המשיב הורשע על פי הודייתו בעבירה של אי מתן זכות קדימה בצומת בניגוד לתקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה. תוצאת העבירה היא תאונת דרכים שאירעה ביום 7.11.01, סמוך לשעה 20:20 באור עקיבא, כאשר המשיב נהג רכב נוסעים צבאי ובהתקרבו לצומת שלפניו מוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה לא האט או לא עצר כדי ליתן זכות קדימה והתנגש ברכב שהתקרב לצומת מימין והתוצאה היא נזק לרכב הצבאי בסכום העולה על 17,000 ש"ח. בית הדין קמא ציין בגזר דינו את הסברי המשיב שלפיהם היה זה יום גשום, עירנותו של המשיב נפגמה וכתוצאה מכך אירעה התאונה, אך התחשב בעובדה כי התאונה אירעה כעשרה חודשים לפני מתן גזר הדין, כי המשיב ממשיך לשרת בתפקיד קשה לשביעות רצונו של מפקדו הישיר, האלוף בן ראובן, שאמר עליו במכתבו לפני שלושה ימים דברים טובים וחמים בהיותו נהגו האישי. בשל כל אלה, אמר בית הדין קמא כי הוא נמנע מלהטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל הגם שהדבר מתחייב מהוראות סעיף 38 (2) לפקודה, בשל עברו הנקי של המשיב, נסיבות ביצוע העבירה "והצורך שהוא ימשיך לבצע את תפקידו על כל המשתמע מכך". סבורני כי בית הדין קמא הרחיק בהתחשבותו בנסיבות האלה יתר על המידה, הצורך להמשיך ולבצע את התפקיד אינו אחד הנימוקים התעבורתיים שאליו כיוון סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה שמאפשר לבית המשפט שלא להטיל את הפסילה לתקופה המינימלית או להמירה בפסילה על תנאי. סבורני כי נסיבות העבירה כעולה מחומר החקירה חייבו הטלת פסילה בפועל הגם שהיה מקום להתחשב בנסיבות המיוחדות. בית דין זה אינו רואה בכל הכבוד בתפקידו של "נהג אלוף" נסיבה מיוחדת, נסיבות מיוחדות צריכות לעלות מאופן אירוע התאונה והתנהגותו של הנוהג כמו נסיבות אישיות שיש צורך לדון בהן. מקובלים עליי דבריו של אלוף בן ראובן כי הוא חושב ומרגיש כי המשיב נמצא בדרך הנכונה של תיקון דרכיו וכי הטלת עונש כבד עלולה לפגוע בדרך הקידום הזו. אולם, בכל הכבוד אין די בכך, בית דין זה כמו בתי הדין הצבאיים לתעבורה צריכים להתחשב מעל לכל בנימוק התעבורתי. שקלתי כל אלה ונראה לי לקבל את הערעור באופן שבנוסף לעונש הקנס, הפיצוי שהם סכומים פעוטים, ובנוסף על הפסילה על תנאי יפסל המשיב מהחזיק או מקבל רשיון נהיגה צבאי ואזרחי בפועל לתקופה של שלושה חודשים לגבי הרשיון האזרחי, וחודש אחד לגבי הרשיון הצבאי. תחילת הפסילה של הרשיון הצבאי והאזרחי יהיה ביום 3.11.02. צבאמשפט תעבורהזכות קדימהצומת