בפנינו בקשה ל"דחיית התובענה וסילוקה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ו/או לחילופין לגופה". לכאורה בקשה מיותרת שהפכה פתאום לרלבנטית בשל תשובת המשיב. ההכרעה בפן המשפטי העקרוני תינתן כבר עתה,הכרעה פרטנית במקרה שלפני תינתן לאחר שיטריחו עצמם הצדדים לבית המשפט שכן עם צדדים אלו לא ניתן ולא צריך "להתכתב" כפי שיפורט להלן. התביעה עצמה הינה למתן פסק דין הצהרתי במסגרתו מבוקש להצהיר: "על התיישנות העונשים (להלן:"הקנסות") נשוא דוחות החניה שמספרן 8291783 ו-21838271,שלא ניתן לגבות את הקנסות שאינן בר תוקף,תוך כדי ביטול דחות החיה (צ.ל.החניה) מכוח טענות ההתיישנות לפי סעיף 225א ו/או סעיף 10 לחוק סדר דין פלילי...ו/או לחילופין להורות על ביטול כל הוצאות הגביה,ריביות פיגורים והעמדת החוב על גובה סכום הקרן בלבד". הנתבעת-המבקשת טוענת כי מדובר בתקיפת ההרשעה,בטענה בדבר התיישנות העבירה או הכחשת ביצוע העבירה. כבר נפסק שהטענות המופנות כנגד ההרשעה/העבירה עצמה, אין מקומן לידון בבית משפט זה, אלא בבית המשפט המוסמך לדון באותן הרשעות, כלומר בבית המשפט לעניינים מקומיים, כהלכת בית המשפט העליון ברע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש (2008) (וראו גם: ה"פ (שלום ת"א) 201211/05 מנדלוביץ נ' עיריית תל-אביב-יפו (2006) פס"ד מנדלוביץ מסדיר את הסוגיה ואומץ גם בפסיקת בית המשפט העליון. אלא שלא בכדי צוטט הסעד הנתבע מילה במילה,בכתב התביעה אין טענות כנגד ההרשעה עצמה והמונח "התיישנות העבירה" איננו מופיע. הטענות מופנות רק כלפי התיישנות הקנסות, דהיינו התיישנות העונשים, נושא שהינו בסמכות בית משפט אזרחי ועל כך אין חולק. המבקש טען שמעולם לא קיבל לידיו, לא בדואר רשום ולא בדואר רגיל ו/או בכל דרך אחרת, כל הודעה ו/או דרישה לתשלום קנס כלשהו בנוגע לתשלום שני הדו"חות נשוא הבקשה שבפנינו ולמבקש נודע לראשונה על החוב אך ורק עם קבלת הדרישה ביום 18.2.10, דהיינו כ- 15 שנים מיום ביצוע העבירה הראשונה וכ-6 שנים מיום ביצוע העבירה השנייה. הוא איננו טוען בתביעה כי "לא הורשע",הוא איננו טוען כי לא עבר את העבירות והוא איננו טוען "לביטול הדוחות" אלא מכוח טענת התיישנות העונש בלבד - ניסוח רע למדי אך שאיננו גורע מהמהות-התיישנות העונש בלבד והתיישנות העונש איננה "זיכוי",גם לא ביטול ההרשעה,גם לא ביטול הדו"ח. אלא שפתאום,בתגובת המשיב נולדה לה הטענה שהוא-המשיב,לא עבר את העבירות המיוחסות לו (סעיף 9 לבקשה). אז אם טוען המשיב שהוא לא עבר את העבירות הרי מתהפך הגלגל. הצדדים חושבים לעצמם שבגין תיק העוסק בשני קנסות חניה,האחד ב"סכום עתק" של 70 ₪ ואשר בימים אלו מלאו לו מעל 15 שנים (של גבייה נמרצת ונחרצת מצד המבקשת) והשני בסכום הבלתי נתפש של 100 ₪ שגם בו הושקעו "מאמצי על" בגבייתו מזה כמעט 6 שנים,יוכלו הם להתקוטט ולטרטר את בית המשפט החל משלב הגשת בקשה לסעד זמני לשופט תורן ועד להכרעה סופית. טעות בידם. בית המשפט איננו יכול אמנם לכפות פשרה ברם לכל התנהלות דיונית ומהותית יש מחיר. בשביל שני קנסות בערך קרן של 170 ₪ שלכאורה ננקט שיהוי רב באכיפת גבייתם,נפתח תיק אצל שופט תורן באוגוסט 2011. בשל "חשיבותו שלא תסולא בפז" של תיק זה לא הצליחו הצדדים להגיע לשום הסדר במשך חצי שנה (!) והגם שארכות והחלטות ניתנו ביד רחבה,במקום כתב תשובה מוגשת ע"י המבקשת-הנתבעת בקשה מיותרת לחלוטין לסילוק על הסף,במקום תשובה ראויה מצד המשיב הוא מגיש תשובה בה הוא מכחיש את ביצוע העבירות,משנה את חזית תביעתו ולא יודע בעצמו מה הוא רוצה ולאיזה פורום יש סמכות עניינית (סעיף 9 והחלק השני של סעיף 20 לתשובתו). לראות ולא להאמין. קודם כל יתייצבו הצדדים בפני,לאחר שאברר מה רוצים הם הן ביחס לבקשה והן ביחס לתביעה,תינתן הכרעה בבקשה ועל אתר,אם אראה שיש בכך צורך ישמע גם התיק העיקרי (הוכחות). בסוף אותה הכרעה יפסקו כמובן הוצאות בהתאם לתוצאותיה,אופן ניהול ההליך ועל פי שיקול דעתי. יומני עמוס מאד והנני קובע מועד לדיון בבקשה ובתביעה ליום 11.10.12 לשעה 9:20. המבקשת-הנתבעת תגיש את תשובתה לתביעה עד ליום 1.5.12. משפט פליליהתיישנות