגרת כתב התביעה המתוקן האחרון. לשיטת התובע יש לראות בתיקון כתב תביעה כאילו התיקון נכלל מלכתחילה בכתב התביעה המקורי ועל כן אין חשיבות למועד הגשת כתב התביעה המתוקן ומרוץ ההתיישנות נעצר עם מועד הגשת כתב התביעה המקורי. טענה זו של התובע נכונה חלקית ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו ע"י בית המשפט העליון: "טענת המערערים כאילו נפגעו זכויותיהם ללא תקנה, באשר יכלו, אילו צריכה היתה המשיבה להגיש תובענה חדשה במקום לתקן את תובענתה הנוכחית, לטעון כנגדה טענת התיישנות לפי פקודת ביטוח כלי רכב של מנוע (סיכוני צד שלישי), 1947,אינה טענה כלל: הליכי התיקון של כתבי-הטענות נוצרו גם לשם מניעת טענות התיישנות נגד מי שהגיש תביעתו במועדה, אך באשר נפלה טעות בלשונה או בהנמקתה. וטענת המערערים כאילו אמנם התיישנה תביעת המשיבה נגדם, באשר לא הוגשה התביעה המתוקנת אלא אחר עבור תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, אף היא חסרת כל שחר:ותקופת התיישנות מונים עד ליום הגשת התביעה המקורית, ולא עד ליום הגשת התביעה המתוקנת - שרואים את התיקון שנעשה כדין כאילו היה בתביעה המקורית מלכתחילה". (ע"א 33/71 אברהם אדמסקי נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כה(1) 819). אלא שהלכה זו אינה חלה מקום שבמסגרת התיקון מבקשים להוסיף עילת תביעה חדשה, שלא הייתה כלולה בכתב התביעה המקורי ואשר התיישנה בינתיים : "אכן, כיוון שרואים את כתב התביעה המתוקן כאילו הוגש במועד הגשתו של כתב התביעה המקורי, הכלל הוא, שכאשר מתן רשות לתיקון כתב תביעה ישלול מהנתבע הגנה, בה היה יכול להתגונן מפני התביעה המתוקנת אילו התביעה המקורית הוגשה לראשונה בעת שהוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, לא יתיר בית המשפט את תיקון כתב התביעה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 351 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995), להלן: זוסמן). בגדרו של כלל זה נפסק, כי כאשר יש בתיקון כתב התביעה משום הוספת עילה חדשה, שלא הייתה כלולה בכתב התביעה המקורי, עילה שהתיישנה בינתיים, לא יותר תיקון כתב התביעה (ראו, למשל, ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד פ"ד לד(4)126)". רעא 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית, מיום 24.02.2013). 21. יתרה מכך, תביעת התובע לשכר עבודה והטבות נוספות נמחקה בסופו של יום מכתב התביעה המתוקן האחרון בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 25.1.11 מחמת חוסר סמכות עניינית (העתק ההחלטה צורף כנספח 6 לתגובת הנתבעים). כך שלמעשה, לא נתקבל כדין אף אחד מכתבי התביעה המתוקנים אשר כללו את העילות לשכר ולהטבות השונות מעבר לאלה שפורטו במסגרת כתב התביעה המקורי. 22. כאן המקום להתייחס לטענת התובע, כי התביעה לא התיישנה שכן יש להחיל את סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות הקובעים כדלקמן: "15. הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה. 16. נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב". התובע טוען כי התביעה הוגשה לבית דין זה ביום 19.6.11 תוך פחות משנה מיום שנדחתה התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 25.1.11, לפיכך אין התיישנות לגבי עילות התביעה בנוגע לתקופה שהחל מיום 21.1.96 ואילך. אלא שטענה זו אינה רלוונטית בענייננו שעה שהשאלה הנכונה היא אילו עילות תביעה נכללו במסגרת כתב התביעה המקורי (או בכתבי התביעה המתוקנים) אשר אין חולק כי הוגש לבית המשפט המחוזי בתוך תקופת ההתיישנות . כפי שראינו, עילות התביעה הנוגעות לתקופה שעד לחודש יוני 2004 לא נכללו במסגרת כתב התביעה המקורי ולכן העובדה, כי העניין היה תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי אין בה להועיל לתובע. 23. התובע טוען, כי רכיבי התביעה בתובענה דנן, למעשה נכללים בכתב התביעה המקורי שכן הינם בגדר "הגדרתה הרחבה של העילה" אשר פורשה בפסיקה כ"העסקה או המעשה המובא לדיון". טענה זו של התובע נוגעת לשאלת תיקון כתב תביעה. שעה שכתבי התביעה המתוקנים של התובע לא נתקבלו על ידי ביהמ"ש המחוזי היא אינה רלוונטית עוד לענייננו. בנוסף אף אם נצא מתוך הנחה שהלכה זו רלוונטית הרי שהיא נכונה רק מקום שמבקשים תיקון כתב תביעה לצורך השלמת עילות התובענה או הרחבת הסעד הנתבע ומבלי שמתבקשת הוספת עילה חדשה שהתיישנה. (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' עבד אלחפייז זייד, פ"ד לד(1) 126). אין זה המקרה בענייננו. עילת התביעה של התובע בתביעה דנן הינה גרם הפרת הסכם העבודה אשר נכרת בין אוגדן לבין התובע והתחייבותה של אוגדן להעסיקו לתקופה של חמש שנים. רכיבי התביעה האחרים כמו פיצויי הפיטורים, חלף הודעה מוקדמת והוצאות רכב אין מקורם באותה עילת תביעה. התביעה לפיצויים עילתה בחקיקת מגן ומבוססת על מעשה הפיטורים, כך גם ביחס לתביעה לחלף הודעה מוקדמת. התביעה להוצאות רכב גם היא אין עילתה בהסכם העבודה שכן אף לשיטת התובע, הסכם העבודה לא כלל התחייבות לתשלום החזר הוצאות (סעיפים 44-45 לכתב התביעה). 24. מכל הטעמים שפורטו לעיל ביחד ולחוד- יש לראות בתביעה בגין התקופות השנייה וחלק מהתקופה השלישית עד ליום 20.6.04 ככזו שהתיישנה. עילות התביעה לתקופה שמיום 20.6.04 לא התיישנו אלא שהתביעה בגין תקופה זו כמו גם התביעה בגין התקופה החל מיום 6.2.97 ואילך, דינן להימחק מהטעם של העדר יריבות ונסביר: 25. ביום 6.2.97 מונה כונס נכסים לחברה, והתובע המשיך לעבוד תחתיו. "כאשר מעסיק כונס הנכסים את עובדי החברה שבכינוס הוא משמש כמעסיקם וככזה מחויב בתשלום שכר עבודתם. תשלום שכרם של העובדים בתקופת הכינוס ייחשב כהוצאות כינוס". (עו"ד ישראל גפני, "כינוס נכסים - הלכה למעשה" (מהדורה שלישית) בעמ' 514). על פי הנטען בכתב התביעה (סעיפים 93-96), על אף שבהחלטה למינוי הכונס, הוסמך הכונס לפטר את התובע, בחר הכונס להמשיך להעסיקו. בהתאם לבקשת הכונס החל התובע לעבוד עבור חברות בנות של אוגדן בצרפת. התובע והכונס הסכימו ביניהם כי בתקופה בה יעבוד בצרפת ישתכר התובע כ- 3,000$ לחודש ובהתאם הכונס יישאר חייב לתובע את ההפרש המגיע לו על פי הסכם העבודה עם אוגדן. הנה כי כן אף לשיטת התובע החל מיום 6.2.97 הכונס נכנס בנעלי החברה והוא שהעסיק את התובע, קבע את תנאי עבודתו ובהתאם, את שכרו. 26. טוען התובע כי ביחס לתקופה שעד ספטמבר 1998 חייבים הנתבעים בתשלום שכרו באופן אישי מכוח התחייבותם להעסיקו למשך חמש שנים. אלא שעיון בהסכם העבודה (נספח ב' לתביעה) אשר נכרת בין התובע לאוגדן מעלה כי אין כל תנאי שכזה בהסכם. אף הסכם הרכישה (נספח א' לתביעה) הקובע כי התובע יועסק באוגדן משך חמש שנים, לא נכרת בין התובע לנתבעים אלא בין התובע לבין חברת לונג אשר הייתה בשליטת הנתבע 1. 27. באשר לתביעה לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת - עילות אלה התגבשו לכל המאוחר ביום 6.2.97 במועד בו מונה כונס הנכסים לאוגדן, שכן לאחר מועד זה המשיב חדל לעבוד באוגדן והחל לעבוד בחברות הבת הצרפתיות ואף קיבל מהן שכר עבודה. מכאן כי עילות אלו התיישנו. בכתב התביעה טוען התובע כי פוטר למעשה עם מתן צו הפירוק ביום 14.12.06, כעשר שנים לאחר שמונה כונס נכסים לחברה, ולאחר שהמבקשים כבר היו עשר שנים מחוץ לתמונה. בספרו של עו"ד גפני לעיל, נאמרו הדברים הבאים: "המשך העסקתו של העובד על ידי כונס הנכסים לא "ישדרג" את זכויות העובד (פיצויי פיטורין, פדיון ימי חופשה ועוד) עם הפסקת עבודתו על ידי הכונס. זכויות אלו התגבשו במועד מינויו של כונס הנכסים והינם בגדר "חובות עבר" ומשכך יקבע מעמדם בהתאם לדיני הקדימות הקבועים בחוק" (שם). סיכום 28. משכך, כל רכיבי התביעה למעט התביעה לשכר עבודה וביטוח מנהלים לתקופה שמיום 21.1.96 ועד ליום 10.2.97 - מסולקים על הסף. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין. 29. נקבע לקדם משפט ליום 2.1.14 בשעה 12:00. שכר עבודההתיישנות