הבקשה 1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות, מכח תקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). העובדות הצריכות לענייננו 2. ביום 2.10.92, נפגע מר רוני שפילמן, יליד 1949 (להלן: "שפילמן"), בתאונה שארעה לו עת רכב על אופניו במורד שביל המוביל אל רחוב דלרינה, בתל-אביב. שפילמן טען כי נפגע בראשו כתוצאה מהתקלות בשני ברגים חשופים, שבלטו ממעקה בטיחות שבמקום (להלן: "התאונה"). בשנת 1994, הגיש שפילמן כנגד המבקשת מס' 1, עיריית תל-אביב (להלן: "העירייה"), תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה (ת.א. 38140/94 בבית משפט זה, להלן: "תביעת שפילמן"). הדיון בתביעתו של שפילמן, פוצל כך שראשית נדונה שאלת האחריות. ביום 28.1.99, ניתנה על ידי כב' השופט צבי כספי, החלטה בשאלת האחריות. על ההחלטה האמורה, הוגשה בר"ע אשר במסגרת הדיון בה, הגיעו הצדדים להסכמה כי האחריות תחולק ביניהם, בחלקים שווים (סעיף 12 לכתב התביעה ונספחים ב' ו-ג' לכתב התביעה). 3. התביעה דנן, עניינה תביעת השבה, מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" או "החוק"), שהוגשה על ידי מכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי" או "קופת החולים"), כנגד העירייה וכנגד הנתבעת מס' 2, כמבטחת את אחריות העירייה (להלן: "המבקשות"). מכבי עותרת להשבת סך של 82,634 ₪, בגין הוצאות בהן נשאה, לצורך מתן שירותי בריאות לשפילמן, עקב התאונה. מכבי הגבילה את תביעתה, להוצאות שהוצאו החל מיום 1.3.97, דהיינו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (1.3.04), וזאת לאור מגבלת ההתיישנות. כן עותרת מכבי, למתן סעד הצהרתי בדבר זכאותה לשיפוי בגין כל הוצאה עתידית שתוצא לצורך מתן שירותי בריאות, לשפילמן עקב התאונה. 4. המבקשות טוענות כי דין התביעה להדחות על הסף, מחמת התיישנות, שכן התביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים, ממועד ארוע התאונה. השאלה המשפטית 5. השאלה המשפטית העומדת ביסוד הבקשה הינה שאלת סיווגה של זכות התביעה מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כתביעת תחלוף סוברוגטיבית או כתביעת שיפוי עצמאית או שמא כ"יצור כלאיים" - שאלה זו, מכוחה נגזרת הקביעה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות; האם ביום ארוע התאונה או ביום מתן כל טיפול או הוצאת כל הוצאה לצורך מתן טיפול רפואי לניזוק - טרם הוכרעה בפסיקה. דיון 6. לאחר שבחנתי ושקלתי טענת ב"כ הצדדים; טענת המבקשות כי בזכות סוברגטיבית עסקינן מחד ומאידך, טענת קופת החולים כי מדובר בזכות שיפוי עצמאית, סבורה אני כי זכות התביעה המוקנית לקופת החולים או לנותן שירותים, מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הינה זכות סוברוגטיבית, בעלת מאפיינים מיוחדים, ואבאר את דברי. 7. סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע, כדלקמן: "קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחר, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח, בסכום ההוצאות אשר הוציאו בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור". 8. לשונו של סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי: "... זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו מכל אדם אחר בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח..." מלמדת כי דין מתן טיפול רפואי כדין הטבת נזק וזכותה של קופת החולים, הינה כזכותו של מיטיב, הזכאי להיפרע מן המזיק, מכח חבותו לפי כל דין. לשם ההשוואה, ראוי להפנות לסעיף 2 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזק גוף) תשכ"ד-1964 (להלן: "חוק הטבת נזק גוף"), הקובע: "גרם אדם לזולתו נזק גוף, רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע את הטבת הנזק מן המזיק עד כדי סכום שהמזיק היה חייב למוטב על פי כל דין בשל גרימת נזק הגוף אלמלא הוטב הנזק על ידי המטיב" ויציין כי זכות המיטיב, סווגה בפסיקה כזכות סוברוגטיבית במהותה, ראה לעניין זה; ע"א 3622/96 חכם ואח' נ' קופת חולים "מכבי", פ"ד נב (3) 638, 646, דנ"א 24/81 חונוביץ ואח' נ' כהן ואח', פ"ד לח (1) 413. 9. אשר לזכותה של קופת החולים, כמיטיבה, להפרע בגין הסכומים בהם נשאה לצורך טיפול בניזוק בשל מעשה עוולה, נפסק על ידי כב' השופט (כתוארו אז) אור, בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724: "התביעה שניתנה לקופות החולים על פי סעיף 22 היא תביעה של תחלוף" (שם, בעמ' 754). בפסק דינו בע"א 5690/80 ד"ר מוניס ואח' נ' עאמר הודה ואח', פ"ד נו (3) 562, עומד כב' השופט ריבלין, על הסימטריה ביחסי מיטיב-ניזוק-מזיק, באומרו: "... סימטריה זו נשמרה גם בעת שנחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994. גם על פיו הניזוק, מקבל שירותים רפואיים בלא תשלום, בקופות החולים, מכוח אותו חוק, אינו זכאי לתבוע מן המזיק פיצויים בגין טיפולים רפואיים אלה... ואילו המיטיבה, קופת החולים, נותנת השירותים הרפואיים, זכאית לחזור אל המזיק בגין אותו טיפול רפואי. הוראת סעיף 21 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, המקנה לנותן השירותים הרפואיים את זכות החזרה על המזיק, משמרת את ההסדר שנקבע בסעיף 4 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזק גוף) ואת הסימטריה הנובעת ממנו", (שם, בעמ' 567). 10. שאלת סיווגה של עילת התביעה מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, נדונה ברע"א 7817/99 אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי ואח', פ"ד נז (3) 49. כב' השופטת שטרסברג-כהן, מציינת בפסק דינה כי סיווגה של הזכות - כזכות תחלוף או כזכות עצמאית - נגזר ומושפע ממידת הקירבה בין זכותו של המיטיב לזכותו של הניזוק. ככל שלזכות הניזוק וזכות המיטיב, מרכיבים משותפים רבים יותר, כך מתחזק אופייה הסוברגטיבי של הזכות, וכדבריה: "מאפיין המייחד את תביעתה של קופת חולים וקושר אותה לטבורה של זכות הניזוק, הוא הדרישה לקיום חבות על פי דין של המזיק או המבטחות. סעיף 22 קובע כי בידי קופת חולים זכות להיפרע את הטבת הנזק ממזיק או מבטח בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח... זכותה של קופת חולים תלויה בקיומה של חבות זו ובהיקפה. זהו המאפיין הבולט והברור ביותר המעמיד את הזכות כזכות תחלוף". כב' הנשיא ברק אליו הצטרף כב' השופט טירקל, הותירו בצריך עיון את שאלת סיווגה המדוייק של זכות ההשבה המוקנית לקופת החולים, מכח סעיף 22 לחוק, וכדברי הנשיא ברק: "... מדובר בסיווג שהשלכותיו מרחיקות לכת לאור העובדה שפריט ההוצאות בטיפולים רפואיים הוא "פריט נזק שאליו נזקק בית המשפט כמעט בכל תביעת נזיקין על נזקי גוף"... הקביעה כי זכותה של קופת חולים להיפרע מהמזיק מכוחו של סעיף 22 לחוק היא זכות תחלוף אינה נקיה מספיקות. זאת לאור המאטריה של ביטוח הבריאות הממלכתי השונה מדיני הביטוח הכלליים... להכרעה בשאלה האם לפנינו זכות תחלוף או זכות שיפוי בעלת סממנים עצמאיים יכולה להיות השלכה על שורה של שאלות הנוגעות למערכת היחסים שבין המזיק, הניזוק והמיטיב. בין אלה ניתן למנות את שאלת נפקותו של מעשה בית דין בין הצדדים, שאלת ההתיישנות ועוד...", כן ראה בש"א (ירושלים) 1628/03 Philip Morris USA Inc נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2004 (1) 4435. 11. זכות התביעה הנתונה לקופת החולים, נגזרת, על פי הוראת סעיף 22 לחוק, מחבותו של המזיק כלפי הניזוק, "על פי כל דין". הוראה זו, יוצרת קורלציה בין זכאות הניזוק לזכאותה של קופת החולים כמיטיב, כלפי המזיק ומצביעה על אופיה הסוברוגטיבי של זכות התביעה, כפי שנאמר בעניין זה, בפרשת סהר נ' אלחדד הנ"ל: "הענקת הזכות בסעיף 22 לחוק הבריאות לקופת חולים לתבוע מהמזיק את סכום ההוצאות שהוציאה עבור טיפולים רפואיים שסיפקה לניזוק, מעבירה את זכויותיו של הניזוק כלפי המזיק אל קופת החולים. גם כאן חל עקרון הסוברוגציה" (שם, בעמ' 751), כן ראה, פסק דינו של כב' השופט ריבלין בע"א 5690/80 ופסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן, בפרשת אבנר נ' קופ"ח מכבי הנ"ל. בהתעלם מן השאלה האם הסדר הפשרה, בשאלת האחריות, שהושג במסגרת הדיון בתביעת שפילמן, מקים מעשה בית דין או השתק ובאיזה שאלות, הרי ככלל, זכותה של קופת החולים, להיפרע הוצאות טיפול רפואי בניזוק, מותנית בהוכחת אחריותו של המזיק, כלפי הניזוק, על פי כל דין. בענייננו, נבחנת אחריות המבקשות והיקפה, על פי פקודת הנזיקין, מכח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה מחד ותוך התחשבות באשם תורם, כלל שקיים, מאידך. באופן זה, נשמרת הסימטריה, במשולש היחסים שבין הניזוק, המיטיב והמזיק, באופן שהניזוק לא יפוצה למעלה מנזקו והמזיק, לא יחוייב מעבר לשיעור אחריותו לנזק שנגרם כתוצאה מהתנהגותו העוולתית. 12. סיווגה של זכות התביעה העומדת לקופת החולים, כזכות סוברוגטיבית במהותה, משמעה העברת זכות התביעה של הניזוק, בהתייחס לרכיב הנזק של הוצאות הטיפול הרפואי, למיטיב, באופן שהמיטיב, נכנס לנעלי הניזוק וכל טענה שעומדת למזיק כנגד הניזוק, עומדת לו, גם כנגד המיטיב. טענות המזיק, יכול שתתייחסנה למישור המהותי, כגון טענות בנוגע לאחריות והיקפה או טענות בעניין גובה הנזק והקשר הסיבתי בין הטיפול הרפואי לפגיעה תולדת מעשה הנזיקין ויכול שתתמקדנה, במישור הדיוני, לרבות טענות בעניין התיישנות ומעשה בית דין, ראה לעניין זה, פסק הדין בפרשת אבנר נ' קופ"ח מכבי הנ"ל. יחד עם זאת, עצם הקביעה כי זכות השיפוי, הנתונה לקופת החולים, מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הינה זכות בעלת מאפיינים סוברוגטיביים במהותה, אין בה כדי ליתן מענה לכל השאלות הנובעות מסיווג זה וסבורה אני כי מאפייניה המיוחדים של חובת קופת החולים כלפי הניזוק, כפי שנקבעו בחוק ביטוח ממלכתי, מחייבים התייחסות מיוחדת לתביעת השיפוי האמורה. 13. בנקודה זו ולשם ההשוואה, ראוי להתייחס לזכות השיפוי הנתונה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר סווגה בפסיקה, כזכות סוברוגטיבית טהורה במשמע שאין למל"ל אלא מה שיש לניזוק וכל טענת הגנה שעומדת למזיק כלפי הניזוק, לרבות טענת התיישנות, עומדת לו גם כנגד תביעת השיפוי של המל"ל כמיטיב, ראה לעניין זה; פסה"ד בפרשת סהר נ' אלחדד הנ"ל, ע"א 61/55 מגן צ'טווד בע"מ נ' גרוסברג ואח', פ"ד י' 190, 195. בפסק הדין, בעניין ע"א 1577/95 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית ואח' פ"ד מז (4) 433, נדונה שאלת התיישנות תביעת השיפוי של המל"ל ונפסק כי זכות התביעה של המל"ל, כזכות סוברוגטיבית טהורה, מתיישנת במועד בו מתיישנת תביעת הניזוק כלפי המזיק, וכדברי כב' השופט ריבלין: "זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי, היא, איפוא, זכות של תחלוף... והתוצאה הרגילה המתבקשת מקיומה של הסוברוגציה, יוצרת זיקה וזהות במקרה זה בין טענת ההתיישנות העומדת למזיק כנגד הניזוק, לבין הזכות העומדת לו למזיק, בעניין זה כנגד המוסד... בהיות טענת ההתיישנות טענה המופנית כאמור, כנגד הזכות, ולא כלפי בעל הזכות תעמוד היא כלפי המוסד כמו כלפי הניזוק". כן נפסק באותו עניין כי אופיה הסוברוגטיבי של הזכות, שולל תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1957 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הקובע כי מקום בו: "... נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה", שכן ידיעתו של הניזוק, נחשבת מכח היות תביעת המל"ל, תביעת תחליף טהורה, כידיעת המל"ל. 14. זכות השיפוי הנתונה לקופת החולים, מותנית, בדומה לזכות השיפוי הנתונה למל"ל ולכל מיטיב אחר, בהוכחת אחריותו של המזיק, על פי כל דין, ומכאן מאפייניה הסוברוגטיביים. כן מובן מאליו הוא כי זכות התביעה, הנתונה למיטיב, מותנית במתן ההטבה בפועל ובזאת אין שונה דינה של קופת החולים מדינו של המל"ל או כל מיטיב אחר. יחד עם זאת וכאמור, מן הראוי לעמוד על ההסדרים שנקבעו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הניזוק לקופת החולים ואשר מחייבים התייחסות מיוחדת לתביעת השיפוי של קופת החולים, בשונה מתביעת השיפוי, הנתונה למל"ל שהינה כאמור, תביעת תחלוף טהורה. 15. דומה כי המאפיין הייחודי העיקרי, ביחסים שבין הניזוק לקופת החולים, המחייב התייחסות שונה לשאלת התיישנות תביעת השיפוי, הינו העדר התיישנות, ביחסים שבין הניזוק לקופת החולים. הניזוק זכאי לקבל טיפול רפואי וקופת החולים, מחוייבת בהענקת טיפול זה, מכח סעיפים 3 ו-21 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, בכל עת וללא קשר לשאלת סיבת הצורך בטיפול. זאת ועוד, על קופת החולים מוטלת חובה לקבל לשורת מבוטחיה, כל תושב שבחר להירשם בה, ללא הגבלה או תנאי (סעיפים 4 ג' ו-5 לחוק) ולכאורה יתכנו מקרים שניזוק יתקבל כחבר בקופת החולים לאחר שנפגע בתאונה וקופת החולים, תדרש, לראשונה, ליתן לניזוק טיפול רפואי בגין התאונה, שנים רבות לאחר ארועה. בעוד שזכותו של הניזוק, לקבלת טיפול רפואי, אינה מסוייגת בזמן ואינה קשורה קשר כלשהו, לאפשרותה של קופת החולים, לתבוע שיפוי בגין הוצאותיה הרי שזכות הניזוק לתבוע תשלום גמלאות מהמל"ל, כפופה, על פי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), למגבלות שיהוי ומתיישנת היא, בהתאם להוראות הדין הכללי, בחלוף 7 שנים מהיום בו נוצרה עילת התביעה. בנוסף, מוטלת על הניזוק חובה לשתף פעולה עם המל"ל, בתביעת השיפוי (סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי) ולמל"ל אף נתונה רשות לשלול גמלה מניזוק המפר חובתו זו או לזקוף לחובת הניזוק, הזכאי לגימלה, סכומים מסויימים על חשבון הפיצויים מצד שלישי (סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי). 16. עוד יש לציין כי המל"ל זכאי, מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, להגיש תביעת שיפוי כנגד צד שלישי, החייב לשלם פיצויים לניזוק בגין הגמלאות ששילם ושעתיד הוא לשלם לניזוק בעתיד, בעוד שקופת החולים, זכאית, מכח סעיף 22 לחוק, לתבוע שיפוי, רק בגין הוצאות שהוציאה בעבר. בעניין זה, דינה של קופת החולים כדין כל מיטיב אחר, התובע מכח חוק הטבת נזקי גוף, ויצויין כי בע"א 331/75 "מבטחים", מוסד לביטוח סוציאלי נ' פלאצ'י ואח', פ"ד לב (1) 63, נפסק כי בעוד שזכותה של קרן הפנסיה, כמיטיבה, מוגבלת להשבת סכומים ששולמו על ידה בעבר, הרי ניתן להצהיר על זכאותה להחזר תשלומים עתידיים, מה שיחסוך את הצורך בהתדיינות עתידית. 17. סבורה אני כי הצורך בהתייחסות שונה, לזכות השיפוי הנתונה לקופת החולים, הנובע מהיקף ואופי חובותיה של קופת החולים, כלפי מבוטחה-הניזוק, כפי שנקבעו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, יכול למצוא את פתרונו, במסגרת החלת הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובעת כדלקמן: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". בהסדר זה, בנוגע להתיישנות שלא מדעת, יש כדי לאזן בין חובתה של קופת החולים, לספק לניזוק, טיפול רפואי, בכל עת, לבין העובדה שרק עם פניית הניזוק, לצורך קבלת טיפול רפואי, כתוצאה מעשה הנזיקין, מובאות לידיעת קופת החולים, העובדות המהוות את עילת התובענה - תביעת השיפוי כנגד המזיק. ממועד זה, בו נודעו לקופת החולים, העובדות המהוות את עילת התובענה, עומדת לרשותה תקופה של שבע שנים, לצורך מימוש תביעת השיפוי הנתונה לה, מכח סעיף 22 לחוק. מאידך, יש בהסדר זה, כדי להתחשב באינטרסים ובזכויות המזיק שלא להיות חשוף לעד, לסיכון של תביעה, מה שפוגע בעקרון הוודאות, ביציבות הכלכלית ובאפשרותו של המזיק, להתגונן מפני תביעה המוגשת בחלוף שנים רבות, ממועד קרות הנזק או מתן הטיפול הראשוני בגינו. אם תאמר, כטענת קופת החולים כי בזכות שיפוי עצמאית מדובר וכי מועד מתן כל טיפול או הוצאת כל הוצאה, מקים עילת תביעה חדשה ונפרדת, תוכל קופת החולים, להגיש תביעה, בכל עת, בגין ההוצאות שהוציאה בשבע השנים האחרונות, ובאופן תאורטי, יעמוד המזיק, בסיכון של תביעה, לאורך שנים ארוכות, מה שעלול לפגוע ביכולת ההערכות לקראת סיכונים ותביעות צפויות ובאפשרות להתגונן בפניהן. ניתן להניח כי בדרך כלל וברובם המכריע של המקרים, נדרש הניזוק, לטיפול רפואי, מיד לאחר ארוע הנזק או בסמוך לאחר מכן, לפיכך החלת ההסדר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, עושה צדק, הן עם קופת החולים, אשר עומדת לרשותה, תקופת התיישנות של 7 שנים, מהמועד בו נודעו לה העובדות המהוות את עילת התובענה מחד ועם המזיק, שלא יהא חשוף לסיכון של תביעה, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, מאידך. סיכום ביניים 18. לסיכום, אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט אור בפרשת סהר נ' אלחדד; "המצב שנוצר עם חקיקת חוק הבריאות מצדיק, לדעתי, הסדר כולל בין קופות החולים לבין חברות הביטוח. חברות הביטוח עומדות בדרך כלל מאחורי המזיקים, הנתבעים בתביעות על נזקי גוף. הן שבדרך כלל נושאות בחיוב לשפות את קופות החולים בגין הוצאותיהן על טפולים במבוטחיהן אשר עומדת להן תביעת נזיקין כלפי המזיקים המבוטחים על ידי חברות הביטוח. הסדר כולל כאמור - מבלי שאכנס לפרטיו - ימנע את הצורך בהתדיינויות רבות מיותרות בתביעתו של כל ניזוק, על כל ההוצאות הרבות הכרוכות בכך, הן למבטחים והן לקופות החולים. אכן, הסדר כזה מתבקש ויפה שעה אחת קודם" (שם, בעמ' 758-757). בשלב זה, טרם הונהגו הסדרים כלליים, ולו תשמע דעתי, יש לראות בתביעת השיפוי, המוקנית לקופת החולים, מכח סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות, כזכות סוברוגטיבית, בעלת מאפיינים מיוחדים, הנובעים מאופי והיקף חובותיה של קופת החולים כלפי המבוטח- הניזוק. לפיכך, ובהתחשב בחובתה של קופת החולים, לספק לניזוק, טיפול רפואי, בכל עת, הרי מקום בו העובדות המהוות את עילת התובענה, הובאו לידיעת קופת החולים, מכח פניית הניזוק, לקבלת טיפול רפואי, במועד מאוחר לארוע הנזק, תחול הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, באופן שמניין תקופת ההתיישנות, יחל מאותו מועד. ברור הוא כי המועד בו פנה הניזוק, לראשונה, לקופת החולים, לצורך קבלת טיפול רפואי או המועד בו נדרשה קופת החולים, לראשונה, לשאת בהוצאה לצורך מתן טיפול רפואי לניזוק, טעון הוכחה, בכל מקרה לגופו. זכות השיפוי של קופת החולים, כזכותו של כל מיטיב, מוגבלת לתביעת הוצאות שהוצאו בעבר. יחד עם זאת, זכאית קופת החולים לעתור, במסגרת תקופת ההתיישנות, לסעד הצהרתי, בדבר זכאותה לשיפוי, בגין הוצאות עתידיות שתוצאנה על ידה, לצורך מתן טיפול רפואי לניזוק, בגין מעשה הנזיקין ובשיעור אחריותו של המזיק כלפי הניזוק. סעד הצהרתי, כאמור, יחסוך את הצורך בהתדיינות עתידית או יפשט אותה באופן שתעמוד לקופת החולים, זכות תביעה, בגין הוצאות ותשלומים עתידיים, מכח פסק הדין ההצהרתי ובהתאם לקביעותיו. סוף דבר 19. יישום הדברים האמורים בסעיף 18 לעיל, על נסיבות התביעה דנן, מביא למסקנה כי דין התביעה להדחות על הסף, מחמת התיישנות. על פי "חשבון טיפול רפואי לנפגע", שצורף כנספח ד' לתביעה, נשאה קופת החולים, בהוצאות אשפוזו של שפילמן, בבית החולים בילינסון מיום 2.10.92 - יום ארוע התאונה. בהמשך, נשאה מכבי, בהוצאות טיפול רפואי נוסף, אצל רופאים בתחומי האורטופדיה, א.א.ג. ונוירולוגיה, החל משנת 1993 ואילך (ראה פרוט ביקורים אצל ד"ר קורן, ד"ר רובינשטיין, ד"ר מאיר, ד"ר טייטלר, פרופ' ארלוזורוב וד"ר קסלר, בשנת 1993 - כמפורט בנספח ד' לתביעה). משהתביעה הוגשה ב - 1.3.04, בחלוף למעלה משבע שנים, ממועד התאונה ומהמועד בו נדרשה מכבי, לראשונה, לשאת בהוצאות לצורך טיפול רפואי, עקב התאונה, דין התביעה להדחות, מחמת התיישנות, וכך אני מורה. התביעה נדחית על הסף, מחמת התיישנות. מכבי תשא בהוצאות המבקשות, בסך 4,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. התיישנות