1. מבוא בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בהעדר עילה, ו/או עקב התיישנות. מהותה של התובענה, הינה פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע, תושב הרשות הפלשתינית, בתאונת דרכים מיום 20.4.02 שהתרחשה בכביש הראשי ב"חווארה" בו נסע התובע עם רכבו, עת רכב צבאי כבד, נהוג על ידי נתבע 1, פגע ברכבו וכתוצאה מכך גרם לפגיעתו של התובע, למות שני ילדיו ונכדו (להלן: "התאונה"). התובענה הוגשה בתאריך 11.2.07 בעילה לפי פקודת הנזיקין, בהעדר ביטוח בר תוקף לרכב התובע בתאונה בה הוא ובני משפחתו ניזוקו. הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, וכן את הבקשה דנא לדחיית התובענה, נשוא החלטה זו. 2. טענות המבקשים לטענת המבקשים עסקינן בתאונה שאירעה בשטחי הרשות הפלשתינית. במועד התאונה חלה באיו"ש תחיקת הבטחון של המפקד הצבאי והצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מס' 667), התשל"ו-1976 (להלן: "הצו"), הקובע עקרונות דומים לאלה המצויינים בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). בנוסף, ובהתאם להסכם הביניים בין ישראל לרשות הפלשתינית, החבות בגין תאונת דרכים הינה כאמור בחקיקה התקפה במקום התאונה. על פי הוראות סעיף 2 (א) (1) לחוק הפיצויים, החוק אינו חל על האירוע, שכן התובע אינו אזרח ישראלי או תייר חוץ, אלא תושב האיזור. לפיכך, ולאור האמור לעיל, במועד התאונה נשוא התביעה, חל דין המקום על אירוע התאונה, היינו הצו. לפי סעיף 3א לצו: "בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו". סעיף 8א לצו קובע את עקרון ייחוד העילה ולפיכך, לטענת המבקשים, מנוע התובע לתבוע לפי פקודת הנזיקין בהעדר עילה. בנוסף, ולאור סעיף 7 (א) לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק הישום"), לא ידון בימ"ש בתובענה כנגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר בישראל שעילתה מעשה או מחדל שנעשו או שיסודם במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בסעיף 3 להסכם. לפיכך, לטעמם של המבקשים, גם מטעם זה אין לתובע עילה לתבוע בבימ"ש ישראלי בגין מעשה או מחדל שבוצעו למעשה בתחומי הרשות. מעבר לכך, נטען כי דין התביעה להדחות גם מפאת התיישנות באשר סעיף 4א' לצו החיל על זכותו של נפגע לפיצוי על נזק גוף, בין היתר, את סעיף 68 לפק' הנזיקין האזרחיים, הקובע תקופת התיישנות בת שנתיים. מאחר והתאונה התרחשה ב- 20.4.02, כי אז זו התיישנה ב- 20.4.04, שלוש שנים קודם הגשתה. מעבר לכך, קמה עילת התיישנות נוספת מכח סעיף 5א' לחוק הנזיקים האזרחיים, (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"), שהוסף בשנת 2002 וקובע הסדרי התיישנות שונים ומיוחדים לתביעות בגין פעולות צה"ל באיזור. סעיף 5א (3) לחוק הנזיקין האזרחיים קובע תקופת התיישנות של שנתיים מיום האירוע נשוא התביעה וגם מטעם זה התיישנה תביעת התובע. 3. תגובת המשיב המשיב מציין בתגובתו, כי אין חולק שעסקינן בתאונת דרכים שאינה חוסה בצילו של חוק הפיצויים לאור סעיף 7 (5) לו הקובע כי נפגע שנהג ברכב ללא ביטוח , אינו זכאי לתבוע לפי חוק הפיצויים, ומאחר וכך, בהעדר פוליסת ביטוח לתובע, אין נשללת זכותו לתבוע לפי פקודת הנזיקין; כך גם על פי אותו הצו שחל באיזורי הרשות הפלשתינית וסעיף 8 (ב) לו, הקובע: "אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין משאין לו עילת תביעה על פי צו זה". לעניין טענת ההתיישנות, משחלה בנסיבות פקודת הנזיקין, הרי שזו אמורה לחול גם לעניין ההתיישנות ולא הוראות חוקים אחרים ולכן יש לדחות טענת ההתיישנות בהתאם להוראת סעיף 4 לצו, הקובע כזכור תקופת התיישנות של שנתיים במקרה של תאונת דרכים. לעניין טענת המבקשים כי בנסיבות חל סעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים, אין לקבל טענה זו מאחר ובעקבות בג"צ 11426/05 עדאללה נ' מ"י (לא פורסם) בתאריך 30.7.06 הוצא צו ביניים בביהמ"ש העליון, בהסכמת הצדדים, ולפיו: "3. לגבי אירועי נזק בעזה ובאיו"ש, שעד כה לא הוגשה תביעה בגינן, לא תמנה במניין תקופת ההתיישנות הרלוונטית להגשת התביעות הללו כקבוע בחוק, התקופה שמיום 10.8.05, (מועד כניסת תיקון מס' 7 לתוקף), ועד למועד של 60 ימים מיום מתן פסה"ד בעתירות" מאחר ומדובר באירוע נזק שאירע באיו"ש ושלא הוגשה תביעה בגינו עד אז, לפיכך תקופת ההתיישנות של סעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים מוארכת עד ל- 60 ימים לאחר מתן פס"ד סופי בעתירה. משניתן פס"ד סופי בעתירות ביום 12.12.06, והתובענה דנן הוגשה ביום 11.2.07, כי אז לטענת התובע, התובענה הוגשה במסגרת הזמנים עליהם הסכימו הצדדים בבג"צ עדאללה ולפיכך דין טענת ההתיישנות מכח סעיף 5א לעיל - דחיה. 4. תשובת המבקשים המבקשים טענו מנגד כי סעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים, הוסף בתיקון 4 לחוק וקבע תקופת התיישנות של שנתיים מיום האירוע נשוא התביעה , היינו התביעה מתיישנת ביום 1.8.04. בג"צ עדאללה אינו רלבנטי לתביעת המשיב שכן הוא דן בתיקון 7 לחוק הנזיקים האזרחיים שנכנס לתוקפו ביום 10.8.05 והוסיף את סעיפים 5ב ו-5ג לחוק, אך לא התייחס לסעיף 5א לו המציין תקופת התיישנות בת שנתיים ושהוסף בתיקון מספר 4. מעבר לכך, הוסיפו המבקשים וטענו, כי תביעת המשיב התיישנה עוד בטרם ניתנה החלטה במסגרת בג"צ עדאללה, שהתייחס לתקופה החל מ-10.8.05 ולפיכך בתביעה שטרם התיישנה במועד 10.8.05 ייעצר מניין ההתיישנות, אך לא תביעות שהתיישנו קודם לכן. מובן, לטעם המבקשים, כי לא התכוונו בבג"צ להעניק ארכה נוספת בתביעות שהתיישנו עוד קודם להחלטה זו. כן ציינו, כי לא הייתה מניעה להגיש התביעה בפרק הזמן שממועד התרחשותה ועוד בטרם נחקק תיקון 7 לחוק הנזיקין האזרחיים, ולפיכך גם לו נהג התובע ללא ביטוח כטענתו, טענה שאגב לא צורף לה תצהיר, עדיין דין התביעה להידחות על הסף מפאת התיישנותה. 5. דיון: כבר עתה אומר, כי טענת המבקשים לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, דינה להתקבל, ואסביר. לנפגע בתאונת דרכים שאינו אזרח ישראל או תייר ושנפגע באיזור עילת תביעה על פי הצו. אותו צו שהיה בתוקף בעת אירוע התרחשות התאונה. לפי צו זה, ובמקרה של תאונת דרכים, קמה לו לניזוק עילת תביעה על פי סעיף 2 לו. סעיף 7 (5) לצו, מונע ממנו, בהיותו מי שנהג ברכב ללא ביטוח בתוקף וכפי הודאתו, מלקבל פיצוי לפי הצו. עם זאת על פי סעיף 8 ב' לצו, שמורה לו לניזוק האפשרות לתבוע על פי פקודת הנזיקין. אמנם, פקודת הנזיקין בעת הרלבנטית, בהעדר כל תביעה אחרת, הינה פקודת הנזיקין החלה במדינת ישראל על תקופות ההתיישנות המצויינות בה. עם זאת, התובענה למעשה מוגשת כנגד מדינת ישראל ותביעות כנגד המדינה מוגשות לפי חוק הנזיקיים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, שהינו "דין מיוחד" הקובע בין היתר, בסעיף 5א כדלקמן: "5א. תביעות בשל פעולות כוחות הביטחון באזור תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה, בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל (בסעיף זה - תובענה) תידון בכפוף להוראות סעיף זה. (1) בסעיף זה - 'איזור' - כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה: ...' (2) ... (3) לא ידון ביהמ"ש בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה, נושא התובענה, ואולם רשאי ביהמ"ש אם שוכנע כי לא היה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת ההארכה כאמור, לא תעלה על שלוש שנים;" על פי ס"ח 1862, המועדים האמורים בסעיף 5א (3), יימנו, לעניין תובענה שעילתה מעשה שאירע לפני יום 1.8.02 בטרם התיישנה, מיום 1.8.02, ובלבד שבכל מקרה לא תעלה תקופת ההתיישנות על תקופת ההתיישנות שחלה לפי הדין, ביום המעשה. משהתובענה בענייננו מוגשת למעשה, כנגד המדינה, תקופת ההתיישנות שתחול הינה זו המנויה בסעיף 5א (3), בהיותה שנתיים ימים מסתיימת תקופת ההתיישנות בתאריך 20.4.04 שנתיים לאחר הארוע דנן ולאור מועד כניסת התיקון 1.8.04. אפילו יוכיח התובע כי חלה סייפת הסעיף, המאפשר הוספת שנה, בנסיבות בהן לא יכול היה התובע להגיש את תביעתו באותה תקופה, עדיין תקופת ההתיישנות מסתיימת ביום 1.8.05. לפיכך, אין מנוס מלקבוע, כי על פי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, באותו סעיף רלבנטי שחל על עילות תביעה שנולדו בעת הרלבנטית, היינו באותה עת בה נולדה עילת תביעתו של התובע, תביעת התובע מתיישנת. פסק דין בעניין בג"צ 11426/05 עדאללה נ' מדינת ישראל, אינו דן בסעיף 5א לחוק, אלא בסעיפים 5ב ו-5ג לו, שהוספו בשלב מאוחר יותר, ואין בו, כדי להאריך מועד הגשת תביעה שכבר התיישנה במועד בו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בעניין עדאללה, כאשר ברור כי תיקון 7 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), נכנס לתוקף ב-10.8.05, מועד בו כבר התיישנה עילת תביעתו של התובע, בין אם תאמר כי הינה מתיישנת לאחר שנתיים, ובין אם תאמר, כי הינה מתיישנת לאחר הארכת התקופה בשנה נוספת. (ראו לעניין זה פס"ד של כב' הש' דפנה אבניאלי בת"א (ב"ש) 1014/07 בש"א 6245/07 מדינת ישראל נ' ע' ראובה ואח' (לא פורסם) (11.12.07), הקובע דברים דומים). סיכום: לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את תביעת התובע, בנסיבות המאוד מיוחדות של האירוע, אינני עושה צו להוצאות. תאונת דרכיםהתיישנות