1. בפני בקשה מטעם הנתבעים לסילוק התביעה על הסף משני טעמים: התיישנות והיעדר עילה כפי הנתבעת מס' 4. התובע מתנגד לבקשה. 2. התובע, יליד 26.5.1962, הגיש כנגד הנתבעים תביעה בשל טיפול רפואי שקיבל על ידי הנתבע מס' 1, במרכז הרפואי, הנתבע מס' 2, לפי הפנייתה של הנתבעת מס' 3. הנתבעת מס' 4, היא המבטחת של הנתבעים האחרים. 3. הניתוח נשוא התביעה נערך ביום 17.7.2000. כתב התביעה הוגש ביום 15.7.2007. 4. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית. 5. ביום 16.4.2008, מספר חודשים לאחר הגשת כתב התביעה, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף חוות דעת רפואית. בבקשתו הוא כתב שהנתבעים טרם הגישו כתב הגנה. בית המשפט (כב' סגן הנשיא, כ' מוסק) נעתר לבקשה. לכתב התביעה המתוקן צורפה חוות דעתו של ד"ר ג'אבר. 6. הנתבעים הגישו שתי בקשות: בקשה אחת לסילוק התביעה כנגד הנתבעת מס' 4 על הסף בנימוק שאינה חברת ביטוח; בקשה שנייה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות. בבקשה זו נטען כי כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. התובע הגיב בקצרה לבקשה זו. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים הם נתבקשו להשלים את טענותיהם תוך התייחסות לפסיקה הרלוונטית לעניין האפשרות לתיקון כתב תביעה על דרך של הגשת חוות דעת רפואית לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. 8. הנתבעים שבים וטוענים כי התביעה התייישנה. לשיטתם עצם הגשתו של כתב תביעה למזכירות כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות ללא נקיטת צעדים מתחייבים כדי לבררה (כמו צירוף חוות דעת רפואית) על מנת שתשכב במזכירות בית המשפט יש בה משום שימוש שלא בתום לב בזכויות דיוניות ואין להתיר לתובע לנהוג כפי שנהג. 9. התובע סבור כי כאשר נשמרת בכתב התביעה המתוקן העילה המקורית ניתן להתיר את תיקון כתב התביעה ואת הוספת חוות הדעת גם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. 10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לדחיית על הסף מחמת התיישנות להידחות. 11. אין חולק כי לא ניתן לתקן כתב תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, כאשר בעל הדין מבקש להעלות בכתב התביעה עילה 'חדשה' שהתיישנה: הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי." (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, פ"ד לד(4) 126, 132 - 131 (1980)). 12. השאלה אותה יש לבחון היא אפוא האם לאחר תיקון סכום התביעה כמתואר לעיל ישתמרו 'לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע'. במקרה כזה - 'אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות' (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166-167 (1989); ע"א 772/79 עיזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל נ' נחום וסקביץ, פ"ד לו (4) 78, 82-83 (1982)). 13. תיקון כתב התביעה כפי שמבוקש על ידי התובע אינו משנה את עילת התביעה. עוד בכתב התביעה התייחס התובע לרכיבי הרשלנות הנטענים על ידו וטען, בין היתר, כי לא נעשו כל הבדיקות והטיפולים הנחוצים בטרם החליטו הנתבעים על ביצוע הניתוח; טענה נוספת הנזכרת בכתב התביעה היא כי במהלך הניתוח נגרמה פגיעה בעצב. 14. בסעיף 11 לכתב התביעה מתייחס התובע במפורש לכך שההוראה על ביצוע הניתוח נעשתה באופן רשלני ללא שבוצעו כל הבדיקות שיאפשרו את אבחון סוגה של הציסטה וכי אם הבדיקות היו נעשות ניתן היה להסתפק בניתוח שמרני. בסעיף 10 לכתב התביעה מתייחס בתובע במפורש לפגיעה בעצב שנעשתה בשל הרשלנות בניתוח. 15. עיון בחוות הדעת הרפואית שהוגשה לאחר מכן מעלה כי אין הרחבה של עילות אלה: ד"ר ג'אבר סבור שהייתה התרשלות בכך שלא נעשו בדיקות הדמייה מתקדמות כמו טומוגרפיה ממוחשבת ובדיקת הדמייה מגנטית לפני הניתוח שאם היו נעשות לא היה צורך בניתוח עצמו. טענה נוספת שעולה בחוות הדעת היא כי כריתת הגידול ללא חשיפה ובידוד של העצב הפרוניאלי שנמצא באיזור הניתוח, גרמה לנזק לעצב. לטענתו היה צריך לבצע ניתוח זהיר יותר. 16. אין מדובר אפוא בהרחבה של עילת התביעה אלא בהוספת חוות דעת התומכת בעילות התביעה שנטענו בכתב התביעה שהוגש בתוך תקופת ההתיישנות. לפיכך מאחר והתביעה המקורית הוגשה במועד ולא התיישנה, לא יכולה הנתבעת להעלות טענת התיישנות כנגד כתב התביעה המתוקן (ר' לעניין רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום בישראל (פורסם במאגרים, 2006)) ואין מניעה לתקנו (השווה בש"א (י"ם) 1599/03 יוסף חיון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם במאגרים, 2003). 17. אשר לטענות הנתבעים באשר לאיחור במסירת כתב התביעה לידיהם אין בכך כדי להביא לקבלת טענת ההתיישנות כאשר התביעה הוגשה בתוך המועד. כפי שקובע סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 מירוץ ההתיישנות נעצר עם הגשת כתב תביעה ולאו דווקא עם מסירתו לידי הנתבע (ר' ע"א 169/95 רשות הפיתוח נ' ירקוני, פ"ד יט (2) 595 (1965)). 18. לסיכום, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות - נדחית. הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. 19. באשר לבקשה הנוספת לסילוק התביעה כנגד הנתבעת מס' 4 על הסף עולה כי התובע לא התייחס לבקשה זו ולא ברור אם נמסרה לו. מכל מקום, כתב התביעה מגלה עילת תביעה וכלל שיתברר בהמשך ההליכים ובעת מתן פסק הדין כי הנתבעת מס' 4 צורפה להליך שלא כדין, תיבחן שאלת ההוצאות להם היא זכאית בגין צירופה. 20. הנתבעים יגישו חוות דעת רפואית עד ליום 1.9.09. התיק לעיוני ביום 2.9.09. תיקון כתב תביעההתיישנות