בפני בקשת הנתבעת לדחייה על הסף מחמת התיישנות, אשר הוגשה כמענה לכתב תביעה קטנה לתשלום, סך של 3234.77 ₪ בתוספת עוגמת נפש. רקע וטענות הצדדים 1. בתביעה, אשר הוגשה ביום 4.12.13, טוענת התובעת כי ביום 21.7.07 טסה בטיסת אוסטריאן איירליינס לבריסל, עם חניית ביניים בוינה. הטיסה המריאה מישראל לוינה כעבור מספר שעות המתנה, כשהגיעה הטיסה לוינה, יעד הביניים, נסגר שדה התעופה בשל בעיית מזג האוויר והיה עמוס באנשים. טוענת התובעת, כי במהלך שהותה בשדה התעופה בוינה, למשך לילה, לא קיבלה מזון ושתיה, לא קיבלה מקום לינה ואף לא שמיכה להתכסות בה. בשעות הבוקר למחרת טסה ליעד הסופי. עוד מעלה התובעת, כי כאשר הגיעה ליד הסופי, הכבודה שלה לא הגיעה ליעד ועל כן נאלצה לקנות מכספה בגדים תחתונים, חולצה, בושם ומסרק. במאמר מוסגר יצוין כי ככל הנראה נפלה טעות סופר בכתב התביעה ומועד הטיסה היה בחודש יוני 2007, וזאת על פי המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, אולם אין לעניין זה נפקות לצורך ההכרעה. 2. התובעת טוענת, כי בשל התנהלות הנתבעת כפי שתואר לעיל, נגרמו לה נזקים כלכליים ועוגמת נפש ומכאן התביעה. 3. הנתבעת, טרם הגשת כתב הגנה, הגישה בקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות. הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה בגין איחור בתובלה בינלאומית משנת 2007, הכפופה לאמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, אמנת ורשה. עוד מעלה הנתבעת בטענותיה כי החוק החל על תובלה אווירית מורה על תחולת האמנה וייחוד העילה. 4. בתגובתה לבקשה לדחיית התביעה על הסף הסבירה התובעת כי השיהוי בהגשת התביעה נובע ממצבו הבריאותי של בעלה באותן השנים. כאן המקום לציין כי בסעיף 29 לכתב התביעה טענה התובעת כי ביום ה- 29.9.07 פנתה לראשונה לנתבעת וביום ה- 15.7.08 פנתה בשנית, כאשר ביום ה- 23.7.08 התבקשה להמציא קבלות עבור הוצאותיה השונות. בתגובה לבקשה לדחייה על הסף השלימה והבהירה התובעת כי הנתבעת הציעה לה פיצוי כלשהו אך לטענתה הפיצוי היה מגוחך ולא תאם את גודל הנזק ועוגמת הנפש שחוותה. 5. האם בעניינו, יש להורות על דחיית התביעה על הסף, כפי שביקשה הנתבעת, מחמת התיישנות מהותית? הנתבעת טוענת, כי על כבודה והובלה חלות הוראות האמנה מכוח חוק התובלה האווירית, תש"מ - 1980 (להלן - "החוק"). סעיף 29 (1) לאמנה קובע, כי "הזכות לדמי נזק תפקע אם לא תוגש התביעה תוך שנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו או מהתאריך שבו צריך היה כלי הטיס להגיע או מתאריך הפסקת ההובלה". כמו כן, סעיף 15 לחוק קובע כי "על אף האמור בכל דין אחר, תהיה התקופה לפקיעת הזכות לדמי נזק לפי חוק זה התקופה הקבועה באמנה". 5. בענייננו, מדובר בטיסה עם חניית ביניים, בוינה ומקום היעד הסופי, בריסל. כאן המקום לציין כי ישראל, וינה ובריסל הן צד לאמנת ורשה - החלה על המקרה הנדון. מאחר והתביעה הוגשה בחלוף 6 שנים ו-4 חודשים ממועד הטיסה, אין מנוס מלקבוע כי עילת התביעה בעניין הנדון התיישנה ועל כן דין התביעה להידחות. 6. אחדד כי, סעיף 10 בחוק, קובע כי קיים פטור מאחריות לדינים אחרים. "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". לאור ייחוד העילה, כמפורט לעיל ובבקשת הנתבעת, ולאור סעיף 29(1) לאמנה, חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, הקובע בסעיף 5(1) תקופת התיישנות בת שבע שנים - אינו חל במקרה הנדון. 7. לאור האמור, אני מקבלת את בקשת הנתבעת ודוחה את התביעה נגדה על הסף, בשל התיישנותה. הדיון הקבוע - מבוטל. 8. בנסיבות, לאור נימוקי התובעת באשר לשיהוי בהגשת התביעה וכן לאור העובדה שהמדובר בתביעה קטנה אשר הוגשה ע"י התובעת בעצמה, אשר ככל הנראה איננה בקיעה בהוראות החוק - אין צו הוצאות. תביעות קטנותהתיישנות